23
Mar
2018

החירות למשמעות

מאת שגית שלמה שומרת המנגינות

החירות למשמעות 

“האדם הוא יצור שהוצבו לו גבולות. חירותו מוגבלת. אין היא חירות מתנאים אלא חירות לנקוט עמדה כלפי התנאים” (אדם מחפש משמעות/ ויקטור פראנקל).  חג החירות הוא חג הפסח בא עלינו לטובה. בקרוב נסב כולנו סביב שולחן הסדר, נקרא את ההגדה ונזכיר לעצמנו ולילדינו כמידיי שנה ש”בכל דור דור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים..”.

אז אנחנו אולי יודעים מאיפה באנו אך האם ברור לנו גם לאן אנחנו הולכים? אותה יציאה היסטורית לעצמאות, לחופש מזמנת עבורנו חקירת המונח הזה: “חירות”.זאת אנסה לעשות דרך השיר “את חירותי” ששמו במקור  Ma Liberte “” . הוא נכתב ע”י ג’ורג’ מוסטקי ותורגם לעברית ע”י יורם טהרלב .

זהו אחד השירים האהובים עליי ביותר גם בשל הביצוע הקסום של חוה אלברשטיין וגם בשל מורכבותו בהקשר של מונח זה.בעיניי הוא מעלה שאלות רבות, כגון: מהי חירות? איך ובאילו מצבים היא באה לידי ביטוי? האם היא דבר טוב או רע? האם ניתן להשיג אותה? מתי והאם היא יכולה להשמט מאיתנו? ואיזו פרשנות היא מקבלת ע”י הלוגותרפיה, שם מהווה אחד ממושגי היסוד החשובים.

את חירותי / מילים ולחן: ג’ורג’ מוסטקי, תרגום: יורם טהרלב

“..את חירותי

הורית לי לוותר

על תפנוקים ונועם

את חירותי

לימדת את ליבי

גם בבדידות לשמוח..”

(מילות השיר במלואן מצויות בסוף הפוסט)

בשיר מתמודדת הדוברת , נראה שבהצלחה, עם מצבי חיים לא פשוטים (בדידות, כאב, צער, פצעים) וויקטור פראנקל היה מייחס זאת למימד האנושי שבה, ליכולת “ההמראה” שלה אל מעבר לנסיבות הקיימות, כפי שהוא מכנה זאת “מימד החופש“. “לא חופש מתנאים ביולוגיים, פסיכולוגיים או חברתיים; לא חופש מן אלא חופש ל- , החופש לנקוט עמדה אמיצה כלפי מצב מסויים” (פאברי)

היא פונה בפניה ישירה אל החירות, כמו מאנישה אותה והופכת אותה בת בריתה. מצד אחד נראה כאילו היא מובלת בצורה עיוורת אחריה, מצויה בשיכרון חושים מיתרונותיה ומהאפשרויות הגלומות בה, לא יודעת גבול, אך קריאה מעמיקה מלמדת בעיניי על בחירה מושכלת בחירות מתוך הבנה שהיא זו שנותנת מענה נכון ומקדם לצרכיה של הדוברת בשיר או על פי התפיסה הלוגותרפית היא מאפשרת גילוי משמעות כשאחת הדרכים לעשות זאת היא ע”י שינוי הפרספקטיבה

“לימדת את לבי גם בבדידות לשמוח” , “לימדת אותי לחייך למראה הרפתקה שחלפה לה” בכל מקרה נראה שיש כאן מעין משחק מתעתע בין פאסיביות לאקטיביות של הדוברת למול אותה חירות- מצד אחד “הורית לי” , “לימדת אותי”, “עזרת לי”, “למען רצונך” אך מצד אחר “סבלתי”, “נטשתי” , “מכרתי”.

זהו אולי רמז לכך שהיא אינה יודעת כיצד להתמודד בהינתן חופש ללא גבולות וללא אחריות בצידו, כמו האמירה האוקסימורונית (לפחות על פניה) של הפילוסוף ז’אן פול סארטר “האדם נידון לחופש”. 

לפיכך ישנו בנמצא המצפון, שהוא איבר ההקשבה על פי הלוגותרפיה ונראה שבא לידי ביטוי בשיר במשפט “הורית לי לוותר על תפנוקים ונועם..” מה שברור מהשיר הוא שקיימת בקרב הדוברת מחויבות מוחלטת, התמסרות ונאמנות לאותה החירות עד לבית האחרון. לא בכדי משולה היא לבן זוג, או לפחות בן אנוש שקרוב מאד ללבה של הדוברת: “למען רצונך/את שבועותי הפרתי”, “לשמור בריתי איתך/ את חולצתי מכרתי”, ” נטשתי ארצי וטובי ידידי /ושלך רק הנני

בשיר ישנה דינמיקה, יש התרחשות שמתבטאת במילים “ללכת” (חוזרת 3 פעמים), “פסענו” ,”לצעוד”. בשפה הלוגותרפית יש כאן תנועה אל עבר הגשמת משמעות, אין שאיפה לאיזון ולמצב סטטי. אולם הבית האחרון שובר את התנועה הזאת ע”י מטאפורת הכלא.

הכותב משתמש במילים קשות: “עריקה”, “בגידה”, “הפרת ברית” כדי לתאר את אובדן החירות. ניתן ממש לראות באופן ויזואלי את התמונה הקודרת. “לילה קר, כניסה לכלא, סוהרת נועלת את השער..” החירות באה כאן בסתירה לאהבה, שלפי השיר מטשטשת ומעוורת את עיני האוהב “כלא חם”, “סוהרת יפה”. יורם טהרלב, מתרגם השיר, טען שיש כאן “ניצחון הרגש על השכל וויתור על החופש למען האהבה”. נראה שויקטור פראנקל לא היה מסכים עם תפנית זאת בעלילת השיר הואיל והאהבה האמיתית על פיו, זו המחוברת לישות הרוחנית של בן הזוג, אינה חוסמת את האדם אלא מרחיבה אותו ומאפשרת לו להיות הוא עצמו, ביחודיותו וחד פעמיותו, כפי שכותב בספרו “הרופא והנפש”: “באהבה הזוכה להענות , שבה האחד רוצה להיות ראוי בעיני האחר או להפוך להיות כפי שהאחר רואה אותו, נוצר תהליך דיאלקטי, שבו האוהבים מדרבנים איש את רעהו להגשים את האפשרויות שלהם”

ולסיום, אליזבט לוקאס, לוגותרפיסטית בעלת שם עולמי, טוענת שבעידן של אובדן מסורות “זכינו לחופש רב בתחומים שונים אך טרם הגענו לבגרות הדרושה כדי להשתמש בו כראוי.. בעיני רבים יש לחופש קונוטציות חיוביות. לו אנו מייחלים אך שוכחים שאנו עלולים לאבד דרכנו בחופש חסר ארגון. אנו חופשיים ללכת בכיוונים שונים: אין מגבלות. אך אין גם כיווני דרך למטרה. בשדה פתוח אנו יכולים ללכת לאיבוד בנקל.” אולי כך קרה לדוברת בשיר- בבוא האהבה במימדיה הנמוכים: האירוטית, הרגשית (ולא הרוחנית) תעתה בדרך אל המשמעות.

אבל.. אפשר אולי, רק הפעם, להניח את הפרשנות המורכבת והפתלתלה הזאת בצד ופשוט לשבת ולהאזין לשיר היפהפה הזה ולזכות רק בעצם ההקשבה, ולו לכמה רגעים, לחירות אמיתית.

                                                                                   חג חירות שמח!

את חירותי/ מילים ולחן: ג’ורג’ מוסטקי, תרגום: יורם טהרלב

את חירותי

שמרתי לי אותך

כמו כוכב בסער

את חירותי

עזרת לי לעמוד

בכל כאב וצער.

ולצעוד בדרכי גורלי

עד תבוא גם עליי השלכת

ולרקום חלומות על קרני הלבנה

וללכת ללכת

את חירותי

למען רצונך

את שבועותי הפרתי

את חירותי

לשמור בריתי איתך

את חולצתי מכרתי

סבלתי הרבה וכאבתי בלי די

רק למען אמון בי תתני

נטשתי ארצי וטובי ידידי

ושלך רק הנני.

את חירותי

הורית לי לוותר

על תפנוקים ונועם

את חירותי

לימדת את ליבי

גם בבדידות לשמוח.

את שלימדת אותי לחייך

למראה הרפתקה שחלפה לה

ללקק את פצעי במיסתור ולקום

וללכת לי הלאה

את חירותי

בלילה קר אחד

הפרתי את בריתנו

כך לבדי

ערקתי מהשביל

עליו פסענו שנינו.

בגדתי בך חירותי הטובה

אל הכלא פסעתי בצער

אל הכלא החם אשר שמו אהבה

נאספתי כמו נער

וסוהרת יפה בתנועה רחבה

נעלה את השער.

https://www.youtube.com/watch?v=CBk5MtMxbaA

You may also like

לוגותרפיה – לא למבוגרים בלבד
ארבע דאגות קיומיות
פתרון חידת המשמעות – פרק ד
החיים קוראים לנו.. לא נענה?