קנדילוגותרפיה – על נר קטן ואמונה גדולה

כוחה של אמונה דרך שירה של חלי ראובן “קנדיל” 

מאת: שגית שלמה, שומרת המנגינות 

קנדיל /חלי ראובן

“אלוהים לא שוכח אף אחד”

אמא היתה אומרת לי

כשבאו לי החיים קשה,

“הנה עכשיו אדליק לך נר

ותראי, הכל יהיה בסדר”

אז היתה ניגשת למטבח

עוצמת עיניים

ולוחשת

“וואי, וואי, איזו להבה ענקית

יצאה לך היום”

היתה צועקת לעברי בהתרגשות

ובשבילי זה היה 

כמו תשובת רופא מסיטי ראש

“את לא מאמינה

איך יצליח לך עכשיו”,

היתה אומרת בודאות כזו

ואני באמת האמנתי

אני באמת האמנתי

עד היום

מוצאת את עצמי

מתקשרת אליה

בינות חרדותיי

ואומרת לה:

 אמא, תדליקי “קנדיל”

ושומעת באוזניי את קולה

“וואי וואי איזו להבה ענקית

יצאה היום מהנר

את לא מאמינה איך יצליח לך עכשיו”

ואני מאמינה

אני באמת מאמינה

“אלוהים לא שוכח אף אחד”

זה הנר

שאמא

הדליקה בי

כל חיי

 כל הזכויות על השיר ו/או על חלקו שמורות למחבר בלבד

 

“אלוהים הוא האמת והאור הוא צילו” (אפלטון)

מהו קנדיל? 

בקרב קהילות לוב וטוניס מקובל לקיים מנהג המכונה “בסיסה” (סולת בלולה בשמן) שבמקורו חל בראש חודש ניסן וציין את עבודת השם ואת ראשית השנה המקראית. מקיימים אותו כיום באירועים המציינים התחלה והתחדשות כמו: פתיחת עסק, בית חדש וכד’, והוא מתבטא בסמלים כגון: שמן זית, שעורים ו… קנדיל.

ה”קנדיל” עשוי מכוס שמחציתה מים ומחציתה שמן והפתילה צפה למעלה. כשנגמר השמן הפתילה נכבית. ניתן כל הזמן להוסיף שמן לכוס ולשמור את ה”קנדיל” דולק לזמן ממושך כמו מנורת התמיד, כלומר: ה”קנדיל” מסמל את החיים, את החיבור לתורה ואת האיחול להמשך קיום המנהג מידי שנה.  

שירה של חלי ראובן “קנדיל” מעלה על נס את הסמל הזה והופך אותו בעל ערך רב בהוויה היומיומית של מקיימיו, כזה המשמש עבורם “ערוץ תקשורת” מוחשי לכוח עליון.

השיר כולל מוטיבים לוגותראפיים מובהקים: 

הבולט שבהם הוא מוטיב האמונה. 6 פעמים מופיעות בשיר מילים מהשורש א.מ.נ, סימן לחיבור האדם לכוח שחזק ממנו, שגדול ממידותיו ולהשפעה שיש לו על חייו, כפי שטוען ויקטור פראנקל: “לאמונה במשמעות עליונה אם כ”מושג גבול” ואם כ”השגחה עליונה” במובנה הדתי נובעת חשיבות רבה בבריאות הנפש ובפסיכותרפיה. האמונה היא אמונה יצירתית. היא מעניקה למאמין כוח, כוח פנימי אמיתי, שכן מדובר כאן באמונה אמיתית.  עבור האמונה הזאת שום דבר אינו חסר משמעות ושום דבר אינו נתפס כחסר תועלת” (הרופא והנפש /64).

נוסף למשמעות שהאמונה נוטעת באדם יש לה גם כוח מדבק. היא מהדהדת ומשפיעה על הסובבים השפעה כמעט מאגית – “את לא מאמינה איך יצליח לך עכשיו/ ואני מאמינה / ואני באמת מאמינה.”

כמו האמונה גם השורש ד.ל.ק חוזר על עצמו מספר פעמים בשיר (“תדליקי”, “הדליקה”) כאשר מאחוריו שלושה רעיונות חשובים בעיניי: האחד, הפצת האור כמטאפורה להפצת הטוב, השפע, הויטאליות. השני, התרוממות למימד גבוה יותר, המימד הנואטי בשפה הלוגותרפית. והשלישי הוא התפתחות של שורש זה למילה תדלוק  במשמעות של לספק דלק, מזון נפשי ורוחני, למלא את האדם כדי שיוכל להמשיך ולהפיץ הלאה את האור.

מוטיב נוסף הוא היכולת ליצר מציאות. זה מתכתב עם הרעיון של פראנקל שיש להסתכל על האדם לא כפי שהוא אלא כפי שיכול להיות, ובא לידי ביטוי בשיר בשני אופנים: הביטחון בתוצאה, כלומר לא יכול להיות אחרת, איזושהי נחרצות, קביעה וחד משמעיות- כפי שכותבת ראובן: ” הייתה אומרת בוודאות”, “כמו תשובת רופא מסיטי ראש”, והדרך השנייה לברוא מציאות היא באמצעות הגדלת הטוב– דרך מילים מעצימות ודרך שפת גוף: “להבה ענקית”, “היתה צועקת בהתרגשות”, “וואי וואי”.

הלהבה בשיר היא סמל לרמזי משמעות כפי שעולה בשיר: “וואי וואי, איזו להבה ענקית יצאה היום מהנר”. דרכה, דרך תנועתה, צורותיה ועוצמתה (של הלהבה) ניתן לשים לב למשמעות הרגע, להיות ב”כאן ועכשיו” ולממש את פוטנציאל המשמעות הנגלה.

השיר לא מתיימר לצייר מציאות פשוטה ואידילית: “כשבאו לי החיים קשה” , “בינות חרדותיי”, “כמו תשובה מסיטי ראש”. כך גם בעולם הלוגותרפי לא מזמינים את הסבל, אך  גם לא מתעלמים מקיומו: “מעל לעולמם של בני האדם מתנשא עולם אחר שאינו נגיש לבני האדם, אשר משמעותו העליונה, היא לבדה מסוגלת להעניק משמעות לסבלותיהם” (הרופא והנפש)

 זהו ערך התייחסותי- רואים בו הזדמנות, מנסים להתבונן בו דרך פריזמה מצמיחה ומלמדת, דרך נקודת מבט אופטימית- דרך ה”קנדיל”.

טקס הדלקת ה”קנדיל” הוא מסורת שעוברת מאם לבתה

המוטיב האחרון שעולה מהשיר הוא ההעברה הבין דורית. טקס הדלקת ה”קנדיל” הוא מסורת שעוברת מאם לבתה- “אלוהים לא שוכח אף אחד/ אמא היתה אומרת לי.. הנה עכשיו אדליק לך נר”. בלוגותרפיה המשמעות של העבר נשמרת למזכרת נצח.

הציניקנים והספקנים עשויים לכנות את מנהג הדלקת ה”קנדיל” מעשה כשפים , מאגיה, נאיביות, שרלטנות, בריחה, אשליה, פולקלור חסר משמעות אמיתית וכד’, אך כפי שתטען הלוגותראפיה  “יכול האדם לתפוס אך מעט , וזאת רק באמצעות אמונתו מהעולם העליון שמעבר לעולם המוכר לו” (הרופא והנפש), וכך גם עולה מהשיר: “אני מאמינה, אני באמת מאמינה” .

המשוררת חלי ראובן מספרת על הנביעה של השיר “קנדיל”: 

“בין שאתה מאמין שאתה מסוגל ובין אם לא- אתה צודק” הנרי פורד

התורות הרוחניות מדגישות את נושא “הכוונה” הנכרכת בפעולה כלשהי. את הכח שיש לזה להשפיע על האמונה שיש לי במשהו ובאופן עקיף לגרום לי לייצר את המציאות הרצויה הזו.

“קנדיל” הוא נר ברכה שסבתא ואמא והדודות נהגו להדליק כאשר רצו להתפלל על משהו לברך לבשורות טובות.

הפעולה החוזרת הזו, המלווה בעיניהן העצומות וכוונת הלב שבתפילותיהן הפכו לרישום בתודעה שלי, לסוג של כח ותעצומות.

זה הפך לפעולה שיש בה כדי להרגיע את הנפש וליצור סוג של ביטחון פנימי ש”הכל יהיה בסדר”.

הפעולה הזו תמיד זכורה לי כפעולה שמלווה בחום ואהבה ורצון עצום שיהיה לנו טוב שנתברך, שיבואו עלינו הצלחות.

קונפוציוס דיבר על חשיבות הטקסים ועל פעולות החולין של הכרת הטוב כמחוללי שינוי אני מרגישה ש”טקס” הקנדיל בנה בתוכי מרחב של אמונה בטוב

ואסיים בנימה אישית,       
אני זוכרת את עצמי ילדה קטנה יושבת מול סבתי, “הכוהנת הגדולה” כפי שחלי מכנה אותה, מתבוננת בה בהתפעמות ובסקרנות אין קץ, כשהיא מדליקה את ה”קנדיל” כמיטב המסורת, מרוכזת כולה בו, מברכת דרכו את ילדיה ואת עשרות נכדיה שביקשו להם- זה להצליח במבחן חשוב, האחר להתברך בזוגיות טובה והשלישי להודות על הבן שזכה בו.
והיא בטובה, בפשטותה, כשעל ראשה מטפחת ובליבה התכוונות מלאה מאחלת לכולם את כל הטוב והשפע שביקשו להם, ועוד יותר.. 
כך היה עם סבתי ז”ל כל חייה וכך עד היום עם אמי היקרה שתבדל לחיים ארוכים.

אחותי , המשוררת חלי ראובן, נשארה לספר את הסיפור, 

ואני? אני בעיקר מתגעגעת ומברכת על הטוב שנפל בחלקי, בחלקנו.

חג אורים שמח לכולם

אודות שגית שלמה

שגית שלמה
שגית שלמה, חוקרת שירה ומשמעות, לוגותרפיסטית, Diplomate in Clinical Logotherapy מטעם Viktor Frankl institute USA, מנחת סדנאות, מפתחת תכנים ומחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות”

אחרים קראו גם את :

מחשבות על אהבה ומשמעות 

מאת שגית שלמה, לוגותרפיסטית, חוקרת שירה ומשמעות ומחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה …

כתיבת תגובה