ביחס למשמעות
מאת שגית שלמה שומרת המנגינות
"בעוד המשמעות היא חד פעמית וקשורה למצב הייחודי, הרי מעבר לה ישנן משמעויות אוניברסליות הקשורה למצב האנושי המשותף לבני האדם.. ערכים כלליים"
(הרופא והנפש/ ויקטור פראנקל)
האם המשמעות היא אישית או כללית? האם היא סובייקטיבית או אובייקטיבית? האם היא יחסית או מוחלטת?
בעולם המשמעות של פראנקל התשובה היא גם וגם. לא מספיק יהיה לומר- יש אמת אחת או משמעות אחת, אך גם אין זה מדויק לומר יש אינספור אמיתות/ משמעויות או לכל אחד המשמעות הפרטית שלו.
דרך השיר של דוד אבידן "כמו, אחרת, כמו, אחרת" ניתן לעסוק בשאלה של איפה מגולמת המשמעות של אדם ועד כמה היא נבדלת, אישית או משותפת.
כמו, אחרת, כמו, אחרת /דוד אבידן
"אדם יולד כדי
להדמות וגדל
כדי להבדל.."
כל הזכויות על השיר ו/או חלקו שמורות למחברים
תפיסת המשמעות לפי השיר משתנה במקביל לשלבי התפתחותו של אדם:
שלב א- "הוא נולד כדי להדמות"
הרצון הראשוני של האדם להדמות מזכיר לי את סיפור הבריאה שם כתוב: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו" (בראשית א'). עובדה זאת הופכת את כל הברואים האנושיים לדומים, בכולם הוטבע חותם אלוהי, תבנית, דמות דיוקנו של האל, מהות אלוהית.
אף על פי כן ,לפי השיר, הניסיון להדמות הוא חיצוני- "ללבוש/ אותמכנסיים, לשרוק/ אותן שריקות, להעריץ אותם גיבורים", אולי בשל חוסר היכולת של האדם להבין את אותה מהות.
שלב ב'- "גדל כדי להבדל", "הוא לומד להבדל"
עם הזמן חש האדם צורך להבדיל את עצמו מאחרים, להתייחד בזהותו, במאפייניו. הוא מחפש את המשמעות בעצם השונות מהאחר. לא די עבורו במחשבה של "מה אני כן", אלא "במה אני כן שההוא לא", וזה מצב נלמד לעומת המצב הטבעי, המולד של הדימיון.
הצורך בהבדלות הזכיר לי את רעיון ה"אינדיבידואציה" (individuation) שטבע הפסיכואנליטיקאי קארל גוסטב יונג על מנת לתאר את שיאו של תהליך ההגשמה העצמית של האדם באמצע חייו, אז מתחילים להניע אותו גורמים רוחניים ותרבותיים. זוהי ההרמוניה הפנימית המושגת באמצעות התפתחות שיוויונית של כל מרכיבי האישיות ואינטגרציה מלאה ביניהם. אז לומד האדם להכיר את העצמי, שהינו הגרעין האישיותי של האדם שהוא נועד להיות.
שלב ג'- "מדמה לנבדלים"
אט אט מרוב שדאג האדם (למד) להבדיל את עצמו מאחרים, או בלשון הלוגותרפיה למצוא את המשמעות הייחודית לו, מצא שאותה ייחודיות כבר אינה כל כך ייחודית.. כלומר: הנבדלים הפכו דומים בנבדלותם.
שלב ד'- "מתחיל להבדל גמן/ הנבדלים"
הכמיהה למצוא משמעות אישית, פרטית, כזאת שתהפוך את האדם חד פעמי אינה יודעת שובע, וכך ממשיך האדם כפי שמציין השיר לחפש את דרכו להבדל מהסביבה, ולכן משמבין שה"מרדף" אחר הייחודיות דווקא קרב אותו לאחרים הוא מחפש לעצמו דרך אחרת להפרדה ולזיהוי החותם האישי שלו.
שלב ה'- "ואז הוא מאמין לפתע, שעליו/ להדמות לאלים"
המסקנה המתבקשת מבחינתו הואיל ולא צלחה דרכו למצוא משמעות ייחודית בקרב בני האדם היא לעשות זאת דרך התקרבות לאלים- לשם, הוא בוודאי מניח, טרם הגיעו בני האדם..
שם הוא מאמין שיוכל להיות משמעותי מספיק, שונה.
שלב ו'- "עליו להבדל מן האלים, שנבדלים/ מבני אדם, שנבדלים /ממנו."
בשלב מתקדם נדמה שהאדם מתחיל להבין סדרו של עולם, להפנים את מגבלותיו, להבין שיש דברים שנשגבים מבינתו ושהניסיון להתקרב לאל הוא ניסיון מגלומני וחסר סיכוי, כמילות השיר: "האלים,/לרוע מזלו ולרוע מזלם, אוהבים להבדל/ לא פחות, אם לא יותר, מבני/אדם."
חלק זה מזקק את הרעיון של הסובייקטיביות בתוך עולם אובייקטיבי (הטרנס סובייקטיביות), לפי פראנקל, יש משמעות עליונה המיוצגת בשיר ע"י דמות האלים, כזו שהוא לעולם לא יוכל להבין ולהיות חלק ממנה במובן של תפיסה שכלית.
שלב אחרון- אז מי אני בעצם ואיפה טמונה המשמעות שלי?
במשפט "אלו ניתן היה/ להבדל מן האלים בלי/ להבדל מבני אדם" נשמעת, לפחות באוזניי, כמיהה לחזור למקור, לדמיון הראשוני, הטבעי, הבראשיתי (כפי שתואר תחילה בסיפור הבריאה).
השיר מסתיים באיזו תובנה שהיה כנראה צריך לעשות את כל "הסיבוב" כדי להגיע אליה והיא משקפת בעיניי את עולם המשמעות- המשמעות היא סובייקטיבית , יחסית למצב שהאדם נתון בו, ותמיד תבדל ממשמעותו של האחר. עם זאת יש ביניהם מעין "חוט מקשר" בדמות "המשמעות העליונה" שלא ניתן אמנם לראות או להבין אותה אך אם מתמזל מזלנו ונצליח להתרומם למדרגה רוחנית גבוהה יותר נוכל "לטעום" ממנה ולו מעט דרך הלב.
לסיום,
דוד אבידן מאתגר אותנו בשירו "כמו, אחרת, כמו, אחרת" בדיוק כפי שעושה לנו עולם המשמעות.
הדיאלקטיקה בין הנפרדות לאחדות מתקיימת כל הזמן ואם נקביל את זה ללוגותרפיה נוכל לומר שמשמעות החיים לסיכום היא אחת , נשגבת ובלתי נגישה לאדם (על אף שהוא לא מפסיק לחתור אליה) , ומתוכה נגזרות משמעויות בחיים של כל אחד ואחת מה שהופך אותנו , בני האדם, לנפרדים ומחוברים בו זמנית.
לקישור ל לקסיקון מונחים לוגותרפיה