מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
ריקי גל מדברת על הקול – נכתב עי שגית שלמה
"אני חושבת שאדם שמבקש למצוא משמעות צריך להיות אומן. משהו בו שמבקש לתת ביטוי עצמאי ביצירה, ולא חייב שיהיה צייר או זמר או מוזיקאי"
על נתיבי המשמעות בחייה של ריקי גל
במסגרת מחקר עמיתים בתחום הלוגותרפיה (תרפיה באמצעות משמעות) אשר בוחן את מעמדה של השירה וכוחה ביצירת משמעויות אישיות וקולקטיביות אצל בני האדם התקיים מפגש אינטימי מרתק בביתה של הזמרת והיוצרת ריקי גל.
הלוגותרפיה מעודדת את האדם ליטול אחריות לחיפוש משמעות בחייו. על פי גישה זו המשמעות הינה ייחודית לכל אדם ועליו לחפשה, מדובר בגישה הממוקדת בטיפוח הגרעין הבריא באדם וביכולתו למצוא משמעות בכל מצב, לצמוח אל מול נסיבות החיים, על האתגרים וההזדמנויות שהם מזמנים, תוך מכוונות אל העתיד. על רקע גישה זו המפגש עם ריקי גל היווה עבורנו כמי שעוסקים בלוגותרפיה הזדמנות לעמוד על המשמעויות הייחודיות בדרכה המרתקת של זמרת ענקית אשר יצירתה מהדהדת בלב רבים מאתנו.
הפגישה התאפשרה ביוזמת דרור שקד אשר בעצמו עוסק באומנות ובכתיבה ובוגר לימודי לוגותרפיה, והשתתפו בה גם ד"ר פנינית רוסו-נצר מרצה וחוקרת, לוגותרפיסטית קלינית ומנהלת תוכנית ההכשרה ללוגותרפיה
באוניברסיטת תל אביב, שגית שלמה אשת חינוך בוגרת לוגותרפיה וחוקרת משמעויות בשירה, וכן המוזיקאי ושדרן הרדיו עידן גבריאל.
השיחה על תחומי המשמעות בחייה של ריקי גל היה מרתק וחשף תמהיל יוצא דופן של יצריות, חושיות, רגש, תשוקה, תבונה ושאר רוח המגולמים כולם באדם אחד, והוליד תובנות חדשות על הכוח העצום והמרפא של השירה משמעויותיה והשפעתה.
המאמר נכתב ונערך ע"י שגית שלמה (שומרת המנגינות) ובשל חשיבות מקוריות הדברים שהובאו ע"י הזמרת, כל התיאורים והמסרים מוגשים לקוראים כפי שנאמרו ונוסחו במהלך המפגש.
"ההתקבלות היא בעיניי ערך עליון כי זו תחילתו של קשר בין אדם לאדם"
ברגע שהחושים הכי בסיסיים שלך פתוחים, אם אתה בן אדם שאוהב מראה עיניים, יופי, ריחות טובים, טעמים טובים, אם אתה יכול להיות אותנטי איתם, אתה הופך להיות מישהו שהוא מגנטי, מקרב אליך אנשים. זה מתחיל בדברים הקטנים: באיך אתה עונה לטלפון, באופן שבו אתה מקבל אנשים לביתך. קודם כל אתה מתקבל. אתה לא נדחה. ולי זה מאד היה חשוב כי חוויתי לא מעט דחיות מאז ילדותי ולאורך חיי. אבל לשמחתי היה לי סבא נפלא. הוא היה רב גדול, ראשון לל"ו צדיקים. יש לנו בית כנסת עד היום בירושלים במאה שערים, וההתקבלות היחידה שאני זוכרת שהייתה לי עד היום, אני לא יודעת איך היא נחרטה בזיכרוני עד כדי כך. הוריי שמו אותי במיסיון של נוצרים מרחק לא גדול מהבית שלו והוא לא ידע. לקחו אותי אליו בשבתות, ילדה קטנה בת חמש. אני זוכרת שהיה שם את ידיו על ראשי כמעט בלי לדבר. לא היסה אותי כשדיברתי על ישו. לא דחה אותי, רק קיבל.
"אנו מבשילים באמצעות הסבל, גדלים עמו וכך מתעשרים ומתעצמים יותר"
אני חושבת שסבל זה אחד הדברים המבורכים שיש לו לאדם. כי אם הוא בעל חושים טובים זה יגרום לו ליצירתיות. הוא חייב להמציא משהו כתוצאה מסבל . רק ככה הוא ידע שהוא ניצח את הקושי, וגם עשה משהו, ברא משהו.
לדוגמה הדיסק האחרון שלי נכשל. אף אחד לא רצה להשמיע אותו. כשזה קרה אמרתי: מה עושים? איך מנצחים את הדבר הזה? זה נורא, כי אתה משקיע בזה המון כוחות ,אני לא מדברת על כסף. אני מדברת על זמן, ייסורי נפש, התחבטויות, לבטים, מאבקים. שנתיים אתה עובד על פרויקט ואף אחד לא רוצה לקבל אותו. זאת באמת תחושה קשה.
אחרי הרבה זמן הקשבתי לו שוב כדי לנסות לראות מה קרה שם? איך הביקורת שלי על זה עכשיו? למה זה לא עבד? וחשבתי- אילו דברים יפים יש שמה וכמה חבל לי שזה לא עבר, ובפעם הראשונה אני מרגישה שאמנם לא קיבלו אותו אבל אני לא באמת נכשלתי. ואני לאט לאט מנשימה את עצמי, לאט לאט מוצאת איך להתאושש מזה. אין לי ברירה אלא למצוא תחליפים עכשיו ומהר. זה גורם לי להיות יצירתית.
להתחדש. לכתוב שירים. הדבר העיקרי שעוזר לי זה מוזיקה. כל בוקר אני קמה ושואלת את עצמי: עם מי אני אעבוד היום? עם מי אני אדבר? למי אני אצלצל ואשאל, נו, מה קורה עם העבודות שלי וכמה הופעות יש לי? למשל, יצאתי עם מופע חדש שנקרא "ריקי גל אינטימית" שבו אני כותבת את כל הסיפורים על החיים, על מאחורי השירים, מאחורי הקלעים. וזה התקבל הכי יפה שמופע שלי התקבל אי פעם. זה ניצחון. זה עוד לא כל הניצחון. הניצחון האמתי הוא שאתה ממשיך להופיע ואנשים לאורך זמן עדיין ימלאו את האולם וירצו לבוא. לקנות כרטיסים.
אתמול כתבתי לתלמידה צעירה ששיתפה אותי במחשבותיה האובדניות :"אין דבר, תנשמי עמוק ותצללי את הכאב ואז תראי, תצאי ממנו הרבה יותר מחוזקת". ובכלל לתלמידיי אני אומרת: "תראו, ניצחון זה דבר חשוב, הצלחתם להתגבר על איזושהי אי נוחות או מכשול וניצחתם את זה? שמרו את זה בתיבה הזאת של היכולות שלכם וזה ייתן לכם כוח לנסות שוב, והניצחונות יהיו גדולים יותר". זה עובדתי, את זה חוויתי אני ולמדתי. אני מאד נהנית שבכוחות עצמי אני מתקדמת ובכל יום מחדש והעיקר לנוע עם האין ולהמשיך להיאבק.
כוחה של המילה – הנתיב החוויתי והיצירתי למשמעות
"המילים פורסות מניפות של משמעויות. בעיניי זה הדבר הכי מרתק בעברית. כשאני פוגשת בזה אני נחנקת מהתרגשות. זה כוחן של המילים, של השירה, של הכתיבה"
מילים הן חיי. אני אוהבת לקרוא, אני אוהבת שירה, אני אוהבת לחקור מילים. אפילו לראות למה הן בשפה הזאת כך ובשפה הזאת אחרת, ואת הצליליות שיש בהן, השפעתן, חושיותן.
למילה יש כוח, ולכן גם בחירת המילים שלי לשירים הייתה מאד סלקטיבית, מאד קשה. זאת הסיבה לכך שיש לי רק עשרה דיסקים.
"שאלו אותי איפה גרתי פעם, ואני אמרתי: "אני גרתי בתוך היופי".
כנראה שהתשוקה שלי ליופי מאד גדולה . ומה שהציל אותי זאת המשיכה העצומה שלי לאנשים מיוחדים" .
דרך העבודה עם מתי כספי למדתי שהאינטליגנציה הרגשית, הפרימיטיבית והגאונית שלו מחברת אותו למילים דרך הנושא, המשקלים והקצב. מנגינה נולדת כמו אינגמה. אני קוראת לזה חיווטים.המילים הן גם צפנים חשופים.
התחלתי לכתוב בשלב מאוחר. מאד התפתחתי בעיקר כשהתחלתי לקרוא. לא נחשפתי לקריאה שנים רבות והפכתי צמאה לספרים. כשזה קרה הכתיבה כאילו נבעה מעצמה אבל תחילה רק בראש. עוד לא העזתי להוציא את זה החוצה כי ידעתי שאני לא אצליח לכתוב כמו שאני חולמת. זה התחיל דווקא מלכתוב לאחרים. מצאתי את עצמי מתקנת ומשלימה שורות שהיו חסרות בשירים של אחרים.
תלמידים שלי שאני עובדת איתם, אומנים צעירים בדרך להוצאת אלבום, מביאים לי את כל החומר, ובאמצעות מתודות שאני פיתחתי שמעמיקות את הקשר בין המילה לצליל ולתגובת הגוף, אני עוברת איתם משפט משפט לראות עד כמה זה זורם חופשי ונכון. לא פיתוח קול טכני, אלא דרך השירים, דרך המילים , דרך הפונטיות, דרך צלילי העיצורים. מנסה לעזור להם להיות ברורים, להרגיש את זה ולהבין איפה זה נוגע.
ככה אני מעמיקה את החושיות שלהם. הרבה פעמים אני גם מלווה אותם באולפן כי הם מבקשים שאעזור להם ועד הרגע האחרון נערכים שינויים. אני לומדת מהם. זה לא מפסיק לייצר עוד ועוד. זה עיסוק שגרם לי הכי הרבה אושר בחיים, ללמד.
אני מבקשת מתלמידיי: "רק תשאלו כשאינכם מבינים מילה, תשאפו לדייק את המילים ולהתקרב אליהן."
"שימני כחותם על לבך, כחותם על זרועך" , בשיר "עוד חוזר הניגון" של אלתרמן המילה עדות ("וכבשה ואיילת תהיינה עדות שליטפת אותן והוספת לכת") היא המילה החשובה, כי רק כשאתה עד להתרחשות ומראה עיניים, מגע וקשר- אתה מטביע את חותמך. אתה מקבל ומתקבל. אתה מאשר את קיומו. ואם פיספת ,חלפת בלי לשים לב, אל דאגה, "הדרך פקוחה לאורך"* (עוד חוזר הניגון/ אלתרמן ) ותהיה לך הזדמנות נוספת.
על נערת הרוק
בת 24 הייתי כשיצאתי להופעות בארה׳ב מצאתי את עצמי בממפיס, יוצאת להופעה של להקת thin lizzy באולם בו הייתי אמורה להופיע למחרת, המקום היה מלא צעירים מסוממים, בשיכרון חושים, אקסטטיים, דבר שטרם ראיתי. ההופעה היתה בווליום מטורף שנכנס בי כאילו הזרימו לגופי אלפיי וואט. למחרת על אותה במה כבר הייתי ריקי אחרת, בדיעבד הבנתי שיש קשר לאלימות שחוויתי כילדה, המכות שספגתי, הדחיות, ההשפלות, הם כנראה אלה שאצרו בי את מה שאני קוראת לו power, וכל זה בשילוב של סקרנות , חקרנות, אהבה ליופי, עדינות ורוך, והזכות לזעוק, זה השילוב האולטימטיבי להגדרה של רוקנרול.
"התחושה הקולקטיבית, המשותפת של הרבה מאד אנשים מגדילה אצל היחיד את החוויה ברמות שאי אפשר לתאר כי יש קונצנזוס, יש להם עם מי לחלוק את החוויה הזאת"
פרק א' באלוהות – ״אני פגאן של האהבה״
אני פגאן שעובד את האהבה. בחוויה שלי אהבה זאת המילה החלופית לאלוהים. הלוואי שהיו אומרים אהבה ולא אלוהים , זאת אומרת אלוהים מרחיק את זה, זה כאילו עושה את זה לא נגיש כשבעצם כל מה שנצבר, שגרם לאלוהות, זאת האנרגיה הזאת שנקראת אהבה. אין זה משנה אם אלוהים יביא לך אהבה ובלבד שאתה תגרום לה להתקיים. והיא נמצאת כל הזמן. זה כמו להתכחש לקיומה כשאתה חושב שהיא איננה. אבל זה בסדר כי היא שם, היא מחכה לך, היא תהיה, ברגע שאתה תפתח דלת היא תכנס פנימה. בגלל זה אני בכל הרצאה מול תלמידים אני מדברת על השיר "פגישה לאין קץ" של אלתרמן- "כי סערת עליי לנצח אנגנך/ שב חומה אצור לך שב אציב דלתיים.."
פרק ב' באלוהות – ענווה
"ענווה", אני חוקרת את המושג הזה. בעיניי הוא כמו אהבה. יש בו משהו אלוהי. וסבא שלי באמת היה האדם הענו ביותר שאני הכרתי. וכשאני קוראת את כתביו אני יודעת כמה זה נכון. היתה בו ענווה מאד גדולה, הוא רצה לחיות בצמצום. רק להתמסר לחקר הכתובים. זה יוצר תקשורת אחרת. זה יוצר נביעה אצל אדם לרוך, לעדינות, להתבוננות.
גבולות החשיבה שלנו הם גבולות השפה
אני מתחילה ללמוד את השפה הערבית ראשית כי הם שכנינו ואני מבינה שיש נטייה לבוז מתוך איגנורציה לאנשים שאנחנו לא מכירים את השפה שלהם, להתנשא מעליהם. בהופעות שרתי שיר בערבית, היו מקומות שאנשים יצאו מהאולם. לא תיארתי לעצמי את גודל ההתנגדות הקיימת. ויום אחד החלטתי להסביר לקהל את סיבת הרצון שלי לשיר בערבית, מה שהקל על התקבלות השיר.
אילו יכולתי..
אם לא הייתי זמרת, מה הייתי? זאת שאלה שאי אפשר לענות עליה. אין אופציה כזאת. רציתי כל מה שיש בו כנראה מגע עם אנשים. מוזיקה מרפאת אנשים, לפעמים היא מגע תראפויטי.
כוח ההתרסה של הרוח האנושית
אני חושבת שהדבר הכי חזק שאני חשה ושנצבר עם השנים הוא העובדה שהיתה לי הזכות לגעת בנפשו של אדם אחר כפי שנגעו בי אומנים אחרים והקהל. זה הניצחון למול חווית ההעדר כל אלה בילדותי. אבל אני נשארת רעבה להשראה, רעבה לעוד דברים שיטעינו אותי, כל הזמן. "כשאני חושבת על צעירים אני אומרת: 'היו סבלניים, החיים משתפרים ומצ'פרים, רק המשיכו לחפש וללמוד'
למידע נוסף על תחום לוגותרפיה ומשמעות בחיים
מאמרים וראיונות
האיש שחיפש משמעות – תמליל ראיון עם ויקטור פראנקל לרגל הולדתו ה 90
תרשים ביוגרפיה ואבני דרך בחייו של ויקטור פראנקל – בתמונות לפי שנים
מאמרים
קישור ל לקסיקון מונחים לוגותרפיה
