מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
ימימשמעות חודש אלול בראי החשיבה ההכרתית והלוגותרפיה
"לחודש אלול יש זמרת מעיני הישועה" [1]
ניתן למצוא נקודות השקה בין החשיבה ההכרתית של הרבנית ימימה אביטל זצ"ל[2] לבין התפיסה הלוגותרפית של ויקטור פרנקל, למשל: היעדר המקריות בחייו של אדם, רב ממדיותו, התנועה בין הקיום למהות וכיוצ"ב.
במאמר זה אתמקד במבט השוואתי ביניהם סביב רעיון החיפוש על רקע חודש החסד והרחמים הבא עלינו לטובה – חודש אלול.
"אֱלוּל בַּאֲרָמִית זֶה חִפּוּשׂ" (ימימה)
לפי ימימה, חודש אלול כחיפוש משמעו חיבור האדם הזמני והסופי אל מרחבי הנצח האינסופיים והזמנה לקבל את השפע הבלתי נדלה ממעייני הישועה הפתוחים בעת הזאת. פרנקל יראה בחיפוש אחר משמעות סמן להיותנו אנושיים, ועקרותו, לדידו, מסבירה במידה רבה את נגעי תקופתנו. לדבריו, דווקא "מי שחרד לפשר החיים יותר משהוא מגלה מחלת נפש, הוא מוכיח את מידת אנושיותו".[3]
אפשר לזהות את אותן אותיות שורש משוכלות במילים חיפוש, חופש וחשיפה, קרי חודש אלול מזמין את האדם להיות חופשי לבחור, להנהיר את הקיום ולחשוף בו את האיכות הטרנסצנדנטית.
"תְּחַפְּשׂוּ – תָּבִינוּ. וּתְחַפְּשׂוּ כְּמוֹצְאוֹת" (ימימה)
פאברי מתאר את פרנקל כמי שמעודד את המטופל לקחת בידו פנס ולצאת לחושך. הוא יראה סביבו רק עיגול אור מוגבל ביותר. אז מציע לו פרנקל להרים את הפנס ולפסוע, צעד אחר צעד. ככל שתואר הסביבה ותתגלה לו, כך עשוי הוא לבסוף למצוא את דרכו. כך מנסח זאת פרנקל:
"האדם מתייחס למשמעות כאל דבר־מה שיש לחפש אחריו ולא לתתו, אלא אם כן עוותה הבנתו את עצמו באמצעות דפוסי פרשנויות הנובעים מדעה קדומה, שלא לומר אינדוקטרינציה. וניתוח פנומנולוגי שינסה לתאר התנסות שכזו בדרך אמפירית וללא משוא פנים, אמנם יראה לנו שמשמעויות מוצאים ולא נותנים. ואם בכל־זאת נותנים אותן, הן אינן ניתנות באופן שרירותי אלא בדרך שבה ניתנות תשובות. כלומר, לכל שאלה יש תשובה אחת – הנכונה. לכל מצב, משמעות אחת בלבד – משמעותו האמיתית."[4]
זוכרים את המדור השבועי המיתולוגי "חפש את הילד" במוסף "שבעה ימים" של "ידיעות אחרונות"?
היה ידוע לנו הקוראים מראש שחבוי ילד בתוך הציור רווי הפרטים והסחות הדעת. בשפתה של ימימה חיפשנו כמוצאות. ואף על פי כן ניגשנו למשימה דרוכים ומתוחים שמא הוא איננו בנמצא. כלומר החיפוש כמתח נואטי עורר בנו את אותה שאיפה סמויה למשמעות; וכמו במטאפורה של הפנס או במשל הנעלמים של פרנקל שבה עלינו לגלות את הדמות המסתתרת בסבך הקווים –
התמלאנו אושר גדול כשגילינו את קווי המתאר של הילד של ג'קי.
לפי החשיבה ההכרתית, באלול ההבנה מגולמת בעצם תהליך החיפוש, דהיינו תוך כדי הנבירה בתוך היש,
הקיים, ואיננה בהכרח תוצאה שלו, כלומר התנועה היא אחורה, אל העבר תוך התכנסות פנימה. פרנקל לעומת זאת מצביע על כך שהלוגותרפיה נוטה להיות פחות רטרוספקטיבית ופחות אינטרוספקטיבית, ותחת זאת
מתרכזת בעתיד – במשימות ובמשמעויות שעל האדם לקיים בהמשך דרכו. אולם להתבוננות בעבר ולאיתור משמעויות בו שלא היו מודעות לאדם יש ערך רב לבריאותו הפיזית, הנפשית והרוחנית, ופוטנציאל חיבור למה שמצפה לו.
"הִגִּיעַ הַזְּמַן לֶאֱסֹף וְגַם לְהוֹסִיף, כְּמוֹ בְּאָסִיף" (ימימה)
תהליך החיפוש, לפי ימימה, כרוך בפעולת האיסוף.
חודש אלול מתמקד בשחרור, במיצוי כל מה שקיבלנו בשנה החולפת, בהטמעה ובחיבורים פנימיים בין ההבנה ללב: " בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל יֵשׁ לָךְ אוֹר בַּקֶּשֶׁב הַפְּנִימִי,/ וְאָז אַתְּ מִתְחַבֶּרֶת טוֹב יוֹתֵר."[5]
חשבתי על המילה "איסוף" גם כאי-סוף (אינסוף) – בחודש זה נפתחים שערי הרחמים, מרחבי שפע וידיעה. יש לנו אפשרות להרים את כפות הידיים בתפילה לחיבור בין השמים לארץ ולהעברת החיות האינסופית הנצחית אלינו בני החלוף הסופיים. בתהליך זה נוספים כוחות גנוזים המשחררים עבורנו עוד אנרגיה ממקור שהיה עד כה נסתר מעינינו, ומחיים אותנו מחדש.
פעולת איסוף זו מהדהדת אצל פרנקל את משל האסמים המלאים, שלתוכם נאסף יבול חיינו – מעשינו, אהבותינו והסבל שעמדנו בו בעוז רוח. עם זאת הלוגותרפיה עוסקת בחיפוש המשמעות כתהליך של ברירה מתמיד, כהזדמנויות שנקרות בפני האדם כל הזמן ושעליו לבחור את האפשרות הנכונה מביניהן.
בהתבסס על ימימה, לב מתארת חודש זה כמו פיה צרה של משפך שאליו מתנקזת השנה החולפת. הכוח הפנימי השלים את עיגולו ואין מקום להרחבה. שם נמצאים מנוחה ואור. זהו דימוי שמזכיר את משל שעון החול של פרנקל, אלא ששם אין עצירה או השתהות; האפשרויות בהווה ובעתיד ממשיכות לזרום, הפתח הצר של המשפך מסמל את אלו שמומשו ובד בבד משתמרות משמעויות העבר, כמו בחשיבה ההכרתית, כמקור כוח נצחי.
"הִנֵּה אָסְפָה הַחֲלָקִים שֶׁלָּמְדָה/ וּמֵהֶם לְקַבֵּל בְּרָכָה לְהָבִין עוֹד." (ימימה)
בתהליך החיפוש, כאמור, לפי ימימה, מגולמת הבנה, אולם "להבין עוד" פירושו לחזור למה שכבר למדנו ולערער על המובן מאליו, על המחשבה שהדברים ברורים הנובעת מהעומס שהאדם שרוי בו. לחיים יש הרבה מה ללמד אותנו, ובמקום הרצון לקבל ידע חדש שמקורו לעיתים בהיסוס או אי־הבנה של הידע הנוכחי, עלינו לשהות ולחקור את היש ואת עומקיו ורבדיו. זוהי ברכה, הגשמה עצמית לפי ימימה, קרי האפשרות לצמיחה כפי שהגשם מחולל בשדות, פירוק חומרים ישנים כדי להצמיח חדשים. זהו זמן אסיף הכוחות, בדיקה אם מה שקיים בתוכנו החל לצמוח ולו במעט, "הנבטה דקה שעולה מן הרגבים",[6] בלשונה של לב.
במונחים לוגותרפיים איסוף החלקים עשוי להתפרש כחיבור הנקודות לכדי התמונה השלמה, כזיהוי נתיב אל המשמעות, אל הנצח. פרנקל מציג משל גיאומטרי המסביר כיצד אירועים שנראים כנקודות חסרות הקשר עשויים להיות חלק מרצף שלם. הוא מציע לדמיין עקומה הנמצאת בתוך מישור אנכי (תלת-ממדי). אם נחתוך את העקומה במישור אופקי (דו-ממדי), יופיעו במישור זה רק "שלוש נקודות, נקודות נפרדות זו מזו, נקודות שאין זיקה של משמעות ביניהן. לטענתו, "הזיקות המשמעיות נמצאות מעל ומתחת למישור האופקי"[7]
כלומר, רק במבט מממד גבוה יותר, ממד הרוח, מתחוור שהנקודות הללו אינן מקריות, אלא הן חלק מקו אחד רציף ובעל פשר.
"רַק הִכָּנְסִי בַּזְּמַן" (ימימה)
מקופלת במשפט זה הנחה סמויה שהזמן פועל לטובתנו, שעלינו לפתח יחס סינרגטי אליו.
כפל הלשון בצירוף "להיכנס בזמן", קרי להגיע בעיתוי הנכון ולהיות חלק אינטגרלי מהזמן, עשוי ללמד על הבנה עמוקה את הרגעים האחרונים של השנה החולפת ופינוי מקום לזאת שתבוא.
החיפוש מתקיים, לפי ימימה, תוך הקשבה למה שהזמן מביא איתו, ללא כפייה וללא מורא ועם סקרנות ותחושת צימאון. בלשונה של לב, אנחנו נישאים על גבי הימים, מלאים במה שקיבלנו ובאותה מידה ריקים בעבור כל מה שאנו עתידים לקבל. ההבנות צפות ועולות מתוך האירועים שהחיים מזמנים לנו בכל רגע ורגע. רעיון זה עשוי להתחבר למושג הסינכרוניזציה (Synchronicity) שפרנקל אימץ מהפסיכיאטר קרל יונג, המתאר מפגש משמעותי בין המציאות החיצונית לעולם הפנימי שאינו נובע מקשר סיבתי-חומרי. כאשר אנחנו שרויים בתשומת לב לרגע הנוכחי, ערים למתרחש, קשובים לרמזי המשמעות שסביבנו החיפוש הופך למציאה, הכיסוי הופך לגילוי, והמוגבל למוחלט.
ביבליוגרפיה
לב, אלומה. עד שלבך יתנגן – לימוד ימימה. ראשון לציון: ידיעות אחרונות, 2023.
יונג, לידיה. תהיי טובה לעצמך – שיטת ימימה. חולון: אוריון, 2025.
יונג, קרל גוסטב. זיכרונות חלומות מחשבות. תרגום: מיכה אנקורי. תל־אביב: רמות, 1993.
פאברי, ג'וזף ב. המשמעות של חייך. תרגום: מני ארז. תל־אביב: ספריית פועלים, 1983.
פרנקל, ויקטור. האדם מחפש משמעות: מבוא ללוגותרפיה. תרגום: חיים איזק, תל־אביב: דביר, 1970.
הזעקה הלא נשמעת למשמעות: הפסיכותרפיה וההומניזם. תרגום: חיים איזק, ירושלים: דביר, 1982.
השאיפה למשמעות. תרגום: שאול ברוידא, ירושלים: דביר, 1985.
זיכרונות: מה שלא נכלל בספריי. תרגום: דוד גוטמן, חיפה, 2015.
[1] אלומה לב. עד שלבך יתנגן – לימוד ימימה. ראשון לציון: ידיעות אחרונות, 2023, עמ' 190.
[2] ימימה אביטל (1929–1999) היתה מורה רוחנית שהעניקה כלים ועקרונות שהבנתם ויישומם מסייעים ליצירת איזון פנימי ומרחב התפתחות הכרתי־תודעתי. בתוך: לידיה יונג. תהיי טובה לעצמך – שיטת ימימה. חולון: אוריון, 2025, עמ' 15.
[3] ויקטור פרנקל. הזעקה הלא נשמעת למשמעות: הפסיכותרפיה וההומניזם. תרגום: חיים איזק, ירושלים: דביר, 1982, עמ' 21.
[4] ויקטור פרנקל. השאיפה למשמעות. תרגום: שאול ברוידא, ירושלים: דביר, 1985, עמ' 74.
[5] אלומה לב. עד שלבך יתנגן – לימוד ימימה. ראשון לציון: ידיעות אחרונות, 2023, עמ' 190.
[6] לב, עד שלבך יתנגן, עמ' 193.
[7] ויקטור פרנקל. הזעקה הלא נשמעת למשמעות: הפסיכותרפיה וההומניזם. תרגום: חיים איזק, ירושלים: דביר, 1982, עמ' 67.
This site is not for profit. ©All rights reserved to the authors and authors of the article and / or the book and / or to the source sites – we respect copyright and make an effort to locate the rights holders in the photographs and texts that come to us. If you have identified a photo or text on the site that you have rights to, you may contact us by email and request to stop publishing it or request to add your credit.
