מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
מה יקרה ביום שאחרי?
"הלוגותרפיה היא פחות רטרוספקטיבית ופחות אינטרוספקטיבית. הלוגותרפיה מרוכזת יותר בעתיד, כלומר: במשימות ובמשמעויות שעל האדם לקיים בעתיד" (ויקטור פרנקל)
חודש תשרי שבשיכול עיצורים הוא גם "ר(א)שית" זכור לרובנו כימים של דבש ניגר, של רימון שופע זכויות, של תשובה ותפילות, של התחלות חדשות, כחודש שבא "לבשר מטר של ברכה לשדמה וגן." כמילותיה היפות של לאה גולדברג, וכמו שזה נראה כרגע כל אלה נראים כמו חלום רחוק, כמו עבר שהיה ואיננו עוד.
נדמה לנו לעיתים קרובות שהמציאות הכאוטית שתקפה אותנו מבלי להיות מוכנים לכך מתעתדת להכות שורש, שאווירה הנכאים שהשתלטה עלינו לא תרפה מאיתנו לעולם, שתחושות המיאוס, העייפות, הרפיון שדבקו בעורנו, ממלאות את התאים, ורוקמות לנו עור חדש, לוחמני, השרדותי -תשארנה ותחבלנה באנושיותנו, שאין דבר חשוב ממנה ואין לנו זכות קיום בלעדיה.
אבל.. כדרך הטבע, וכפי שההיסטוריה מלמדת הכל עובר.. הכל חולף.. הכל משתנה.. ואחרי הרע בא טוב (והפוך לצערי..). הלוא הנגיף הנורא יעבור מן העולם יום אחד, והשלטון גם הוא יקרוס מתישהו, אנשים ישובו לעמל יומם, ההפגנות תחלפנה את מושאן, הסגר לא יאריך ימים… כל זה יקרה יום אחד, קרוב ממה שאנחנו משערים, ומה אז? מה יקרה לנו אז?
ויקטור פרנקל אומר ש:
"אדם שהיה נתון זמן רב כל כך למועקה נפשית כה כבירה, ודאי שרוי בסכנה כלשהי לאחר שחרורו, בפרט אם השחרור ממועקה זו בא פתאום" (האדם מחפש משמעות)
אני חוששת מהיום הזה לא פחות מחששותיי מהתקופה הבלתי נסבלת הנוכחית, אני דואגת שלא נלמד דבר, שאנחנו רק מחכים לחזור לשגרה (כאילו יש כזאת באמת..), שאנו עדיין מחזיקים בעמדות אומניפוטנטיות, שאנחנו לא רואים את רמזי המשמעות שמאירים עלינו כמו פרוז'קטור להשקיט את קולות הרוע, להצניע לכת, להכיר במגבלותינו.
אני חוששת שיגיע היום שאחרי מבלי שעברנו איזושהי טרנספורמציה בעקבות המשבר, מבלי שדאגנו לעורר את רוחנו, מבלי שהבנו מה חשוב באמת.
ללוגותרפיה יש שי להעניק לנו ליום שאחרי. מתנה יקרה מפז שהיא אולי לא הדבר האוטומטי ביותר
לעשות, אך ,בינינו, אנחנו לא ממש יכולים להיות בררניים כרגע, הגענו למבוי סתום , ממה שעשינו היה לנו די. כדאי לשנות כיוון ,לחשב מסלול מחדש.
אם כן, מתנה אמרנו?
זה לא שהיא לא מבקשת מאיתנו ללמוד מהעבר, זה לא שהיא טוענת ש"מה שהיה לא חשוב". נהפוך הוא- היא מבקשת מאתנו "תקחו רק את החשוב ממה שהיה", אל תבזבזו זמן ואנרגיה על הטפל, על המיותר, הישירו מבט קדימה.
כמו כן, זה לא שהיא מבטלת את האני שלנו, או אומרת לנו "מי שאתם זה לא חשוב", נהפוך הוא- היא מבקשת מאיתנו "עשו משהו חשוב ממי שאתם", היא דורשת מאיתנו לצאת מעצמנו על מנת שאני האמיתי, האותנטי, יבוא לידי ביטוי בצורתו האופטימלית.
אבל יותר מהכל היא מבקשת מאיתנו להתכוון עכשיו ליום שאחרי, ממש ברגע זה לתכנן את העתיד שיהיה רווי במשמעות, שיעניק לנו את ההזדמנות לא להתחרט על מה שיכולנו לעשות ולא עשינו בשל עצלות, סקפטיות או אגואיזם.
היא מזמינה אותנו להכיר היטב את ערכינו ולהמשך אחריהם, כפי שפרנקל ממחיש באמצעות הדוגמה של עמידה מול דלתות מלון כשהאדם צריך למשוך דלת אחת ולדחוף את האחרת. עלינו לוותר על הדחיפה ולקחת יוזמה, לבחור, לעשות פעולות שיבטאו את מה שאנחנו באמת מאמינים בו, ובימים אלה כמו בכל הימים האחרים זה לא חייב להתבטא בחומר, למשל פשוט להגיד: "אני אוהב אותך"
שנה משמעותית לכולם
