לקסיקון לוגותרפי

אהבה במשמעות של "ארוס" מיייצגת את התחום שבו אפשר להגשים את הערכים החוויתיים בצורה מיוחדת. אהבה פירושה לחוות את האחר במלוא הייחודיות והחד פעמיות שלו. לפי פראנקל "האהבה היא המטרה הסופית והנעלה ביותר אשר אליה ישאף האדם". עוד הוא טוען כי "האהבה מפליגה הרחק מעבר להתגלמות הגופנית של הנפש האהובה. היא מוצאת את משמעותה העמוקה ביותר בהוויתה הרוחנית, בישות הפנימית".

אונטולוגיה ממדית: Dimensional ontology  המודל של פרנקל לאדם האנושי הקובע את אחדות האדם האנושי תוך הכרה בהבדלים אונטולוגיים בין גוף, נפש ורוח. (Frankl, 1969, pp. 22-25)

העיקרון הראשון של אונטולוגיה ממדית: First law of dimensional ontology  "תופעה אחת ואותה המוקרנת מתוך המימד שלה למימדים שונים הנמוכים משלה מתוארת באופן שתמונות הפרט סותרות זו את זו" (Frankl, 1969, p. 23).

העיקרון השני של אונטולוגיה ממדית: Second law of dimensional ontology  "תופעות שונות המוקרנות מתוך המימד שלהן לממד אחד הנמוך משלהן מתוארות באופן כזה שהתמונות רב משמעיות ומעורפלות"  (Frankl, 1969, p. 23).

פרנקל מתייחס למערכת היחסים בין האדם כהוויה רוחנית, לבין הבנתו בדרך "מדעית" . עיקרון האונטולוגיה הממדית של פראנקל מתאר תופעה עצם בצורת גליל מוקרן וצילו משתקף למימדים שונים . ההשתקפויות נראות כתמונות סותרות, למשל הגליל יכול להשתקף כמלבן . באותו האופן הפסיכולוגיה יכולה לטעות בכך שהיא מניחה שתוצאות הניסויים שלה משקפים נכונה את מלא הוויתו הנכונה .

התפיסה מבוססת על שני חוקים- 1. הטלה של אותה התופעה אל מחוץ למימד שלה, על מימדים שונים נמוכים משלה, משתקפת כך שהתמונות היחידות סותרות זו את זו. (דוגמה: ספל) 2. תופעות שונות המוטלות אל מחוץ למימד שלהן על מימד אחד נמוך ממנו, משתקפות כך שהתמונות המתקבלות הן רב משמעיות (דוגמה: גליל חרוט וכדור). ובאנלוגיה לאדם- ברגע שעשינו הטלה שלו אל המימד הפסיכולוגי והביולוגי קיבלנו תוצאות סותרות (אורגניזם ביולוגי, מנגנון פסיכולוגי), אולם ככל שההיבטים הללו עומדים בסתירה זה לזה הרי לאור האנתרופולוגיה המימדית שוב אין הסתירה הזאת נוגדת את אחדות האדם. (הסתירה בין עיגול למלבן אינה נוגדת את העובדה ששניהם תולדה של הטלת אותו הגליל). כלומר: יש לבקש את אחדות האדם במימד הנואולוגי (ולא הפסיכולוגי או הביולוגי) שמלכתחילה מוטל האדם מחוצה לו. (מתוך השאיפה למשמעות)

Frankl, V. E. (1969). The will to meaning: Foundations and applications of logotherapy. New York: World Publishing Co.

האושר והתענוג הינם מושגים זמניים שרבים מייחלים להם אולם הם למעשה תוצרי לוואי של המשמעות המתגלית. החיים אינם חייבים לנו הנאות ועושר ועינוגים אולם הם חייבים לנו משמעות אשר לשם גלויה אנו מחויבים במאמץ. 

על פי הלוגותרפיה האושר נובע מתוך משמעות. אושר, עונג, מימוש עצמי, הגשמה עצמית, חווית שיא (מאסלו) הם תולדה של הגשמת משמעות אישית, בינאישית, משימתית ואף כזו שקשורה בהוויה האלוהית. כאשר אדם מגשים משמעות בעולם שמחוצה לו, רק אז הוא גם מגשים את עצמו.
תחושות אלה של אושר, סיפוק, מימוש עצמי וכד’ נובעות מאליהן ואי אפשר לרדוף אחריהן. אם את מקומן של הסיבות הרוחניות תופסים גורמים כימיים, התוצאות הן אחיזת עיניים בלבד. מבוי סתום.
בספר המשמעות של חייך כתוב: “אין אנו מסוגלים להתקשר באורח ישיר לאושר, אלא רק לפעולות או לאנשים המעניקים לנו אושר באמצעות מסירותנו למשימה מסויימת או לאדם אחר” (פאברי, 1983) כלומר האושר, תחושת הסיפוק, ההנאה וכו’ אינם המטרה כי אם תוצר לוואי של העשייה למען האחר. זהו אחד האתגרים שפרנקל ראה בעידן שלנו משום שהרדיפה אחר האושר משיגה את התוצאה ההפוכה עד כי נוצר מעגל קסמים שמורכב ממטרה נחשקת שמתכוונים אליה באופן קיצוני מה שהוא מכנה “התכוונות יתר”, שלעיתים מלווה בבדיקה עצמית כרונית היינו “הרהורי יתר” (היפר-רפלקציה).

אנו אחראים למעשינו ומחדלינו. הלוגותרפיה מדגישה את האחריות האישית של האדם לבחירותיו לטוב ולרע ומעודדת אותו שלא לברוח ממנה. פראנקל ראה בנושא האחריות אבן יסוד לריפוי מאחר ומדובר בהבנה שבכל מצב יש לאדם אחריות להגיב ויכולת תגובה על ידי השימוש בחופש הבחירה שלו. פראנקל מבחין בשני סוגי אחריות, הסוג הראשון מוטל עלינו מבחוץ ע"י גורמים חיצוניים לנו והסוג השני היא אחריות הנובעת מעצמינו.

ביאור מושג האחריות הורחב על ידי שגית שלמה כך: בלוגותרפיה מבדילים בין שתי צורות של אחריות: האחת שנכפית, או מוטלת עלינו מבחוץ, מכוח חיצוני, והשנייה, אחריות פנימית, שנלקחת באופן חופשי על ידינו. כאן אנו בוחרים. באחריות פנימית אנו מקבלים את הדרישות המופנות אלינו כיוון שכך החלטנו באופן חופשי, ולא משום שזו דרישה של סמכות מסוימת. בלוגותרפיה אחריות ללא החופש לבחור את תגובותינו באופן חופשי, במצב נתון, היא רודנות. חופש הוא מצב המוביל לחרדה, ל ”ריק קיומי”, ולנוירוזה (Fabry 1984). עלינו לשאול את עצמנו למה ועבור מי אנו רואים את עצמנו אחראיים, מוכנים לשאת בנטל, מוכנים להביא קורבן. כי קבלת אחריות כזאת מייצגת את תכלית קיומנו.

נקרא גם : Demand characteristic

האיכות האובייקטיבית הטבועה במשמעויות ובערכים. איכות אובייקטיבית זו של משמעויות וערכים, בניגוד להשלכה אינסטינקטיבית או ארכיטיפית אנושית, מסבירה את החובה המוטלת על האדם להיות אחראי כלפי משמעויות וערכים (Frankl, 1967, pp. 64-65 and Frankl, 2000a, p. 113 ).

Frankl, V. E. (1967). Psychotherapy and Existentialism: Selected Papers on Logotherapy. New York: Clarion.

Frankl, V. E. (2000a). Man's Search for Ultimate Meaning. New York: Perseus Books.

אנליזה אקזיסטנציאלית או במינוח חדש יותר- ה"אקזיסטנציה" , הינה תהליך אשר במוקד שלה עומד "חוש האחריות" של האדם. ההוויה האנושית נתפסת במונחים של "להיות אחראי" ורואה את האוטונומיה של הישות הרוחנית, זאת להבדיל מהתפיסה הפסיכואנליטית שמתייחסת לאוטומטיות של המנגנון הנפשי.
אנליזה זאת רואה את מטרתה העליונה בהבאת האדם (וביחוד האדם הנוירוטי) להכרה באחריותו או בהבאת עצם האחריות שבהוויה אל הכרתו. בעצם השאיפה היא להעלות לא את החלקים היצריים של האדם לתודעה כמו בפסיכואנליזה כי אם את הרוחניים, את האני שלנו, שנעשה כך מודע לעצמו ופוגש את עצמו. זהו קיום בהוויה אנושית חדורת אחריות כלומר באקזיסטנציה רוחנית.

ארווין יאלום  בספרו "פסיכותרפיה אקסיסטנציאלית", מתאר שהקיום האנושי מושפע מארבע דאגות קיומיות אשר לא ניתן להביא לפתרונן. המחשבות וההתנהגויות שאנו נוקטים כתוצאה מדאגות אלו מעצבות חלק ניכר מהאמונות והרגלי החיים שלנו ומביאים אותנו שוב ושוב להתמודדות איתם

ארבעת הדאגות הקיומיות הן: מוות , בדידות, חופש והאחריות , היעדר משמעות 

ארגז הכלים הנואטי מתייחס למכלול משאבי רוחו של האדם המסייע בידו להתגבר על אתגרי החיים לרבות על הסבל והקושי. ארגז הכלים כולל אלמנטים חשובים ומשמעותיים רבים החל משאיפתו של האדם למצוא פשר ומשמעות בחייו, כמו כן לרשותו של האדם קיימים משאבים פיסיולוגיים ופסיכולוגיים נוספים כגון: מטרות ויעדים, יצירתיות, אהבה, המצפון (הנחשב לאיבר המשמעות), הומור, מחויבותו לתפקידים, רעיונות ואידיאלים וכן גם הדמיון מהווה משאב חשו להתגברות על קשיים. כמו כן קיימים כלים נוספים הכוללים את אחריותו של האדם להגיב במצבים השונים, את המודעות שלו לחיים ולמוות וכן את מידת החמלה והסלחנות שלו.

הלוגותרפיה מבחינה בשלושה סוגי תחושות אשמה: ממשית, נוירוטית, קיומית

אשמה ממשית: נובעת מפעולה מסוימת שנעשתה בעבר ומבוססת על משהו שביסודו אינו נכון להיעשות או בשל דבר שהיה אמור להיעשות. לדוגמא התעלמות במכוון מצרכים של מישהו שזקוק לעזרתך או למשל הפעלת כפייה על מישהו לבצע פעולה או להסכים למשהו בכוח.

אשמה נוירוטית: קיימת אצל אדם אשר לא ביצע מעשה רע בפועל, אלא היא מתעוררת אצל האדם רק מעצם הרצון לעשות מעשה רע, או המחשבה לפגוע במישהו גם כאשר אין כל כוונה לבצע אותו . למשל שאיפה של אדם וייחוליו בסתר ליבו לפגיעה באדם אחר. האדם איננו יכול להשתחרר מהרגשת האשמה לפיה הוא גרם לפגיעה ועלול להיות בסבל נפשי קשה.

אשמה קיומית: מתבטאת על פי רוב בתחושת ריקנות. האדם חווה בלבול וחוסר מנוחה והיעדר משמעות. זוהי טירדה פנימית עזה הגובלת בהרגשה אי נוחות וחוסר סיפוק מהחיים, תחושה שהדברים אינם מתנהלים כשורה. התעלמות מתחושה זו עלולה להוביל של מצב של דיכאון ואובדן העיניין בחיים. 

הגורל מגדיר את התחום ואת מסגרת החופש שבו יכול האדם לפעול, הגורל תוחם את כל מה שיוצא מגדר החופש של האדם, גורל מאכלס תחת כנפיו את כל מה שלאדם אין שליטה בו, ולכן האדם גם אינו אחראי לו. הביטוי גורל מתייחס למעשה למה שכבר חלף ועבר ולכן כבר לא ניתן לשינוי. חרף העובדה שמה שהיה ומה שהיה כבר עבר וחלף, האדם חופשי לבחור האם להתייחס לגורלו או כאילו חייו כבולים וגורלו מוחלט וידוע מראש המכתיב את חייו, או שביכולתו לבחור האם להתייחס לגורל כמרחב של למידה לקראת התפתחותו בעתיד, הגורל הוא הממריץ אותנו לפעול מתוך מודעות לאחריות ונקיטת עמדה. לא ניתן להיאבק בגורל וכל מאבק בו מוביל לפרדוקס לפיו אדם המעוניין לשנות את גורלו משול לאדם המעוניין לשנות את עצמו ולהפוך להיות מישהו אחר.

למאמר בנושא גורל לחץ כאן

כל אחד מוכרח לגלות את המשמעות הייחודית לו לפי יכולתו והבנתו ומתוך מאמץ מודע. לא ניתן להעניק למישהו אחר משמעות אולם ניתן לעזור לאדם לנקוט צעדים שיובילו לגילוי המשמעות הייחודיים לו בחייו. הלוגותרפיסט משמש מורה המסייע בגילוי זה.

מודל גישור ויישוב סיכסוכים באמצעות לוגותרפיה, גישור לוגותרפי, לוגותרפיה בגישור

זהו מודל ליישומה של הלוגותרפיה כפסיכותרפיה אקזיסטנציאלית של ויקטור פראנקל, בגישור טרנספורמטיבי לישוב סכסוכים. המודל פותח והוצע לראשונה על ידי דרור שקד בשנת 2017 במסגרת לימודי לוגותרפיה באוניברסיטת תל אביב, והתגבש בשנים שלאחר כמודל גישור מובנה במסגרת עבודת מחקר במסגרת לימודי דוקטורט PhD . העבודה בחנה את שילובה של הלוגותרפיה בתהליכי ניהול קונפליקטים תוך כינונו של מודל גישור מובנה הקרוי “גישור מבוסס משמעות”. 

הספר גישור ממוקד משמעות יצא לאור בינואר 2023

לקריאה נוספת והרחבה לחץ כאן 

דה רפלקציה Dereflection  טכניקה של לוגותרפיה לפיה מתאפשר לאדם להתעלם מהעצמי שלו, להתעלם מהתסמינים  אותם הוא חש ולהפנות את תשומת ליבו למשמעות הקונקרטית של הקיום האישי (Frankl, 2004, pp. 207-208). זוהי אחת מטכניקות העבודה בטיפול הלוגותרפי לפיה מסיטים את מבטו של האדם מהחיטוט העצמי הכפייתי, אל עבר משמעות עשייה ויצירה חיצונית. היות ומיקוד יתר בתהליכים ספונטניים של המטופל בולמת אותו ומשום שהפיכת האמצעי למטרה מרחיקה את האדם מהגשמת האמצעי. טכניקה זו יעילה לטיפול בבעיות שנובעות מהתכוונות והשתקעות יתר כמו למשל בסכיזופרניה ובבעיות מיניות כמו קרירות מינית ואין-אונות. (Frankl, 2004, pp. 207-208).

Frankl, V. E. (2004). On the theory and therapy of mental disorders: An introduction to logotherapy and existential analysis (J. M. Dubois, Trans.). New York: Brunner-Routledge.

דיאלוג סוקראטי: Socratic dialogue  – בלוגותרפיה, שיטה להביא את הגרעין הבריא והנואטי של האדם האנושי למודעות מודעת, כך שמשתמשים במשאבים רוחניים יכולים לשמש טיפולית (Fabry, 1988, p. 9).

נקרא גם דיאלוג מיילד הוא דו שיח סוקרטי. זהו כלי לוגותרפי המרכזי למציאת משמעות בחיים, לגילוי עצמי ולזיהוי פוטנציאלים החבויים באדם. הטכניקה מבוססת על שאלות "מיילדות" של המטפל בדומה לשיטתו של סוקרטס, שסייע לשומעיו ולתלמידיו להוליד את האמת החבויה בנשמותיהם.שאלות אלו מעלות למודעות את ההחלטות הלא מודעות של המחפשים, את תקוותיהם הכמוסות ואת ציפיותיהם. הן גם עוזרות להם להכיר את עצמם טוב יותר.

הכלי מבוסס על השקפתו של פרנקל שהמשמעות נמצאת בתוכנו והמטפל הוא המורה והמסייע בשינוי. הוא מתכוון להגביה את הערנות העצמית של המחפשים ולעשותם מודעים לחופש הבחירה שלהם, למחויבותם ולאחריותם על חייהם.

Fabry, J. B. (1988). Guideposts to meaning: Discovering what really matters. Oakland, CA: Institute of Logotherapy Press.

ראה גם "שיח סוקרטי" הסבר על מקורות התהליך

ההומור על פי ציטוט של ויקטור פראנקל הוא "תופעה אנושית המאפשרת לאדם לראות כל מיני דברים בפרספקטיבה. ליצור מרחק בינו ובין מה שעליו להתמודד עמו. יתרה מכך, ההומור מאפשר לאדם להינתק מעצמו ובכך להשיג את מלוא השליטה האפשרית בעצמו". הערך של ההומור טמון ביכולתו להתמודד בהצלחה עם תהפוכות החיים. להומור יש על ערך חברתי לשחרור מתחים וקונפליקטים והוא מביא מנוחה לנפשו של האדם. ההומור מאפשר לאדם לקבל את חולשותיו ואת חולשותיהם של אנשים אחרים והשפעתו החיובית ניכרת גם בפיזיולוגיה וגם בנפש.

"היות שם" (Dasein בגרמנית) , מונח המתייחס להוויה המלאה של האדם בתוך העולם הממשי והיומיומי. ""היות שם"  משמעו להיות בתוך העולם ("in der Welt sein"). הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר (Heidegger) השתמש במושג כדי להצביע על ההוויה הבסיסית של האדם בתוך הישות (בתוך היש של העולם): האדם תמיד מעורב מלכתחילה באופן סובייקטיבי בתוך העולם. ה-Dasein מגדיר את האדם באופן לא אינסטרומנטלי; האדם איננו אובייקט של הדברים אלא סובייקט שלהם, בזכות קיומו בתוך העולם.

הלא מודע הנואוגני או גם נקרא בפי פראנקל הלא מודע הנואטי פועל כרובד נוסף ללא מודע הפסיכואנליטי והוא בעל שני היבטים מרכזיים: האחד הוא שינוי התהליך מחד צדדי לדו צדדי, כלומר לא רק להעלות למודע דחפים וטראומות שהודחקו, אלא גם לשכוח חלק מהזיכרונות כדי שהחיים יוכלו להימשך במסגרת הטבעית שלהם. ההיבט השני של הלא מודע הנואוגני היא שהוא מכיל את כוחות היצירה והפוטנציאל של בני האדם, את אותם הכישורים חבויים המחכים לביטוי עצמי.

מימד נואטי: Noetic dimension נקרא גם המימד הרוחני "אותו מימד בו נמצאות התופעות האנושיות הייחודיות" להבדיל מתופעות ביולוגיות ופסיכולוגיות ((Frankl, 1969, p. 17).  הגבול בין המימד הנואטי לממדים הביולוגיים והפסיכולוגיים של התופעות הוא חד משמעי וקשיח,  ואילו הגבול בין המימד הביולוגי לפסיכולוגי הוא גמיש (Frankl, 2000a, pp. 32-33).  פרנקל העדיף את המונח "Noetic" על פני "רוחני" באנגלית כדי למנוע משמעות דתית. זהו מימד אנושי ולא תיאולוגי. המימד הנואטי (הנואוס), מהווה את מימד הרוח האנושית אשר בו נמצאת תמצית אנושיותנו. על פי הלוגותרפיה מחלות מתהוות בממדים הנפשי והגופני שלנו, אולם הנואוס אינו יכול לחלות לעולם. את הכלל הזה מכנה פראנקל "האני המאמין הפסיכיאטרי הראשון שלו" . זו האמונה שלאדם יש מימד נואטי בריא המחפש משמעות בכל רגע ורגע ולהגשים את עצמו.המימד הנואטי כולל את שלושת מרכיבי הלוגותרפיה: חופש הרצון, השאיפה למשמעות, ומשמעות החיים

Freud, S. (1949, 1969). An outline of psycho-analysis (James Strachey, Trans.). New York: W. W. Norton & Company.

Frankl, V. E. (2000b). Recollections: An autobiography (J. & J. Fabry, Trans.). Cambridge, MA: Perseus Books.

הנחות היסוד של הלוגותרפיה
א) החיים משמעותיים בכל מצב – מימד המשמעות הוא מימד בפני עצמו , מעל האדם
ב) השאיפה למשמעות- כוח מוטיבציוני והשרדותי החזק ביותר אצל האדם (כיסופים למקור)
ג) חופש הרצון – החירות לנקוט עמדה בכל תנאי.
תפקיד הלוגותרפיה לא לתת תשובות אלא להניע למציאתן ולגילוי המשמעות אצל כל אדם. מטרתה להפוך את ה”עצמי האמיתי”  למודע יותר כדי שיזכר בזהותו האמיתית
פראנקל היה הראשון שהכניס לרפואה המערבית את ממד הרוח האנושית  וחשיבותו לבריאות

הסחה – מטרתה לשמש משקל נגד לנטייה, להרהורי-יתר ולהתכוונות-יתר. טכניקת ההסחה מסתמכת על יכולתו של האדם להתרחק מעצמו ומנוצלת בלוגותרפיה לטיפול בפוביות כפייתיות. היכולת של האדם להתעלות ולהתרומם מעל ומעבר לעצמו משמשת בסיס לטכניקה טיפולית זו 

הגישה הלוגותרפית מחזיקה שני קצוות – ושניהם חשובים באותה המידה ונחוצים להפיכת החיים למיטביים. בצד האחד עומדת הפנומנולוגיה, מבית מדרשו של הפילוסוף אדמונד הוסרל. זוהי התפיסה של “האדם ברחוב”, ההתבוננות במציאות כפי שהיא דרך עיניו, התבססות על התנסות חושית של האדם שמגיעה להכרתו, ללא פרשנות, ללא דעות קדומות, ללא השערות וללא הנחות.
בצד השני ניצבת המשמעות – המקום שאליו האדם שואף להגיע, המטרה שעליו להגשים.

הרחקה עצמית , ניתוק עצמי : Self-distancing / self-detachment  – היכולת האנושית הייחודית לאדם להתנתק ממצב מסויים או מעצמו; זה מאפשר לאדם האנושי לבחור גישה כלפי המצב או העצמי  (Frankl, 1969, p. 17). הרחקה עצמית היא הבסיס לכוונה פרדוקסלית (Frankl, 1969, p. 99; Frankl, 2010, p. 109). לצד ההתעלות העצמית, הרחקה עצמית היא אחד משני המאפיינים הבסיסיים של הקיום האנושי שזוהה על ידי פרנקל (Frankl, 1969, p. 99; Frankl, 2004, p. 4).

Frankl, V. E. (1969). The will to meaning: Foundations and applications of logotherapy. New York: World Publishing Co.

Frankl, V. E. (2004). On the theory and therapy of mental disorders: An introduction to logotherapy and existential analysis (J. M. Dubois, Trans.). New York: Brunner-Routledge.

רצון למשמעות: החתירה הבסיסית של האדם האנושי למצוא ולהגשים משמעות ותכלית קונקרטית בקיום האישי (Frankl, 1969, p. 35 and Frankl, 2010, p. 62). הרצון למשמעות הוא אחת משלוש אקסיומות שעליהן מתבססים הלוגותרפיה והניתוח הקיומי. נקרא גם חופש הרצון, והרצון למשמעות בחיים.

Frankl, V. E. (1969). The Will to Meaning: Foundations and Applications of Logotherapy. New York: World Publishing Co.

Frankl, V. E. (2010). The Feeling of Meaninglessness: A Challenge to Psychotherapy and Philosophy (Alexander Batthyány, Ed.). Milwaukee: Marquette University Press.

השאיפה למשמעות: Will to meaning –  חתירתו הבסיסית של האדם האנושי למצוא ולהגשים משמעות קונקרטית ומטרה בקיום האישי (Frankl, 1969, p. 35; Frankl, 2010, p. 62). הרצון למשמעות הוא אחת משלוש אבני היסוד עליהן מבוססת הלוגותרפיה והניתוח הקיומי. (ראה גם חופש הרצון והמשמעות בחיים)

Frankl, V. E. (1969). The will to meaning: Foundations and applications of logotherapy. New York: World Publishing Co.

המשולש הטראגי : Tragic triad –  כאב, אשמה ומוות – שלושה מצבים שחווים כל בני האדם. ערך הגישה של האדם מחולק לעמדות משמעותיות שנבחרו על ידו כלפי כאב, אשמה ומוות (Frankl, 1969, p. 73) ליתר דיוק, היחס שנבחר לכאב משקף את היחס לגורל; היחס שנבחר כלפי אשמה משקף את היחס לעצמי; הגישה שנבחרה כלפי המוות משקפת את יחסו ואחריותו לחייו. (Frankl, 1969, pp. 73-74).

אין הכוונה שהלוגותרפיה היא פסימית בטבעה כמו האקזיסטנציאליזם. היא דווקא גישה אופטימית לחיים כי מלמדת שאין היבטים שליליים וטראגיים שאינך יכול על פי העמדה שאתה נוקט כלפיהם למצוא בהם הישגים חיוביים. במקרה של כאב אדם נוקט עמדה כלפי גורלו, אחרת לא יוכל להפיק משמעות מהסבל. במקרה של אשם-העמדה שאדם נוקט היא כלפי עצמו והוא מסוגל לשנות את עצמו אך לא את הגורל. זכות מיוחדת לאדם להעשות אשם ואחריותו להתגבר על האשמה. כשאנחנו מתיחסים לאדם כקורבן של נסיבות והשפעותיהן, לא רק שאנו חדלים לראותו כאדם אלא אף פוגעים בעצם שאיפתו להשתנות. במקרה מוות (חלופיות החיים) – שוב דבר אינו הולך לאיבוד מהעבר. נוכח טבעם החלופי של חייו האדם אחראי לנצל את ההזדמנויות החולפות, לממש את הגלום בהן, להכיר בערכים, ויהיו יצירתיים, חווייתיים או ערכי התיחסות. Schulenberg , et. al., (2008)

Frankl, V. E. (1969). The will to meaning: Foundations and applications of logotherapy. New York: World Publishing Co.

Schulenberg, S. E., Hutzell, R. R., Nassif, C., & Rogina, J. M. (2008). Logotherapy for clinical practice. Psychotherapy Theory, Research, Practice, Training, 45, 447-

463.

התנגדות פסיכו נואטית – מושג שתבע פרנקל שמתאר מצב שאנשים המונעים ע”י חרדות עלולים להפוך לנוירוטיים, אולם אם עוזרים להם למצוא מטרה לחייהם ופועלים בהתאם לה הם יכולים להתגבר על כך. במקרה כזה הכוח הנואטי פועל בניגוד וכנגד הכוח הפסיכולוגי. הכוח הנואטי יכול גם לתגבר את הכוח הפסיכולוגי, למשל במקרים בהם אנשים חווים דחפים רגשיים למשל בשעת מאמץ גדול לנצח להשיג או להצליח במשהו כמו גם להירפא ממחלה.

התעלות עצמית: Self-transcendence – היכולת האנושית הייחודית להגיע אל מעבר לעצמי (Frankl, 1969, p. 8)   לעבר תחושת אישית של משמעות, או כלפי אדם אחר (Frankl, 2004, p. 4)  התעלות עצמית היא הבסיס של האנושיות (Frankl, 1969, p. 99; Frankl, 2010, p. 109).. לצד ההתרחקות העצמית, ההתעלות העצמית היא אחד משני המאפיינים הבסיסיים של הקיום האנושי שזוהה על ידי פרנקל (Frankl, 1969, p. 99; Frankl, 2004, p. 4).

במאמרו של פראנקל "Self-transcendence as a human phenomenon" התעלות עצמית משמעה שהאדם מתעלה מעל העצמי של הקיום האנושי, זהו מצב בעל איכות אנושית גבוהה בה הוא פתוח לעולם ולאפשרויות נוספות, התעלות עצמית היא תמצית הקיום (Frankl, V. E. 1966). בני האדם יכולים להתעלות מעבר לעצמם למען אידיולוגיה, רעיונות ואנשים אהובים. פראנקל עשה שימוש תרפויטי בשתי התכונות "התעלות " ו "התרחקות" על מנת לעזור למטופלים להתמודד בהצלחה עם ההפרעות השונות שהיו להם.

Frankl, V. E. (1966). Self-transcendence as a human phenomenon. Journal of Humanistic Psychology, 6(2), 97-106

Frankl, V. E. (1969). The will to meaning: Foundations and applications of logotherapy. New York: World Publishing Co.

Frankl, V. E. (2004). On the theory and therapy of mental disorders: An introduction to logotherapy and existential analysis (J. M. Dubois, Trans.). New York: Brunner-Routledge.

היכולת של האדם לראות את עצמו כמשקיף ממרחק על אירוע מסוים . אנו מסוגלים לצחוק ולהתייחס לחולשות האנושיות בהומור ולא לקבל את עצמינו ברצינות יתרה. פראנקל עשה שימוש תרפויטי בשתי התכונות "התעלות" והתרחקות" על מנת לעזור למטופלים להתמודד בהצלחה עם ההפרעות השונות שהיו להם.

כוח ההתרסה של הרוח האנושית: Defiant power of the human spirit יכולתו של האדם האנושי לגלות משמעות אל מול ועל אף הקושי הרב והסבל.  (Frankl, 1959, 2006, pp. 146-147)   .כוח ההתרסה חשוב מאד למאבק בקשיי החיים. מונח זה מבטא את היכולת האנושית לצאת נגד, למחות ולהתגבר על הכוחות ההרסניים הפנימיים והחיצוניים גם יחד. אין אנו צריכים לקבל ברוח נמוכה את קשיי החיים המונחים לפתחנו וביכולתנו להפעיל את כוח ההתרסה המהווה על פי פראנקל כלי נשק חשוב להישרדותנו במצבים שונים בכל שלבי החיים.

Frankl, V. E. (1959, 2006). Man's search for meaning. Boston: Beacon Press.

חופש הרצון: Freedom of the will יכולתו של האדם האנושי לבחור "לנקוט עמדה בכל התנאים העומדים בפניו" (Frankl, 1969, p. 16). חופש הרצון מנוגד לדטרמיניזם, אך אינו מרמז על חופש מתנאים בחיים. חופש הרצון הוא אחת משלוש אקסיומות שעליהן מבוססת הלוגותרפיה והניתוח הקיומי.

Frankl, V. E. (1969). The will to meaning: Foundations and applications of logotherapy. New York: World Publishing Co.

נקרא גם חירות הרצון ומשמעותו שיש לאדם חופש לחשוב ולרצות ולנקוט עמדה חופשית לגבי חייו, וזאת על אף מגבלותיו ושהוא אינו משוחרר מתנאים והגבלות. יכולת יחודית זו מתאפשרת לאדם בשל יכולתו הייחודית להינתקות מעצמו ולרפלקציה עצמית. בזכות יכולת זו  האדם יכול לייחס לחייו משמעויות מבלי שיהיה מוגבל בכך, ויכול להתעלות מעבר לתנאי חייו, ולהחליט האם יקבל יכנע לתנאים ולמצב או שהוא ימצא בהם פשר ומשמעות כפי שהוא רואה אותה. 

המונח מתייחס לעובדה שהרגע הזה יעבור ולא יחזור ועל האדם מוטלת האחריות להיות כל רגע ורגע מה שהחיים ממבקשים ממנו. עצם חלופיות החיים באה לעודד את האדם להתייחס באופן אקטיבי ואופטימי לחיים שהם בני חלוף וסופיים. כל פעולה שהייתה קיימת בפוטנציה ויצאה אל הפועל תמשיך להדהד ולהישמר כעקבות נצח בחולות הזמן. חלופיות קיומינו בשום פנים אינה נוטלת ממנו את טעמו. 

ברמה הרוחנית עומדת לרשותו של האדם האפשרות לתקן כל עוולה או טעות, להביע חרטה אשר יש בכוחה למלא את העבר במשמעות , היא כוללת הבנה מחודשת והכרה בטעות והיא בעלת ממד של התפתחות וצמיחה (Lukas, E. S. 1986). על פי  לוקאס חוויית החרטה הקיומית, מוגדרת כרצון עמוק לחזור ולשנות חווית עבר בה לא הצליחו לבחור במודע או שנעשתה מבחירה שאינה מתאימה לאמונות, לערכים או צרכי ההתפתחות. מדובר בשילוב בו האדם חווה חרדה קיומית ואשמה קיומית. חרדה קיומית נובעת מהתמודדות עם נתונים קיומיים, סופיות החלטותיו בעבר, חוסר יכולת לשנות את העבר וסופיות החופש. עם מושג החרטה הקיומית, משקף את החוויה בה האדם לא הצליח לבחור בחירה מודעת מצו ליבו וערכיו, ובמקום זאת ביצע את בחירתו ברגע של חוסר תום לב או חוסר נוכחות אותנטיות וסובייקטיביות. באדם נוצרות תחושות של בדידות וחוסר משמעות ואף תחושת בגידה עצמית המובילים לאשמה קיומית עמוקה המשתקת אותו ומונעת ממנו לבצע בחירות ופעולות (Lucas, M. 2004).

Lukas, E. S. (1986). Meaning in suffering: Comfort in crisis through logotherapy. Berkeley, CA: Institute of Logotherapy Press

Lucas, M. (2004). Existential regret: A crossroads of existential anxiety and existential guilt. Journal of Humanistic Psychology

ראה בלקסיקון גם על המושג אשמה

פרנקל אומר שלהיות אדם פירושו להתפתח ולהתעלות מעל ומעבר לעצמנו, להשתייך ולהתכוון למישהו או למשהו, לאדם אחר או לשירות של עניין מסויים, תפקיד. ממד הרוח הוא ממד החופש האנושי שאינו כפוף, לפי הלוגותרפיה, לחוקים דטרמיניסטיים, והוא מאפשר לאדם התעלות עצמית וגילוי חוכמה עילאית במצב של חוסר יכולתו לשנות את גורלו ומימוש הפוטנציאל היוצרני האנושי שבו. לפי הלוגותרפיה האדם נמשך כלפי מעלה לחרוג מעצמו ולהתעלות אל עבר המשמעות, נקרא להגשמתה.

חריגת האדם מעצמו מקבלת משנה תוקף באהבה, שמרחיקה לכת מעבר ל״סתם״ מפגש, משום שהיא תופסת את האדם לא רק בכל האנושיות שלו אלא מעבר לכך בייחודיות ובחד פעמיות שלו, כלומר כאישיות.

ניתן לכנות את הלוגותרפיה “פסיכותרפיה מן הזווית הרוחנית” (פרנקל, 2010) שמסוגלת לגלות מעבר לדינמיקה הרגשית ולסבל הנפשי של המטופל הנוירוטי את מאבקו הרוחני.
זוהי תורה פילוסופית בד בבד עם שיטה טיפולית המציעה מספר כלים שחלקם חדשניים בגישתם וחלקם נשענים על חוכמת העבר: הדיאלוג הסוקרטי (המיילד), הסחה (דה-רפלקציה), התכוונות פרדוקסלית, שינוי נקודת המבט, נקיטת עמדה, עבודה על ערכים, זיהוי נתיבים לגילוי משמעות ועוד.
האוכלוסיה שעבורה השיטה רלוונטית מגוונת מאד: אנשים החווים מה שמכונה בפי פרנקל “תסכול קיומי” או “ריק קיומי”,  אנשים שמקור הבעיה אצלם הוא נואוגני (קשור למימד המשמעות-הרוח), אוכלוסיות עם בעיות של התמכרויות, פוביות למיניהם, קשיי שינה, בעיות בתפקוד המיני ועוד.

יחודיותו של האדם באה לידי ביטוי בתרומתו לעולם, ביצירתיות שלו, ובאופן התייחסותו לחייו. היחודיות משתקפת בדרך בה האדם חי את חייו ובדרך שבה הוא מקיים מערכות יחסים עם אנשים אחרים, סובל את סיבלו מנצל הזדמנויות ומתייחס לרגשות של אשמה. כאשר האדם חש ביחודיות הזו שלו נוצרת בו תחושת משמעות והבנה שהוא ייחודי ושלא ניתן להחליף אותו ומכאן שיש לו משמעות בעולם.

כוונה פרדוקסלית: Paradoxical intention – טכניקה של לוגותרפיה בה מעודדים את המטופל לעשות או לייחל למה שמפחדים ממנו (Frankl, 1969, p. 102) הכוונה הפרדוקסלית מבוססת על היכולת האנושית הייחודית של התרחקות עצמית (Frank, 1969, p. 99; Frankl, 2010, p. 109).

כוונה פרדוקסלית היא שינוי עמדות כלפי סימפטום מסוים. זוהי טכניקה טיפולית שהוכנסה לשימוש ע"י פרנקל ב-1956. היא מטפלת במקרים של פוביות, אובססיות כפייתיות ובעיות רבות של הפרעה בקיום הגורמות הרבה סבל וכאב ומגבילות את חופש הפעולה וההנאה מן החיים של הסובלים מהן.

זו אחת הטכניקות השימושיות בטיפול הלוגותרפי לפיה ממקדים את תשומת לבו של המטופל, בניסיון מכוון לחתור לדבר שמפחיד אותו בהקצנה ובהגזמה, כדי לשבור את מעגל הקסמים שמזין את עצמו. רצוי לשלב בטכניקה זו הומור, שמעלה באור מגוחך את הפוביה. טכניקה זו שמטרתה לפגוע בחרדת הציפיה ובמנגנון של בריחה מהפחד, טובה לטיפול בבעיות של אובססיות ופוביות. טכניקה זו מתבססת על יכולתו של האדם להתנתק מעל עצמו.

הטכניקה מתבססת על יכולתו של האדם להתנתק מעצמו, כדי לשבור את מעגל הקסמים בו הוא לכוד. הינתקות ביחד עם יכולת התעלות מעל עצמינו הן תכונות חזקות ברוח האדם. ההתנתקות הזו דווקא מאפשרת לנו להתקרב לעצמינו, דבר מאפשר לנו לראות את עצמינו מבחוץ. היכולת להתנתק מעצמי היא תכונה אנושית ייחודית ובישום "הכוונה הפרדוקסלית" אנו מעודדים את המטופל לבצע את המעשים המפחידים אותו או לקוות שדברים כאלו ייקרו ולו לרגע וזאת במטרה לשבור את מעגל הקסמים שהתפתח כתוצאה מחרדה מקדימה.

ברגע שהכוונה הפרדוקסלית ממלאת את מקומו של הפחד יוצא האוויר ממפרשי החרדה המקדימה. המעודדת את האדם לעמוד מול החרדות שלו במקום לברוח מהן בכדי להוכיח לו  שיש לו שליטה עליהן ויכולת לבחור.

Frankl, V. E. (1969). The will to meaning: Foundations and applications of logotherapy. New York: World Publishing Co.

כוונת יתר: חיפוש מופרז של מטרה, כגון הנאה או אושר והמטרה אינה מושגת (Frankl, 1969, p. 100).

Frankl, V. E. (1969). The Will to Meaning: Foundations and Applications of Logotherapy. New York: World Publishing Co.

לא מודע טרנסצנדנטי: חלק בלתי נפרד מהלא מודע הרוחני, הלא מודע הטרנסצנדנטי מתייחס ליחס מכוון אנושי להתעלות. קשר זה עשוי להיות לא מודע (Frankl, 2000, p. 68). נקרא גם לא מודע רוחני.

Frankl, V. E. (2000). Man's Search for Ultimate Meaning. New York: Perseus Books.

לא מודע רוחני: Spiritual unconscious – מושג הלא-מודע שהורחב על ידי פרנקל (בניגוד ללא-מודע האינסטינקטואלי הפרוידיאני) והוא כולל קיום רוחני.  עבור פרנקל, הרוח האנושית אינה מודעת במקורה (see Frankl, 2000, pp. 31, 37)

Frankl, V. E. (2000). Man's search for ultimate meaning. New York: Perseus Books.

לוגואנליזה: יישום של לוגותרפיה שפותח על ידי ג'יימס קרומבו והורחב על ידי רוברט האצל, המשתמש בפעילויות אובייקטיביות להבהרת הערכים המשמעותיים האישיים של האדם ולאחר מכן קובע יעדים המבוססים על ערכים אלו. לוגואנליזה מוסיפה שני אלמנטים ללוגותרפיה: (א) שימוש בתרגילים מובנים, ו-(ב) עבודה ספציפית על הגדרת מטרות ותוכניות לאחר הבהרת הערכים. ( Crumbaugh, 1973, p. 189 and Schulenberg, et. al., 2008).

Crumbaugh, J. C. (1973). Everything to Gain: A Guide to Self-Fulfillment Through Logoanalysis. Chicago: Nelson-Hall.

Schulenberg, S. E., Hutzell, R. R., Nassif, C., & Rogina, J. M. (2008). Logotherapy for clinical practice. Psychotherapy Theory, Research, Practice, Training, 45, 447-463.

במקורו המונח לוגוס בפילוסופיה היוונית מתייחס לתבונה והיגיון אולם הושאל על מנת לתאר את מערכת היחסים בין האדם לתבונה העליונה של הקיום. למעשה הלוגוס מתאר את התחום שמעבר ללוגיקה ואשר נקרא גם תת-הכרה רוחנית. על פי הלוגותרפיה בנוסף לעשרות אלפי המשמעויות שאנשים יכולים וצריכים לייחס לחייהם, ישנו את הפשר העליון. האדם אינו נתבע לשאת חיים חסרי פשר, אלא חיים שאת פשרם אינו יכול להבין.

המונח "לוגוסקופיה" הוטבע ע"י דרור שקד במסגרת פיתוח כלי תומך ליועץ ולמטפל הלוגותרפי. המתודה מיושמת בתהליכי עבודה פרטניים וכל בעבודה עם קבוצות תמיכה וטיפול. המונח משלב את המילים: "לוגותרפיה", "טלסקופ", "מיקרוסקופ" ו"לוגוס" והוא מתאר תהליך של התבוננות והבנה רב ממדית בסיטואציה משמעותית אחת. התבוננות כזו מבעד למשקפות ומיקרוסקופים מאפשרת תהליך של התבוננות מעמיקה המאפשרת ניתוח קבוצתי או פרטני של מצבים וסיטואציות בחיים. הלוגוסקופיה מבטאת את "שתי הרגליים" על פי אליזבט לוקאס – רגל אחת במצב הפנומנולוגי בחקירת עומק (החוויה החיה) ורגל שנייה זו המבטאת את המתח הנואטי – הראייה לרחוק. 

למידע מורחב יותר ניתן לקרא בקישור – לחץ כאן 

לוגותרפיה (תרפיה באמצעות משמעות) הינה גישה טיפולית שנוסדה ע"י הנוירולוג והפסיכיאטר, פרופ' ויקטור פראנקל, מחבר רב-המכר העולמי "האדם מחפש משמעות". הגישה ממוקדת בטיפוח הגרעין הבריא באדם וביכולתו למצוא משמעות בכל מצב, לצמוח אל מול נסיבות החיים, על האתגרים וההזדמנויות שהם מזמנים, תוך מכוונות אל העתיד. שמה של תורת הלוגו-תרפיה, נגזר מהמילים היווניות "לוגוס" ו"תרפיה", שמשמעותן משמעות וטיפול, כלומר טיפול באמצעות פשר/משמעות. זהו סוג של ניתוח אקזיסטנציאליסטי שמתמקד ב"שאיפה למשמעות".

חיפוש משמעות מצוי בליבת הקיום האנושי, וחוצה דורות ותרבויות. מחקרים רבים מצביעים על תפקידה המרכזי של משמעות בחיים ברווחה נפשית ופיזית, כמו גם כמרכיב מפתח בהתמודדות עם מצבי משבר וסיכון.

פרנקל השתמש לראשונה במונח לוגותרפיה ב-1924 (Frankl, 1955, p. 5 and Frankl, 2000b, p. 113)  כמו כן בשימוש במובן הצר ביישום הקליני של הגישה האנליטית הקיומית של פרנקל (Frankl, 2000a, p. 67).

Frankl, V. E. (1955, 1986). The Doctor and the Soul: From Psychotherapy to Logotherapy (Richard and Clara Winston, Trans.). New York: Vintage Books.

Frankl, V. E. (2000b). Recollections: An Autobiography (Joseph and Judith Fabry,Trans.). Cambridge, MA: Perseus Books.

לוגותרפיה והרמנויטיקה אקזיסטנציאלית – Logotherapy and existential hermeneutics

ניתוח קיומי מיוחד המיושם על טקסט כתוב; ניתוח הרמנויטי של משמעות בטקסט נתון דרך עדשת הלוגותרפיה והניתוח הקיומי (Lewis, 2013 and Lewis, 2014).

Lewis, M. H. (2013). A Logotherapy Hermeneutic Developed and Applied to the Book of Job. Chicago: Dissertation submitted to the Chicago Theological Seminary.

Lewis, M. H. (expected 2014). Logotherapy and Existential Hermeneutics. Submitted to the International Forum for Logotherapy, 37.

על האדם להימנע מלחיות בעבר, עליו לחיות בהווה ולהביט קדימה אל מטרות שיש להגשים. על פי התפיסה הלוגותרפית קיומנו אינו מתמצה במי שאנו בהווה בלבד אלא גם במי שאנו חפצים להיות בעתיד. האדם מסוגל להתאמץ ולהקריב מעצמו רק כאשר הוא יודע וחש שמאמצים אלו הכרחיים עבורו להשגת שאיפה משמעותית עבורו.

מהות הקיום מתבטאת בקבלת האחריות של האדם על חייו, היא עצם מהותו כאדם. הלוגותרפיה מבקשת להקנות לאדם את מלוא תודעת אחריותו של האדם על חייו. על פי הגישה האדם יכול לתקן את העבר אף שחלף וקבלת האחריות שלו על חייו יכולה להיות לפי בחירתו של האדם, כלפי מצפונו, החברה, אלוהים או כל גורם אחר

המרת גישה לא בריאה מבחינה פסיכולוגית לגישה בריאה מבחינה פסיכולוגית, טכניקת לוגותרפיה שפותחה על ידי אליזבת לוקאס. נקראת גם שינוי עמדות, שינוי עמדות. (Lukas, E. (2000) p. 86)

המונח מונוטרופיזם מופיע בספרו של פראנקל "הרופא והנפש".  משמעו אנושות אחת. זוהי אחדות אחת הגוברת על השוני הרב בין אנשים. פרנקל משתמש במושג “אחדות הניגודים” כדי לתאר את הפער בין ההיבטים הסומטיים להיבטים הפסיכולוגיים של המציאות האנושית שניתנים לגישור רק בממד גבוה, במישור האנושי. זוהי לדבריו אחדות חרף השוני ולא מתוכו.

פראנקל (Frankl) ראה בתחושות האשמה התנסויות שלא ניתן לעבור את החיים בלעדיהן. הוא הדגיש שגם מהאשמה "ניתן לדלות משמעות" במידה ואנו מתייחסים אל האשמה כאל הזדמנות להפוך לאדם טוב יותר. Frankl, V. E. 2010 p.58)). ישנה אבחנה בין תחושת אשמה אשר האדם מבין את ההצדקה שלה, לבין אשמה שהוא מדמיין לגבי משהו אשר לגביו אין הוא אשם כלל. הלוגותרפיה מבחינה בין שלושה סוגי אשמה (Lukas, E. S. 1986):

• אשמה ממשית – נובעת מפעולה מסוימת שנעשתה בעבר ומבוססת על משהו שביסודו אינו נכון להיעשות או בשל דבר שהיה אמור להיעשות. לדוגמא התעלמות במכוון מצרכים של מישהו שזקוק לעזרתך או למשל הפעלת כפייה על מישהו לבצע פעולה או להסכים למשהו בכוח.
• אשמה נוירוטית – תחושת אשמה נוירוטית קיימת אצל אדם אשר לא ביצע בפועל מעשה רע אלא היא מתעוררת אצל האדם רק מעצם הרצון לעשות מעשה רע, או המחשבה לפגוע במישהו גם כאשר אין כל כוונה לבצע אותו . לאשמה כזו אין למעשה סיבה ממשית ובכל זאת האדם "האשם", איננו יכול להשתחרר מהרגשת האשמה, ולא פעם מבלה את חייו בסבל נפשי קשה.
• אשמה קיומית – תחושת אשמה קיומית מתבטא על פי רוב בתחושת ריקנות. האדם חווה לא פעם בלבול וחוסר מנוחה וכן היעדר משמעות. זוהי טרדה פנימית עזה הגובלת בהרגשה אי נוחות וחוסר סיפוק , תחושה שהדברים אינם מתנהלים כשורה ודורשים תשומת לב עמוקה. ניתן להתייחס אליה בצורה שונה כיוון שהיא פועלת בנפשנו למען מטרה מסוימת, ולכן לא צריך להתגבר עליה, אלא ללמוד לחיות איתה. אשמה קיומית מהווה הזדמנות לשינוי. כדי לחיות חיים מלאי משמעות, עלינו להפעיל את כל המשאבים הרוחניים ולמצוא את המשמעות המגולמת ברגשות האשמה. המשמעות שתמצא תהיה ייחודית לאותו רגע בו היא נמצאה כלומר זמנית.

הפוטנציאל לקיומה של משמעות קיים תמיד בכל עת בכל מצב ובכל מצב נתון. הלוגותרפיה מעודדת את האדם לגלות את המשמעות של כל רגע ורגע, של כל יום ויום, של כל תקופה בחיינו  ולעמול להגשמתה (Frankl, V. E. 2010), חוסר ההיענות והכישלון לעשות כן יוצרים תסכול ותחושת אשמה קיומית.

Frankl, V. E. (2010).  trotzdem Ja zum Leben sagen: ein Psychologe erlebt das Konzentrationslager. Kösel-Verlag, p.58

Lukas, E. S. (1986). Meaningful living: A logotherapeutic guide to health. New York: Grove Press.

ראה בלקסיקון גם על מושג החרטה

הלוגותרפיה רואה באדם ישות בעל שלושה מימדים גוף נפש ורוח. פראנקל מדבר על שלושת מימדי הקיום האנושי ככאלו שאינם ניתנים להפרדה והתכחשות האדם לאחד המימדים מהם תפגע בשלמותו

המונח מערכת פתוחה מתייחס לכך שהאדם שואף אל מעבר לעצמו, אל תכונתו של האדם להשתוקק ולהיפתח אל מחוץ לעצמו לאנשים אחרים ולמימדים אחרים של הקיום כמו אל המימד הנואטי

על פי פראנקל המצעידים מעמידים אותנו בפני אתגרים מציבים בפנינו אידיאלים ודורשים להרחיב את אופקינו , המצעידים אינם מקלים על עצמם ולא על הסובבים אותם (משה רבנו היה מצעיד.  לעומתם המפייסים מדגישים את הצורך בשלום ובשלוות נפש בכל מחיר ומנסים לחסוך מאתנו עימותים

מצפון Conscience – הוא היכולת האינטואיטיבית של האדם האנושי לגלות את משמעות הרגע (Frankl, 1969, p. 63).

Frankl, V. E. (1969). The will to meaning: Foundations and applications of logotherapy. New York: World Publishing Co.

המצפון נחשב על פי הלוגותרפיה כאיבר המשמעות, המצפן ההתנהגותי שלנו. המצפון הוא בעצם סגולתו הטבעית של האדם לחשוף את משמעותם של מצבים שונים. המצפון אינו ניתן לחקירה במימדים הפיזי והנפשי אלא רק במימד הנואטי רוחני. המצפון הוא תכונה ייחודית לבני אדם והוא המצפון נענה לאני העליון של האדם המימד הרוחני הגבוה שלו. המצפון מדבר אלינו אולם איננו חייבים להיענות לו. לעיתים הוא מוליך אותנו להכריע בעניינים של אי וודאות בהם איננו בטוחים מה הצעד הנכון. בכוחו של "איבר המשמעות" לסייע לאדם להתמודד ולהתגונן מפני השפעותיו של הריק הקיומי.

הגדרות של משמעות – על פי דרור שקד 

משמעות היא תחושה סובייקטיבית הנובעת ממימושם של ערכים המבטאים צורך מהותי עמוק.

המשמעות מתעלה מעל נקודת מבט ארעית וזמנית ומבטאת חיבור בין האדם למרחב ההגשמה שלו.

תחושת המשמעות מתהווה כאשר נוצרת לאדם נקודת אחיזה ערכית ותודעתית של אופני הביטוי השונים של האדם ובהתהוותה נוצרת המשכיות מהדהדת של השראה

המשמעות הינה מצפן פנימי, המוליך את האדם לנתיב המימוש האמיתי שלו

משמעות אולטימטיבית: Ultimate meaning (נקראת גם משמעות סופית) משמעות שניתן להבין רק בעולם שמעבר לעולם האנושי. האדם האנושי אינו מסוגל להבין אותו, אך עשוי להאמין בו באמצעות אמונה (Frankl, 1969, p. 145) נקראת גם משמעות עליונה או משמעות סופית

Frankl, V. E. (1969). The will to meaning: Foundations and applications of logotherapy. New York: World Publishing Co.

על פי הלוגותרפיה לחיים יש משמעות פנימית מעצם היותם אף במצבים הנוראים והקשים ביותר ובאחריותו של האדם למצוא אותה ולא להמציא. החיים הם כמו כתב חידה גדול שצופן בעצמו משמעויות רבות ומבקש מהאדם לתת פשר, והאדם מאותגר לתת תשובה על כך באמצעות מעשיו. אף שאפשר למצוא משמעויות אוניברסליות כלליות, פראנקל סבור שאין מספר משמעויות בודדות, אלא עשרות ומאות אלפי משמעויות, שכל אחת ייחודית ומיוחדת לכל מצב או זמן בחייו של האדם.

Meaning in life: composed of the categorical values – the creative, experiential, and attitudinal values (Frankl, 1969, p. 73). Meaning in life is one of three axioms upon which logotherapy and existential analysis  is based. See also freedom of the will and the will to meaning

משמעות הרגע: Meaning of the moment – המשמעות הספציפית של חיי האדם ברגע נתון (Frankl, 1959, 2006, p. 108)  ומימושה נעשה על ידי הערכים הקטגוריים (Frankl, 1959, 2006, pp. 110-111). לכל רגע ורגע יש את המשמעות היחודית לו. המשמעויות הן יחידות ובנות חלוף, כשם שכל סיטואציה שהחיים מזמנים היא יחידאית. אם לא מממשים את ההזדמנות להגשים המשמעות החבויה בסיטואציה מסוימת, היא נמוגה ונעלמת. 

Frankl, V. E. (1959, 2006). Man's search for meaning. Boston: Beacon Press.

לא ניתן להשאיל לרכוש או להעביר משמעות. על האדם עצמו לגלות בעצמו את משמעות חייו ולעשות זאת שוב ושוב בכל רגע מחדש. המשמעות הזו אינה סטטית וקבועה והיא משתנה כשם שהחיים משתנים בחלוף הזמן

משמעות עליונה:  Supra-meaning  – משמעות שניתן להבין רק בעולם שמעבר לעולם האנושי. האדם האנושי אינו מסוגל להבין אותו, אך עשוי להאמין בו באמצעות אמונה (Frankl, 1969, p. 145).   נקרא גם משמעות סופית או אולטימטיבית.

על פי פראנקל מעבר לעולם האנושי ישנו מימד בו השאלה של המשמעות הסופית של חייו ושל סבלו של האדם מוצאת תשובה. המונח משמעות עליונה או משמעות סופית אינו ניתן לתפיסה כמושג מופשט, אולם ההתבוננות שלנו בטבע ובקוסמוס די בה על מנת שנחוש שיש סדר מסוים בעולם. פראנקל משתמש בביטויים עליונה או סופית על מנת להמחיש שמשמעות כזו בדומה לאמונה באל אינה ניתנת להשגה באמצעות כלים מדעיים והיא מעבר למימד האנושי של האדם

Frankl, V. E. (1969). The will to meaning: Foundations and applications of logotherapy. New York: World Publishing Co.

המתח הנואטי הרוחני הינו יציאה מהאיזון בו אדם שרוי ומהווה עבור האדם כוח להשיג מטרות חשובות, מחזיק אותו דרוך ומוכן לפעולה המתח היוצר אתגר וצמיחה, זהו מתח רוחני חיובי. על פי הלוגותרפיה האדם אינו אמור למנוע את המתח הנואטי מאחר ומתח זה מהווה את אחד הגורמים המדרבנים את האדם לנוע מחיים ריקים ואדישים אל עבר חיים משמעותיים יותר עבורו.

"מידה הגונה של מתח, בדומה לאותו מתח שמעוררת משמעות שעומדים להגשימה, טבועה בהוויה האנושית וחיונית לבריאות נפשית." /ויקטור פראנקל

נואו דינמיקה: "שדה מתח קוטבי שבו קוטב אחד מיוצג על ידי משמעות שיש להגשים, והקוטב השני על ידי האדם שצריך להגשים אותה" (Frankl, 1959, 2006, ע. 105); המתח שנוצר בין מה שהאדם כבר השיג לבין מה שהאדם עדיין צריך להשיג, או בין מה שהאדם האנושי למה שהאדם צריך להיות (Frankl, 2010, p. 63). נואודינמיקה הינה המתח הבריא שבין שאיפה להגשמה. בניגוד לסוברים כי יש להביא את האדם למצב של שיווי משקל והעדר מתיחות, דווקא במתיחות הנפשית ובמאבק של האדם, בבואו למצוא אחר פשר ומשמעות קיימת הבריאות הנפשית, אף שהדבר קשה לאדם, מכיוון שהוא תנאי הכרחי להביאו אל המטרה, של הגשמת הפשר הפוטנציאלי שלו. בדומה לדריכות של קפיץ בטרם הפעלתו

Frankl, V. E. (1959, 2006). Man's Search for Meaning. Boston, Beacon Press.

Frankl, V. E. (2010). The Feeling of Meaninglessness: A Challenge to Psychotherapy and Philosophy (Alexander Batthyány, Ed.). Milwaukee: Marquette University Press.

נוירוזות יאטרוגניות iatrogenic – נגרמות או מחמירות על ידי התערבות טיפולית.  (DuBois in Frankl, 2004, pp. xvii-xix)

DuBois, J. M. (2004). Understanding Viktor Frankl’s Theory and Therapy of Mental Disorders. In Viktor Frankl, (J. M. Dubois, Trans.), On the theory and therapy of mental disorders: An introduction to logotherapy and existential analysis (pp. ix-xliii). New York: Brunner-Routledge.

נוירוזות נואוגניות: Noogenic neuroses –  נוירוזה נואוגנית היא המונח ששימש פרנקל לייעוד הפרעות נפשיות שמתעוררות, מסיבות רוחניות או קיומיות ולא מסיבות ביולוגיות, הן הפרעות שעלולות להתעורר גם כתוצאה מקונפליקטים מוסריים או בקונפליקטים מצפוניים. הן נובעות מן התסכול שבשאיפה למשמעות/ תסכול קיומי/ ריק קיומי.  (DuBois in Frankl, 2004, pp. xviii, xxiii-xxiv)

DuBois, J. M. (2004). Understanding Viktor Frankl’s Theory and Therapy of Mental Disorders. In Viktor Frankl, (J. M. Dubois, Trans.), On the theory and therapy of mental disorders: An introduction to logotherapy and existential analysis (pp. ix-xliii). New York: Brunner-Routledge.

נוירוזה פסיכוגנית: הפרעה נפשיות הנובעת מסיבות פסיכולוגיות; אחת מקטגוריות האבחון ההיסטוריות של פרנקל (ראה DuBois ב- Frankl, 2004, pp. xviii, xxii-xxiii).

Frankl, V. E. (2004). On the Theory and Therapy of Mental Disorders: An Introduction to Logotherapy and Existential Analysis (James M. Dubois, Trans.). New York: Brunner-Routledge.

נוירוזות קולקטיביות : Collective neuroses –  עמדות לא בריאות הקיימות בחברה, הנובעות מגישה זמנית לחיים, פאטליזם וקינאה באחרים. נוירוזות אלו מהוות את הבסיס לאבחנה הפרה-קלינית של ויקטור פרנקל  (DuBois in Frankl, 2004, pp. 19, 24-25)

DuBois, J. M. (2004). Understanding Viktor Frankl’s Theory and Therapy of Mental Disorders. In Viktor Frankl, (J. M. Dubois, Trans.), On the theory and therapy of mental disorders: An introduction to logotherapy and existential analysis (pp. ix-xliii). New York: Brunner-Routledge.

 Collective Neuroses of the Present Day – Frankl, V E.Universitas; Stuttgart Vol. 4, Iss. 1,  (Jan 1, 1961): 301.

ניתוח חלומות קיומי: שימוש בתפיסה הפסיכואנליטית של פירוש חלומות כדי להעלות תופעות רוחניות לתודעה ואחריות (Frankl, 2000a, p. 47).

Frankl, V. E. (2000a). Man's Search for Ultimate Meaning. New York: Perseus Books.

ניתוח קיומי: Existential analysis – הקיום האנושי מספק לנו שפע של אפשרויות והזדמנויות. לצד הזדמנויות אלו ישנם נתונים קיומיים אונטולוגיים המחייבים אותנו לפתח התייחסות מיוחדת אליהם מאחר והם מניחים לפתחנו את האתגרים החזקים והייחודיים ביותר שאנו חווים בחיינו. הניתוח הקיומי מתמקד  בהבנה של הסוגיות והקשיים הללו הנתונים לנו כעובדות קיומיות, אשר גורמות לנו סבל ומכאוב ואשר עימם אנו נאלצים להתמודד במשך כל חיינו.

ניתוח קיומי הוא בחינה המובילה לתודעת אחריות. פרנקל טבע את המונח הזה ב-1938 כחלופה ללוגותרפיה (פרנקל, 1938 ופרנקל, 1939). שימו לב שניתוח קיומי אינו יכול להיות ניתוח של קיום, כי הקיום אינו ניתן לצמצום; ניתוח קיומי הוא, ניתוח כלפי קיום במונחים של אחריות (ראה Frankl, 1965, p. 269 and Frankl, 2000a, p. 36).

ניתוח קיומי כללי: בחינת אחריות הנוגעת לנושאים אוניברסליים של הקיום האנושי. כתביו של פרנקל על משמעות האהבה, משמעות המוות, משמעות העבודה וכו' מהווים את הניתוח הקיומי הכללי שלו (פרנקל, 1955, עמ' 176).

ניתוח קיומי ספציפית: בדיקה כזו עשויה להיעשות כלפי חייי אדם מסויים במצב מסויים, במהלך הלוגותרפיה בהגדרתה הספציפית, אך אינה חייבת להיות מוגבלת ליישום קליני (Frankl, 1955, p. 176).

להרחבה ניתן לקרא גם : 

Frankl, V. E. (1938). Zur geistigen Problematik der Psychotherapie. Zentralblatt fur Psychotherapie, 10, 33.

Frankl, V. E. (1939). Philosophie und Psychotherapie. Zur Grundlegung einer Existenzanalyse. Schweizerische medizinische Wochenschrift, 69, 707.

Frankl, V. E. (2000a). Man's Search for Ultimate Meaning. New York: Perseus Books.

Frankl, V. E. (1955, 1986). The Doctor and the Soul: From Psychotherapy to Logotherapy (Richard and Clara Winston, Trans.). New York: Vintage Books.

לקריאה נוספת: 

Laengle, S., & Wurm, C. (2016). Living Your Own Life: Existential Analysis in Action. Karnac Books.

Reitinger, C. (2015). Viktor Frankl's Logotherapy from a philosophical point of view. Existential Analysis, 26(2), 344-357

Melhi, E., Bagherian, F., Mazaheri Nejad Fard, G., & Farsijani, N. (2020). From Existential-humanism approach to Frankls Logotherapy. Rooyesh-e-Ravanshenasi Journal (RRJ), 9(4), 171-180.

‏

על פי הלוגותרפיה נקיטת עמדה מחוייבת גם מתוך תחושת האחריות של האדם לפעול אל מול המצב בו הוא שרוי. על פי פראנקל, אחד הנתיבים למציאת משמעות הוא הנתיב ההתייחסותי, כלומר בגישתו של האדם לבעיותיו, לסבלו ולקשיים אותם הוא חווה. כאשר אדם נדרש להתגבר על גורל שלא ניתן לשנותו, עם סבל בלתי נמנע. מה שחשוב, הוא העמדה שאדם נוקט במצבים כאלה: ”ההזדמנות להגשים ערכים התייחסותיים תמיד קיימת כאשר האדם מוצא את עצמו מול גורל שלגביו הוא רק יכול לפעול בקבלה. אבל הדרך שבה הוא מקבל, בדרך שהוא נושא את צלבו, האומץ שהוא מדגים בסבלו, הכבוד שהוא מראה באסון ובאובדן, הוא המידה של מימושו כאדם” (Frankl 1986 ). 

על פי הלוגותרפיה בפני האדם ישנם שלושה נתיבים מרכזיים למציאת משמעות בחיים. הנתיבים הללו מתוארים כערכים על פיהם הוא מנהל את חייו בעולם והם הערכים היצירתיים, הערכים החווייתיים, והערכים ההתייחסותיים. (ראה הרחבה במונח "ערכים ומשמעות")

הסבל מתקשר עם ייאוש. הלוגותרפיה אינה מסוגלת למנוע סבל באופן מוחלט אולם היא מסוגלת למנוע ייאוש. על פי פראנקל סיבת הייאוש היא סבל שאין הסובל מוצא בו משמעות כלשהי. הסבל כשלעצמו הוא חסר משמעות אולם אנו יכולים למרות הקושי והסבל להעניק משמעות לאירועים. לעיתים נדרשת סבלנות עד מציאת המשמעות מאחורי הסבל. אף בסבל בלתי נמנע "סבל שיצא לדרכו" ניתן למצוא משמעות ושביב של תקווה. יחסם של אנשים לסבל עשוי להשתנות בהתאם למספר גורמים: תפיסת עוצמת הסבל, השאלה האם מדובר בסבל נמנע או בלתי-נמנע, סבל מועיל או חסר תועלת, בעל תוצאות מרובות או תוצאות פעוטות, סבל ראוי או בלתי ראוי, סבל הבא מתוך בחירה או שאינו רצוי, סבל מתקבל על הדעת או בלתי מתקבל על הדעת, ועוד. עוד יצוין שהשימוש במונחים "כאב" ו"סבל", אינו מובחן תמיד ויש לבררו.

ויקטור פרנקל כתב 26 ספרים, חלקם תורגמו לאנגלית וחלקם גם לעברית. כמו כן נכתבו עוד ספרים בתחום ע”י ממשיכי דרכו. להלן רשימת הספרים שתורגמו או נכתבו בעברית בתחום:

ויקטור פרנקל:  
האדם מחפש משמעות- ממחנות המוות אל האקזיסטנציאליזם. מבוא ללוגותרפיה (1970)
הזעקה הלא נשמעת למשמעות (1982)
הרופא והנפש- יסודות הלוגותרפיה והאנליזה האקזיסטנציאלית (2010)
השאיפה למשמעות (1969)
האל הלא מודע -פסיכותרפיה ודת (1985)
זכרונות- מה שלא נכלל בספריי (2015)

כן לחיים – למרות הכל (2021) קובץ ההרצאות בעברית

גוזף פאברי:
המשמעות של חייך (1983)
ציוני דרך למשמעות (1992)

אליזבת לוקאס:
חיים משמעותיים- ספר לוגותרפי (1998)
משמעות הסבל (1995)

פרופ’ דוד גוטמן:
לוגותרפיה למטפל – עבודה סוציאלית משמעותית (1999)
האם איחרתי את הרכבת (2006)

שגית שלמה – שירת המשמעות – לוגותרפיה בין מציאות למעשה (460 עמ’ 2019)

הירושי תקשימה – רפואה פסיכוסומטית הומניסטית – ספר לוגותרפי (1990)

הרב אהרן (ארל’ה) הראל – תנחומיך ישעשעו נפשי (2019) (בין לוגותרפיה, יהדות וחסידות)

עוגן לוגותרפי נקרא גם "החכה הלוגותרפית" זוהי טכניקה המתייחסת להתנסות בעבר או החזויה בעתיד, עשירה במשמעות, שניתן להשתמש בה כעוגן במצב הנוכחי. היא מדריכה את הקליינטים בחיפוש אחר מגע עם רגעיהם הגדולים, עם הידע האינטואיטיבי, הארה, יצירתיות ותכונות אחרות של הממד הרוחני שלהם. משתמשים בה כדי לגשר על פערים בתקשורת בין בני זוג, כדי למצוא מוטיבציה לחיים וכדי לנחם את המפוחדים, הבודדים והחרדים. המטרה היא כי העוגן יהיה בהישג יד רוחני בשעת הצורך. לפי וסטרמן (1993) ניתן להשיג זאת ע"י שימוש בדמיון רב חושי, בהעלאת זיכרונות של אותם אירועים או התנסויות ייחודיות. העוגן הלוגותרפי מסייע לאנשים להיות ערים לאותם מקרים בעבר שניתן להשתמש בהם בהווה.
תרומתה של טכניקת העוגן הלוגותרפי היא בשמירה על האדם, החזקתו מליפול במצבים מאתגרים, חיבורו לרוח, מציאת נקודות אור שישאירו אותו בחיים, יחזקו אותו ויתנו לו משמעות גם בתוך הקושי. אחיזה במקור כוח מאפשרת תנועה קדימה, יציאה ממשברים וחיפוש משמעויות ומטרות חדשות.

זהו מונח מונח לוגותרפי  הנובע מקריאתו של ויקטור פראנקל  לעידון המצפון על רקע תקופתנו שבה נראה כאילו עשרת הדיברות איבדו את תוקפם בעיני רבים, חייב האדם להיות דרוך ומספיק רגיש מצפונית על מנת לקלוט את עשרות אלפי המצוות הטמונות בעשרות אלפי המצבים שהוא מתמודד איתם בחייו. באמצעות עידון המצפון יש לאדם את היכולת החד פעמית לחוש במשמעות הרגע הטמונה בכל מצב ואשר כבולה למצב חד פעמי ויחיד במינו.

ערך התייחסותי, Attitudinal value – אחד הערכים שבאמצעותו יכול האדם למצוא משמעות, דרך העמדות שאנו נוקטים ביחס לסיטואציה מסוימת, במיוחד במצב שאינו ניתן לשינוי. בחירה בגישת הערך ההתיחסותי מאפשרת לאנושיות שבאדם להתעלות מעל קושי וסבל שאינם ניתנים לשינוי, להתפתח ולהתעלות מעבר לעצמה (Frankl, 1969, pp. 69-70)

Frankl, V. E. (1969). The will to meaning: Foundations and applications of logotherapy. New York: World Publishing Co.

ראה גם ערך יצירתי, ערך חוויתי

ערך חוויתי: Experiential value – אחד הערכים הקטגוריים. הערך אשר באמצעותו אנו מוצאים משמעות באמצעות מה שאנו מקבלים או לוקחים מהעולם מבחינת מפגשים וחוויות, על ידי חווית טובות, אמת ויופי, על ידי חווית טבע ותרבות, או על ידי אהבה (Frankl, 1969, pp. 69-70) ראה גם ערך התייחסותי וערך יצירתי.

Frankl, V. E. (1969). The will to meaning: Foundations and applications of logotherapy. New York: World Publishing Co.

ראה גם ערך התייחסותי וערך יצירתי

ערך יצירתי: Creative value אחד מתוך 3 הערכים המרכזיים. זהו הערך אשר באמצעותו אנו מוצאים משמעות על ידי נתינה לעולם, דרך היצירות והמעשים שלנו, כלומר על ידי עשיית מעשה . (Frankl, 1969, pp. 69-70)

Frankl, V. E. (1969). The will to meaning: Foundations and applications of logotherapy. New York: World Publishing Co.

ראה גם ערך התייחסותי, ערך חווית, ערכים , ערכים ומשמעות

ערכים: Values  – הם משמעויות אוניברסליות המשותפות לכל בני האדם בכל חברה, לאורך ההיסטוריה, המתגבשות במצבים האופייניים שהחברה או האנושות חייבים להתמודד איתם. על הערכים לעמוד במבחן המצפון האישי (Frankl, 2010, pp. 178-179).   ראה גם "ערכים קטגוריים"

Frankl, V. E. (2010). The feeling of meaninglessness: A challenge to psychotherapy and philosophy (Alexander Batthyány, Ed.). Milwaukee: Marquette University Press.

ערכים קטגוריים: Categorical values  – שלושה סוגים של ערכים שבאמצעותם ניתן לגלות משמעות: (א) ערך היצירה, (ב) הערך החוויתי ו- (ג) ערך התייחסות (Frankl, 1969, p. 70) נקרא גם משולש המשמעות

Frankl, V. E. (1969). The will to meaning: Foundations and applications of logotherapy. New York: World Publishing Co.

הערכים מהווים בסיס למציאת משמעות בחיים. ערכי אדם הם הבסיס לפיתוח עצמי על פי הלוגותרפיה ישנם שלשה ערכים מרכזיים והם: א. ערכים יצירתיים- בהם האדם מוצא משמעות במה שהוא נותן לעולם כמו למשל יצירתו ועבודתו בחייו.  ב. ערכים חווייתים לפיהם האדם מוצא משמעות במה שהוא נוטל מהעולם ובמה שהוא חווה בעולם כמו למשל מערכות יחסים ואהבה. ג. ערכים התייחסותיים שלאורם האדם מוצא משמעות באופן ההתייחסות שלו אל מצבו בעולם, ובמיוחד בתחום התייחסותו אל שלושת המצבים מהם אין האדם יכול להתחמק אשם, סבל ומוות. (ראה הרחבה בערך "משולש טרגי")

פראנקל ערך אבחנה בין משמעות לערכים מבחינת פראנקל "ערך" הוא הנחה משמעותית אוניברסלית". על פי הלוגותרפיה אין אפשרות להימנע בחיים מהתנגשות בין ערכים ולעיתים זה גורם לנברוזות ונידרש מאיתנו לשפוט ביניהם לבחור בין ערכים מתנגשים ולהחליט לגבי משמעויות במצבים יחודיים.כאשר ערכים אוניברסליים מתמוטטים אין לנו אלא ברירה לפלס בעצמינו דרך  למשמעות.  הלוגותרפיה טוענת שגם כשהערכים האוניברסליים לחסרי תועלת ניתן למצוא את המשמעות הייחודית הטמונה במצב המסויים.

הפואטולוגיה עוסקת בחקר המשמעות בשירה. מקור השם נגזר מהמילים "פואטיקה" (תורת השירה והפיוט) ו"לוגותרפיה" (טיפול באמצעות פשר/משמעות). התחום פותח בישראל ב 2016 על ידי שגית שלמה חוקרת משמעות בשירה המתמחה בחקר וניתוח שירה ומשמעות בחיים. הפואטולוגיה עוסקת בזיקה הרעיונית בין השאיפה של האדם למצוא משמעות לבין קיומם של תובנות, תפיסות חיים ומשמעויות רבות המובעים בשירה העברית. הפואטלוגיה מציעה שיטות עבודה לניתוח התבוננות ופרשנות של שירה על מנת לסייע לאדם למצוא היבטים נוספים בדרכו למצוא פשר בחייו.

למאמר מורחב בנושא לחץ כאן 

אֶקְזִיסְטֶנְצִיָּאלִיזְם משמעו פילוסופיה הקיומית, היא גישה לפיה הפילוסופיה מתחילה באדם הפרטי, החי, המרגיש והפועל. האקזיסטנציאליזם מתייחס בין השאר למושגים של חופש הרצו, אבסורד,  משמעות החיים והבדידות הקיומית וההוגים המרכזיים בו הם: סרן קירקגור, פרידריך ניטשה, מרטין היידגר, ז'אן-פול סארטר ואלבר קאמי . על פי סארטר האקזיסטנציאליזם הוא הומניסטי בכך שי "הקיום קודם למהות". כלומר, אדם הוא קודם כל קיים ונוכח, ורק אחר כך בעל משמעות.

ראה גם – אקזיסטנציאליזם

המונח מתייחס לתפיסתו וגישתו של ויקטור פראנקל כמכלול פילוסופי שלם. על פי הפילוסופיה של פרנקל, לחיים יש משמעות בכל תנאי כל עוד הוא מסוגל לבחור את תגובתו למה שקורה לו, העיקרון הזה עמד במבחן המציאות וקיבל תוקף בניסיון החיים של פרנקל וחבריו במחנות הריכוז. הבסיס האקזיסטנציאליסטי של הפילוסופיה הפראנקליאנית מבוסס על ההנחה שהאדם תמיד מסוגל לבחור, ללא קשר למצבו או לסביבתו. זוהי פילוסופיה של אופטימיות אשר נוכחת בחיי האדם גם במצבים קשים של קושי וסבל אותם הוא חווה.

הפילוסופיה של פראנקל מעודדת את האדם לחקור שאלות בתחום המשמעות בחייו כגון: כיצד אנו מוצאים משמעות,  כיצד אנו יודעים מתי סבל הוא בלתי נמנע ומהי משמעותו ,כיצד אנו מוצאים משמעות במצבים של קונפליקט ערכי ועוד. 

להרחבה על העקרונות וערכים בפילוסופיה הפראנקליאנית

פנומנולוגיה: "פנומנולוגיה היא ניסיון לתאר את האופן שבו האדם מבין את עצמו, שבו הוא מפרש את קיומו שלו, הרחק מדפוסי פרשנות והסבר מוקדמים, כגון השערה פסיכודינמית או סוציו-אקונומית" (Frankl, 1969, p. 7). זוהי פילוסופיה תיאורית של הניסיון שמטרתה היא תיאור התהליך שבו התנסות (experience) מסוימת מגיעה להכרתנו באופן ישיר, ללא צורך להיעזר בתאוריות, דעות קדומות, מסקנות או השערות מתחומים אחרים.

Frankl, V. E. (1969). The Will to Meaning: Foundations and Applications of Logotherapy. New York: World Publishing Co.

פסאודו נוירוזות תפקודיות: הפרעות שמופיעות עם תסמינים פסיכולוגיים אך יש להן סיבה רפואית כללית (לדוגמה, תת פעילות של בלוטת התריס); אחת מקטגוריות האבחון ההיסטוריות של Frankl (ראה DuBois ב- Frankl, 2004, pp. xviii, xx-xxi).

Frankl, V. E. (2004). On the Theory and Therapy of Mental Disorders: An Introduction to Logotherapy and Existential Analysis (James M. Dubois, Trans.). New York: Brunner-Routledge.

פסיכוזות אנדוגניות: Endogenous psychoses הפרעות נפשיות בעלות סיבה ביולוגית; (DuBois in Frankl, 2004, pp. xvii-xix). קיימות גם מחלות פסיכוסומטיות,  נוירוזות תגובתיות (הנובעות מתגובה פסיכולוגית להשפעות של הפרעות סומטיות או פסיכולוגיות);

DuBois, J. M. (2004). Understanding Viktor Frankl’s Theory and Therapy of Mental Disorders. In Viktor Frankl, (J. M. Dubois, Trans.), On the theory and therapy of mental disorders: An introduction to logotherapy and existential analysis (pp. ix-xliii). New York: Brunner-Routledge.

פסיכותרפיה קיומית-פנומנולוגית – – Existential phenomenological psychotherapy.  למונח זה הקשרים וניואנסים פילוסופיים רבים אולם הם מובאים תחת מעטפת הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה כדי להתייחס לאותן תיאוריות המדגישות את החוויה האנושית להבדיל מהמדעים (Halling, S. and Nill, J.D., 1995 and Spiegelberg, 1972, עמ' xxvii- xxix). ישנן תיאוריות קיומיות-פנומנולוגיות שאינן תואמות את הגותו של פרנקל, במיוחד אלו המצביעות על כך שמשמעות היא לא יותר מאשר יצירה של האדם האנושי המוקרן על קוסמוס חסר משמעות במהותו. (ראה Frankl, 1969, p. 60, במיוחד בכל הנוגע להתנגדותו של פרנקל לטענתו של ז'אן פול סארטר שהאידיאלים והערכים מתוכננים ומומצאים על ידי האדם, או כפי שאמר ז'אן פול סארטר, "האדם ממציא את עצמו"

Frankl, V. E. (1969). The Will to Meaning: Foundations and Applications of Logotherapy. New York: World Publishing Co.

Halling, S. and Nill, J. D. (1995). A Brief History of Existential-Phenomenological Psychiatry and Psychotherapy. Journal of Phenomenological Psychology, 26, 1- 45.

מושג סובייקטיבי אותו מרגיש כל אדם ואדם ביחס לעצמו בכל רגע ורגע. פשר החיים הוא רגעי ויחודי למצב או לסיטואציה המיוחדת, ויכול להתגלות במעשה שהאדם עושה, בהתנסות וחוויה של ערך, ואף בסבל. לא האדם שואל לפשר החיים, אלא החיים שואלים אותו בעצם קיומם, והאדם צריך לענות על שאלות החיים, ורק באמצעות מעשיו בפועל.

פשר הסבל הינו הפשר העמוק והנעלה ביותר הוא פשר הסבל. שכן עמדתו של האדם כלפי הייסורים, הוא מבחנו הנעלה ביותר. שכן יש לחייו של האדם משמעות עד הרגע האחרון של הקיום אף כאשר הקיום כואב.

"משמעו של קיום אותנטי הוא שהאני הוא המחליט, ואינו שועה להאצותיו של הסתם” / ויקטור פרנקל

המושג “אותנטיות” שאוב מהפילוסופיה האקזיסטנסיאליסטית שפראנקל הושפע ממנה.על פי כתביו של סרן קיקגור “האדם האותנטי…הוא השלם עם עצמו וחי חיים מלאי משמעות הנובעים מהחלטתו לחיות כך”. על פי מרטין היידיגר אותנטיות מהווה מצב שבו הפרט פתוח לגילוי של אינסוף אפשרויות השימוש בכל מה שקיים בעולמו. ה”יש” הוא אפשרות דינמית חיה ומשתנה. פראנקל רואה באותנטיות מצב שמאפשר לנפש להגיע למימד הנואטי ומשם- למציאת המשמעות של החיים.

קיומי Existential – גישה פילוסופית ומערכת ערכים אשר מקורותיה נובעים מהיחלשות הערכים המסורתיים של החברה,  ומהניכור הגובר של בין בני האדם . פרנקל משתמש במונח קיומי בהתייחסו ל: (א) הקיום עצמו, כלומר לייחודה של ההוויה האנושית, (ב) למשמעות הקיום; (ג) לשאיפה למצוא משמעות קונקרטית בקיום האישי (Frankl, 2010, pp. 61-62).

Frankl, V. E. (2010). The feeling of meaninglessness: A challenge to psychotherapy and philosophy (Alexander Batthyány, Ed.). Milwaukee: Marquette University Press.

המונח קצב החיים מופיע בהקשר שפראנקל טוען שאין להטיל אשמה לתחלואינו הנפשיים על קצב החיים בימינו. בולמוס החיפזון כלשונו הינו "פעילות פנאי צנטריפוגלית" , כלומר הניסיון לברוח מעצמינו, מהמרכז שלנו לכל הכיוונים שמחוץ לעצמינו. פראנקל מצדד בפעילויות פנאי המכוונות כלפי עצמינו העוזרות לנו להתייצב מול עצמינו ומול בעיותינו הקיומיות. רוב האנשים מתחמקים מעימותים אלו ומעסיקים את עצמם בפעילות חסרת משמעות

ריחוק עצמי: היכולת האנושית הייחודית להתנתק ממצב או מעצמו; זה מאפשר לאדם לבחור יחס למצב או לעצמי (Frankl, 1969, p. 17). ריחוק עצמי הוא הבסיס לכוונה פרדוקסלית (פרנק, 1969, ע. 99 ופרנקל, 2010, עמ'. 109). יחד עם התעלות עצמית, ריחוק עצמי הוא אחד משני מאפיינים בסיסיים של הקיום האנושי שזיהה פרנקל (Frankl, 1969, p. 99 and Frankl, 2004, p. 4). נקרא גם ניתוק עצמי.

Frankl, V. E. (1969). The Will to Meaning: Foundations and Applications of Logotherapy. New York: World Publishing Co.

ריק קיומי: Existential vacuum תחושת חוסר משמעות וריקנות (פרנקל, 1969, עמ '83); חוסר מימוש הרצון למשמעות (פרנקל, 2010, עמ '61). המונח משמש לעיתים עם המונח תסכול קיומי (ראה פרנקל, 1969, עמ '84-85; פרנקל, 2010, עמ' 61-62). הריק הקיומי עלול לגרום לבעיות נפשיות, אך אינו צריך (ראה פרנקל, 1969, עמ '62). הביטויים העיקריים של הריק הקיומי הם שעמום ואדישות (פרנקל, 1969, עמ '85).

Frankl, V. E. (1969). The will to meaning: Foundations and applications of logotherapy. New York: World Publishing Co.

Frankl, V. E. (2010). The feeling of meaninglessness: A challenge to psychotherapy and philosophy (Alexander Batthyány, Ed.). Milwaukee: Marquette University Press.

פרנקל היה הראשון שאבחן את התסמונת ותיאר אותה כתסכול קיומי המתבטא בשעמום, ריקנות פנימית אדישות והרגשה של חוסר משמעות.על פי הלוגותרפיה שיטות הטיפול הפסיכולוגיות המסורתיות אינן יעילות בטיפול בתסמונת הריק הקיומי מאחר ולשיטתה מדובר בהגדרה מחדש של "טבע האדם" , טבע אשר מביא בחשבון את הכיסופים למשמעות ולמעשים שהם משמעותיים עבורו, הן במימד הפיזי והן במימד הנואטי של הרוח האנושית/ 

רמז משמעות במובנו הלוגותרפי הינו רמז לוגו, כלומר  משפט, מילה או רמז בלתי מילולי כגון טון פתאומי של התרגשות המרמז על דבר מה משמעותי בעיני "המחפש" (פאברי, 1992) , או על ערך בעל חשיבות רבה בעיניו אשר בא לידי ביטוי בעשייה היום יומית של האדם, באמונתו הדתית , בערכיו ועיסוקיו. ניתן לו לאדם למצוא רמזי משמעות אף במצבי קושי וסבל עמם נדרש האדם להתמודד בחייו ואף ניתן לו לחוות יופי וטוב בהיותו ממוקד וקשוב לרגע הנוכחי בו הוא שרוי. רמזי משמעות עשויים ללמד אותנו על החיובי בכל אירוע, על הפוטנציאל להטות את נקודת המבט למוקדי הכוח ניתן לעשות זאת לרוב אם מצליחים להתחבר למימד הנשגב והרוחני שבנו. 

מאמץ בסיסי של האדם לחפש לו משמעות ותכלית ולהגשימם. אם על אדם לחיות מתוך שאיפה למשמעות הרי מידה מסויימת של כוח (עוצמה כספית למשל) תהיה על פי רוב תנאי מוקדם הכרחי. רק כאשר נכזבה תוחלתו המקורית של אדם בהגשמת משמעות, רק אז יסתפק בכוח או יתרכז בעונג.
השאיפה למשמעות איננה דחף. האדם נדחף ע"י דחפים אבל נמשך למשמעות, כלומר: ההחלטה בידו תמיד אם לפעול למען הגשמת משמעות, ועל כן הגשמת משמעות פירושה תמיד קבלת החלטות

שאלה מיאוטית – Maieutic question:  שאלה טיפולית המאופיינת בהנחת יסוד אחת המעוגנת בבעיה קיומית והנחת יסוד אחרת המציגה את הבעיה והתעלותה מעל (התעלות) ( Graber, 2004, עמ' 114-115) נקראת גם שאלת מיילדות.

Graber, A. (2004). Viktor Frankl's Logotherapy: Method of Choice in Ecumenical Pastoral Psychology, Second Edition. Lima, OH: Wyndham Hall Press.

שיטת מחקר דיאלקטית, אשר תוארה לראשונה על ידי אפלטון בדיאלוגים הסוקרטיים ואשר מיושמת בתהליך השיח הלוגותרפי. מונח זה .נקרא גם בשם דיאלוג סוקרטי והוא ידוע גם כ" שיח לגילוי עצמי .הוא מאפשר לאנשים להתקשר עם הלא מודע הנואטי שלהם ובכך לעודד אותם להיות מודעים להערכה העצמית שלהם ולהבנת הכוחות הגלומים שבעצמם.

השיח מורכב מסדרת שאלות סביב נושא מרכזי ומתן מענה על ידי בן השיח. הדיאלוג בדרך כלל מאופיין בעימות בין שתי נקודות השקפה ובכך נוצר תהליך המיילד תובנות ועוזר לאדם לגלות את הידיעות הבלתי מודעות שלו

דיאלוג סוקרטי – Socratic dialogue: (Fabry, 1988, p. 9)

שינוי גישה , שינוי עמדות: (Attitude modulation)  המרת גישה פסיכולוגית שאינה תורמת ואינה בריאה לגישה אחרת המטיבה יותר מבחינה פסיכולוגית, יישום הטכניקה לטיפול הלוגותרפי פותח על ידי אליזבת לוקאס (Lukas, 2000, p. 86)

Lukas, E. (2000). Logotherapy textbook: Meaning-centered psychotherapy consistent with the principles outlined by Viktor E. Frankl, MD (T. Brugger, Trans.). Toronto: Liberty Press.

על פי פראנקל הרגשת הצלחה אינה בהכרח כרוכה בתחושת משמעות ותחושת כישלון אינו בהכרח כרוכה בהרגשת ייאוש. משמעות יכולה להימצא גם אצל אלו שלא זכו להצלחה ותחושות של ספק וריקנות יכולים להיות גם נחלתם הפנימית של אנשים שחוו הצלחה.

שאלת התכלית בלוגותרפיה מתייחסת לשאלה מדוע ועבור מי אנו רואים את עצמנו אחראים כלומר מוכנים לשאת בנטל, מוכנים להקריב קורבן אישי, אחריות כזו מייצגת את תכלית קיומנו.

תסכול קיומי: Existential frustration  חוסר מימוש הרצון למשמעות (Frankl, 2010, p. 61), תחושת חוסר משמעות וריקנות (Frankl, 1969, p. 83) . המונח מקושר לעיתים עם הביטוי ריק קיומי (Frankl, 1969, pp. 84-85; Frankl, 2010, pp. 61-62)  תסכול קיומי עלול לגרום לבעיות נפשיות, אך אינו צריך (Frankl, 1969, p. 62). תסכול הנובע בשל שאיפה למשמעות שלא התמלאה. פראנקל ראה את התסכול של חוסר המשמעות כנוירוזה של העידן החדש שיצרו שקיעת המסורות והדת. (Frankl, 2010, p. 61); (Frankl, 1969, p. 83).

Frankl, V. E. (1969). The will to meaning: Foundations and applications of logotherapy. New York: World Publishing Co.

Frankl, V. E. (2010). The feeling of meaninglessness: A challenge to psychotherapy and philosophy (Alexander Batthyány, Ed.). Milwaukee: Marquette University Press.