19
Dec
2017

אובדן דרך ותקווה למציאתה דרך שני שירים- “נערת הרוק” ו-“אז יש”

מאת שגית שלמה שומרת המנגינות

“הריק הקיומי הוא פרדוקס – אנו נהנים מן החופש שלנו אך עדיין לא ערים במידה מספקת לאחריות שיש לנו. כי יש בעולם משמעות רבה המצפה שנגשים אותה” (השאיפה למשמעות/ פראנקל)

הקדמה

במפגש שלי עם שירים אני מחפשת משמעות. שואלת את עצמי איזה סיפור הם מספרים לי על עצמי ועל העולם? עם איזה חלק בתוכי הם מפגישים אותי? מה הם מעוררים בי ? מה אני רוצה להיות בזכותם או בעטיים? 

השיר “נערת הרוק” מעסיק את מחשבותיי זה זמן רב ומעורר בי תחושה דואלית של רצון ומשיכה מהולים ברתיעה ובחשש גדול לגעת בו בשל עוצמותיו, שפתו המשולחת רסן ותכניו הקשים.

לאחרונה נתקלתי בשיר שנקרא “אז יש” של אותו מלחין של “נערת הרוק”- מתי כספי , וחשבתי שלמרות ואולי בגלל הפער של 30 שנה בין כתיבתם של שני שירים אלו אוכל למצוא מוצא לכפילות הפנימית שהתעוררה בי ואולי ללמוד משהו על העדר משמעות אבל גם על נחיצותה וקיומה ההכרחי… בסופו של דבר.

 

עיון בשירים דרך פריזמת המשמעות (השירים במלואם מובאים בהמשך)

בשנות החמישים של המאה העשרים טבע ויקטור פראנקל את המונח “ריק קיומי” בהתייחסו למצב של העדר משמעות או תסכול מהשאיפה למשמעות, כפי שכותב: “יותר ויותר בני אדם חשים חוסר תכלית וריקנות- ריק קיומי..  (זוהי) ריקנות פנימית, חווית שאול ע”פ מסלו. הסיבות לכך: הדחפים והאינסטינקטים אינם מורים לאדם מה הוא מוכרח לעשות, שנית- בניגוד לזמנים עברו מוסכמות, מסורות וערכים אינם מורים לו כיום מה עליו לעשות ופעמים רבות הוא לא יודע אפילו מה הוא רוצה לעשות.” (השאיפה למשמעות)

אותו “ריק קיומי” נשזר לכל אורך השיר “נערת הרוק”. הוא מופיע גם בצורה וגם בתוכן

מדובר בנערה שיכולה הייתה להיות שחקנית בסרט כפי שמוזכר בתחילת השיר, אבל בצר לה זוהי מציאות חייה העגומה – חיי ריקנות, אופל, תלישות והעדר כיוון- “היא יושבת קצת רחוק מהם.. או שהיא קמה לה פתאום ויושבת פתאום.. מחוץ למעגל”.  באופן מקרי או שלא- אפילו המילה “רוק” התחברה לי מבחינה צלילית למילה “ריק”, אולי להדגשת המצב הקשה המתואר בשיר. גם הסוגריים החוזרים בשיר, כאילו כהערת אגב, מעצימות תחושה זאת. בשיר “אז יש” של רוטבליט המשפט “איך אתם לא רואים?” מלמד על אותו “ריק קיומי”, כמו רוצה לומר: תראו כמה משמעות יש בעולם, ואתם מסרבים לפגוש בה, איבדתם עניין.

ביטויים בולטים של  אותו “ריק קיומי” הם אדישות ופסיביות האדם, כפי שניכר בשיר- “עיניה ריקות”, “גם עיניהם ריקות”, “היא בכלל לא אוהבת מישהו מהם” ,”נסחבה עם מישהו אחר”, “התגלגלה איתו”, “מתבוננת בהם בשק בשקט”, “לא אכפת להם כמעט משום דבר”. גם המילים “במקרה” ו”פתאום” מעידות על העדר לקיחת האחריות של הדמויות בשיר על חייהן ועל היותן מופעלות ולא פועלות, מונעות ולא מניעות. 

בשיר “אז יש” עסוקים הנמענים, בני הדור הנוכחי בפלאי הטכנולוגיה, כפי שטוען פראנקל: “הטכנולוגיה הגדילה את זמננו הפנוי ואת נוחיותנו.. הנוחיות מפתה אותנו לבחור באורח חיים פסיבי יותר ויותר..” (הרופא והנפש).

גם דיכאון הוא סימפטום נוכח באותה מציאות, כפי שכתוב בשיר: “עיניה..עצובות”, “רק מתבוננת בשקט”.

אותה אדישות המתוארת לעיל באה לידי ביטוי בשיר גם בקשר עם אדם אחר. היא הצד ההופכי של האהבה לפי ויקטור פראנקל (להבדיל משנאה שקשורה למימדים נמוכים יותר).  אהבה לפי פראנקל היא הערך הנעלה ביותר שקיים כשמדובר באהבה נואטית, רוחנית, כזו שרואה באחר את ייחודיותו ואת חד פעמיותו (כשהחלק הפיזי הוא רק ביטוי, מימוש לכך ולא המהות). 

ב”נערת הרוק” קיימת רדוקציה בוטה של האדם , ראיה בו כמשהו גשמי ותו לא,  החפצה שלו.

כך נראה גופה של הדמות המרכזית בו – כאובייקט מיני בלבד- “היא שוכבת רק עם המתופף או עם כולם.. או עם אף אחד”, “הם לא רוצים ממנה כלום או לא יותר ממה שהיא נותנת”, “היא מזדיינת בקלות”, “מסייעת בתנועה קלה של הישבן שלה”.

האובייקטיביזציה לא מתבטאת רק בקיזוז המין אלא גם בתאור הדמות בכלל- המימד האנושי נעדר ממנה לחלוטין-אין לה שם , והיא מזוהה אך ורק ע”י מראה החיצוני “נערה רזה, שיער ארוך, חזה כבד (או רק פטמות בולטות מאד)”, או כפי שפראנקל מתייחס לניהיליזם: “פיחות הערך משחק לידי הריק הקיומי באמצעות הנטייה שלו לשלול את אנושיותו של האדם ולהורידו לדרגה של חפץ” (הרופא והנפש/43). הזילות של מימד זה מתעצמת דרך הסמנטיקה המנמיכה בשיר- “בקלות”, “זולה”.  

תוצאה חמורה נוספת של תופעת “הריק הקיומי” היא ההתמכרות לסמים. כך מתארת זאת אליזבת לוקאס, לוגותראפיסטית בעלת שם: “הסמים מעניקים לנו אשליה של משמעות.. 

ההתמכרות , שהיא צורה.. של רדיפה אחרי תענוג , מחטיאה.. את מטרתה .. ההתמכרות פותרת כביכול את בעיית חוסר המשמעות , מאחר שהעולם המעוות של המתמכר נראה לו כאילו הוא פתוח לממדים חדשים. אך השיבה למציאות היא מרה ביותר. המתמכרים חיים בעולם של אשליות , שהוא מסוכן ואף קטלני, והם אינם מבחינים במטרות האמיתיות שלהם.” (חיים משמעותיים).

כך עולה גם מהשיר: “ואף אדום מקור (או קוקאין)”, “מדברים הרבה על קוקאין.. אפשר להביא ולמכור גם קצת כאן”, “בסוד הם מעשנים מריחואנה”.

החוויה הזועקת מהשיר “נערת הרוק” היא של בדידות קיומית כתופעה חברתית שמיוצגת ע”י דמות הנערה ולהקת הרוק. אגב המילה “קור” חוזרת מספר פעמים בשיר -“אף אדום מקור”, “עיניים קרות” ,”ימים קרים”- וממחישה את תחושת הניכור, הזרות והריחוק בין הנפשות הפועלות (וגם כמו “רוק”, נראה שיש כאן משחק של אותיות ר.י/ו.ק/ ק.ו.ר). בשיר “אז יש” מיוצגת תופעה זאת דרך המסכים המסמלים אובדן קשר אנושי. בשניהם נעדרת הבלתי אמצעיות בין אנשים, אלא שהאופן שהיא מתרחשת הוא תלוי תקופה- ב”נערת הרוק”, שנות השמונים, נוצר הקשר דרך סקס, סמים ורוקנרול ב”אז יש”- במאה ה- 21  המפגש הופך וירטואלי. כך מתייחס לכך פראנקל בספריו: “תחושה זו של העדר המשמעות, הריק הקיומי, גוברת והולכת.. עד שבאמת אפשר לכנותה בשם נאורוזת המונים (הזעקה הלא נשמעת למשמעות) ” הריק הקיומי לא זו בלבד שהוא מתגבר אלא הוא גם מתפשט”  (השאיפה למשמעות).

אחת הסיבות לכך היא חברת השפע בה אנו חיים “עם השפע החומרי גדלה החרדה. אנשים שואלים את עצמם מה לעשות עם כל השפע שלהם, והאם באמת בו טמונה המשמעות העליונה של החיים. החברה המתועשת, המושתתת על יצירת מוצרים רבים יותר לצריכה ,מפעילה לחץ כבד על האנשים לצרוך מוצרים אלה כדי “להיות מאושרים” (הרופא והנפש). חופש הוא סיבה נוספת לאותה נאורזת המונים שפראנקל מציין: “לו אנו מייחלים אך שוכחים שאנו עלולים לאבד דרכנו בחופש חסר ארגון. אנו חופשיים ללכת בכיוונים שונים: אין מגבלות. אך אין גם כיווני דרך למטרה. בשדה פתוח אנו יכולים ללכת לאיבוד בנקל. חופש רב יותר הביא בעקבותיו אי בטחון גדול יותר.” (הרופא והנפש) .

אותו חופש ואותו שפע מומחשים היטב ב”נערת הרוק” על תוצאותיהם ההרסניות- כאוס ואובדן דרך- בעקבות שימוש שגוי בהם.

ההתפכחות מהאשליה של משמעות מגיעה בסוף השיר “נערת הרוק”- “היא הייתה רוצה להיות נערת רוק אבל אין דבר כזה” ונלקחת כמה צעדים קדימה בשיר “אז יש” למקום המבקש לא רק להכיר באשליה אלא אף להתמודד עמה ולא להשלים אתה כמצב נתון. זאת עושה הכותב על-ידי הפניית המבט, כלי לוגותראפי מובהק. להסתכל על ה- “יש” ולא על ה-“אין” (כפי שמסגיר שם השיר “אז יש”- למרות הכל..יש גם יש). לעומת הצבעים האפלים, הכהים והחד גוניים ב”נערת הרוק” (“אף אדום”, “קופסא שחורה”),  מציע “אז יש” עולם צבעוני, מואר ופתוח מבעד לחלון (“שמש”, “קרן אור”, צהובים וכחולים”) כמטאפורה למצב קיומי.

לעומת זילות האהבה למקום פרימיטיבי ומיני בלבד שמציע השיר “נערת הרוק” עולה ב”אז יש” אהבה נשגבת, אהבה לטבע, אהבה לחי, אהבה לנוף (“הביטו איך כל הצבעים שבקשת רוקדים לי בקצה המכחול”, “עולים האורות”, “הארץ תזרח”) – גילוי המשמעות דרך הנתיב החוויתי.

כמו כן. אותו החופש שהתגלה בנערת הרוק כ”חופש מן” (כפי שמנסח זאת ויקטור פראנקל), שהוא משולח רסן ונטול אחריות  הופך ב”אז יש” ל”חופש ל..”- חופש לבחור להתבונן ביופי ובפלאים שיש לעולם להציע לנו.

הוא מיוצג בין היתר ע”י ציפור המגביהה עוף (“באוויר הרוטט ממשק הכנפיים”, “כנף לבנה במחול”) ומעלה את הקורא למימד אחר, מרומם יותר.

גם השימוש במילות רגש בשיר “אז יש” (“שמחה”, “חדווה”, “אהבה”) מופיע כאנטיתזה לניכור שעולה מתוך השיר “נערת הרוק” (המילה היחידה המבטאת רגש בשיר היא “אהבה” וגם היא מופיעה בהקשר שלילי).

בשני השירים יש לעיתים תחושה של טשטוש בין מציאות לבין דמיון – 

אך לעומת “נערת הרוק” שבו הטשטוש מורגש בשל הבריחה מהריקנות שבחיים אל חומרים כימיים ואל מין לא מבוקר ולא אישי, בשיר “אז יש” הטשטוש נובע מתחושת הקסם , הפלא והסינוור מהיופי, כמו היה זה יופי אלוהי ונשגב “מלאכים בכיכר ממריאים”.

גם הלחן כמו המילים מבטא את משמעות השיר. שני השירים קצביים- אך ב”נערת הרוק”  הווליום חזק, “בועט” מעביר תחושה של מרד, התפרקות, טירוף חושים , כמעט כמו רעש צורם ומחריש אוזניים מתחילת השיר ועד סופו. לעומת זאת ב”אז יש” הלחן מבטא דינמיות והתפתחות. הוא מתחיל יחסית שקט ולאט לאט עולים הקצב והווליום בצורה הרמונית ,שנעימה לאוזן ומעבירה את המסר של נקודת המבט המשתנה למקום אופטימי ורואה טוב. 

לסיכום, 

השיר “נערת הרוק” מסתיים בשברו של החלום, באובדן המשמעות  (היא הייתה רוצה להיות נערת רוק , אבל אין דבר כזה”), ושלושים שנה אחרי, עם קצת פרספקטיבה, עולה ב”אז יש” הצורך ואולי אף תחושת ההכרח למצוא משמעויות ייחודיות גם בעידן של ספק ,של העדר ביטחון ושל ריק קיומי (“בבית התמחוי מגישים צהריים/ קרן אור במרק שלי”).

“נערת הרוק” / יצחק לאור ,מתי כספי 

ביצוע: ריקי גל

זה יכול להיות גם סרט קולנוע 

נערה רזה

שיער ארוך

חזה כבד

(או רק פטמות בולטות מאוד)

ואף אדום מקור (או קוקאין)

עם להקת הרוק, ברחוב ליד הפארק

חורף עוד מעט

כשהם מנגנים, היא לא אוספת כסף

היא יושבת קצת רחוק מהם על מן קופסה שחורה

(או שהיא קמה לה פתאום ויושבת פתאום

על אבן חדה מחוץ למעגל)

עיניה ריקות או עצובות

היא בכלל לא אוהבת מישהו מהם.

היא שוכבת רק עם המתופף

(או עם כולם, או עם אף אחד לא,

או לפעמים עם מי שנשאר

איתה, לבד, במקרה)

הם לא רוצים ממנה כלום,

או לא יותר ממה שהיא נותנת.

גם עיניהם ריקות מטופשות.

היא מחכה למישהו אחר

התגלגלה איתו עד רומא

בחזרה נסעה לבד

(או נסחבה איתו,

או נסחבה עם מישהו אחר)

וכשנסעו דיבר איתה על זו שעזבה אותו

שהוא אוהב אותה עדיין,

בת זונה (או שידבר איתה

על תכניות הנישואין שלו, על כסף

ועל נדודים קבועים).

עיניה ריקות, מטומטמות, קרות אולי

בכלל היא מפגרת ובימים קרים מאוד

הם נכנסים לאיזו אכסניה זולה ומדברים

הרבה על קוקאין ולפעמים בקור על בירה

לא קרה חולמים על נסיעה להודו

באוטובוס צפוף דרך איסטנבול וקאבול

חם שם וזול שם אפשר להביא ולמכור גם קצת כאן.

הם לא רוצים להפיק תקליט ולא אכפת להם

כמעט משום דבר

היא מזדיינת בקלות

(או כמעט לא זזה כמעט

כל הדפיקה או מסייעת

בתנועה קלה של הישבן שלה

לאקט החדירה וקופאת

או משתוללת)

היא לא אוכלת או היא כן

אוכלת או היא לא גומרת או

היא כן גומרת או היא לא מדברת

היא לא נותנת לא מזדיינת לא או כן

מאוננת אולי רק מבשלת להם אולי רק מתבוננת

בהם בשקט בשקט

בסוד הם מעשנים מריחואנה ושותקים

היא היתה רוצה להיות

נערת רוק אבל אין דבר כזה

 “אז יש” / יענקלה רוטבליט, מתי כספי

ביצוע: מתי כספי

לגמרי לגמרי מוריד את הכובע 

מלאכים בכיכר ממריאים

חליל הקסמים מנגן בוסה נובה

איך אתם לא רואים?

באוויר הרוטט ממשק הכנפיים

התוכן מחזיק את הכלי

בבית התמחוי מגישים צהריים

קרן אור במרק שלי

כל הדרך אליי מן השמש היא באה

למלא את לבי בחדווה

אם פלאים שכאלה העין רואה – אז

מי יגיד לי שאין בעולם אהבה?

צהובים וכחולים השמחה מבקשת

וכנף לבנה במחול

הביטו איך כל הצבעים שבקשת

רוקדים לי בקצה המכחול

עולים האורות בכבישי הירח

הארץ תזרח שוב מחר

הבאתי לך הר אמר האורח

לשים לך ליד הנהר

אם פלאים שכאלה העין רואה – אז

הלב בי צוהל בחדווה

כל הדרך אליי מן השמש היא באה

מי יגיד לי שאין בעולם אהבה?

You may also like

ארבע דאגות קיומיות
פתרון חידת המשמעות – פרק ד
החיים קוראים לנו.. לא נענה? 
פרדוקס הציפייה למשמעות