מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע
מאמרים נוספים בתחום
לבחור משמעות: על בחירות, טראומה ואחריות – מבט לוגותרפי
בשעה שאני כותבת שורות אלה, תוצאות הבחירות עדיין אינן ידועות לי. אני מודה שאני חשה את המתח באוויר – בשיחות בחדר הטיפול, בשולחן השבת המשפחתי, בקבוצות הלמידה ובכותרות. רבים מתארים את הבחירות הקרובות כ״הרות גורל״, ויש בכך אמת: אלה הבחירות הראשונות מאז ה־7 באוקטובר 2023, היום שבו נסדק משהו עמוק בתחושת הביטחון הבסיסית של כולנו.
הטראומה הלאומית שחווינו אינה רק זיכרון של אירוע. היא ממשיכה לפעול בגוף, בנפש ובשיח הציבורי. היא מחדדת את הפחד, מעצימה את הקיטוב, ומעוררת תחושה שכל הכרעה היא עניין של חיים ומוות. במצב שתגן, שתעניק משמעות לסבל.
כלוגותרפיסטית, אני מבקשת להציע מבט נוסף. לא כתחליף להכרעה הדמוקרטית החשובה, אלא כהשלמה לה. ביקשתי לאתגר את עצמי ולכתוב דווקא על מה שאני כן יודעת – כבר עכשיו, בטרם נספרו הקולות.
לקראת הבחירות: חירות, ראיית היש ונקיטת עמדה
תקופת בחירות מעוררת לעיתים קרובות חוסר אונים, קוטביות, חרדה וניכור. הלוגותרפיה אינה רואה בתגובות אלה פתולוגיה, אלא מבחן קיומי: כיצד שומר אדם על חירותו הפנימית, על ייעודו ועל אנושיותו דווקא בתוך המערבולת הציבורית. בעמודים הבאים אציע מסגרת של שלושה שלבים – לפני הבחירות, במהלכן ואחריהן – ואת השלכותיה על חדר הטיפול.
הנחת היסוד הראשונה של פראנקל היא חירות הרצון. האדם אינו תוצר סביל של תעמולה, של כותרות או של נסיבות. פראנקל כתב כי את הכול אפשר ליטול מאדם מלבד דבר אחד: האחרונה שבחירויות האדם – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות (פראנקל, 1970). בימי בחירות מרחב החירות הזה מתבטא בדרך שבה אנו בוחרים לעבד מידע ולהגיב לו. האחריות, בפרשנות הלוגותרפית, קשורה לשורש ״לענות״: היכולת להשיב לשאלות שהחיים מציבים לפנינו, ולתת דין וחשבון אישי לפני המצפון.
הנחת היסוד השנייה היא ראיית היש. המתח והדאגה סביב הבחירות אינם מחלה שיש לרפא או לקטלג. בדומה לגישה הסלוטוגנית של אהרון אנטונובסקי (1987), השואלת מה מחזק ולא רק מה מחליא, הלוגותרפיה רואה באדם קודם כל את הבריא שבו. החרדה היא מעין ״גלאי עשן״: היא מעידה על אדם חי ואכפתי, שערכים אנושיים וחברתיים יקרים לליבו. ולפי פראנקל, הגרעין הרוחני (הנואטי) נשאר בריא ושלם גם כאשר הסביבה מקוטבת והנפש סוערת.
מכאן נגזרת ההזמנה לבירור ערכי. במקום להיסחף לשיח של שלילה ופסילת האחר, אפשר לשאול: ״בעד אילו ערכים אני בוחרת להתייצב?״. נקיטת עמדה פירושה הגדרה ברורה של גבולות מוסריים מתוך יציבות פנימית, ולא מתוך תגובתיות. אחרי שנים של שבר ואובדן, זו אולי המתנה החשובה ביותר שאפשר להעניק לשיח הציבורי: עמדה ברורה, בלי שנאה.
במהלך הבחירות: מימוש ערכים והתעלות מעבר לעצמי
פראנקל תיאר שלושה נתיבים למשמעות, וכל אחד מהם פתוח בפנינו גם בימי בחירות:
- ערכי יצירה – מה שאנו נותנים לעולם: הצבעה בקלפי, שמירה על טוהר הבחירות, הובלת שיח מכבד.
- ערכי חוויה – מה שאנו מקבלים מן העולם: המפגש האנושי, חוויית השותפות הקהילתית, ראיית האחר בעין טובה מעבר למחלוקת.
- ערכי עמדה – הדרך שבה אנו בוחרים לעמוד מול מתח, אי־הסכמות וסערת רוחות שאיננו יכולים לשנות.
מעבר לערכים עצמם עומד עיקרון ההתעלות מעבר לעצמי. לפי פראנקל, להיות אדם פירושו תמיד להיות מכוון אל משהו או אל מישהו שמחוץ לעצמי (פראנקל, 1970). בהקשר האזרחי, הבחירה אינה עוסקת רק באינטרס האישי הצר, אלא בטובת הכלל, בעתיד המשותף ובדורות הבאים.
בערבי בחירות רבים מאיתנו נתקעים בלולאת מחשבות: ״מה יקרה לי? מה יקרה לנו?״. פראנקל כינה מיקוד יתר כזה רפלקסיה מוגזמת, ופיתח מולה את טכניקת הדה־רפלקסיה: הסטת הקשב מן ההתבוננות העצמית אל עשייה, נתינה ופנייה אל הזולת והקהילה. כשהקשב פונה החוצה, השיתוק מפנה מקום לתנועה.
אחרי הבחירות: אופטימיות טראגית ואחריות מתמשכת
יהיו התוצאות אשר יהיו, חלק מאיתנו יחוו אכזבה. כאן נכנס אחד המושגים העמוקים בלוגותרפיה: אופטימיות טראגית – היכולת לומר ״כן לחיים, למרות הכול״. זו אינה אופטימיות חסרת יסוד או עצימת עיניים, אלא גיוס משמעות דווקא מתוך האכזבה. פראנקל מזהה שלושה רכיבים ב״משולש הטראגי״, וכל אחד מהם מקבל ביטוי ברור אחרי יום הבחירות:
- סבל – את התסכול והאכזבה אפשר להתמיר להרהור, למידה ועשייה ערכית כמו מעורבות אזרחית וחינוכית.
- אשמה – אפשר לעבור מהאשמת יריבים לשאלה בונה: ״איך אני פועלת מכאן והלאה?״. מה השיעור שהמצב מלמד אותי?
- ארעיות – ניתן לגייס הבנה שזה מה שיש כעת ועם זה נעבוד וכן שבמבט על, שום כישלון אינו סופי ושום ניצחון אינו נצחי. העתיד נבנה מחדש גם על ידי, בכל רגע ורגע.
אחרי 7.10 למדנו על בשרנו שהעמדה הזו אינה תיאוריה בלבד. ראינו אותה במשפחות שהפכו שכול למעשים של נתינה, בדאגה לחטופים, במסירות הנפש של חיילים ובגיוס המשאבים האזרחי. זו אופטימיות טראגית בעיניים פקוחות: הכאב לא נמחק, אבל הוא אינו המילה האחרונה.
מכאן נגזרת גם אחריות מתמשכת. אפשר להתמקד בכוחות, בקהילה ובקשרים האנושיים שאינם תלויים בתוצאה בקלפי, ולהקשיב לדרישת השעה. פראנקל הציע להפוך את השאלה: לא מה אנו מצפים מן החיים, אלא מה החיים מצפים מאיתנו (פראנקל, ״האדם מחפש משמעות״). ביום שאחרי הבחירות השאלה הזו נשמעת כך: ״מה המציאות דורשת ממני לבנות כעת?״.
בחדר הטיפול: שתי פגישות שכיחות
בשבועות שלפני הבחירות ואחריהן, הסערה הציבורית נכנסת גם לחדר הטיפול. שתי פגישות חוזרות במיוחד.
פונה החרד מתוצאות הבחירות. הצעד הראשון הוא הפרדה בין גורל לחירות: התוצאה בקלפי שייכת למישור הגורל, והתגובה, העמדה והמעשים שייכים למישור החירות. הצעד השני הוא מסגור מחדש של החרדה – לא כסימפטום, אלא כביטוי לאכפתיות עמוקה ולמצפן ערכי בריא. הצעד השלישי הוא דיאלוג סוקראטי, למשל: ״אילו ערכים יקרים לליבך זקוקים לפעולה המעשית שלך כעת?״.
פונה המחזיק בעמדה מנוגדת לשל המטפלת. כאן נדרש מפגש במודוס ״אני־אתה״, בלשונו של מרטין בובר (1923): ראיית הפונה כסובייקט שלם, בעל חירות ואחריות, ולא כנציג של מחנה פוליטי.העבודה מתמקדת בערכים שמאחורי העמדה – ביטחון, צדק, חירות, מסורת – מבלי להתווכח על המסקנה הפוליטית. לא פעם מתגלה שמתחת למחלוקת מסתתרת דאגה אנושית משותפת.
תרגיל: מצפן הבחירה והמשמעות
את התרגיל הבא אפשר להציע לפונים, לקבוצות או לעצמנו:
- גורל מול חירות. מה במצב הנוכחי אינו בשליטתי הישירה? איזה חלק בתגובותי ובמעשיי שייך לי בלבד?
- ראיית היש. אילו ערכים ואילו אכפתיות מתגלים מתוך המתח שאני חווה? כיצד אני רוצה לכבד אותם כעת?
- בירור מצפוני. כיצד אשמור על חירותי הפנימית גם כשהסביבה סוערת ומקוטבת?
- מן המחשבה אל המעשה. מהי הפעולה הקטנה והמדויקת שאעשה מחר בבוקר, כדי להביא אור, חיבור או משמעות לסביבתי הקרובה?
המבחן שמתחיל כבר עכשיו
עדיין אינני יודעת מה יעלו מן הקלפיות. אבל אני יודעת שיש כאן אוצר אנושי וערכי שנחשף במלוא עוצמתו בשנים הקשות האחרונות: התנדבות, נתינה, אומץ לב ושותפות גורל. התוצאה האמיתית של חברה אינה נמדדת רק במספר המנדטים או בהרכב הקואליציה, אלא במשאבים האנושיים והרוחניים שאנו נושאים מדי יום.
בלשון לוגותרפית, הבחירה אינה מסתכמת ביום אחד בקלפי. היא נעשית מחדש בכל בוקר, בכל מפגש ובכל החלטה קטנה. אם כל אחד ואחת מאיתנו יפעלו להרבות חן, חסד ורחמים בסביבתם הקרובה והרחוקה, נעלה יחד על מסלול בטוח יותר להגשמת החזון המשותף. זהו המבחן האמיתי שלנו כחברה, והוא מתחיל כבר עכשיו.
מקורות
בובר, מ. אני ואתה. (1923), ירושלים: מוסד ביאליק.
פראנקל, ו. א. (1970), האדם מחפש משמעות. תל אביב: דביר.
Antonovsky, A. (1987). Unraveling the mystery of health: How people manage stress and stay well. San Francisco:
המאמר פורסם לראשונה בערב יום הבחירות הכלליות לממשלה 27.10.2026
This site is not for profit. ©All rights reserved to the authors and authors of the article and / or the book and / or to the source sites – we respect copyright and make an effort to locate the rights holders in the photographs and texts that come to us. If you have identified a photo or text on the site that you have rights to, you may contact us by email and request to stop publishing it or request to add your credit.
Image by Orna from Pixabay
