מאת: דרור שקד
"בספרו האדם מחפש משמעות", מביא פרנקל דוגמא לכך (עמ' 136)-רופא כללי בא אליו להתייעץ בנוגע לדכאון חמור שסבל ממנו, הוא לא יכולב היה להתגבר על מות אשתו-שנתיים קודם לכן- שאהב אותה יותר מכל.".. במה אעזור לו ? מה אומר לו ? ובכן לא אמרתי לו כלום, אלא שאלתי אותו שאלה " מה היה קורה ,דוקטור, אילו מת אתה ראשון ואשתך הייתה צריכה להאריך ימים אחריך ? "או" אמר "זאת הייתה מכה נוראה בשבילה. כמה הייתה סובלת !"על כך עניתי " רואה אתה ,דוקטור, סבל זה נמנע ממנה, אתה הוא שמנעת ממנה סבל זה : אך עכשיו עליך לשלם על כך בזה שתוסיף לחיות ותתאבל עליה." הוא לא אמר מילה , אלא לחץ את ידי ויצא בשקט ממשרדי. הסבל חדל איך שהוא להיות סבל ברגע שהוא מוצא לו פשר, כגון פשר של הקרבה.
ויקטור פרנקל בספריו הנודעים " האדם מחפש משמעות (1979) ו "הזעקה הלא נשמעת למשמעות"(1982) פיתח את הלוגותרפיה, גישה פסיכולוגית-פילוסופית, שבבסיסה התפישה שהאדם תמיד מחפש אחר משמעות.
בספריו פראנקל התייחס בעיקר על הערך ההישרדותי ועל היכולת להעניק משמעות. במחנה הריכוז הייתה לאדם החירות האחרונה לבחור את עמדתו, לתת משמעות למה שקורה לו. הלוגותרפיה סבורה שהאדם אחראי תמיד לחייו ויהיו הנסיבות חמורות ככל שיהיו.
לאחר מלחמת העולם השנייה פיתח פרנקל את הלוגותרפיה (logos = ביוונית משמעות), שיטת טיפול אקסיסטנציאליסטית. הלוגותרפיה מתרכזת במשמעות ההוויה האנושית ובחיפושיו של האדם אחר משמעות זו. השאיפה למצוא משמעות חיים היא הכוח הראשוני המניע את האדם. בספרו "האדם מחפש משמעות" מנסה פרנקל להשיב על השאלה מהו פשר החיים.
"המציג שאלה זו באופן כללי משול למי ששואל אלוף שחמט: "אמור נא לי , מה הוא הטוב שבמסעים"? פשוט, אין לך דבר טוב כמו המסע הטוב ביותר או אפילו רק מסע טוב, אלא בהקשר למצב מסוים במשחק ולאישיותו המיוחדת של היריב. הוא הדבר לעניין קיומו של האדם".
לפי פרנקל, לכל אדם תפקיד וייעוד משלו בחיים. וכל מצב בחיים הוא בבחינת אתגר שעל האדם להתמודד עמו. החיים הם המציבים לכל אדם את השאלה מהי המשמעות שהוא מקנה להם , ומטילים עליו את האחריות לבחירותיו ולדרכו.
הלוגותרפיה חותרת בראש ובראשונה להקנות לאדם תודעת אחריות זו כדי שיגדיר לעצמו את משימות חייו.
המשמעות האמיתית של החיים אינה טמונה באדם עצמו אלא בעולם שסביבו. היא אומנם משתנה ללא הרף , אך תמיד קיימת. מטרתו האמיתית של הקים האנושי אינו הגשמה עצמית , אלא התעלות על העצמי ומציאת משמעות החיים. זאת ניתן לעשות בשלוש דרכים :
עשיית מעשה , פעולות ועבודה שהאדם פועל בהם
התנסות בחוויה משמעותית , עיסוק באומנות ויצירה
הקניית משמעות במצבים של סבל וקושי רב
בשאיפה למשמעות יש ערך הישרדותי, מאחר והמשמעות הניתנת לקיום מגבירה לאדם את סיכויי ההישרדות שלו. פרנקל האמין כי בני-אדם שאינם מוצאים משמעות ומטרה לחייהם מצויים במצב המכונה ריק קיומי -מצב זה נפוץ דווקא בתקופתנו בחברה המודרנית .
בספרו "הזעקה הלא נשמעת למשמעות" מתאר פרנקל שדווקא בחברות השפע ובמדינות הרווחה ברגע ששוכך המאבק להישרדות צפות ועולות שאלות של משמעות והמסורות המתפוררות הן מהגורמים העיקריים לריק הקיומי וחוסר המשמעות אשר חשים צעירים רבים. הריק הקיומי בא לידי ביטוי בעיקר בשעמום, בעיה שהקדמה והאמצעים הדיגיטליים שסביבנו מגבירים בנו.
הלוגותרפיה גורסת שככל שנחפש סיפוק עצמי כן זה ירחק מאיתנו, וככל שנתעלה על עצמינו, ולא נהיה עסוקים בחיפוש האושר כן נהיה מאושרים יותר . מטרת הלוגותרפיה היא לסייע למטופלים להסיט את מוקד מבטם מעצמם (דרפלקסיה, שלילת ההשתקפות) . אחת הדרכים הטובות לכך היא להניע את האדם לתת מעצמו לזולת.
פרנקל גם מתייחס לפשר הסבל – כאשר אדם עומד לפני מצב ללא מנוס, מול גורל שלא ניתן לשנותו (לדוגמא: חולה במחלה חשוכת מרפא) ניתנת לו ההזדמנות האחרונה להגשים את הנעלה שבערכים, לקיים את הפשר העמוק ביותר- פשר הסבל.
השיטה של התכוונות פרדוכסלית מהווה שיטה טיפולית בתורת הלוגותרפיה, והינה מכשיר יעיל לטיפול במצבים טורדניים , כפייתיים ופוביים, בייחוד במצבים שיסודם בחרדת ציפייה.
אחד ממושאי הפחד הוא הפחד עצמו. החולים מדברים פעמים רבות על "חרדה מפני החרדה" – חששותיו של החולה מפני ההתקף הבא. הפחד מפני הפחד רק מגביר פחד. ולרוב הוא מלווה בבריחה מן הפחד- החולה מתחיל לחמוק מפני אותם מצבים שהיו רגילים לעורר את חרדתו. (פרנקל (1960) " פוביות מתהוות בחלקן מחמת המאמץ להימנע מהמצב שבו מתעוררת החרדה" ).
בשיטת ההתכוונות הפרדוכסלית מצווה החולה לעשות בכוונה את שהוא חושש לעשות. לדוגמא מי שחושש מהזעה מוגברת בנוכחות זרים , יתבקש לנסות להזיע ככל שיוכל במעמד כזה. ההתנסויות בהזעה מכוונת יפסיקו את ההזעה. טיפול מסוג זה " כמו מוציא את הרוח ממפרשי החרדה" (פרנקל) . שיטה זו גם משמשת לסובלים מנדודי שינה – בה מייעצים לחולה לא לנסות להירדם ודווקא להשתדל להישאר ער זמן רב ככל האפשר.
שיטת ההתכוונות הפרדוכסלית מנצלת את יכולתו של האדם להתנתק מעצמו, להתעלות מעל בעיותיו ואף לצחוק על עצמו.
ההומור, שהינו סגולה אנושית בלבדית, מאפשר להתרחק מהבעיה המטרידה מרחק המקנה שליטה בה ומכשיר את הקרקע לפתרונה. בתוקף היכולת להתנתק מעצמו, האדם מסוגל להתבדח על עצמו, לצחוק על עצמו וללעוג לפחדיו שלו-עצמו. יכולת זו להתעלות מעבר לעצמו מאפשרת לאדם "לשכוח את עצמו" ולאפשר למשמעות להגיח ממנו.