ארבע דאגות קיומיות במצבי משבר 

איך מתמודדים עם פחד המוות, אובדן החירות, אובדן משמעות ובדידות?
“אנשים עוד עלולים להאמין שחופש הוא כל הסיפור… חופש ללא אחריות, מסוכן. לכן אני ממליץ להקים פסל נוסף גם בחוף המערבי של ארה”ב, פסל האחריות.” / ויקטור פראנקל
“לחירות יש שני מרכיבים: אחריות ורצון. האדם הוא האחראי על בחירותיו. חופש הוא חופש הבחירה ולא חופש לעשות “מה שבא לי” / ארווין יהלום

ארבע דאגות קיומיות במצבי משבר 

תורת חיים

לכל אדם יש “תורת חיים” שהיא אוסף של עקרונות, מצוות עשה ואל תעשה. “תורת החיים” זו מתייחסת לשלושת מרחבי הקיום:

א. הישרדות והסתגלות.

ב. הנאה ומשמעות.

ג. חיים מתחשבים באחרים, בחי, בצומח ובדומם.  

   ארווין יאלום  בספרו החשוב “פסיכותרפיה אקסיסטנציאלית“, מספר לנו שהקיום האנושי מושפע מאד מארבע דאגות קיומיות  (concerns) שאין להן פתרון מלא. הפעולות המחשבתיות והמעשיות שאנו נוקטים בהקשר לדאגות אלו, מעצבות חלק מהרגלי החיים והרגלי החשיבה, האמונות ועקרונות החיים שלנו. 

ארבעת הדאגות הקיומיות המעסיקות אותנו בחיינו הן:

א. חיים לנוכח המוות הוודאי.

ב. חיפוש שייכות כדי להימנע מבדידות.

ג. חיפוש משמעות לנוכח הריקנות וחוסר הפשר של החיים.

ד. שמירה על החירות לנוכח מגבלות המציאות. 

חורבן, גלות, נחמה, גאולה.

יש ואדם ומשפחה יפגעו על ידי כוחות רוע טבעיים, מעשי אדם ואף מהם עצמם. כוחות הרוע יגרמו לאסון, או במילים אחרות חורבן. האסון יוליד טראומה. המבנים הגופניים והנפשיים יסדקו, יפרמו.  ברגעי האסון אנו עלולים לאבד את דרכנו הקיומית (האקסיסטנציאלית) המוות מאיים, השייכות למעגלים שונים לא מתממשת במלואה, החירות מוגבלת על ידי פעילויות הישרדות דחופות. הפעילויות שנתנו משמעות לחייהם נבלמו. אנו מוזמנים למצוא דרכי תשובה חדשות לדאגות הללו. 

מחקרים מגלים כי במצבי האסון, התמודדות עם שאלות קיומיות, משפרת את איכות החיים, וזורע את זרעי השיקום היעיל שיתרחש אחרי יציאה מהאסון. הסיוע שנמצא במחקרים השונים כולל: חיזוק מעגלי תמיכה, מציאת משמעות נוספת בחיים או זיהוי המשמעות שהייתה, שותפות בתהליכי קבלת החלטות כדי להחזיר לחולה את חופש הבחירה, ועידוד להתרגל לעובדת המוות ביחד עם ניהול חיים אפשריים ומגוונים. אלו הם גם זרעי השיקום המועיל.

האסון מניע את המעגל שאנו נתונים בו בכל פעם מחדש: חורבן, גלות, נחמה וגאולה. האסון הוא רגע “חורבן” ואנו יוצאים ל”גלות” מהחיים הטובים. ב”גלות”, אנו יכולים לזכות ב”נחמה” באמצעות משאבי התמודדות ותקווה לזכות ב”גאולה”. תוך כדי ההתמודדות נזרעים זרעי השיקום שיבוא במהלך ה”גאולה”. במקומות שונים בתנ”ך אנו קוראים (בעיבוד שלי) על ארבעת שלבי התהליך שתוארו. 

   חורבן. תיאור החורבן בספר איכה: “דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת וְהִיא מַר לָהּ.”

   גלות.  תיאור חווית גלות אנו קוראים בספר דברים: “וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה. ובתהילים: עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן.”  

   נחמה. ישעיהו הנביא קורא לעם ישראל לא להתייאש: “נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם… קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר פַּנּוּ דֶּרֶךְ.”

   גאולה. את הגאולה מתאר הנביא יחזקאל: “וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם… וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה.”

   רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי: “יש לאֱלוֹ‏הַ‏ חכמה נסתרת בהשאירו אותנו בגלות. מעין החכמה הצפונה בגרגר הזרע. גרגיר זה נופל לאדמה ושם הוא משתנה ונעשה לכאורה עפר, מים וטיט…לאחר זמן יתברר כי גרגיר זה הוא אשר ישנה את העפר, המים והטיט, עד שיהיה מטבעו הוא. והוא אשר יעבירם דרגה דרגה… עד אשר יזדכך הגרעין… ואז יהיה לעץ נושא פרי, כַּפְּרִי אשר ממנו בא הזרע ההוא.”

  המוות נכפה עלינו והוא בלתי נמנע, אך החיים הם מתנה.

   המוות הבלתי נמנע שלנו או של יקירנו אומר שחיינו הם אירוע חד פעמי, אבל אפשר שיהיו בעל משמעות. הוא גם מצביע על צער פרידה עמוק שמחכה לנו בסוף הדרך. רוב הזמן אנו “שוכחים” עובדה מכאיבה זו. אנו גם פועלים בדרכים שונות על מנת “להמשיך” את חיינו אחרי מותנו באמצעות הנצחות שונות כגון יצירות אומנות והבאת ילדים לעולם וכן אמונות לגבי המשכיות חיי הנשמה או גילגולה.  תזכורות מהמוות אנו מקבלים מהנכות והמחלה, מהשיגעון ומהעוני.

מה אנו עושים על מנת להימנע ממפגש עם המוות ולהרגיש יותר את החיים?

מאתגרים את החיים

מגדלים ילדים

יוצרים יצירות שיישארו אחרי מותנו

עושים ללא חשבון, חיים רק פעם אחת.

מגבירים שליטה.

מוותרים על שליטה

מחפשים תשובות בעולמות הרוחניים

עושים למען אחרים, והעולם.

   משנה מסכת אבות פרק ג’: “עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע, מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן. מֵאַיִן בָּאתָ, מִטִּפָּה סְרוּחָה, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, לִמְקוֹם עָפָר רִמָּה וְתוֹלֵעָה. וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.”

   דברים רבה: “כיוון שבא המלאך לקחת את משה, אמר משה: “לך ברח מלפני, איני נותן נשמתי לך.” קרא הקדוש ברוך בעדינות לנשמתו לצאת מתוך גופו, ואמרה פניו: “אין גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה. אני אוהבת אותו, בבקשה ממך, הַנִּיחֵנִי בגופו של משה ויחיה.” באותה שעה נשקו הקדוש ברוך הוא ונטל נשמתו בנשיקת פה”.

   מתוך ספר החיים והמתים הטיבטי: “ההתבוננות במוות אינה אמורה להיות מפחידה או מדכאת. למה אי אפשר להרהר במוות ברגע של השראה, כשאנו רגועים ונינוחים, תוך כדי שכיבה במיטה או בזמן חופשה או הקשבה למוסיקה נעימה במיוחד? למה לא לחשוב על הנושא כאשר אנו שמחים, בבריאות מצוינת, בטוחים ומרגישים טוב?”

אביגדור דגן, בינת השכוי. “כשראיתי אותו לראשונה אפילו לא נבהלתי. כאילו ציפיתי למשהו מעין זה. ישבתי בערב על הספסל שלפני ביתי… ופתאום ישב לידי משהו, שדמה לי יותר משדומה ביצה לביצה. מעולם, בשום מראה לא ראיתי את עצמי ברור יותר.

“יכול אתה לשאול אותי כל מה שתבקש לדעת”

“האם בואך אומר ששעתי הגיעה?”

” לא עדיין לא. באתי ואוסיף לבא, כדי שתתרגל אלי.”

“אמור לי כמה זמן עוד ניתן לי?”

“זה הפרטי היחידי שאיני רשאי לגלות לך.”

“כל ימי חיי ניסית להונות אותך, לגנוב ממך שנה פה, שנתיים שם. להתמקח איתך על חודש אחד, על יומיים…”

“כך צריך להיות. אתה עושה את מלאכתך.”

   סיפור ערבי, פגישה בסאמארה: “יועץ האֵמִיר הלך לשוק וראה לפתע את המוות, מכיוון שחשש, הלך להתייעץ עם האֵמִיר וזה שלח אותו להתחבא בסאמארה, עיר בקצה השני של המדינה. למחרת טייל האֵמִיר עצמו בשוק ופגש אף הוא במוות, פנה אליו האֵמִיר ושאל מדוע הפחיד את יועצו. ענה המוות “אני מצטער, התפלאתי לפגוש אותו כאן. היום בערב יש לי איתו פגישה בסאמארה”

   חורחה לואיס בורחס: “לו יכולתי לחיות את חיי מחדש…בחיים האחרים הייתי משתדל לעשות יותר טעויות, לא הייתי משתדל להיות כל-כך מושלם, הייתי יותר רפוי, הייתי יותר טיפש ממה שהייתי, מעט דברים הייתי לוקח ברצינות, הייתי פחות מלוטש, הייתי לוקח יותר סיכונים, הייתי נוסע יותר, מתבונן יותר בשקיעות, מטפס יותר על הרים, שוחה בנהרות רבים יותר. הייתי הולך ליותר מקומות שלא הייתי בהם מעולם, הייתי אוכל יותר גלידה ופחות שעועית. הייתי משתדל שיהיו לי יותר בעיות אמיתיות ופחות בעיות מדומות… לו חיי היו שוב לפני… אבל אתם רואים… אני בן שמונים וחמש ואני יודע שאני הולך למות”

   אלבר קאמי: “אל תלך לפני, אני עשוי בעקבותיך לא לצעוד.  אל תלך בעקבותיי,  שמא לא אשכיל להנחות. בוא נלך צד בצד, כחברים בלבד.”

   ספר שמואל ב’: “וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד, הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת. ויהיה חולה אנוש. וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת הָאֱלֹהִים, בְּעַד הַנָּעַר. וַיָּצָם דָּוִד צוֹם… וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיָּמָת הַנער. וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ, וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָו, וַיָּבֹא בֵית ה’ להשתחוות. וַיָּבֹא, אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁאַל, וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל. וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו, למָה בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי, צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ, וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד, קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם? וַיֹּאמֶר בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי, צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה, כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ, וְחַנַּנִי ה’ וְחַי הַיָּלֶד. וְעַתָּה מֵת, לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם? הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד? אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו, וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי.”

   רופא לבן אלים שחורים ד”ר אורי שוורצמן: “המוות ביבשת אפריקה סועד אתך בכל ארוחת בוקר, מזיע אתך במטעי הקקאו והקפה וגונח איתך בעיצומו של מעשה האהבה על מחצלת הקש. הוא משרה עליך שלווה, כי בנוכחותו הקבועה אתה חש את החיים כמסע קבוע… הוא נראה יותר כבן-לוויה מסור, שהלך לצדי בדממה, מתאים את צעדיו לקצב ההליכה שלי”,

מהם האמונות שלנו בדבר סופיות החיים?

1. החיים סופיים אין אחרי זה כלום.

2. מה שאני משאיר אחרי חשוב.

3. הנשמה עוזבת את הגוף אחרי המוות, יש לה מקום שם היא שוכנת.

4. הנשמה מתגלגלת הלאה מוות אינו סוף החיים.

5. המוות נקבע מלמעלה.

6. המוות הוא תוצאת שילוב בין הזדקנות טבעית של הגוף, גורמים גנטיים וטעויות אנוש.

הרצון הוא כוח מניע ממשי בהבדל ממשאלת לב שהיא רעיון כללי. אנו חופשיים להפעיל רצון כדי לממש משאלת לב. עם החירות באה גם אחריות רבה. בחירות שאנו בוחרים סוגרות את כל האפשרויות האחרות עבורנו. אבל פותחות את האפשרות לחיות את הבחירה שלנו.

מהי הצוואה הרוחנית שלנו?

החירות מזמינה אפשרות למימוש משאלות לב ורצונות ומעמיסה עלינו אחריות כבדה.   

יש בליבנו משאלות רבות. רק חלק קטן ממשאלות הלב ממומש בגלל אילוצי ומגבלות המציאות. כשאנו מחליטים לממש משאלת לב, אנו פועלים במציאות באמצעות הרצון. הרצון הוא כוח מניע ממשי בהבדל ממשאלת לב שהיא רעיון כללי. אנו חופשיים להפעיל רצון כדי לממש משאלת לב. עם החירות באה גם אחריות רבה. בחירות שאנו בוחרים סוגרות את כל האפשרויות האחרות עבורנו. אבל פותחות את האפשרות לחיות את הבחירה שלנו. אנו גם דואגים לקראת מפגש אפשרי עם סמכות, חוקים ומגבלות חדשים.

מה אנו עושים על מנת לצמצם מגבלות ולהגשים יותר משאלות ?

בוחרים במקור סמכות לו ניתן דין וחשבון: אלוהים, תבונה אנושית, מדע, הסכמה חברתית, אני.

קושרים קשר למקורות סמכות: מצייתים, מתפללים, עוזרים.

מגלים אחריות, מגשימים משאלות לב באחריות, בוחרים בדרכים עם סיכונים מחושבים.

פונים לדרכים שלא היכרנו.

לומדים לחיות בשלום באי ודאות.

משלימים עם האין מתחברים ליש.

משלימים עם מגבלות מפעילים חוזקות.

   חוק כבוד האדם וחירותו: “אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם. אין פוגעים בקנינו של אדם. כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו. אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת. כל אדם חופשי לצאת מישראל. כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל. כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו. אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו. אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו. אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

   רבי יהודי הלוי: “עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם – עֶבֶד אֲדֹנָי הוּא לְבַד חָפְשִׁי: עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ “חֶלְקִי אֲדֹנָי!” אָמְרָה נַפְשִׁי.”

   ספר דברים פרק ל’: “הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. “

   ויקטור פרנקל מְפַתֵּחַ הלוגותרפיה: “אנשים עוד עלולים להאמין שחופש הוא כל הסיפור… חופש ללא אחריות, מסוכן. לכן אני ממליץ להקים פסל נוסף גם בחוף המערבי של ארה”ב, פסל האחריות.” גם על פי ארווין יאלום.  לחירות יש שני מרכיבים: אחריות ורצון. האדם הוא האחראי על בחירותיו. חופש הוא חופש הבחירה ולא חופש לעשות “מה שבא לי”.

   האדם מחפש משמעות ויקטור פרנקל: “אנחנו שחיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים אשר היו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לפרוס להם מפרוסת לחמם האחרונה. אולי הם היו מעטים, אך די בהם להוכיח, כי אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחרויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבחור את דרכו. ותמיד היו הזדמנויות לבחירה. יום יום, שעה שעה, נקראת לחתוך הכרעות שקבעו, אם תיכנע או לא תיכנע לכוחות שאיימו לשלול ממך את עצם ישותך, את חרותך הפנימית; שקבעו אם תהיה או לא תהיה כדור משחק בידי הנסיבות, אם תותר על חרותך ועל הדרת כבודך ותתגלגל בדמות האסיר הטיפוסי.

מהם האמונות שלנו בהקשר לחירות?

1. לעשות מה שבא לנו.

2. לבחור בחכמה.

3. להתחשב גם באחרים.

4. מגיע לי.

איזה מקום אני תופס בעולם?

הבדידות המאיימת והאנשים גם.

לא אוהבים אותנו, לא צריכים אותנו ולא מבינים אותנו. חווית בדידות היכולה להתקיים גם בחברת אנשים, גם כאשר אנו לתועלת לסביבה וגם כאשר אנו משתפים פעולה ומבינים זה את זה. אי הוודאות עלולה לכרסם בכל רגע בחוויית השייכת להותיר אותנו נטושים ושבים אל חוויית הבדידות. אם נוכל לקבל את הבדידות הקיומית, יתאפשר לנו לפגוש את האחר ולאהוב אותו כאחר משמעותי ולא רק כמי שיפיג את אימת בדידותנו. זאת תהיה התאהבות מבלי לאבד את עצמנו.

מה אנו עושים על מנת להימנע מהבדידות ולחוות חוויות הצטרפות ושייכות?

משקיעים בקשרים בין אישיים. עוסקים בנתינה, גומלים חסד.

מתחברים לעולם החי הצומח והדומם.

מקימים זוגיות ומשפחה

מאפשרים תלות. ממתנים עצמאות כערך עליון.

פותחים את הלב לאינטימיות.

משתייכים לחברות, משתתפים בתרבות ובטקסים.

מחזקים אמון ומדגישים את הטובים באנשים.

שומרים את הלשון ולא מרכלים.

 סוגי בדידות

1. בדידות פסיכולוגית: מנותק מעצמו לא בא במגע עם חלקים פנימיים שלו.

2. בדידות בין אישית: תופס עצמו כמופרד מאחרים.

3. בדידות חברתית: נידחה מאחרים, מנודה.

4. בדידות תרבותית: זר תרבותית או ללא ניסיון תרבותי וידע תרבותי.

5. בדידות קוסמית: מנוכר מאלוהים או מהטבע.

   מגילת רות: “וַתֹּאמֶר רוּת…כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר…”

   ילקוט שמעוני דברים:  “כלכם ערבים זה בזה ואפילו צדיק אחד ביניכם כולכם עומדים בזכותו, ולא אתם בלבד אלא כל העולם שנאמר וצדיק יסוד עולם, וכשאחד חוטא כל הדור לוקה.”

   קרן פלס איתי: “איתי רגיל לריגושים, היו לו חודשים קשים, אבל יותר מדי נשים ולא זכה כמעט אף פעם לאהוב. הוא מחפש כתף רכה, כמה לילות של הדחקה… נעים לו לידי גם לי קשה קצת לבדי הלילה נח בתוך ידי משחקים באהבה אחד עם השני. ברור שזה זמני ויש לו אחרות וזה לא ענייני. וזאת אני שנקלעה לו בדרכו האומללה לא מתעסקת בשלו, רק מתעסקת בשלה שלא עושה עניין ממך, שלא תגיד לך כמה עצבות יש במבט הזה שלך כמה בדידות יש במגע הזה איתך.

   רחל בִּבְדִידוּתִי הַגְּדוֹלָה: “בְּדִידוּת חַיָה פְּצוּעָה שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת אֶשְׁכַּב אַחֲרִישׁ… מִי אַתָּה?  מַדּוּעַ יָד מוּשֶׁטֶת לֹא פּוֹגֶשֶׁת יַד אָחוֹת? וְעֵינַיִם אַךְ תַּמְתֵּנָּה רֶגַע וְהִנֵה שָׁפְלוּ כְּבָר נְבוֹכוֹת. גַּן נָעוּל.  לֹא שְׁבִיל אֵלָיו, לֹא דֶרֶךְ. גַּן נָעוּל – אָדָם. הַאֵלֵךְ לִי? אוֹ אַכֶּה בַּסֶּלַע עַד זוֹב דָּם?”

   חינוך לוין “שלום, אני נוסעת. לא שיש לי אשליות בקשר ללונדון. לונדון לא מחכה לי. גם שם אהיה לבד, ואולי זה כבר לכל החיים– להיות לבד. אבל בלונדון יש יותר סרטים, מוזיקה טובה, טלוויזיה מצוינת, אנשים יותר אדיבים, ככה שהייאוש נעשה יותר נוח. אתה מבין? אם לגמור כמו כלבה, אז לפחות שהטלוויזיה תהיה טלוויזיה… נופף היד שלי מי שנוסע, אינו זה של הנשאר. הראשון, ליבו כבר לא פה, ממהר לגמור את הנפנוף, בקוצר רוח, כמגרש זבוב. השני מוכן לנפנף עוד ועוד, מה בוער לו לחזור לחדרו לראות אותם קירות.

מהם האמונות שלנו בהקשר לבדידות?

1. בדידות פסיכולוגית: האם אני חבר של עצמי?

2. בדידות בין אישית: האם אני נותן אמון באחרים?

3. בדידות חברתית: האם אני שייך למעגלים חברתיים?

4. בדידות תרבותית: מהי הזיקה התרבותית שלי?

5. בדידות קוסמית: האם אני מחובר לאלוהים ליקום?

האם אני חלק מהעולם?

חיים ריקים וחסרי משמעות.

   האם יש טעם בכלל לחיינו מעבר להנאה? האם יש טעם לחיינו כאשר אנו סובלים. האם יש לנו יעוד? האדם הדתי מאמין שייעודו מוכתב מאלוהים ועליו מוטל לגלות את ייעודו ולמממש אותו. אדם חילוני אמור לעצב את משמעות חייו ולתת להם פשר ומשמעות. המשמעות הקיומית של האדם נמצאת בפעולותיו במרחב הקיומי שלו. המשמעות מארגנת את העולם. אי הוודאות הוא תנאי למשמעות. משמעות אינה פתרון לאי וודאות. אבל היא נותנת לאי הוודאות סדר פנימי ופשר. אנו דואגים לא להגיע לרגעי ריקנות וחוסר טעם בזמן סיומים, פרישה, פיטורים, מעברים, כישלונות.

מה עושים על מנת להימנע מריקנות ולחוות יותר משמעות?

עוסקים בעיסוקים שיש להם ערך לעולם אנשים, חי, צומח ודומם.

מוצאים מטרה ויעוד בחיים.

מתנדבים.

ממלאים תפקידים במסגרות הקיימות.

מחפשים להתפרסם להשפיע.

   ויקטור פרנקל כותב לרופאים: “השאלה בדבר משמעות החיים היא פשוט ביטוי של הפן האנושי ביותר של האדם. אין לראות את המאבק הרוחני של האדם השרוי במצוקה נפשית כפתולוגי. גם כאשר מתגלים תסמינים פתולוגיים, עדיין הלוגותרפיה יכולה להתמקד בחיזוק העמדה הרוחנית של האדם. התפקיד הראשון של האדם הוא לגלות את תפקידו בעולם. מהי חובתך? מה היום הזה והרגע הזה דורשים ממך?”

   ספר קהלת פרק יב: “הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קּוֹהֶלֶת הַכֹּל הָבֶל… וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר… סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם. כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע.”

   ויקטור פרנקל:  “האדם כלוא בממד הגופני, ובממד הנפשי האדם מונע על ידי צרכים, ואילו בממד הרוחני האדם חופשי. בממד זה האדם יכול להשפיע על קיומו ולהחליט איזה אדם הוא יהיה בהווה ובעתיד. ממד הרוח הינו ממד מורכב ומכיל  מה שייחודי לבני אנוש, משמעות קיומית, חופש בחירה, מצפון, מחויבויות מוסריות, אהבה לא גופנית, קביעת יעדים , רעיונות, דמיוןיצירתיות, חוש הומור ואמונה.

   א.ד. גורדון, האדם והטבע: “…החיים העליונים עומדים פשוט על השאיפה הטבעית של האדם לחיות, לחיות, עד כמה שאפשר, יותר לחיות את כל עצמו, מתהום נשמתו עד סוף ספירותיה העליונות, לחיות מתוך ה’אני’ של עצמו, מתוך כל אורותיו וכל צלליו, כל שירתו וכל צערו לתוך ה’אני’ שלאחרים, של כל מה שחי והווה… חיים העליונים אינם חובה. האדם שואף לחיים עליונים מתוך צורך נפשי עמוק, יותר נכון, מתוך הכרח נפשי עמוק, מפני שבלתם חייו אינם חיים

   להיות אחד במניין. אבא קובנר: בכל משברי שפקדוני לאורך הדרך – דבר אחד לא נשבר. לא חדלתי להיות אדם מאמין… בשבוע הראשון להיותי בארץ עמדתי ליד הכותל המערבי… עמדתי במרחק של פסיעה מהכותל, מן האבנים. והרגשתי שאיני שייך. שהנני נטוע בהווייה אחרת. שלא פסעתי צעד נוסף. אך מישהו משך בשרוולי, ביקש שאצטרף למניין. חבשתי כובע, הצטרפתי למניין. אמרתי תפילה מנחה, והגעתי… זהו דבר יהודי, היותר ייחודי שביהדות, להיות אחד במניין… תפילתי תמיד להיות אחד מכולם. שמילותי הטובות יצטרפו למלים, שממלמל הציבור… אין משמעות לחיים, אם הם לעצמם… יש משמעות לתפילת עמידה,  אחד – אבל אחד בציבור.

   רבי נחמן מברסלב: האמת הוא בחינת נר… כי על ידו יכולים לחפש כל חדרי בטן ולצאת מאפלות החשכות הבא בכל חדרי בטן… והאמת תוכל להאיר בכל חדרי בטן למצוא עצה והתחזקות לשוב מכולם להשם יתברך…”

   יוסף חיים ברנר, התעוררות:  כיום הזה הנני בא אליך, אח נדכה. ולא להתיימר לפניך בדרכי הסלולה… לעוררך אני בא, אחי, לעוררך לאמור: שאל, בן-אדם, לנתיבות-עולם, שאל, אי-הדרך, אי?לעוררך ולהעלות את מחשבתך אני בא; להעלותה ולהרחיבה ולחזקה למען לא תאבד בחיפושיה הקשים… הלאה עננים, צא מנקרת הצור. הסר מעליך את הכף. גשה עד הערפל, עלה לפרדס, ראה את פני ההוויה. השג את מהותה, את כבודה. התקדש!

   מריון רבינוביץ בספר משמעות החיים: עקבתי אחרי יונה שבנתה קן מול חלון ביתי. ראיתי איך היא עמלה לבנות קן. והנה באו משבי רוח חזקים והפילו את הקן. הקן שהיה מעל מרפסת ביתי נחת ארצה ולידו ביצה מרוסקת. אחר כך בא חתול וליקק את הכול. חשבתי על משמעות החיים והנוף הפנימי. החיים הם השתדלויות לבניית קן פנימי. ואז באה רוח, לא בהכרח עוינת, מכוונת, אלא חסרת תכלית, והורסת הכול. הרוח נשכחת ומה שנהרס נשכח גם הוא. ולפעמים מזדמן עד כמוני והשכחה כבר נמוגה ואני מספר את הסיפור אליכם כדי להעבירו הלאה.

   י.ח. ברנר מכאן ומכאן: זה אשר הוצאתי מניסיונות ימי הוויתי וזוהי צוואתי האישית: החיים רעים אבל תמיד סודיים… המוות רע. העולם מסוכסך, אבל גם מגוון, ולפעמים יפה. האדם אומלל, אבל יש והוא גם נהדר. לעם ישראל, מצד חוקי ההיגיון אין עתיד. צריך בכל זאת לעבוד. כל זמן שנשמתך בך, יש מעשים נשגבים ויש רגעים מרוממים. תחי העבודה העברית האנושית.

מהם האמונות שלנו בהקשר למשמעות?

1. האם יש בכלל טעם לחיים?

2. מה אני משאיר אחרי?

3. איך יזכרו אותי?

מה תרמתי לעולם?

שאלון דאגות

   יש דאגות המעסיקות אנשים במיוחד. דאגות אלו באות לידי ביטוי בהרגשות המעוררות אי נוחות, ובעיקר במחשבות, דיבור, ומעשים שונים על מנת להפחית את עוצמת הדאגה מהנושא.

   הערך בסולם מ-1-10 את עוצמת הדאגה שלך לגבי העניינים הבאים בתקופה האחרונה.

   1:מודאג מעט 5:מודאג  10:מודאג מאד.

חפש דרכים יעילות לצמצם את הסיכוי שהדאגה תתממש והכן תוכניות פעולה למקרה שתסריט שלילי מסוים יתממש במידה מסויימת.

אני מודאג/ת מהאפשרות:

שאאבד את חיי:

————————————————

שאשתגע:

————————————————

שאחלה:

————————————————

שאאבד את כבודי:

————————————————

שאהיה עני:

————————————————

שלא אוכל למלא את רצונותיי:

————————————————

שאאבד את החופש שלי:

————————————————

שמישהו חדש ינהל אותי:

————————————————

שמשהו חדש ינהל אותי:

———————————————–

שאשתי/בעלי ת/ימות

———————————————–

שאישתי/בעלי ת/יעזוב אותי:

———————————————–

שילדי יתרחקו ממני:

———————————————–

שאריב עם חברים/רות:

———————————————–

שקבוצת השתייכות שלי תתפרק:

———————————————–

שאאלץ לעבוד דירה:

———————————————–

שאפסיק להאמין בקרוב/ה אלי:

———————————————–

שאאלץ לעזוב את העיר שלי

———————————————–

שאאלץ לעזוב את המדינה שלי:

———————————————–

שלא יהיה לי בשביל מה לחיות:

———————————————–

שחיי יאבדו את משמעותם:

———————————————–

שאאבד את תפקידי:

———————————————–

שיפטרו אותי:

———————————————–

שלא יהיה לי כיוון בחיים:

———————————————–

Image by Lynn Greyling from Pixabay 

נכתב ע"י יששכר עשת

יששכר עשת פסיכולוג קליני ורפואי, מדריך בטיפול משפחתי ובטיפול קוגניטיבי התנהגותי. עובד בפסיכותרפיה מגובת מחקר בשילוב עם הגישה הקיומית, רוחניות ותרבות. מדריך ומרצה במרכזי הוראה שונים, משלב כתיבת מאמרים וכן הוציא לאור שלושה ספרים.

אחרים קראו גם את:

למצוא משמעות

דרכים למציאת משמעות

מודל עבודה הכולל תיאור 11 מפגשים, תכנית התערבות המבוססת על עבודתם של ברייטברט ושותפיו והותאמה …

כתיבת תגובה