על משמעות ולוגותרפיה בייעוץ פילוסופי
מאת דרור שקד
היעוץ הפילוסופי הוא שיטת טיפול המבוססת על דו-שיח פילוסופי ובמסגרתו משתלבת הלוגותרפיה. הפילוסופיה מניעה דיון בסוגיות יסוד בתחומי האתיקה, תורת ההכרה והפנומנולוגיה, במטרה להפקיד ביד הפרט כלים להבנת האידאות המרכזיות המניעות אותו והמעניקות משמעות לחייו. הלוגותרפיה מניעה דיון בהקשר של היות האדם בעל משמעות אותה הוא צריך למצוא באמצעות שלושה נתיבים מרכזיים למציאת משמעות בחיים. הנתיבים הללו מתוארים כערכים על פיהם הוא מנהל את חייו בעולם והם הערכים היצירתיים, הערכים החווייתיים, והערכים ההתייחסותיים
היועץ הפילוסופי הראשון היה סוקרטס, במאה החמישית לפנה"ס אשר באמצעות חשיבה לוגית, שאלות ותשובות (שיח סוקרטי), ובעיקר ספקנות לגבי אמונות מקובלות, הוא עזר לסובבים אותו ליילד מתוכם את משמעויות עמוקות בחייהם. הפילוסופיה המסורתית של אפלטון, של אריסטו ושל פילוסופים אחרים בתקופה הקדומה שאפה להורות את האמת ולשמש תורה של אורח חיים, אולם במאות השנים האחרונות פחתה השפעת הפילוסופיה על החיים. הייעוץ הפילוסופי בימינו מבקש לחדש מסורת עתיקת יומין בגרסה מותאמת יותר. שיטת הייעוץ הזו מבקשת לסייע לפרט להצמיח מתוכו הבנה של מצבו, לאפשר לו לבחון את חייו באמצעים פילוסופיים ולא פסיכולוגיים, לעסוק בסוגיות מתחום ההכרה והמוסר ולהתבונן בשאלות קיומיות כגון אהבה ומוות ובמושגים הרלוונטיים לעיצוב השקפת עולמו. באמצעות כלי חשיבה פילוסופיים, כגון ניתוח מושגים ונושאים, חקירה פנומנולוגית ובחינה ביקורתית, חושף הפרט את תפיסתהחיים שעל-פיה הוא פועל. הפתיחות והחשיפה הביקורתית הזו מאפשרת את העימות של האדם עם מצבו ומחוללת שינוי באדם החוקר ומפלס את דרכו למצוא משמעות בחייו.
כל פילוסופיה היא התבוננות ונדמה כשמדובר על יעוץ פילוסופי בעולמינו העכשווי, לא ניתן לדבר על יעוץ פילוסופי ללא עיון בספרו של לו מרינוף, פרופסור לפילוסופיה בסיטי קולג' בניו יורק, מחבר הספר "אפלטון במקום פרוזק" . כמו יועצים פילוסופיים רבים, מרינוף מצא את עיקר השראתו בעבודתו החלוצית של הפילוסוף הגרמני גרד ב' אכנבך. ב-1981, אכנבך פתח את הקליניקה הראשונה בעולם לטיפול פילוסופי. שיטתו איננה מבוססת על שום שיטה מיוחדת. זהו דיאלוג חופשי, דומה במידה למה שמרטין בובר תיאר ב"אני ואתה". היועץ הפילוסופי מתאחד עם השאלה או הבעיה של הלקוח, אבל לא מיישם בה את הבנתו שלו.
גישת הייעוץ הפילוסופי, שניתן לכנותה גם פסיכותרפיה פילוסופית, החלה לפעול בגרמניה לאחר 1980. מרכזים נוספים הוקמו בהולנד, בקנדה, בארצות הברית, בדרום אפריקה, בישראל ובמקומות נוספים. הייעוץ הפילוסופי שונה מהפסיכותרפיה הקלאסית במערכת היחסים בין המטפל למטופל, במטרת המפגשים ובתוכני השיחות. בגישות פסיכותרפיסטיות שמרניות, מודל היחסים הוא של מטפל-מטופל. המטפל מאבחן את המטופל על-פי תסמינים, ובעזרת תיאוריות ושיטות שונות הוא מנסה להחזירו לקו הבריאות או הנורמליות. בייעוץ הפילוסופי, לעומת זאת, היחסים הם בין יועץ ללקוח, ואין בהכרח אחיזה בתאוריה או בשיטה. אין כוונה לגלות אמיתות כלשהן על בעיותיו של הלקוח הנועץ, אלא להבהיר באופן ביקורתי את הנושאים שעמם הוא מתמודד ולבחון את הנחות היסוד שלו. גישת הייעוץ הפילוסופי, כך נטען, הולמת את רוח התקופה: לא עוד התאמה של הפרט לתבניות הנכפות עליו, אלא צריכה יזומה ואישית בכל מישורי החיים, החל במוצרים וכלה בשירותי בריאות הגוף והנפש (Mace, 1999).
על ההבדלים בין הפסיכותרפיה על צורותיה השונות לבין החקירה הפילוסופית אפשר ללמוד ממאמרו של סטיבן סגל (Segal), "משבר משמעות: ייעוץ פילוסופי ופסיכותרפיה" (Segal, 1995). המאמר עוסק במשבר האקזיסטנציאלי שעבר הסופר לב טולסטוי כשלא מצא עוד תכלית לחייו ולא ראה טעם בשליחותו כסופר. סיגל סבור שלוּ היה פסיכואנליטיקאי מתמודד עם המשבר, הוא היה עוסק בהיסטוריה הנפשית של טולסטוי ומתמקד בחשיפת הקונפליקטים המודחקים של ילדותו המוקדמת, אולם יש להניח כי היה מסרב לדון במשמעות האקזיסטנציאלית של המשבר. התעקשותו של טולסטוי לקשור את מצוקתו למשמעות חייו היתה מתויגת בידי הפסיכואנליטיקאי כהתנגדות או כקונפליקט נוירוטי, שבו האדם נקרע בין התנגדות לבין חיפוש אחר תשוקה או הנאה. על-פי הגישה הפסיכואנליטית, המאבק בין משיכה לדחייה מתגלם בהסתרה, שאחד מביטוייה הוא הכחשה. כדי ליישם גישה זו על המשבר של טולסטוי, היה הפסיכואנליטיקאי מפרש את החרדה שלו במושגים של משיכה ודחייה ומדבר על תשוקה הגוררת הכחשה, דיכוי וצורות התגוננות אחרות. הייעוץ הפילוסופי גורס אחרת: הוא מניח כי המשבר של טולסטוי נובע ממקום אחר, וכי הוא קשור לשאלה אם וכיצד איבד את המפתח למשמעות חייו, ואם כן, האם יצליח להשיגו מחדש. המשבר נבע אפוא מאובדן היכולת ליהנות, לממש את עצמו או למצוא אושר בעצם הציפיות מן החיים.
פילוסופים אקזיסטנציאליים רבים עסקו בשאלת חוסר הטעם וחוסר המשמעות שטרדה את מנוחתו של טולסטוי. סארטר (Sarter) כינה זאת בחילה, קאמי (Camus) כינה זאת אבסורד, והיידגר (Heidegger) ראה בכך חרדה. המשותף לכולם היה תיאור של אדם המגיע באופן פתאומי למצב של זרות. שום דבר במציאות אינו נראה עוד מוכר, אף-על-פי שבפועל דבר לא השתנה. החרדה היא תחושה של זרות בסיסית בעולם, תחושת אי-נוחות, ללא סיבה מסוימת. זוהי חוויה מסתורית ומוזרה המבטאת ניתוק מן העולם. טולסטוי פנה אפוא לבחון את הנחות היסוד שלו. סיגל, בעקבות היידגר, מאפיין את המהלך כדֶסטרוקציה: תהליך פילוסופי המוביל מן החרדה אל הנחות היסוד המכוננות את תרבותנו. הדסטרוקציה מפרקת את המסורת התאורטית של ההווה, מאפשרת לשוב אל השורשים, לחזור אל המסורות שעיצבו את ערכיו ואת אמונותיו של האדם, לבחון אותן ולא לקבלן כמובנות מאליהן. היידגר טוען, לדוגמה, שגילויה מחדש של הנצרות בידי טולסטוי נעשה מתוך חרדה שהובילה לבחינת ההנחות והאינטואיציות שלו.
הפילוסופיה והלוגותרפיה יכולה לתפקד כמכשיר תרפויטי בדרכים רבות. חלקן נחשפו בפילוסופיה הסוקרטית, שראתה בהתפלספות ובשיח הסוקרטי דרך להשגת חקירה פנימית מעמיקה ולמציאת הטוב הנופל בחיקה של נשמה מוארת. ואכן הניתוח הפילוסופי מביא לעתים להתעלות, להארה או לקתרזיס ומעורר הקשבה ותמיכה. הן אפלטון והן אריסטו גרסו כי אפשר לראות בפילוסופיה פרקטיקה המשפרת את החיים באופן מוסרי ותורמת לאושרו של האדם..
בניגוד לאריסטו ולאפלטון, ויטגנשטיין (Wittgenstein) אינו רואה בפילוסופיה מכשיר לבירור האמת, אלא התנהגות לשונית העומדת כל העת לחקירה. צורה מסוימת של עשיית דברים בעולם, מתוך הבנת הדקדוק המשתנה העומד ביסוד עשייה זו הנחתו כי יש קשר בין צורות של שפה לבין צורות של חיים יכולה לשמש מנוף רעיוני המאתגר את הייעוץ הפילוסופי. בדומה לאקזיסטנציאליזם, גם הייעוץ הפילוסופי מתמקד בזירה של חיי היומיום ומעדיף אותה בבירור על פני כללי התנהגות אוניברסליים ועקרונות כלליים. גישה זו בולטת בפילוסופיה של קירקגור ושל היידגר. האחרון אף מציע תרפיה ייחודית – תרפיה אקזיסטנציאלית-פילוסופית – המתמקדת בהיות שם, בתוך העולם. עיקרה של תרפיה זו, המכונה Daseinanalysis, הוא התמודדות עם מצב של חרדה בסיסית הכרוכה בריק ובמוות, כבסיס להעצמה אישית ולהבנה של העולם.
הייעוץ הפילוסופי שואב ממסורת ארוכה הרואה בפילוסופיה פרשנות אפשרית של דרך חיים. מסורת זו הגיעה לשיאה בפילוסופיה של היידגר ושל קרל יספרס (Jaspers) ובתורת הלוגותרפיה שפיתח ויקטור פרנקל בספרו האדם מחפש משמעות ([1946] 1981). הרעיון הוא כי יש לפרק את המציאות הקיומית של הפרט לרכיביה, לבקר את מקורותיה ואחר-כך לכונן תודעה שלמה יותר, המתמודדת מחדש עם המציאות בעקבות חוויית הייעוץ. הייעוץ הפילוסופי מבליט את היסוד הדיאלוגי ומתייצב מול המציאות האישית ללא תאוריה או משנה נוקשה. הוא תר אחר שאלותיו הקיומיות, הייחודית והאינטימיות של הנועץ.
כיום הייעוץ הפילוסופי והסיוע במציאת משמעות הוא חלק מסגנון חיים המציע מגוון טיפולים לשיפור ההרגשה האישית ולחיי משמעות ותחושת שביעות רצון ואושר.בגישת היעוץ הפילוסופי והלוגותרפי ישנם כלים ישומיים אשר מסייעים להפיכת הפילוסופיה לפרקטיקה המדריכה את הפרט בדרך שבה יבחר את נתיב חייו.
ביבליוגרפיה:
פרנקל, ו' [1946] 1981: האדם מחפש משמעות, ממחנה הריכוז לאקזיסטנציאליזם, תרגום: ח' איזק, תל-אביב: דביר.
אפלטון, 1975: כתבי אפלטון, כרך שלישי, תרגום: י"ג ליבס, ירושלים ותל אביב: שוקן.
הפוסט מבוסס בין השאר על מאמר גורביץ 2014
ד"ר שלומית שוסטר Counselingand Psychoteraphy Philosophy Practice:An Alternativeto ראה אור ב-1999 בהוצאת גרינווד
"משבר משמעות: ייעוץ פילוסופי ופסיכותרפיה" (Segal, 1995)
Hadot, P. 1993: Philosophy as a Way of Life, London: Routledge.
Lahav, R. and Tillmans, M. (eds.) 1995: Essays on Philosophical Counseling, Lanham, MD.: University Press of America.
Mace, C. (ed.) 1999: Heart and Soul: The Therapeutic Face of Philosophy, London and New York: Routledge.
Russel, B. 1961: The History of Western Philosophy, London: George Allen and Unwin.
Segal, S. 1995: "Meaning Crisis: Philosophical Counseling and Psychotherapy", in: Lahav, R. and Tillmans, M. (eds.),Essays on Philosophical Counseling, Lanham, MD.: University Press of America, pp. 101-119.
התמונה מתוך אתר pixabay ברישיון CC0 Creative Commons – צולמה עי Brian Merrill
למידע נוסף על תחום לוגותרפיה ומשמעות בחיים
מאמרים וראיונות
האיש שחיפש משמעות – תמליל ראיון עם ויקטור פראנקל לרגל הולדתו ה 90
תרשים ביוגרפיה ואבני דרך בחייו של ויקטור פראנקל – בתמונות לפי שנים
מאמרים
קישור ל לקסיקון מונחים לוגותרפיה