מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
"What is to give light must endure burning" Viktor Frankl
קהילת הלוגותרפיה היקרה,
בימים אלו אנו חווים את הפרק הטראגי ביותר בהיסטוריה היהודית מאז השואה. אין מילים לתאר את האסון שפקד אותנו. ניתן לשמוע שקט קיומי מהדהד דרך עתיקות אבני הארץ ועצמותינו המודרניות. אנו אומה שלמה באבל.
כיצד יתכן שאנו מוצאים עצמנו קוברים את יקירינו האהובים? ילדינו, הורינו, נשותינו, סבינו וסבתותינו, אחינו, חברינו, מורים, חברים ושכנים. כיצד יתכן שאנו עדים לכזו אכזריות ברוטאלית בעולמנו המודרני "המתורבת"? כיצד יכולים אנו להתמודד עם המשבר הקיומי האישי, הקולקטיבי והגלובאלי, שבעקשנות מגיח ומרים ראשו דרך כל נקיק של מציאות חיינו?
כיצד יכולים אנו לנוע קדימה מתוך ההלם, השיתוק, העינוי, הזעם, העצב, חוסר האונים? כיצד יכולים אנו להמשיך? כיצד?
לאלו מקהילתנו שאיבדו יקיריהם, אנו אבלים אתכם. לאלו מבנינו, שיקיריהם נחטפו לעזה, אנו מתפללים אתכם שיחזרו בשלום, שלמים ובטוחים. לאלו המרגישים מרוסקים בנפשם ובליבם, כיוון שבני אנוש לא נועדו מעולם לחזות בזוועות שכאלו- אנו מחבקים אתכם. אלו מכם שאיבדו תקווה לעתיד, אנו בוכים אתכם.
אלא שכאן היה ויקטור פראנקל אומר לנו, שיש לנו בחירה! יש בידנו לבחור בחיים! לבחור באור! לבחור בגדולה! לבחור בטוב עבודתו של ויקטור פראנקל רלוונטית היום יותר מאי פעם. אין זו עבודה של סיסמאות שטוחות, כמו אלו הנהוגות היום בחברתנו. זוהי עבודת עומק, החודרת אל תוך המהות העמוקה ביותר של נשמתנו. עבודתו היא בדיוק זו המתארת את אפשרותו של הלב האנושי להתרסק לרסיסים, ובכל זאת להחזיק באותו ניצוץ של הלהבה הנצחית, הממשיכה לבעור בנשמתנו.
זהו האור הנדלק בתוך כל אחד מאיתנו ובכל ישראל בימים אלו, המחזיק את השבר ואת שלמותנו כאחד.
מסיכות פני הרוע נקרעו ואיבוד הפנים האנושיות חשוף וגלוי לפנינו. חזינו בזוועות שלא יאומנו, שמראותיהם ממשיכים לאחוז במוחנו ובליבנו, לרדוף את קיומנו עצמו. סבל תקף אותנו וחלק מאיתנו נפלו לייאוש עמוק.
קיימת אומנות יפנית עתיקה הנקראת קינצוגי, בה מתקנים כלי חרס שבורים באמצעות זהב. אמנות זו מתייחסת לשבר ותיקונו כחלק מן ההיסטוריה של אובייקט. במקום לראותו כמשהו שיש להסתיר ולהסוות, השבר המתוקן בזהב הופך את האובייקט דווקא ליפה יותר! כאן מדובר אמנם בחרסים ואנו בני אדם עם לב עדין. אך כיצד יכולים אנו להפוך את כל חלקינו השבורים לשלמות אחת?
עלינו להיכנס למקום העמוק בתוכנו, שהנו שלם תמיד- הממד הנואטי. למרות שרוחנו מזועזעת, במהותה היא תמיד שלמה, מלאה באהבה אינסופית, אור, טוב, חוזק, אומץ, ועוד אינסוף מעלות נשגבות. הממד הנואטי הנו מי שאנחנו! בזמנים כאלו, שאין לאן לפנות, הכרחי שניכנס אל אותו מקור בתוכנו ונתחבר לעצמיותנו הגבוהה. רוחנו יכולה להחזיק ולחבק כל דבר- את האור העליון ביותר ואת החשיכה הנוראה מכל. ככל שנוכל להישאר מחוברים למקורנו, נוכל להפוך את אלפי השברים בתוכנו לשלמות- לעבודת האמנות היפה ביותר.
"צלצל בפעמונים המסוגלים עדיין לצלצל, שכח ממושלמות תרומותיך. יש סדק, יש סדק בכל דבר, כך חודר האור פנימה" / לאונרד כהן, המנון
אנו סדוקים, אך בדיוק בסדקים אלו אנו מחכים לפריצתו של אור חדש, בהיר וזוהר יותר ממה שאי פעם ראינו. עלינו לשאוב כוחותינו מעוגן זה בתוכנו, מתוך באר האור הפנימית שלנו, הקיימת לעד ומרפאה.
אנו כעוף החול הקם מתוך האפר. אמנם אנו עדיין טובעים בתוך האפר, אך אנו בתהליך, ויש לקבלו. ככל שנמצא את האומץ להתחבר לממד הנואטי, עוף החול יתחיל להתרומם בעקשנות ובנחישות, עם אהבה וסבלנות, עם כח ועם אור, באומץ ובצניעות, בביטחון, בגבורה ובעוז רוח. רק לנשמותינו, במלוא אורן, יש את הכח לסלק את החשיכה ולהוביל אותנו לעידן חדש של מודעות, אור ותקווה.
אנו יודעים שאין זה קל לביצוע בזמנים כאלה. אנו נדרשים למתוח גבולותינו, הן מעשית והן בדמיוננו. אנו פונים אל ויקטור פראנקל להנחותנו: להפוך את סבלנו לבעל משמעות, להפוך טרגדיה להישג אנושי!
לפי תפישתו, אין מצב שאינו מכיל בתוכו גרעין משמעות:
מי יתן ונשא סבלנו בגאון, ושנתעורר למלאות האור השוכנת בנשמותינו, האור שאנו מייחלים לו. אנו שולחים לכל אחד ואחד מכם את ברכותינו לתקומה מתוך השבר, לעליה לקראת שלמות ולשלום מבפנים ומבחוץ.
בהמשך הפוסט מובא לפניכם, שיר מצמרר ומעורר השראה ורווי מסרי עידוד
תודה לד"ר דידה קימור על הסיוע בכתיבה, בעריכה ובתרגום.
בברכה ואהבה עמוקה,
אלינה שקופ
יו"ר העמותה ללוגותרפיה בישראל
בשם הוועד המנהל
"ליצור גן עדן מתוך זוועות הגיהנום"
נכתב ע"י אבשלום חרובי בהשראת דבריו של דורון ליבשטיין, שאחיו אופיר ז"ל נרצח בכפר עזה
יורד דרומה, זה צו השעה,
לישוב של משפחתי שנפגעה,
רואה בעיניי גן עדן וגהינום,
ביחד, ממש באותו המקום.
המראות קורעים את הלב
והטבע הנפלא מוטבע בכאב,
הקירות המפוחמים זועקים
ומולם דשא ירוק, משמים.
המראות קוראים לי להיכנס
פנימה לתוכי ושם לחולל נס,
להיזכר בעוצמה הגדולה פי שבע,
של כח ההתחדשות של הטבע.
עלי להבין דבר מהותי, הכרחי,
שהשינוי מתחיל ממש מתוכי,
כשאני משנה בי את המהות,
אני משפיע בפועל על המציאות.
לכן עלינו לרכז בנו את הכלים
ולהיזכר כמה אנחנו מופלאים,
כל קפיצה מהותית, תודעתית,
מתחילה בעבודה אישית, פנימית.
אנחנו במהותנו ממש חלוצים,
סוללים נתיבים של אנרגיית החיים
ובמקום בו כה רבים בכאב בכו,
כוחות החיים המופלאים ינצחו.
וברגעים אלו כוחו הנפלא של העם,
בא לביטוי עוצמתי יותר מאי פעם,
כל אחד מאיתנו בזמנים אלו נזכר,
שהוא כה משמעותי וממש לא מיותר.
בתוך הכאוס אנו נזכרים שכולנו אחד
ושכל אחד הוא כה יחיד ומיוחד
ובעמקי עומקה של המשמעות,
מונחת לה עוצמת האחדות.
אז כולנו נקראים לקחת את הפיקוד
ולהילחם בכל תופעה של פירוד,
ליצור באהבה ממש בזה המקום,
גן עדן עלי אדמות, מתוך זוועות הגהינום.
