ההיפנוזה

ההיפנוזה, מאמר מתוך ספרו של פרופסור ויקטור פרנקל "מול השאלה המכוונת למשמעות" (בודפשט, 1996).

המאמר תורגם על-ידי פרופסור דוד גוטמן | עריכה לשונית: מיכל יהלום

מקובל לייחס את התחלת הפסיכותרפיה המודרנית, את ריפוי-הנפש המדעי, להופעת העבודות של ברויר ופרויד, שהנושא שלהן היה ההיסטריה. אך יש בהתייחסות הזאת כפייה מסוימת ושרירותית, כיוון שיכולנו לטעון בה בעת, שהתחלת הפסיכותרפיה הייתה קשורה מבחינת זמנה במה שנקרא "מסמריזם", עם עבודתו והוראת תורתו של מסמר. תפקידו היה זהה לתפקידו של ברויר, ובחלקו הגדול יותר – של פרויד בווינה. ולגבי התורה שלהם, מדובר במה שמסמר קרא לו בתקופתו  "מגנטיזם חייתי". אך למגנטיזם המדומה הזה, לפי הידע הנוכחי, אין כל קשר להיסטריה. מה שמסמר הכיר וחקר באמת אינו שונה ממה שנקרא היום היפנוטיזם.

ומה שקרה עם מסמר, דומה למה שקורה לאנשי המדע בימינו, ובפרט לנציגי ריפוי הנפש.

את דבריי אני רוצה להגביל בהקשר זה; ואזכיר כי הטיפולים השונים על ידי זעזוע, שפתחו את תקופת הפסיכיאטריה וחיסלו את הניהיליזם של הפסיכיאטריה הקודמת, נבעו מתאוריה לא נכונה, ובכל זאת הגיעו להישגים מרשימים ומפליאים. הבה נקבע שההיפנוזה לא קשורה למגנטיזם.

אז מה היא ההיפנוזה? מדובר במצב יוצא מהכלל, מצב נפשי דומה לשינה, שהמהופנט הגיע אליו על ידי ההיפנוזה. באיזו דרך מיוחדת קורה הדבר הזה? הרי לא מדובר על שינה אמיתית, רק על מצב דומה. המהופנט שוקע בהיפנוזה רק אם משפיעים עליו בצורה המתאימה לו. במילים אחרות, ההיפנוזה כמצב נפשי מיוחד, דומה למצב הנפשי בשינה, והיא תוצאה של ההשפעה. אין זה משנה אם ההיפנוזה מילולית או לפי שיטה אחרת. אני מתחיל את ההיפנוזה בפנייה למטופל לשכב במנוחה, לעצום את עיניו ולא לחשוב על שום דבר, רק על מה שאני אומר. אני נוהג, במקום השפעה מילולית, להציג לפניו דבר מה זוהר ומנצנץ, ומבקש את המטופל להסתכל עליו כל הזמן, כדי ליצור עייפות. 

אך כשמטפלים בהיפנוזה, צריך להשלים את התכלית שלה. כי ההיפנוזה אינה רק הישג של הסוגסטיה, אלא היסוד הטוב ביותר לסוגסטיות נוספות ואמיצות יותר. הרשו לי לתת דוגמה אחת: אם אחזיק תחת אפו של איש (או אישה) בקבוק פתוח מלא בנזין, אתקשה לשכנע אותו שהבקבוק מכיל מי ורדים. אך לא אתקשה להפנט אנשים בעלי אינטליגנציה ממוצעת, שמתעניינים בניסיון כזה, להגיד שעייפותם הגוברת והולכת גורמת להם לסגור את העיניים, עד שעיניהם נעצמות והם שוקעים למצב דומה לשינה. אז אוכל להסתכן ולמרוח קצת בנזין תחת אפם ולומר בהדגשה שזה מי ורדים, נכון? ואם אשאל: האם אתה מרגיש בריח הוורד? אקבל תשובה שאכן הריח זהה לזה של הוורד, ורק עכשיו הבחנתי בו.

מה שחשוב הוא, להדגיש שלסיפורים כאלה אין שום קשר לדברים כגון הספיריטואליזם והאוקולטיזם ולדומיהם. בהיפנוזה ובסוגסטיה מדובר תמיד על עניינים אמיתיים ונכונים, ושום דבר מעל לטבעי לא נקשר בתהליך – למרות שקוסמים ושרלטנים בפסיכולוגיה מנסים לעטוף את התופעות שהם יוצרים באצטלה כזאת. מה שחשוב עבורי במילה אחת הוא, לטהר את ההיפנוזה מהמיתולוגיה.

מה שנותר לי עוד – לעסוק בשאלות שדומות לאלו המכוונות לרופא העצבים. ובין השאלות האלה: מי יודע

להפנט? את מי אפשר להפנט? למי מותר להפנט? והאם יש עבירה בהיפנוזה? התשובה לשאלה הראשונה היא: כל אחד ששולט בידע הטכני, ויש לו "חוש פסיכולוגי", הנחוצים כדי להפנט. הוראת העניינים הטכניים היא עניין של ההכשרה הרפואית. לא אתן עצות בנושא הזה. אף אחד מקהל השומעים לא לומד בדרך כזאת להפנט. כי יכול לקרות שאחדים מהם שוקעים בשינה ולא רק משעמום. שינה כזאת לא הייתה בעיה אם היא קורית בשעה 11 בערב. אני גם מתחייב לכך שהמהופנט יתעורר מחר בבוקר בשעה הרגילה שלו, מבלי לבצע איזה מעשה או משהו פוסט-היפנוטי.

וחשוב מאוד, אם כי לא תמיד מצליח. אני זוכר שכרופא צעיר עבדתי במחלקה לניתוחים בבית חולים אחד בווינה. ושם נתן לי ראש המחלקה תפקיד מכובד כביכול, אך חסר תקווה, להפנט אישה קשישה אחת. היה צורך בניתוח, אך הגברת לא הסכימה לקבל זריקת-הרדמה, ושיטה אחרת לא באה בחשבון לגביה מאיזו סיבה לא ברורה. ולכן ניסיתי לעזור לאישה המסכנה הזאת בדרך ההיפנוזה. והניסיון הזה הצליח. אך מה עושה אלוהים? בדברי השבח של הרופאים והחולים, נאלצתי לסבול את התלונות המרות של האחות, שנאלצה לעזור במקומי בניתוח, וכל הזמן נאבקה לא להירדם תחת הסוגסטיה של המילים המונוטוניות בהן השתמשתי.          בהזדמנות אחרת במחלקת העצבים של אותו בית חולים, ביקש ממני המנהל שארדים בהיפנוזה חולה בחדר עם שתי מיטות, שכל כך רצה לישון. מאוחר בערב התגנבתי לחדר, ישבתי ליד המיטה של החולה, וחזרתי על הסוגסטיה כחצי שעה במילים האלה: "אתה רגוע לחלוטין, עייף ונעשה רדום, נושם בלי בעיה, העפעפיים שלך נעשים כבדים ונסגרים, כל בעיותיך נעלמות – ועוד מעט תישן". אך כשניסיתי להתגנב מחדרו, נאלצתי לקבוע באכזבה, שלא עזרתי לחולה כי הוא לא נרדם.

עד כמה התפלאתי שבכניסתי לחדר החולה למחרת בבוקר שמעתי שהוא אומר: ישנתי מצוין הלילה. רגעים אחדים אחרי שהתחלת לדבר, שקעתי בשינה עמוקה. אתה היית צריך להפנט אותו ולא אותי…

לגבי השאלה השנייה, את מי אפשר להפנט? אמרתי בקיצור: את כולם, חוץ מילדים וחולי נפש. ההיפנוזה מצליחה, בדרך כלל, אם מי שצריך להפנט אותו מעוניין בהיפנוזה לא רק תיאורטית, אלא גם מעשית. פירוש הדבר הוא, שלחולה יש עניין ממשי להשתחרר מתופעות מחלתו. השאיפה לבריאות היא תנאי קודם.

לא נכון לטעון, כפי שרבים חושבים, שרק את החלשים בבני האדם אפשר להפנט.

ולמי מותר להפנט? כיוון שמדובר בתהליך פסיכותרפי, לפי החוק האוסטרי רק לרופאים מותר לעסוק בפסיכותרפיה. ולכן רק לרופא מותר להפנט למטרה תרפויטית. ייתכן שההשפעה לא תמיד כזאת, אך המניע צריך להיות כזה.

מה קורה אם המניע איננו תרפויטי, אלא עברייני? או אם רוצים להשיג מטרה עבריינית באמצעות ההיפנוזה? אם המהפנט עושה את עבודתו בכוונה רעה, או מי שנקרא המדיום מאלץ את המהפנט לבצע משהו רע? נענה בקיצור: בהיפנוזה, או כתוצאה ממנה, איש לא יעשה משהו שלא בהסכמת המועמד להיפנוזה, או שנוגד לרצונו, או לא מתאים להיפנוזה.

גם בהיפנוזה, וגם אחרי ההיפנוזה, קורה רק מה שהמועמד לניסיון כזה מבין ומסכים לו. את הגישה הזאת ייצג פסיכיאטר מפורסם בווינה. אך את גישתו להיפנוזה ניסה כוכב תיאטרון מקובל בקרב הקהל הווינאי. הוא שם אקדח טעון בידי אישה אחת ששימשה כמדיום ונתן לה תפקיד פוסט-היפנוטי: ללכת אל מרפאת המהפנט ולהכניס בו כדור. ומה קרה? מה עשתה האישה? היא פעלה בהתאם להוראה שקיבלה מהמהפנט. אך כשכיוונה את האקדח על הרופא, מבלי לירות, הורידה את ידה. וממציא הניסיון הזה, שרצה להוכיח שאפשר לבצע עבירה תחת היפנוזה, סבל מפלה קשה. העבירה לא בוצעה… אך אילו היו מבצעים אותה, "הקורבן" היה נשאר בחיים. אני יכול לגלות לכם שהאקדח היה צעצוע…    

למאמרים של פרופ' דוד גוטמן

תורגם על-ידי פרופסור דוד גוטמן, עריכה לשונית – מיכל יהלום    

This site is not for profit. ©All rights reserved to the authors and authors of the article and / or the book and / or to the source sites – we respect copyright and make an effort to locate the rights holders in the photographs and texts that come to us. If you have identified a photo or text on the site that you have rights to, you may contact us by email and request to stop publishing it or request to add your credit.

Image by kalhh from Pixabay

 

נכתב ע"י פרופ' דוד גוטמן

דוד גוטמן (נולד בשנת 1932) הוא פרופסור אמריטוס באוניברסיטת חיפה, לשעבר ראש בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, מוכר בעולם כמומחה ללוגותרפיה וכידיד אישי של פרופסור ויקטור פרנקל. עסק בהוראה, במחקר, בהכשרה ובייעוץ בלוגותרפיה במשך שנים רבות. כתב, ערך ותרגם עשרים ספרים ופרסם קרוב למאה מאמרים ועבודות מחקר בכתבי עת מקצועיים.

אחרים קראו גם את:

ימימה

ימימשמעות – חודש אלול בראי החשיבה ההכרתית והלוגותרפיה

ימימשמעות חודש אלול בראי החשיבה ההכרתית והלוגותרפיה "לחודש אלול יש זמרת מעיני הישועה" [1] ניתן …

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן