מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
ממשמעות החיים למשמעות בחיים
מאת אורי וייס, משפטן, כלכלן ומשורר ומנהל את הבלוג חופשי ברוח בעיתון הארץ
לפני כמה שנים העסיקה אותי השאלה, מהי משמעות החיים? כיום היא כמעט שאיננה מפרנסת את מחשבתי. בזמן שהיא ניתרה במוחי, כתבתי לעצמי על כך רשימה. כעת אני רוצה לפרסם אותה בשינויים ובהשמטות קלים. בכוונה לא ערכתי אותה יותר מדי, כי היא שיקפה את התקופה, שיכולתי לכתוב על כך דברים מעניינים יותר, דברים שנכתבים בקווי התפר של הלבטים. היא גם אינה באה להיות מקורית.
"מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש"? ויתר מכתמים מקהלת הקדימו את השאלה המודרנית: "מהי משמעות החיים"? שאלה זו לא זכתה למענה, שהוא גם מוצלח מבחינה אינטלקטואלית וגם ממלט מקדרות, מבלי להניח קיומו של עולם הבא. כיצד ניתן להתמודד עם כך? התשובה המוצעת ברשימה זו היא שהשאלה: "מהי משמעות החיים?" היא שאלה בלתי חשובה ובלתי מוצלחת, אם נצא מנקודת הנחה של כיליון הנפש. אך, אם נעשה לה מודיפיקציה קטנה לשאלה: "מהי המשמעות בחיים"? הרי שנוכל לתת לה תשובות מוצלחות מבחינה אינטלקטואלית ובלתי קודרות; וגם נוכל להבין, שהשאלה: "מהי משמעות החיים?" טורדת יתר על המידה. יש להיזהר מבלבול בין שתי שאלות אלה.
השאלה: "מהי משמעות החיים"? אכן איננה קלה להתמודדות לאנשים שאינם מאמינים בעולם הבא, ובייחוד לאינדיבידואליסטים שבהם. לא בכדי הנוסח הזה הצליח לפרנס את טרדותיהם המחשבתיות של הבריות בתקופה, שבה האמונה בעולם הבא הלכה והתרופפה. השאלה איננה קלה למי שאינם מאמינים בעולם הבא, כיוון שהם אינם יכולים להשיב את אותה תשובה שעבור האדם הדתי היא פשוטה ביותר: המשמעות של החיים היא צבירת הזכויות/חובות, שיקנו את חלקם בגן עדן/ גיהינום. משמעות החיים היא היותם מסדרון לעולם הבא. ולכן, הכרעתו של קהלת מתבקשת: "סוף דבר הכל נשמע, את האלוהים ירא, ואת מצוותיו שמור".
אך, כיצד אדם חילוני יכולה להתמודד עם השאלה הזו[1]? כדי לענות על כך הבה ונבין קודם כל את רכיבי השאלה. מהי משמעות? משמעות היא מובן או תכלית. דומני, שהשאלה המודרנית המציקה: "מהי משמעות החיים"? מתכוונת במשמעות לתכלית, ולא למובן. ראשית, כך כיוון שהשאלה: "מהו מובן החיים?" אמורה להטריד אנשים חושבים דתיים וחילונים בה במידה או לפחות בהפרש בלתי עצום, ולכן נתקשה להסביר את הקושי האדיר, שהיא מעלה בפני האדם החילוני לעומת זה, שהיא מטילה על האדם הדתי. שנית, השאלה מהו מובן החיים – ובטח שבמנותק מתכלית – נראית לי שאלה בלתי חשובה מכדי להידון לפני ולפנים, ואין ברור די למה הכוונה בשאלה זו. על כל פנים, אני מעוניין לדון בשאלה מהי משמעות החיים שמעסיקה אותי, שהיא מהי תכלית החיים? מעניין גם לראות, כי ויקטור פרנקל שדיבר על פשר החיים, מסבירו כ"למה אדם חי?"
כשאנחנו מדברים על משמעות החיים, אנחנו מדברים על תכלית החיים. אבל תכלית החיים שלי למי? הבה נבחין בין שני מובנים אפשריים של השאלה. האחד הוא "מהי תכלית החיים שלי לאחר/ים"? והשני הוא "מהי תכלית החיים שלי לעצמי? (כמובן, ייתכן מובן שלישי משולב – התכלית לאחר/ים וגם לי). מי שמחזיק במובן הראשון של השאלה הוא ויקטור פרנקל. כך, למשל, הוא כתב: "ההוויה האנושית, פירושה שלעולם האדם מופנה או מכוון אל משהו או אל מישהו שאינו הוא עצמו: אל משמעות שיש להגשים אותה, או אל אדם אל יצור אנושי אחר, שיש לפגוש אותו, אל עניין שיש לשרת אותו, או אל אדם שיש לאהוב אותו. רק במידה שאדם חווה את ההתעלות הזו מעבר לעצמו בהווייתו האנושית, הרי הוא נעשה אנושי באמת או יישות עצמאית אמיתית". ויתר על כן, "הגשמת עצמו של האדם היא, ובדין שתוסיף להיות לעולם, התולדה שלא בכוונה תחילה של ההתעלות מעבר לעצמו" (הזעקה הלא-נשמעת למשמעות, ע' 37).
אם נאמץ, בדומה לפרנקל, את המובן הראשון של השאלה – משמעות החיים לאחר/ים, הרי שמשמעות החיים היא מאוד ברורה, והיא תלויה בפועלו של האדם. המשמעות היא מידת הנזק והתועלת שהפרט גורם לפרטים אחרים (מנקודת מבט אינדיבידואליסטית) או לקולקטיב/ים אחרים (מנקודת מבט קולקטיביסטית). כמובן, אז תעלינה השאלות מהו נזק ומהי תועלת, ואז אנו עלולים להיקלע למעגליות, כיוון שהתשובה לשאלות האלה יכולה להיות תלויה בתשובה לשאלה, מהי משמעות החיים. מיל רואה במקסום האושר כטוב העליון כנגזרת מתפיסתו את משמעות החיים. איני יודע, עד כמה אנחנו באמת מכוונים למובן זה של השאלה (קרי משמעות חיי לאחר), כשאנו מוטרדים ממשמעות החיים. ראשית, אני מפקפק בכך שאנו כה מוטרדים ממשמעות חיי האני לאחר, כיוון שבני אדם אגואיסטים מדי מכדי להיקלע למשברים אקזיסטנציאליים בגלל השלכת חייהם על הזולת. שנית, אני מפקפק בכך, כיוון שהתשובה – לפחות במבט ראשון – נראית פתאום פשוטה מדי, ולכן כנראה לא התכוונו להתחבט בשאלה זו, שאיננו מוצאים מנוח אינטלקטואלי ממנה. יחד עם זאת, אפשר שאנו מתחבטים בשאלה, אם אכן ליחיד יש השפעה על האחר/ים. אם אנחנו מדברים על ההשפעה על ההיסטוריה, הרי שהבוננות המרקסיסטית על חוסר השפעתו של היחיד על ההיסטוריה תהא תקפה לפחות לגבי 99.99% מהאנושות. אבל, כן יש השפעה אדירה ליחיד על יחידים אחרים. המכתם המשנאי: "כל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם מלא" – מכיר במלוא המשמעות של השפעת היחיד האחד על היחיד השני. שלישית, לו המובן שאנו מתכוונים אליו היה משמעות חיי לאחר, אולי לא היינו כל כך מוטרדים, שכן אז משמעות השאלה הייתה למעשה, איזה אינסטרומנט אני לאחר, מה שייתפש בעיני קאנטינים כפסול.
ולכן, דומני, שכאשר אנחנו מוטרדים ממשמעות החיים, אנחנו מתכוונים לשאלה: מהי תכלית החיים שלנו לעצמנו? אנחנו מכוונים בכך לאתר את התוצאה של חיינו על עצמנו. התשובה לשאלה זו היא גם כן פשוטה: אם מותי הוא הסוף של האני שלי, הרי שלחיים שלי אין שום השלכה עלי. לחיים שלי אין תכלית לי. לפי תפישה חילונית, לאחר החיים אמות ואתפוגג, ולכן בוודאי אין משמעות לדבר – כולל החיים שלי – לי לאחר מותי. וכשאנחנו מדברים על תכלית החיים לי, אנחנו מדברים על תוצאות, קרי על מה שקורה לאחר צאת נשמתי. ומעבר לכך, אנחנו יודעים מחוקי ניוטון, שלגוף אין השלכה על עצמו. (הכוחות הפנימיים מבטלים אלו את אלו). גם הברון מינכהאוזן אינו יכול לרומם עצמו בציצית ראשו. ובדומה לכך, הביטוי משמעות X ל-X הוא סתום, גם כאשר X הוא החיים. התשובה היא או שאין משמעות ל-X על X, או שבכלל אין פשר לשאלה. שתי התשובות האלה אכן עלולות לקלוע לתחושת קדרות. אבל, צריך לזכור שחוסר הפשר אמור לגבי השאלה עצמה.
גישה מעין זו למשמעות החיים, קרי גישת משמעות חיי לעצמי, ניתן למצוא בשירו של ייטס (בתרגום אורי ברנשטיין, יצא בהוצאת "קשב"): "אז מה?":
"בבית הספר חשבו כל חבריו
שיגדל להיות איש מפורסם;
הוא כמותם חשב וחי במחושב
ואת כל נעוריו מילא עמל רב;
'אז מה'? זימר צל אפלטון. 'אז מה?'
והיו קוראים לכל מה שכתב,
ואחר שנים מספר צבר
די ממון לכל צרכיו,
ורעים שבאמת היו לרעיו;
'אז מה' זימר צל אפלטון. 'אז מה'?
כל חלומותיו הטובים קמו והיו
בית קטן עתיק, אישה ובת ובן,
חלקה שבה שזיף וכרוב צמחו,
ומשוררים שבעקביו נכרכו;
'אז מה' זימר צל אפלטון. 'אז מה'?
'המלאכה הושלמה' חשב לעת זיקנה,
'בהתאם לתכנית מילדות;
שיזעמו השוטים, אך דבר לא השתנה
ומשהו עד כדי שלמות נבנה';
אך בקול רם יותר זימר הצל, 'אז מה'?
אם משמעות החיים היא אכן תכליתם לי, הרי שאכן אין משמעות והשאלה: 'אז מה' לגבי משמעות החיים במקומה. אין נפקא מינה אם חייתי חיים מאושרים או אומללים, כיוון שהמשמעות לי אחת היא – אפס. ולכן 'אז מה'? הרי מקרה האדם כמקרה הבהמה. המשמעות של חיי כל פרט מהם לעצמו אחת היא – אפס. לאחר מותי לעצמי צודק ייטס: "דבר לא השתנה", ואין נפקא מינה מה קרה בדרכי מעפר אל עפר. לא בכדי שירו של ייטס מקבל את חוזקו מסופו. טול ממנו את הבית האחרון, ונטלת ממנו עד עוקצו.
התשובה: "לא כלום" לשאלה: "מה משמעות החיים?" יפה, כמובן, גם לשאלתו של קהלת: "מה יתרון לאדם בכל עמלו אשר יעמול תחת השמש?" לאדם אין שום יתרון בכל עמלו אשר יעמול. הוא ימות, והוא עצמו לאחר מותו לא יפיק מכל עמלו כלום. וגם על התהילה אחרי מות יפים דבריו של היינה: "התהילה תחם קברנו. דברי הבל! דברי כסל!" (בתרגום שלמה טנאי).
אך מדוע לנו להיות כל כך קודרים, על כך שאין משמעות לחיינו לעצמנו, אם השלמנו עם כך שאנחנו צפויים למות?
דומני, שהשאלה היותר טורדת מאותה שאלה חסרת פשר או כמעט חסרת פשר של, מהי משמעות החיים, היא זו שנקבל באמצעות מודיפיקציה קלה: "מהי המשמעות בחיינו?". כעת מובנה של השאלה יהיה מה המשמעות (תכלית) של חלק בחיינו? ואם אנחנו מדברים על התכלית לעצמנו, המובן יהיה, מה התכלית של יחידה אחת בחיי ליחידה אחרת בחיי? מה התכלית של מעשה אחד או פרק אחד בחיי להמשך חיי? הפעם יש לשאלה פשר, שגם הופך את הדיון בה למעשי. כעת אפשר להתווכח, אם משמעות של שבריר רגע אחד בחיים שלי לרגעים האחרים בחיים שלי היא מקסום הנאה, או מקסום רצונות מסופקים, או השגת עוצמה, או הוכחה שהאל בחר בי, או השגת אהבת אם, או התמודדות עם הבדידות?
מודיפיקציה דומה תהפוך גם את השאלה של קהלת למעניינת יותר. מעניין לשאול: "מה יתרון לאדם בחלק מעמלו אשר יעמול תחת שמש"? גם הפעם חלף התשובה החד משמעית: אפס, נוכל לקבל מספר תשובות, שנוכל להתווכח עליהן: הנאה, סיפוק רצונות, עוצמה, כסף, הפגת הבדידות, סימולטאניות של הנאה וסיפוק – איש איש ואלוהיו, אלוהים שקיים בשאלה זו.
[1] מאמר זה איננו מניח חילוניות כהנחה מקדמית של הדיון. גם אדם שמאמץ נקודת מבט דתית יכול לדון בשאלה: כיצד אדם חילוני יכול לספק תשובה לשאלה? זאת ממש כמו שדבורקין טען בצדק, שגם כומר יכול להתפלפל בדיון תלמודי.
קישורים למאמרים ומידע נוסף
