מאת שגית שלמה, לוגותרפיסטית, Diplomate in Clinical Logotherapy מטעם Viktor Frankl institute USA, עוסקת בכתיבה ובחקר שירה ומשמעות. מחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות”
המשמעות המנוגדת
"משמעותה של תבנית כלשהי עולה מתוך יחסי הגומלין שבין החלקים השונים"*
המושג "אחדות הניגודים" (Polarities of Wholeness or The Unity of Opposites)
מיוחס לפילוסוף בין המאה ה-6 לפנה"ס הרקליטוס ופירושו
שלמות ניגודית – התגבשות הפכים לשלמות אחת. הניגודים מגדירים זה את זה, חודרים ומשפיעים זה על זה, מוכלים הדדית זה בזה, ובכך הם מרכיבים את השלם, מהות חדשה, גבוהה יותר, המכילה אותם בתוכה.
פרנקל השתמש במונח זה כדי לתאר את הפער בין ההיבטים הסומטיים להיבטים הפסיכולוגיים של המציאות האנושית שניתן לגישור רק בממד גבוה, במישור האנושי. זוהי לדבריו אחדות חרף השוני ולא מתוכו.
כדי להמחיש זאת הוא משתמש באנלוגיה גיאומטרית, למשל: כוס תלת ממדית שתושלך כלפי מטה ומהצד לרמה הדו ממדית, נניח כצל על מסך, תייצר ניגוד – כלפי מטה נראה מעגל ומהצד: מלבן . אלה הן צורות סגורות בעוד הכוס פתוחה.
כפי שהניגוד בין המעגל למלבן לא סותר את העובדה ששניהם הם השלכות של הגליל כך אין הסתירה בין שני הממדים הפיסי והפסיכולוגי פוסלת את אחדות האדם, ואת עובדת היותו מערכת פתוחה, היינו שואף ומשתוקק אל מעבר לעצמו לאנשים אחרים ולממדים אחרים של הקיום כמו אל הממד הנואטי (הרוחני).
גם ברפואה הסינית אחד העקרונות החשובים הם היין והיאנג, החושך והאור, השקט והשלווה לעומת התנועה והאנרגיה. אף על פי שהם הפוכים ושונים הם תלויים זה בזה, נובעים זה מזה ומשלימים זה את זה, כך שחיים בהרמוניה ביחד. אלו מדגימים שבטבע ובאדם דברים מנוגדים יכולים לחיות זה בצד זה, להפוך כל אחד לאחר ולהכיל מעט ממנו.
השיר המופלא של יהודה עמיחי "סטטיסטיקה" חיבר אותי לרעיון זה:
סטטיסטיקה / יהודה עמיחי
"..פַּעַם חִכִּיתִי עִם בְּנִי הַקָּטָן בַּתַּחֲנָה
וְעָבַר אוֹטוֹבּוּס רֵיק וּבְנִי אָמַר:
"הִנֵּה אוֹטוֹבּוּס מָלֵא בַּאֲנָשִׁים רֵיקִים".
(מילות השיר במלואן בסיום המאמר)
עמיחי מתאר את רעיון הניגודיות המשלימה דרך דימויים שונים שכל אחד מהם נראה כמו תמונת מציאות חיה ונושמת, כמו סיטואציות תמימות, פשוטות ושגורות מחיי היום יום אך ביחד הם כולם יחד נדמים (לי לפחות) לחלום, לציור, להתערבות שאינה רק אנושית, שיש בה שילוב של עולמות עליונים ותחתונים או לפחות ששורה בה הרוח:
חוסר האיזון מאפשר את קיום האחדות
עמיחי כותב: "עַל כָּל מִשְׁתּוֹלֵל יֵשׁ תָּמִיד שְׁנַיִם/ אוֹ שְׁלוֹשָׁה מַרְגִּיעִים, טוֹפְחֵי-עַל-שְׁכֶם,"
"עַל כָּל בּוֹכֶה כַּמָּה וְכַמָּה מוֹחֵי-דִּמְעָה", "עַל כָּל שָׂמֵחַ עֲצוּבִים רַבִּים/ שֶׁרוֹצִים לְהִתְחַמֵּם בְּשִׂמְחָתוֹ."
רוצה לומר ההתגברות על הנפרדות המימדית, נוצרת דווקא, ואולי בניגוד למה שנדמה, מחוסר האיזון, מתנועת המטוטלת. כדי שהאחד יוכל להכיל את רעהו, להתמזג איתו, כדי שלא יהיה פיחות של המימד האנושי- שלושה טופחי שכם ירגיעו את המשתולל האחד או לחילופין עצובים רבים יתחממו ע"י שמחת האחר כדברי עמיחי.
היבט נוסף לחוסר איזון המאפשר אחדות הוא מה שקרוי מיזוג של הפכים אשר מאפשר את קיומם של ההפכים זה לצד זה כפי שמופיע בשיר "מזג החיים" מלשון מיזוג
"מזג החיים" / דרור שקד
סוד החיים הוא מיזוג
החיים מחייבים מיזוג
מיזוג של ניגודים
מיזוג של ניגודים מוליד חיים
גבר ואשה מתמזגים ומולידים חיים
( מילות השיר במלואו בהמשך)
האינות והקיום חד הם
חיפוש הדרך מכמיר הלב אל הבית, שאיננו עוד או שמעולם לא היה אלא בדמיוננו, "עבר מקום" בלשונו של עמיחי, ההתרוצצות בחשיכה והמילה "מיותר" המיוחסת לאדם, שמעצימה את ההתרחשות, מחדדת את המושג האונטולוגי של הישות והאינות, כפי שעולה מתוך השיר:
"וְכָל לַיְלָה לְפָחוֹת אָדָם אֶחָד/ אֵינוֹ מוֹצֵא אֶת דַּרְכּוֹ אֶל בֵּיתוֹ/ אוֹ שֶׁבֵּיתוֹ עָבַר לְמָקוֹם אַחֵר/ וְהוּא מִתְרוֹצֵץ בָּרְחוֹבוֹת/ וְהוּא מְיֻתָּר."
"הצמא הוא ההוכחה הניצחת ביותר לקיומם של מים" / פרנץ ורפל
תחושת חוסר משמעות אינה מעידה על העדרה כמו שעצם קיומה מחזיקה תמיד את האפשרות ההופכית- את החוסר, את "הריק הקיומי" בלשונו של פרנקל. עמיחי מסיים את שירו בסצינה המפעימה הבאה: "פַּעַם חִכִּיתִי עִם בְּנִי הַקָּטָן בַּתַּחֲנָה/ וְעָבַר אוֹטוֹבּוּס רֵיק וּבְנִי אָמַר:/ "הִנֵּה אוֹטוֹבּוּס מָלֵא בַּאֲנָשִׁים רֵיקִים".
הבחירה בבן הקטן, התמים, אינה מקרית. הוא רואה את הדברים as is- הריקות היא מלאה והמלאות ריקה ושניהם יחד חיים בכפיפה אחת, בשלמות ניגודית, גם כשלא רואים אותן, גם כשהן מושלכות על מימדים נמוכים יותר (מה שרואה העין או מה שמרגיש הלב).
לסיום,
כמילותיו של מאיר אריאל:
"אומרים שבלי חושך אין אור/ אומרים שבלי רע אין טוב/ אומרים שבלי יחיד אין הרבה/ אומרים שבלי קטן אין גדול.."
רק רוח האדם יכולה "להבין" כפילויות, מסוגלת לחיות עם מורכבות, מצליחה להתמודד עם ניגודים ואת זאת אף "סטטיסטיקה" (כשם השיר) לא תראה לעולם.
* הציטוט לקוח מתוך הספר "שירת המשמעות", מיוחס לתיאורטיקנים של פסיכולוגיית הגשטלט
מזג החיים / מאת דרור שקד מתוך הספר "מבטים נסתרים"
סוד החיים הוא מיזוג
החיים מחייבים מיזוג
מיזוג של ניגודים
מיזוג של ניגודים מוליד חיים
גבר ואשה מתמזגים ומולידים חיים
העבודה והמנוחה, רבודים זה בזה
נוח בעבודתך ועבוד במנוחתך
המנוחה אינה מחוץ לעבודה
המנוחה והעבודה זקוקים זה לזה
האמת והשקר זקוקים זה לזה
השתיקה והדיבור הכרחיים זה לזה
ההנאה והכאב כרוכים זה בזה
השמחה אינה מחוץ לעצב
הנתינה אינה מחוץ לקבלה
החום אינו מחוץ לקור
הפיתוי אינו מחוץ לאיפוק
החולשה אינה מחוץ לגבורה
הדבר וההופכי לו הכרחיים זה לזה
סוד החיים הוא מיזוג
וברגע שיחדל המיזוג, יתמזג לו מוות
והחיים והמוות
אף הם זקוקים זה לזה
רשימת מקורות:
אנציקלופדיה אאוריקה
הספר "מבטים נסתרים" מאת דרור שקד
שלמה, ש' (2019). שירת המשמעות.
פרנקל, ו' (2010). הרופא והנפש. יסודות הלוגותרפיה והאנליזה האקזיטנציאלית. הוצאת דביר
השיר סטטיסטיקה / יהודה עמיחי