מגזין בלוגותרפיה

הלוגותרפיה כ”כלי מלא”- המשוררת חלי ראובן על משמעות ה/בנתינה

מאת: שגית שלמה, שומרת המנגינות

כלי מלא  / חלי ראובן

 “תמיד תחזירי כלי מלא”

היתה סבתא אומרת לי

ומניחה את העוגיות 

שעכשיו יצאו לה מהתנור

בצלחת שהביאה לה השכנה

אז

היתה עוטפת את הצלחת

בנייר צלופן או שקית של המכולת

ואומרת: “הנה, לכי תני

לרבקה השכנה

תגידי לה: תודה רבה, היה טעים מאד

שאלוהים יברך אותה”,

וכך היתה צלחת

שעוברת הלוך ושוב

ומסיעה מיני מאפים

ופיסות לב

מבית אחד לשני,

ואני

הרגשתי כמו היונה

שמעבירה את השלום

שמעבירה קצת טוב

וריחות של קשר

מאחת לאחרת

מבית לבית,

 

את אותם הקולות

שרה לי אמא

“תמיד תחזירי כלי מלא”

לעולם לא אשכח

את פניה הנרגשות

כשהיתה אורזת

את הצלחת המלאה בבישולים

חמים מהסירים

ואומרת לי: “הנה, לכי תני

לשרה השכנה

תגידי לה: תודה רבה, היה טעים מאד

שאלוהים יברך אותה”

ואני

מוצאת את עצמי עד היום

משמיעה את אותם הקולות

“תמיד תחזירי כלי מלא”

ועוד חשוב מזה

“תמיד היי כלי מלא”

תמיד, הקפידי להיות

מלאה בתוכך

בכל טוב

להיות כלי

שיש לו מה לתת

שיש בו שמחה

שיש בו חיים

שיש בו לב פתוח

להסיע טוב

מבית לבית

הלוך ושוב והלוך

כל הזכויות על השיר או חלקו שמורות למחברת היצירה / השיר 

 

“היות אדם” פירושו להתפתח ולהתעלות מעל ומעבר לעצמנו. זוהי תכלית הקיום האנושי. פירושו להשתייך ולהתכוון למישהו או למשהו” (פראנקל, בספרו הרופא והנפש, 48 ) 

הכוהנת הגדולה, בכריה רובין ז”ל

גילוי נאות לפני שנתחיל- חלי, כותבת השיר, היא אחותי, לכן אובייקטיביות לא תהיה כאן,
אבל אנחנו חולקות את אותה הסבתא או כמו שחלי מכנה אותה “הכוהנת הגדולה” ואני יכולה להעיד ממקור ראשון שאכן השאירה לנו צוואה שאותה מנסים אני ובני משפחתי המורחבת לקיים ולהעביר הלאה, אף שנים אחרי לכתה- “להחזיר תמיד כלי מלא”.

בחרתי לדון בשיר “כלי מלא” כי הוא מכיל חומרים פשוטים מחיי היום יום של כולנו, ענייני חולין, ובכל זאת יש בו בעיניי הרבה קדושה והוא מעביר מסרים עמוקים שאני מוצאת בהם זיקה ללוגותראפיה. 

אחד מנתיבי המשמעות שויקטור פראנקל מדבר עליהם הוא הערך החוויתי- “מה שהאדם נוטל מן העולם מבחינת חוויותיו ופגישותיו” (השאיפה למשמעות), כפי שכתוב בשיר:

“וכך היתה צלחת /שעוברת הלוך ושוב /ומסיעה מיני מאפים/ופיסות לב/ מבית אחד לשני”

הצלחת העוברת מיד ליד מסמלת את הקשר הפרטי, הבינאישי אך גם את הפסיפס האנושי, האחדותי שנוצר כתוצאה מהשירשור הזה, מההעברה מיד ליד. בשפה הלוגותראפית מבטאת אולי הצלחת את המשמעות האובייקטיבית המתגלה בצורתה הסובייקטיבית כשמונחת כל פעם אצל אדם אחר.

הערך החוויתי מתבטא בשיר בצורה ובתוכן: 

המילה “להניח” המופיעה בתחילת השיר מקפלת בתוכה מספר מרכיבים- מחשבה (להניח ש..), פעולה (להניח את..) ורגש (להניח ל..). כלומר הפעולה מלווה במחשבה ובכוונה מלאה.

ביטוי נוסף לכך הוא החושים המופעלים בו- ריחות, טעמים, מראות – “העוגיות שעכשיו יצאו לה מהתנור”בבישולים חמים מהסירים” “נייר צלופן” , והרגשות החזקים- “פיסות לב”, “לב פתוח”, “שמחה”. אלה מייצרים דימוי ויזואלי חזק שממחיש את עוצמת החוויה.   

גם ריבוי הפעלים מחזק את התנועה בשיר, את ההתרחשות: “תחזירי” , “מעבירה”, “מסיעה” .

ולבסוף החדווה שבנתינה לעולם לא אשכח/ את פניה הנרגשות/ כשהיתה אורזת / את הצלחת המלאה, והכרת הטובה וההודיה- לברך על ה”יש”, לראות את הפרטים הקטנים, לשים לב לרמזי המשמעות ולהגיב להם, כפי שכותבת ראובן: 

“הנה, לכי תני/לרבקה השכנה /תגידי לה: תודה רבה, היה טעים מאד / שאלוהים יברך אותה” מחזקים תחושה זאת.

נתינה כערך חשוב איננה המצאה של הלוגותראפיה אך נראה שהחיבור שלה למשמעות בחיים- כן.

תפיסתו של פראנקל אודות האדם השלם כפי שבאה לידי ביטוי בספרו הראשון “הרופא והנפש” היא: “האדם הוא אדם במלוא מובן המילה רק כשהוא מתמסר לשירות של עניין מסויים או לאדם אחר. הוא נהפך להיות אדם שלם אך ורק מתוך התעלמות מעצמו” (79).

השיר מסתיים במשפט “הלוך ושוב והלוך” – שמחדד רעיון זה. המשמעות האמיתית מתחילה ביציאה החוצה ומסתיימת שם. 

גם הופעת המשפטים בשיר בסדר הנתון :“החזירי כלי מלא” ורק לאחר מכן “היי כלי מלא” מתחברת באופן ישיר למשמעות שבנתינה,  כפי שכותב דר’ ג’וזף פאברי ,ממשיך דרכו של פראנקל: “אין אנו מסוגלים להתקשר באורח ישיר לאושר, אלא רק לפעולות או לאנשים המעניקים לנו אושר באמצעות מסירותנו למשימה מסויימת או לאדם אחר” (המשמעות של חייך/101), כלומר האושר, תחושת הסיפוק, ההנאה וכו’ אינם המטרה כי אם תוצר לוואי של העשייה למען האחר. 

אמנם לדידה של המשוררת בסדר החשיבות מופיע קודם “היי כלי מלא” אך בפרשנות שלי אין הכוונה להיות “מלאה בעצמך” כלומר עטופה באגו ובאהבה עצמית נרקסיסטית כי אם מה שאנחנו קוראים בשפה הלוגותרפית “גילוי עצמי”- יותר בכיוון של דעי את עצמך, הכירי את חוזקותייך, העריכי את מלאותך וכוליותך כפי שאת על מנת שתוכלי להעניק לאחר מהמקום השלם הזה ובעצם הנתינה לא תחששי ש”כלך” מתרוקן , אלא ההפך- הוא מתמלא מחדש- מקבל משמעות. 

כפי שהוזכר בתחילת הדברים יש כאן תמהיל מרתק של חול וקודש, של חומר ורוח, והנתינה, היציאה מעצמי, ההתעלות העצמית היא תכונה רוחנית כפי שמציינת זאת אליזבת לוקאס, תלמידתו של פראנקל ולוגותראפיסטית בעלת שם עולמי: 

“אחת התכונות החזקות ביותר של רוח האדם.. זוהי היכולת להושיט יד לאנשים שאנו אוהבים או למטרות שהן חשובות לנו.. (מתוך “חיים משמעותיים”). השימוש בשיר בשמותיהן של שתיים מתוך ארבע אמותינו- שרה ורבקה- מוסיף להילת הקדושה השורה עליו, ומבלי לכפות רעיונות על הטקסט אני רק אעלה את האפשרות שאולי אף עובדת היותן חשוכות ילדים לאורך שנים מדגישה את המשמעות שניתן לממש גם בסבל.

הדוברת בשיר חשה כשליחה שנתבקשה ואף נצטוותה להפיץ את הבשורה ובשפתו של פראנקל “נמשכה למשמעות” או יותר מכך לקחה את תפקיד הלוגותראפיסטית של סיוע לאחרים בגילוי המשמעות של כל אחד ואחת מהם (דרך הצלחת הסמלית שמתמלאת בכל פעם בתוכן אחר): “ואני/הרגשתי כמו היונה /שמעבירה את השלום /שמעבירה קצת טוב וריחות של קשר /מאחת לאחרת /מבית לבית..” 

רעיון נוסף שעולה מתוך השיר הוא הקשר הבין דורי, ההמשכיות: “תמיד תחזירי כלי מלא” היתה סבתא אומרת לי”, “את אותם הקולות שרה לי אמא” ו- “מוצאת את עצמי עד היום משמיעה את אותם הקולות”. 

המשמעות שהעניקה סבתא היא נצחית, היא תשאר לעד – מוטיב לוגותראפי מובהק. אמנם ה”צלחת” תשתנה בתכולתה, המשמעות תהיה אחרת מדור לדור, מאדם לאדם ומרגע לרגע, אך היא אל זמנית. 

עם סיום כתיבת הפוסט פניתי לחלי ראובן המשוררת בבקשה שתאמר כמה מילים על משמעות השיר עבורה ואני מביאה בפניכם את דבריה כלשונם:

” “כלי מלא” הוא שיר שיונק משני מחוזות בתודעתי: 

האחד – אלו תמונות ילדות. צירוף לשוני שגדלתי עליו, צלחות או קערות שהיו עוברות בין השכנות/החברות היו תמיד מוחזרות מלאות בכל טוב לידיים הטובות ששלחו אותה.. 

ההתנהלות הזו הותירה עלי רושם עז. כילדה, זה נראה היה לי כמו יצירת רקמה נשית. שליחת כוחות ותחושת שייכות מבית לבית, מסיפור לסיפור, ממטבח למטבח, רחם לרחם… זה תמיד לווה בהתרגשות ובהודייה וחיוך פנימי של עוצמה

השני – הוא מהשפעתו של הבודהיזם והניהול הקארמי על חיי במשך 20 השנים האחרונות. על “להרבות טוב בעולם”, להעניק ולשמח את הזולת. להבחין בקיומו ובצורכי נפשו.

בנוסף לזה, אנחנו כ”כלי” זו מלאכת חיים בפני עצמה. לעשות אותנו “כלי נקי, מלא, שופע, מוזן” על מנת שיהיה לנו מה לתת מעצמנו – זה מבחינתי כל המסע כולו. זו דרך ללכת בה .. נתיב לפסוע בו..”

אז אני שואלת – אם זו לא לוגותראפיה, אז מה כן ? 

מוקדש לזכרה של סבתי, הכוהנת הגדולה, בכריה רובין 

נכתב ע"י שגית שלמה

שגית שלמה
שגית שלמה, דוקטורנטית לפילוסופיה, חוקרת שירה ומשמעות ומכונה גם "שומרת המנגינות". בעלת הסמכה כלוגותרפיסטית, Diplomate in Clinical Logotherapy מטעם Viktor Frankl institute USA. עוסקת בפיתוח תכנים, מרצה ומנחת סדנאות וכן משמשת כיועצת התוכן של מגזין "בלוגותרפיה". מחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות” אשר משמש קהל קוראים רחב ואנשי מקצוע.

אחרים קראו גם את:

אהבה

אהבה – בין אידאה למציאות

אהבה – בין אידאה למציאות אומרים אהבה יש בעולם, מה זאת אהבה? / ח”נ ביאליק …

כתיבת תגובה