מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
ההחלטה של פראנקל – ראשית דבר
ב-1942, מס' חודשים לאחר שנישא, גורש יחד עם אשתו והוריו למחנה ריכוז. למרות שהייתה בידו האפשרות להגר מבעוד מועד לארצות הברית ולהציל את חייו, החליט פרנקל שלא לעזוב את הוריו. באופן זה ומתוך מודעות מלאה למשמעות ההחלטה שלו הוא קשר את גורלו בגורלם. במחנה איבד את בני משפחתו, אשר נספו בידי הגרמנים, לאחר שהופרדה המשפחה לאחר שהגיעו למחנה.
חווית הסבל של פראנקל
"הסבל ממלא את ההוויה כולה רגע ורגע ושעה ושעה, סבלו של אדם משול לגז ממלא את החדר בצורה שווה יהיה גודלו אשר יהיה.." (עמ' 61).
הבדידות הקשה, היות האדם עם עצמו ועם החלטותיו, וכן הניתוק מהמשפחה הם מוטיבים מרכזיים בסבל אותו חווה פראנקל. בהלה והלם מתלווים לבדידותו כשהוא מגיע את המחנה, מקום לא מוכר וחסר בהירות וודאות השבר האבסורדי הגדול שהוא חש מעוררים בו מדי פעם פרצי צחוק שאינם מחוברים לשום שמחת חיים אלא לפחד גדול. הוא לא יודע מה יקרה בקרוב אף לא בדקות הקרובות.
לאחר שלב ההלם מגיע השלב האפתי בו פראנקל חש מורגל לנפשו הריקה, משהו נכבה בו והוא אינו חש יותר סלידה וגועל. מתרגל לשגרה מחרידה בדמות שלדים גוססים ומתים אולם על אף זאת פראנקל תוהה כיצד אפשר להיות אנושי במקום שאיננו אנושי?. סבל גופני וסבל נפשי מהדקים עליו. פרנקל מספר בין השאר כיצד כשהובא לאושוויץ, נלקח למקלחות לאחר שנבחר בסלקציה לחיים. לקחו ממנו את כתב היד שהכיל את כל עבודתו המדעית, עבודת חייו, היה זה רק בו נדמה היה לו שאישיותו נמחקת ומתאפסת.
"אסירים ששרדו היו אלו שניטלו מהם כל מעצורי הנפש במאבקם על הקיום" (עמ' 16) "אפילו השיער ניטל ממנו והוא פגש את הווייתו העירומה" (עמ' 27) תחושה של בדידות קבועה ורציפה מחד ותקווה למצוא ניצולים בקרב בני משפחתו מאידך, חסכים גופניים קשים מבקשים להם להישרד והסלקציה המתמדת לתאי הגזים ותחושת האשמה מעוררות את פרנקל לפתח אמצעים שונים כדי שלא להיבחר למסלול המוות.
במחנה כך סיפר פרנקל, אנשים פחדו לקבל החלטות שמא אלו ישנו את גורלם. לפעמים היה צורך בהחלטות בזק שדינן חיים או מוות למשל כשהייתה לו הזדמנות לבריחה, או הזדמנות להסתיר תיק בין כליו, החלטות קטנות בעלות השלכות גדולות.
" אסיר המחנה התיירא מקבלת החלטות ומנטילת כל יוזמה, הוא נהג כך משום שחש כי הגורל שולט בבני אדם וכי אל להם לנסות כוחם ולהשפיע עליו, אלא מוטב שיניחו לגורל להתגלגל כחפצו" (עמ' 75)
פרנקל מרגיש שגם האשליות נלקחו ממנו וכל צעד שעשה היה מפתיע, שום דבר לא היה וודאי וידוע, הסבל הקיצוני מוביל אותו להבנה שהאהבה והגעגועים לאנשים הקרובים לו הם אחד הכוחות המרכזיים המניעים אדם לחיות ולטעת בו חיוניות ותקווה.
"כל מה שלא היה קשור בשמירת חייו של האדם ניטל ערכו" ( עמ' 67), "כל אחד שנשתייר לו גופו ראה עצמו כבר מזל" ( עמ' 71). פרנקל חש בדידות אין קץ, והוא אינו יכול להתבטא אלא על ידי מילוי משאלות מתוך הסתכלות ומחשבה על דמות שיקרה לו שהוא נושא בלבבו.
פראנקל מחפש ומקשיב לרסיסי משמעויות, לפשרה של משמעות מהולה בהזיות על של תקווה של הרגע האחרון. המשמעות כפי שאנו נשאלים ונדרשים על ידיה יום יום ושעה שעה "צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על-ידי החיים יום-יום ושעה-שעה. ועלינו להשיב, לא בדיבור ולא בהרהור- אלא בפעולה נכונה ובהתנהגות נכונה."
משמעויות בסבלו של פראנקל
בהביאו ציטוט של דוסטוייבסקי מצביע פראנקל על היבט משמעותי ביותר המגולם בסבלו. "יש רק דבר אחד שאני פוחד מפניו-שלא אהיה ראוי לסבלי." (עמ' 86).
המשמעות המרכזית בסיפורו של פרנקל היא משמעות הסבל בחיים, כלומר החיים בנוסף ליצירה וההנאה שבהם, פירושם לסבול ולהתקיים משמעו למצוא פשר לסבל. אם יש תכלית לחיים, צריך שתהיה תכלית לסבל ולמוות וכל אחד ואחד צריך לגלות את הדבר בעצמו.
"אך יש משמעות לא רק לכוח יצירה והנאה. אם יש בכלל טעם לחיים, צריך שתהא משמעות גם לסבל אין שלמות לחיים בלי הסבל" (עמ' 77)
פרנקל, טוען כי כשאדם ניצב מול סכנת מוות, משאלתו הבסיסית היא למצוא משמעות לחייו, כדי שיוכל להתמודד עם החדלות והמוות הקרוב.
"כל אימת שאדם עומד לפני מצב ללא מנוס, כל אימת שאדם ניצב מול גורל שאין לשנותו , למשל לפני חולי חשוך מרפא, כגון מחלת סרטן שאינה ניתנת לניתוח , אותה שעה ניתנת לו הזדמנות להגשים את הנעלה בערכים ,לקיים את הפשר העמוק ביותר ,את פשר הסבל"
פראנקל התייחס אל הערך ההישרדותי שטמון ביכולת להעניק משמעות לסבל ולמעמד המאיים לכלות את האדם. " הסבל הפך לתפקיד שלא רצינו להתנכר לו, עמדנו על האפשרויות הגנוזות בו להישגים" (עמ' 100)
"הסבל ממלא את נפש האדם, בין אם הוא קטן הוא גדול , שיעור גודלו של הסבל אינו אלא יחסי מכאן שדבר פעוט ערך עשוי לעורר את הגדולה שבשמחות" (עמ' 61)
מאבקו המר על קיומו הפיסי וההבחנה בהבדל שבין בני אדם שהצליחו לגבור על התופת ולשרוד בזכות מטרה שהציבו לעצמם לבין אלה שאיבדו את טעם החיים ונספו, הביאוהו להבנה משמעותית ועמוקה של דברי ניטשה :"מי שיש לו "למה" שלמענו יחיה , יוכל לשאת כמעט כל "איך".
על בחירות שנעשו בתקופת הסבל
בחירות נעשו בכל רגע ורגע נתונים. ניסיון חיי המחנה של פראנקל הראה שיש בידי האדם חופש בחירה והוא עצמו בחר להיות אופטימי ועל כך ניתן ללמוד מהקטע הבא שלו:
"פסימיסט משול לאדם, הרואה בפחד ובעצב כי לוח הקיר שלו, שיום-יום הוא תולש דף ממנו, נעשה דק יותר עם כל יום חולף. כנגד זה, האדם המסתער בפעלתנות על בעיות החיים, משול לאדם התולש דף אחר דף מן הלוח ומניח אותו למשמרת יחד עם קודמיו, לאחר שהוא רושם לו כמה רשימות יומן בצדו השני. הוא יכול לחשוב בגאווה ובשמחה על כל העושר האצור ברשימות אלו, כל החיים שכבר חי אותם עד תומם. מה אכפת לו שהוא מזקין? היש לו סיבה לקנא בצעירים שהוא רואה, או להתגעגע אל נעוריו שלו אשר חלפו?" (מתוך "האדם מחפש משמעות").
אדם מסוגל לבחור לשמור על שארית של חרות רוחנית, של עצמאות המחשבה, אף בתנאים נוראים אלה של מועקה נפשית וגופנית. האחרונה שבחירויות בן האנוש היא לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות לבחור את דרכו. יום יום, שעה שעה, האדם נדרש לקבל הכרעות שקבעו באיזו מידה הוא ניכנע לכוחות אשר שוללים ממנו את עצם ישותו וחירותו הפנימית.
האדם צריך להבין שיש מהלכים עליונים שהוא לא יוכל להבינם שכן "חלופיות החיים" מציבה את האדם בפני מצבים משתנים שדורשים ממנו לבחור בין כמה אפשרויות של בחירה חופשית, בחלופיות מתגלה אחריותו.
דרור שקד
