מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
מאת שגית שלמה, שומרת המנגינות
מוקדש בהרכנת ראש ובהודיה אין קץ לכל המשפחות שאיבדו את יקיריהם
"בכל רגע ורגע אדם חייב להכריע , לשבט ולחסד, מה תהיה מצבת הזיכרון של קיומו." (ויקטור פראנקל)
השבוע הזה בין שני ימי זיכרון מעביר בי תמיד תחושת עצבות ובלבול, ומעורר שאלות לגבי החיים ופשרם. התזכורת הזאת (לה המשפחות השכולות אינן זקוקות כלל) למי שאינו עוד אתנו בעל כורחו, לחיים שנגדעו באיבם או טרם זמנם גורמת לי לחשוב ולשאול שאלות קיומיות כבדות משקל- איזה ערך יש לחיים? איפה באמת טמונה הבחירה של הפרט? כיצד מסבירים להורים את המשמעות של אובדן בנם הצעיר? איך מתמודדים עם נושא האחריות בכל המציאות המורכבת הזאת?
לא חשבתי שאעז לעסוק בנושא זה. זה היה טבו מבחינתי. אבל פתאום מתחוור לי שדווקא הריחוק, החיץ הזה, העובדה שבשכול ובכאב לא נוגע מי שלא שייך למעגלים הקרובים לו, לא בהכרח מאפשר התמודדות חברתית תקינה ואולי אף לא מספק מעגלי תמיכה וצמיחה ראויים ומספקים עבור מי שזקוק להם באמת.
לויקטור פראנקל היו תשובות או הסבר שניתן להאחז בו בנושא הסבל וההתמודדות עמו. כמי שאיבד את כל משפחתו בשואה וחווה על בשרו את סבל המחנות אני נותנת בו אמון שיודע היטב על מה הוא מדבר, ואני ארצה להציע בעדינות, בזהירות ובכבוד רב לכל מי שהנושא מעסיק אותו לפחות להקשיב לו ואם לא להסכים אז לפחות להתכתב, להתעמת, לבדוק ולחקור אותו.
בפוסט קודם "עידן התמימות" ניסיתי להתחקות אחר התום שמציע בשירו לוחם הנח"ל סגן בנימין חנני ז"ל בשיר אהבה שכתב- "אחת שכזאת". הפעם אצדיע לעוד רבים אחרים שאינם אתנו עוד ולכל אלה החיים שנותרו לאסוף את השברים באמצעות מוטיבים שחוזרים בשירים שונים ויש להם נגיעה לעולם המשמעות שמציע להבנתי ויקטור פראנקל.
** מתנצלת מראש על ריבוי הציטוטים מהשירים באופן מיוחד הפעם. מרגישה שהם נחוצים כי מדברים בעד עצמם ומסייעים להמחיש כל מוטיב בנושא כל כך חשוב.
מוטיב 1: "למצוא משמעות פירושו למצוא אישור" (אליזבת לוקאס)-
כשמאבדים בן משפחה או קרוב תחושת הכאב והסבל היא קשה מנשוא– הזמן עוצר מלכת. אין נחמה, לפחות בשלבים הראשונים, כפי שמסמנים שירים רבים:
– "געגועיי כמו דלתות שנפתחות בלילה" (לבכות לך/אביב גפן),
– "בחלוני קמלו כבר שושני הנוחם" (אני נושא עמי/ יעקב אורלנד),
– "בכל פרידה יש מוות / לוחשת לעצמה האם",
– "קח אותי איתך /סוף העולם על סף הדלת (קחי אותי איתך/ חוה אלברשטיין),
– "כל המילים הגדולות, מה הן מול אמא אחת, / אמא אחת של אחד מכולם" (הם ישנם / יוסי גמזו),
– "למה דווקא לי / נגמר הכל לפני שהתחיל (מכתב קטן/ דני רובס),
– " הנסיך הקטן מפלוגה ב'/ לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח/ וכל שושניו הן קוצים כעת/ ולבו הקטן קפא כקרח" (הנסיך הקטן/ יהונתן גפן).
ויקטור פראנקל אומר שיש סבל בעולם ולעיתים הוא בלתי נמנע לכן "שומה על אדם שיווכח לדעת , כי הסבל הוא מנת גורלו, שיקבל את סבלו כתפקיד המוטל עליו, כתפקידו היחיד והייחודי.. איש לא יוכל לגאול אותו מסבלו או לסבול במקומו." (האדם מחפש משמעות). ואליזבת לוקאס, תלמידתו של פראנקל, מוסיפה בספרה "משמעות הסבל" ש"כשאדם ניצב בפני סבל בלתי נמנע הוא לא זקוק למניפולציה או להסרת מסיכות כי אם לפסיכותרפיסט שיתייחס אליו כאל "אתה".
מוטיב 2: "המקרה מחליט מה יהיה, אך אנו מחליטים איך לקבל זאת." (אליזבת לוקאס).
בד בבד עם הסבל מתקיים לעיתים תהליך פרידה והשלמה עם האובדן ואף הוא הוא כרוך בכאב אין סופי ולעיתים אינו מסתיים לעולם.
ההבנה העמוקה שמה שהיה לא ישוב עוד לעולם עולה בשירים כך:
– "שלחי אותו, תני לו ללכת לחופשי / אף כי יודעת את שלא יחזור אלייך " (שלחי אותו/ בנימין פרנק ז"ל),
– "אני הולך לבכות לך תהיה חזק למעלה" (לבכות לך/ אביב גפן)
– "מי שהלך הוא לא ישוב עוד לעולם " (מי שחלם / דידי מנוסי),
– " אתם אינכם ולא תוכלו לשוב " (החיטה צומחת שוב/ דורית צמרת),
– " שם, בעפר ותכלת/ חלקת שלום ישנה /נומי פרח, נומי /נומי ילדה קטנה" (פרח/ צרויה להב).
לוקאס מוסיפה ש"למקרה יש שליטה על חיינו, אולם לנו יש שליטה על משמעותו". האופן שבו נתמודד עם הסבל, העמדה שננקוט כלפיו זה מה שמכונה "הערכים ההתייחסותיים" של פראנקל.
מוטיב 3: "בכל דבר בטבע יש משהו מן המופלא" (אריסטו)
פעמים רבות חיי האדם משולים בשירה לטבע אך גם מנוגדים לו.
בשירים רבים יש שימוש בטבע על אכזריותו , חוסר ההיגיון והשרירותיות (לכאורה או שלא) שבו אך גם עומדים על יופיו, על כוחו , על ההמשכיות שלו, ההתחדשות, המחזוריות שבו. מנקודת מבט לוגותרפית ניתן לחשוב על הטבע ככוח יקומי שגדול מהאדם, שאינו בשליטתו, שממשיך להתקיים גם אחריו, שמאפשר התבוננות רחבה על החיים ועל המוות.
דוגמאות מהשירים להקבלה בין שני העולמות:
– "כשעצובים הולכים לים / לכן הים מלוח" (לבכות לך אביב גפן) ,
– "על הנגב יורד ליל הסתיו /ומצית כוכבים חרש חרש /עת הרוח עובר על הסף עננים מהלכים על הדרך" (הרעות/ חיים גורי , סשה ארגוב)
– " יש רגע קצר בין אדר לניסן /שהטבע צוהל בכל פה/ הוא שופע חיים שיכור ומבושם – איך שיופי יכול לרפא! (קצר פה כל כך האביב / דוד גרוסמן- האביב הקצר משול לחייו הקצרים של בנו אורי שנפל)
דוגמאות לסתירה בין עולם הטבע לאדם:
– " זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית, /אתם אינכם ולא תוכלו לשוב /השביל עם השדרה, ובשמיים עיט/ אך החיטה צומחת שוב (החיטה צומחת שוב/ דורית צמרת),
– "וההרים עוד בוערים באש זריחות/ ובין ערביים עוד נושבת רוח ים /אלף פרחים עוד משמחים כל לב בשלל פריחות /מי שהלך הוא לא יראה זאת לעולם. " (מי שחלם/ דידי מנוסי),
– "אחי הצעיר יהודה, /האם אתה שומע? /האם אתה יודע? /השמש עוד עולה כל בוקר /ואורה לבן, ולעת ערב רוח מפזרת /את עלי הגן" (אחי הצעיר יהודה/אהוד מנור)
מוטיב 4: "כוח ההתרסה של הרוח האנושית" (ויקטור פראנקל)
באיזשהו אופן, שלעיתים מתקשה להיות מוסבר בדרך רציונלית אלא רק ע"י הרוח האנושית מצליח האדם הסובל להתעלות מעל הנסיבות החיצוניות הקשות ולחזור לחיים- "למרות הכל ואף על פי כן.." (פראנקל). מימד הרוח הוא מימד החופש האנושי ואינו כפוף , לפי הלוגותרפיה, לחוקים דטרמיניסטיים. האנשים הדואבים מאיבוד קרוביהם מתעלים מעל עצמם ובוחרים בחיים על כל המשתמע מכך.
יש לכך השתקפות בשירים:
– "כמו הגלים אנחנו מתנפצים אל המזח אל החיים" (לבכות לך/ אביב גפן)
– "בואי נצא שוב לחוצות אותם הלכנו, /אל ספסלי האהובים בגן העיר. " (אני נושא עמי יעקב אורלנד),
– " כבר לא בוכה /גם לא בלילה לבדי /רק הזמן חובש את הפצעים /האלה שבחוץ ואת ההם שלא רואים " (מכתב קטן/ דני רובס),
– "אל תתעצבי עוד כי הוא הלך, / כציפור לדרור, שובי לימי החול " (שלחי אותו /בנימין פרנק),
– "אהבה מקודשת בדם /את תשובי בינינו לפרוח. " (הרעות /חיים גורי)
ההסבר של הלוגותרפיה לכך הוא ש"יש תכלית גם בחיים ריקים כמעט מיצירה ומהנאה, חיים שנותרה בהם רק אפשרות אחת להתנהגות מוסרית נעלה , היינו: ביחסו של אדם אל הוויתו, הוויה מוגבלת ע"י כוחות חיצוניים (האדם מחפש משמעות) .
מוטיב 5: "חיים פירושם..נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של אדם" (פראנקל)
מוטיב נוסף המופיע, מעט אמנם, בשירים הוא חיפוש תשובות למכה שפקדה את האדם- לשאלות כגון: "למה דווקא לי?". כמו בשיר מכתב קטן- "יש ודאי במקום נסתר /תשובה לכל דבר " (דני רובס). הלוגותרפיה תבקש מהאדם לשנות את הפרספקטיבה: במקום "מדוע אני?" ישאל האדם "לשם מה?" , במקום לחכות לתשובה מבחוץ ימצא האדם את התשובות בתוך עצמו- דרך פעולה, קבלת תפקיד או משימה. הבנת הסיבות לפיה נשגבת מבינתו של האדם: "האדם .. נתבע לשאת את אי יכולתו לתפוס תפיסה שכלית את פשרם שאינו מותנה בשום תנאי. הלוגוס עמוק מן הלוגיקה, ההיגיון" (האדם מחפש משמעות)
מוטיב 6: "חלופיות קיומנו בשום פנים אינה נוטלת ממנו את טעמו." (האדם מחפש משמעות)
המוטיב הכי דומיננטי בשירים העוסקים באובדן ובשכול הוא מוטיב הזכרון וההנצחה ולא בכדי. אם יש איזו נחמה לאבלים היא תתבטא בידיעה שיקירם עדיין מתקיים במימד מסוים והם יכולים לנהל איתו איזשהו סוג של תקשורת, להחיות את הוויתו גם אם זו הוויה מסוג אחר.. לפי פראנקל חיי האדם הגשמיים הם סופיים אך הרוח חיה לנצח ונשמרת מפני החלופיות או כפי שהוא טוען: "התכונות החלופיות היחידות של החיים הן הגנוזות בהם. אך ברגע שהן מתגשמות.. הן ניצלות ומופקדות בידי העבר, שם הן נשמרות מפני החלופיות" האופן שבו זה בא לידי ביטוי בשירים הוא למשל:
– "לנצח אחי אזכור אותך תמיד" (לבכות לך/ אביב גפן),
– "הם ישנם, בליבם של כולם… / הם ישנם ויהיו לעולם, /בחיוך הנפלא, /בצרורות המיקלע, /בשתיקה ובבכי החם (הם ישנם/ יוסי גמזו),
– "יורם, תגיד לי אתה/ מה עושים עם חבר שכמותך /מה עושים עם מותך /עם זכרון היותך /עם חבר שכמותך/שנשאר בן עשרים" (יורם /עלי מהר),
– "מי שעבר את כל הלילה, וראה אור יום/ הוא לא יניח שנשכח את ההולכים ",
– "אלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחות /הם שיעידו, כי זכרנו את כולם." (מי שחלם/ דידי מנוסי),
– "ואת זכרת צחוקנו כמו נחל, /ואת זכרת ריקוד ומפוחית, /ואת זכרת את ערימת השחת, /ואת מגע ידו של היחיד" (יצאנו אט/ חיים חפר),
האדם במותו מימש את כל האפשרויות שהיו גלומות בחיים ו"נהפך..לסרט עצמו.. הוא נעשה קורות חייו" (הזעקה הלא נשמעת למשמעות)
לסיום, יהודה פוליקר שר: "ואולי מרחוק יש סיכוי אחד למיליון/ ואולי מרחוק איזה אושר מתגנב אל החלון" (חלון לים התיכון/ יעקב גלעד, יהודה פוליקר).
שירים משקפים מציאות ואני מתפללת עבור החיים שגורלם טפח על פניהם, והם איבדו את היקר להם מכל שיצליחו למצוא מעט נחמה ופוטנציאל של משמעות במציאות הקשה שנכפתה עליהם כי "לעולם לא מאוחר להתחיל למלא את חייכם במשמעות ולהבריא תוך כדי תהליך זה" (אליזבת לוקאס)
כל הזכויות על השיר/ים ו/או על חלקם שמורות למחבר/ים בלבד
