מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
לחרות את החרות על דגלנו ועל לוח לבנו
מאת שגית שלמה שומרת המנגינות
מאז נכנס לחיי עולם הלוגותרפיה אני תוהה לעצמי למה הכוונה ברעיון
"משמעות שאינה תלויה בדבר"-
הלוא היא תלויה בנו, היא תלויה בסובבים אותנו, היא תלויה בנסיבות.
אז מסתבר שלא כך הוא. למשמעות יש חירות. היא חופשיה, היא מימד נפרד מאתנו, היא הייתה קיימת לפנינו ותהיה גם לאחר לכתנו. היא תחבור אלינו אם ניטיב עמה ותפרד מאתנו כשלא נשכיל לראותה נכחה. כמה כוח יש לה ל"ישות" הזאת!
הבשורה הטובה היא שהיא לא קטנונית ולא שומרת לעצמה את החירות. היא תחלוק אותה עם כל מי שיהיה מוכן להושיט לה יד, להעז, לצאת מכלאו הפרטי,
עם כל מי שיהיה מוכן לשמוע שחירות זה state of mind- תהיינה הנסיבות אשר תהיינה.
עם מי שיהיה מוכן לחרות אותה על לוח לבו ועל דגלו – מבפנים ומבחוץ.
אז מה אנחנו יכולים לשאוב ממנה כדי שנבין שגם אנחנו חופשיים? אם לא חופשיים מ.. אז לפחות חופשיים ל..- למצוא אותה, לגלות אותה, לאמץ אותה אל חיקינו ולספר לה שציפינו כל כך לבואה. שהיא הייתה חסרה לנו כשלא הייתה בסביבה.
(אגב- למילים "חיפוש" ו"חופש"- אותו שורש- את החופש כנראה יש לחפש, הוא לא בא לבד..)
יענקל'ה רוטבליט בשירו "מעבדות לחירות" מציע להתבונן בחיפוש הזה, ואני אנסה לתבל זאת בעין המשמעות-
"לא יכולתי לשאת/ די זה די אמרתי"-
יש רגע, מין רגע כזה חמקמק, אצל כל אחד מאיתנו זהו רגע אחר, שבו אנחנו דופקים על השולחן (או על הלב..) ואומרים: די! לא עוד! המצב הזה לא יכול להמשך כך!
זהו "הריק הקיומי" בעולם המשמעות, זוהי התחושה שאין לי יותר בשביל מה לקום בבוקר, שאין טעם לחיי. שהכל פתאום נראה חסר ערך וחסר כיוון.
מי אין לו רגע כזה? שיקום וירים את ידו!
"יש משהו בי שקורא לי לקום"-
למזלנו, למול אותם רגעים ריקים וחשוכים עומד כוח איתן, כוח עז בעוצמתו, לא דחף כמו רעב, צמא או מין שמבקש את סיפוקו הרגעי ואת האיזון אלא כוח חזק הרבה יותר. יש שיקראו לו "כוח עליון", יש שיקראו לו "רוח", ויש שיכנו אותו "משמעות". כך או כך אם תתאמצו להתבונן בו בשימת לב ולהקשיב לו רוב קשב תראו שאין לו נ.צ מדוייק על המפה הפיזית או הנפשית שלנו (אולי יש ביטויים שלו אבל זה לא הדבר האמיתי..). הוא קורא לנו מ zone אחר, הוא מושך אותנו אליו (נראה שהכיוןן הוא מעלה אבל אפשר להתווכח על זה..), הוא מבקש שנאמין שהוא קיים, שהוא אמיתי, שנשיב לו ולא נשיב את פניו ריקם.
"אין עוד מה להגיד/ נגמרו המילים"
הייחוד של אותו קול ואותו כוח הוא שהוא לא מדבר עברית, גם לא אנגלית, צרפתית, פורטוגזית או כל שפה אחרת שאנחנו מכירים או שנוכל ללמוד אותה טכנית.
בעיה! עד שהוא כבר הופיע, סימן לי לבוא, שלח לי אותות ואוריינטציה של כיוון – איך מתקשרים איתו בכלל? לא לדאוג .גם כאן יש בשורה טובה. שפת המשמעות היא שפה בינלאומית, היא שפה שמתאימה גם לאנלפביתיים, היא שפה שלא צריך בשבילה בית ספר, לא אוניברסיטה, לא צריך הורים עשירים וגם לא דרגות גבוהות. היא אינטואיטיבית, היא טבעית, היא ברת השגה לכל החפץ בה והיא מתחילה לא תאמינו איפה – כשנגמרות המילים. גם לגבי המיקום שלה אני לא סגורה , אבל נראה שאם נשוטט באזור הלב יש סיכוי טוב למצוא אותה..
"אין לי מה להפסיד עוד /מלבד הכבלים /שחתכו עד זוב דם"
כשאין עוד מה להפסיד מגיעה העת להתחיל לנסות לנצח. מקסימום נפסיד שוב, מה כבר יש להפסיד שלא הפסדנו.. (ואם יש, לא נורא אנחנו כבר מכירים טעמו של הפסד וככל הנראה נכיר עוד.. "אופטימיות טראגית")
בכל אופן ,כשהחבל מתהדק סביב צווארנו, כשהתחלנו לדמם את כאב השעבוד, את האין מוצא, את המעגליות המתסכלת- זה הרגע להספיד את ההפסד.
"באמת יש מצב/ שמראש איזה הר / אראה מרחוק / הבטחה למחר "
אמרתי לכם שיש כיוון? למעלה וקדימה מורה לנו השיר.. מראש ההר ניתן לראות את האופק טוב יותר, ניתן למצוא הבטחה, יש תקווה למחר טוב יותר,
"איזה הר" כל אחד וההר שלו, ההר שבו. כמה בטחון מתחיל לבצבץ למול ההבטחה!
"באמת יש מצב"..
"גם אם בדרך אמות/ הלילה הזה אצא / מעבדות לחירות"
לאחר שזוהתה ההבטחה נדרשים אומץ ותעוזה, אפילו לקיחת סיכונים. "מתח נואטי" (רוחני) מתחייב לצורך תנועה אל עבר החופש. טוב לא צריך להגזים, לא נפקיר את חיינו כל כך בקלות אבל ברור לגמרי שהמוות כאן הוא מטאפורי- וויתור על השעבוד, המתה שלו אם תרצו לטובת חירות אמיתית.
קטע מתוך השיר :
מעבדות לחירות /יענקל'ה רוטבליט, יצחק קלפטר וגיא בוקאטי
כשל כח הסבל
לא יכולתי לשאת
די זה די אמרתי
אני מוכרח לצאת
את העבד שבי
להשאיר מאחור
במקום שאליו
לעולם לא אחזור
קישורים שעשויים לעניין
