הפחד הזה הוא לא אני 

 מאת שגית שלמה , שומרת המנגינות 

“הפחד הוא תגובת אזעקה ביולוגית המנסה לחבל בכל פעולה ולהתחמק מכל מצב המסמל “סכנה” “בעיני הפחד”. והיה אם המטופל ילמד לפעול כשהוא “משאיר מאחוריו” את החרדה שלו , זו תפוג בהדרגה כאילו התנוונה” (ויקטור פראנקל)

אפתח בוידוי. אני חרדתית. ממה אני פוחדת? ממה לא?! במשך השנים למדתי להתיידד עם הפחד, להסתכל לו “בלבן של העיניים”,  לאזור אומץ להתחקות אחר מקורותיו, להיות יכולה לו..

אבל עדיין.. יש לו מופעים בחיי. הוא מהדהד לי מפעם לפעם, מתעקש להנכיח את עצמו, והפעם אני מבקשת לחקור אותו דרך שירים ודרך פריזמת המשמעות..

תחת השדה הסמנטי של פחד נכנסות מילים רבות: חשש, יראה, חרדה, פוביה, בעתה, אימה, בהלה, מורא ועוד.. שההבחנות ביניהן איכותיות וכמותיות. 

כאן אתמקד בפחד שאינו מפני גירוי מוחשי ומפני סכנה ממשית, ולא כזה שנחוץ לנו למען בטחוננו והשרדותנו. הכוונה היא לדפוס פובי של התנהגות שנובע מן “הפחד מפני הפחד” (פראנקל), היינו הפחד שמא יתעורר פחד נוכח מצב המהווה איום, ושהתקף החרדה יביא לתוצאות קשות כמו: עלפון, התמוטטות, דום לב ועוד.

אבקש לעשות זאת דרך שלושה שירים:

לתת ולקחת/ מילים ולחן: שלמה ארצי

“.. אדם צריך שתהיה לו מילה, 

קצת מקום בעולם, 

אהבה לא נשכחת. 

וקול אמיתי לתפילה, 

ורגע מושלם, 

כדי לתת ולקחת, 

ולא…לפחד מהפחד. ..”

 כל הזכויות על השיר ו/או על חלקו שמורות למחבר בלבד

 

פחדים/ יונה וולך 

“..השדים יוצאים הלילה 

משחקים במחבואים 

תנסה לתפוס ביד את 

ראש מלך השדים..” 

 כל הזכויות על השיר ו/או על חלקו שמורות למחבר בלבד

 

עד קצות חירותי/ חלי ראובן 

יש לו יופי מיוחד לפחד שלי

לומדת לעשות

איתו 

אהבה

עד קצות חירותי   

(לשם הנוחות הבאתי רק קטע מכל שיר)         

 כל הזכויות על השיר ו/או על חלקו שמורות למחבר בלבד

 

כמו שגורסת הלוגותרפיה עלינו להתייחס קודם לכל לפנומנולוגיה- למצב האנושי כפי שהוא ברגע נתון. להביט בו ,לתאר אותו, לנסות להבין אותו ככל שניתן ורק לאחר מכן להסתכל קדימה אל עבר היעד המבוקש.

ארצי ו וולך משתמשים בדימויים לפחד הרווחים בספרות- רוחות ושדים,שמפריעים להתנהלות היומיומית (“בתוך המציאות חטפתי ג’ננה”) בהיותם חמקמקים, מתעתעים ולא נתפסים באופן ברור ע”י החושים. 

הם אף מטשטשים את ההבדל בין מציאות לדמיון  (“השדים משחקים במחבואים”, “הם חומקים מראש/ והופכים למציאות/ תאמין אתה לשקר”).  

מתוך כך מנסים הדוברים בשירים להעלים אותם“ניסיתי מאד להלחם ברוחות”, “השדים יוצאים הלילה/ משחקים במחבואים/ תנסה לתפוס ביד את/ ראש מלך השדים”.

אצל וולך מהווים הם סכנה של ממש- “הרוחות תבאנה/ תארובנה בפינות”. 

ההתמודדות האמיתית עם הפחד מצריכה תעוזה– כפי שכותבת וולך בשיר “פחדים” –”בחיי שעוד נותרו לי/ אני אהיה פה אמיצה, המתורגמת בשיר “לתת ולקחת” לפירוט צרכיו האמיתיים של האדם בעיני הדובר, צרכים המתכתבים באופן ישיר עם הלוגותרפיה:  

ראשית, צורך האדם לחוש ייחודי, כזה שאין לו תחליף: “אדם צריך שתהיה לו מילה/ קצת מקום בעולם“. ולהיות ער לייחודיות הרגע“ורגע מושלם”.

שנית, הצורך באהבה שהיא הערך החשוב מכל “אהבה לא נשכחת”.

כמו כן, זקוק הוא לאמונה, לא בהכרח במובנה הדתי או המיסטי, אלא אמונה בנשגב במה שהוא מעל ומעבר לכאן ועכשיו ושייך לעולם הרוח “וקול אמיתי לתפילה“. 

ואחרון, “לתת ולקחת” כביטוי ליציאה מעצמי, לקשר עם האחר, לנתינה ולקבלה מהעולם. בהנתן כל אלה תהיה לו לאדם משמעות וכך יצליח “לא לפחד מהפחד”. לא יהיה לו עוד צורך בכך..

פראנקל מייחס את מקור הפחד פעמים רבות לחסך רוחני וטוען ש”מאחורי הפחד הנוירוטי עומד פחד קיומי“, כלומר: הפחד מהחיים ומהמוות, מהבדידות , מהעדר מטרה, כדברי ניטשה- “מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה , יוכל לשאת כמעט כל איך”  

אותו צורך רוחני מקבל משנה תוקף בשירה של ראובן, והיא לוקחת אותנו הקוראים צעד אחד קדימה באופן ההתמודדות המוצע על ידה.. למודת ניסיון מבקשת הדוברת בשיר לומר לנו שבמקרה הנוכחי הפעולות המוכרות, השגרתיות ורוב הזמן גם האוטומטיות המיוצגות ע”י שלושת ה f ה-  freez, fight, flight לא בהכרח תהיינה יעילות למול החרדה המשתלטת. 

ומציעה לנו התמסרות לפחד, כמעט התעלסות עמו. מזמינה לראות בו מאהבובלבד שנשמור על “העצמי האותנטי” שלנו בזיווג הזה:  “אני באה אליו ערומה ונכנעת.. קרובה ומלטפת”  

היא עושה כאן היפוך מדהים ומפתיע בנקודת המבט (מוטיב לוגותרפי בולט) על אותו גורם מאיים, או לכאורה מאיים- “יש לו עיניים טובות”, “יש לו יופי מיוחד”. אין התנגדות, אין מאבק, אין איום. יש השלמה וחיבור, יש כניעה שאין בה ויתור כי אם הבנה את מהות הפחד ואת המנגנון המפעיל אותו. 

כמו בשיר הזה גם פראנקל מבקש לראות את הפחד מחוץ לאדם דרך הפיכתו לאובייקט. להפריד אותו מהאדם. כפי שכותב בספרו “הרופא והנפש”: ” התפקיד של הרחקת התסמין והאובייקטיביזציה שלו הוא לאפשר למטופל להציב את עצמו “מעל” ו”מחוץ” . ננסה לנצל את ההזדמנות להוציא את הרוח מהמפרשים של הפחד הנוירוטי (להביא את הפחד עד אבסורד)”. 

אז אמנם גיבורת השיר של ראובן הפכה אותו לסובייקט, כמעט לבן זוגה מתוך הכרה בכוחו הרב אך ההפרדה בינו ובינה וראייתם כשתי “ישויות” שונות שכדאי להן להתאחד כדי להגיע לשלמות, כדי להשיג חירות, קיימת גם אצלה..  

אז  נוכח דבריו של יהודה עמיחי בשירו “והילד איננו”: “איפה החביא אבי את הפחד שלו?.. אולי עמק בלבו”, אסיים באופטימיות זהירה  שעד שאצליח להתאהב בפחדיי, לפחות, כך אני מקווה, לא אחביא אותם יותר..

 

 כל הזכויות על השיר ו/או על חלקו שמורות למחבר בלבד

אודות שגית שלמה

שגית שלמה
שגית שלמה, חוקרת שירה ומשמעות, לוגותרפיסטית, Diplomate in Clinical Logotherapy מטעם Viktor Frankl institute USA, מנחת סדנאות, מפתחת תכנים ומחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות”

אחרים קראו גם את :

מחשבות על אהבה ומשמעות 

מאת שגית שלמה, לוגותרפיסטית, חוקרת שירה ומשמעות ומחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה …

כתיבת תגובה