מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
הביוגרפיה המשפחתית של ויקטור פרנקל. לאורך השנים שבהן אני עוסק, מלמד וחי את הלוגותרפיה ואת הביוגרפיה האישית והמשפחתית של ויקטור פרנקל, נוכחתי לדעת כי לא ניתן באמת להפריד בין הגותו הטיפולית של ויקטור פרנקל לבין סיפור חייו האישי. הלוגותרפיה אינה תיאוריה "יבשה" שנולדה במעבדה בין כותלי האקדמיה. היא נצרפה, בכור ההיתוך של המציאות הקיומית המטלטלת והתובענית ביותר שידע האדם ושאותה חווה פרנקל.
מתוך מחשבה על קוראי המגזין והשואלים הרבים, החלטתי לרכז עבורכם במקום אחד ובקצרה את סיפורה של משפחת פרנקל. זה חשוב בעיני משום שמאחורי כל מושג קליני או פילוסופי בלוגותרפיה, בין אם מדובר בחירות הבחירה, בקול המצפון, ביכולת לאהוב, או בנקיטת עמדה אמיצה מול גזירות הגורל, עומדים פנים, שמות, וסיפורי חיים של האנשים שהיו קרובים אליו ביותר.
סיפור משפחתו של פרנקל מתחלק לשלושה פרקים מרכזיים בחייו:
- המשפחה הגרעינית שבה גדל
- משפחתו הראשונה שנספתה בשואה
- המשפחה השנייה שהקים לאחר המלחמה
המשפחה הגרעינית שבה גדל (הוריו ואחיו)
ויקטור פרנקל נולד בווינה ב-26 במרץ 1905, כילד השני מבין שלושה ילדים. משפחתו חייתה ברובע השני של וינה וחלק גדול מזהותה התבסס על השורשים היהודיים העמוקים שלה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, חוותה המשפחה עוני ומחסור קשה, עד כדי כך שהילדים נאלצו לעיתים לבקש אוכל מחוואים כדי לשרוד.
אביו, גבריאל פרנקל (Gabriel Frankl): הגיע ממורביה הדרומית. בצעירותו היה כורך ספרים עני, שסבל מרעב כדי להשלים את לימודי התיכון ותחילת לימודי הרפואה, עד שנאלץ לנשור מהם מחוסר תקציב. בהמשך פנה לשירות הציבורי והתקדם עד לתפקיד מנהל במשרד הממשלתי לרווחה חברתית. פרנקל תיאר את אביו כדמות ספרטנית, רציונליסט, נאמן לעקרונותיו, בעל שאיפה חסרת פשרות לשלמות וחוש צדק מפותח המבוסס על אמונה באל ("אני מקבל את רצון האל ללא עוררין"). גבריאל נפטר מרעב ומשחפת ריאות בפברואר 1943 בגטו טרזיינשטט (טרזין), בגיל 81, כשויקטור לצדו מסייע לו ומקל על כאביו באמצעות זריקות מורפיום.
אמו, אלזה לבית ליון (Elsa Frankl née Lion): הגיעה מפראג, נצר למשפחה יהודית אצילה, מבוססת ומיוחסת. בין אבות אבותיה של אמו היו פרשן המקרא המפורסם רש"י ויוצר הגולם האגדי מפראג – המהר"ל. אמו של פרנקל מתוארת כאישה אדוקה, טובת לב, רגשנית ובעלת עולם רוחני עשיר, שנהגה לשיר לו בילדותו שירי ערש כדי להרגיעו. היא גורשה יחד עם ויקטור ואשתו לטרזיינשטט, ובשנת 1944 שולחה לאושוויץ-בירקנאו, שם נרצחה מיד בתאי הגזים בגיל 65.
אחיו הבכור, וולטר פרנקל (Walter Frankl): וולטר ניסה להימלט מהנאצים יחד עם אשתו דרך איטליה. הוא נתפס,נשלח לאושוויץ ונרצח שם.
אחותו הצעירה, סטלה פרנקל (Stella Frankl): סטלה נישאה לוולטר בונדי ובשנת 1939, זמן קצר לפני פרוץ הגירושים ההמוניים, הצליחה להימלט מווינה לאוסטרליה. היא הייתה השרידה היחידה ממשפחתו הגרעינית של פרנקל לאחר המלחמה (נפטרה בשנת 1996).
דילמת הוויזה וכבוד ההורים:
בשנת 1941 קיבל פרנקל אשרת הגירה יקרה מפז לארצות הברית. האשרה הציעה לו ולרעייתו הגנה והזדמנות להגשים את ייעודו המדעי, אך לא כללה את הוריו הזקנים. פרנקל התלבט קשות האם להציל את עצמו או להישאר להגן על הוריו. כשחזר לביתו, מצא על השולחן שבר שיש שאביו חילץ מחורבות בית הכנסת שנשרף על ידי הנאצים, עליו הייתה חרוטה באותיות זהב האות "כ"– הקיצור לדיבר "כבד את אביך ואת אמך". פרנקל ראה בכך אות וסימן מהמציאות, החליט לוותר על הוויזה ולהישאר בווינה עם הוריו, החלטה שחרצה את גורלו להישלח למחנות הריכוז.
משפחתו הראשונה שנספתה בשואה
אשתו הראשונה: טילי גרוסר (Tilly Frankl née Grosser): טילי הייתה אחות צעירה שפרנקל פגש בבית החולים רוטשילד בווינה (שבו שימש כראש המחלקה הנוירולוגית). השניים נישאו בדצמבר 1941 בטקס דתי תחת חופה. הם היו מהזוגות היהודיים האחרונים שהורשו להינשא תחת שלטון הנאצים בווינה.
ההפלה הכפויה: זמן קצר לאחר נישואיהם, אילצו הנאצים את בני הזוג לבצע הפלה מלאכותית של הריונם הראשון והיחיד, כדי למנוע "ילודה יהודית". פרנקל הקדיש את ספרו הזעקה הלא נשמעת למשמעות "לזכרה של קתרינה, אלינור ואשתו… לילדים שמעולם לא באו לעולם".
האובדן: טילי גורשה עם ויקטור פרנקל לטרזיינשטט ומשם הועברו יחד לאושוויץ-בירקנאו באוקטובר 1944. באושוויץ הם הופרדו בכוח. טילי הועברה למחנה ברגן-בלזן, שם שרדה את תנאי התופת אך נפטרה באפיסת כוחות ובמחלה בהיותה בגיל 24 בלבד, ימים ספורים בלבד לאחר שחרור המחנה על ידי הצבא הבריטי. לחבריו סיפר פרנקל כי שמע מחברותיה למחנה שטילי שמרה על רוח אמיצה, עודדה את חברותיה וניסתה להצחיק אותן עד רגעיה האחרונים.
משפחתו השנייה (לאחר המלחמה)
באוגוסט 1945 חזר פרנקל לווינה שבור וכבוי פיזית ונפשית, כשהוא מגלה בתוך ימים ספורים כי איבד את אשתו, הוריו, אחיו ומרבית קרוביו. בתוך תהום הדיכאון והאבל, הוא מצא כוחות שיקום דרך חבריו, כתיבת ספריו מחדש, ומפגש אהבה חדש.
אשתו השנייה, אלנורה "אלי" שווינדט (Eleonore "Elly" Frankl née Schwindt): אלי הייתה אחות קתולית צעירה ויפהפייה שעבדה במחלקה לרפואת שיניים בפוליקליניקה של וינה, שם נפגשו בשנת
1945. השניים התאהבו ונישאו ביולי 1947. למרות שאלי הייתה קתולית ופרנקל היה יהודי מאמין, השניים חיו בהרמוניה ובכבוד הדדי חסר פשרות במשך 51 שנות נישואים מאושרות. אלי שימשה כעמוד התווך של פרנקל: היא הדפיסה את כתבי היד שלו, ליוותה אותו במסעות הרצאותיו ברחבי העולם, וסייעה לו להקים ולפתח את מפעל חייו המדעי – הלוגותרפיה. פרנקל הקדיש לה את אחד מספריו עם ההקדשה האישית המרגשת: "לאלי, שגרמה לאדם סובל להפוך לאדם אוהב". אלי פראנקל נפטרה בווינה ב-10 ביוני 2026, כשהיא מגיעה לגיל המופלג של 100 שנים.
בתו, ד"ר גבריאלה וסלי-פרנקל (Gabriele Vesely-Frankl): נולדה בדצמבר 1947. גבריאלה פנתה לאקדמיה, הפכה לרופאה בעצמה, ושימשה כמזכירת מכון ויקטור פרנקל בווינה. היא עסקה בעריכה ופרסום של כתביו המוקדמים של אביה. גבריאלה נישאה לפיזיקאי פרנץ וסלי (Franz Vesely).
נכדיו, לפרנקל נולדו שני נכדים מבתם גבריאלה:
קתרינה וסלי (Katharina Ratheiser): עורכת דין המשמשת כסגנית מנהל מכון ויקטור פרנקל בווינה.
אלכסנדר וסלי (Alexander Vesely): במאי סרטים דוקומנטריים ומטפל לוגותרפי, המקדיש כיום חלק ניכר מחייו לניהול מכון ויקטור פרנקל, שימור ארכיוניו האישיים והפצת מורשתו המדעית והטיפולית ברחבי העולם.
שלכם,
דרור שקד
לתקציר הביוגרפיה של ויקטור פרנקל
- "האדם מחפש משמעות" ויקטור פראנקל
- "זיכרונות" ויקטור פראנקל
- "האם איחרתי את הרכבת" פרופסור דוד גוטמן
- "לוגותרפיה למטפל" פרופסור דוד גוטמן
- "בין אדם למשמעות" דרור שקד
תמונת "אבן השיש כבד את אביך ואת אמך" אילוסטרציה מאת דרור שקד
This site is not for profit. ©All rights reserved to the authors and authors of the article and / or the book and / or to the source sites – we respect copyright and make an effort to locate the rights holders in the photographs and texts that come to us. If you have identified a photo or text on the site that you have rights to, you may contact us by email and request to stop publishing it or request to add your credit.
