מאת שגית שלמה, שומרת המנגינות
"עלינו להאזין לאוזננו הפנימית הקולטת לחשים של משמעות עליונה ורחשים של היררכיית ערכים שאין לנו כל אפשרות להגיע אליהם בדרך אחרת" (ג'וזף פאברי1)
קול הוא קיום, הוא נוכחות, הוא ה"יש" המסתתר שעלינו לגלותו, את פשרו.
למילה "קול" מספר פירושים: הוא יכול להיות במשמעות של voice , יכול להיות דעתו של אדם ועשוי אף להיות מזוהה עם הד, עם מה שנשאר,
אך מה שבטוח שהוא ייחודי וחד פעמי , "חוק אינדיווידואלי" (גיאורג זימל2), בדיוק כמו המשמעות.
הלוגותרפיה מלמדת אותנו שעלינו להיות בערנות, בהקשבה פעילה ומתמדת לעצמנו ולסובב אותנו כי באלה מגולמים פוטנציאלים של משמעות. היא מכנה זאת "קול המצפון" שהוא הוא איבר המשמעות. חשבתי שדרך השירים נוכל להיטיב להבין את מאפייניו של אותו הקול.
קולות /רחל שפירא, מישה סגל
קול מן ההרים
התשמע, אמור לי
קול מן ההרים
ומעברים
הקולות לי מספרים.
כל הזכויות על השיר ו/או חלקו שמורות למחבר/ת
שיר אהבה בדואי /איציק ויינגרטן, יצחק קלפטר
"..כשהרוחות אותו ליטפו בעוז אחז במוט האוהל
אוזניו אטם הוא לא לשמוע לא לנשום כלל את הצליל
אתה נווד לחש מדבר אתה נקבר באוהל צר
והכבשים פעו בואדי כמו חליל.."
כל הזכויות על השיר ו/או חלקו שמורות למחבר/ת
קול פעמונים /ישי ריבו
"..בת קול
דממה דקה עולה
משום מקום והיא ישנה
רחל האם
האִם עודך מבכה
שאי עיניים מחי דמעה.."
כל הזכויות על השיר ו/או חלקו שמורות למחבר/ת
אז מיהו הקול הקורא?
קול מכל מקום ומשום מקום
"קול המצפון" הוא אותו קול פנימי שמוביל אותנו אל הדבר הנכון, אל המשמעות. זוהי "יכולת אינטואיטיבית לגלות, "להריח" את "תבנית המשמעות" (הגשטאלט) הקשורה במצב נתון, הפשר של מצב מסויים.", "קול משונה ודק המשחק תפקיד מרכזי בחיינו." (ג'וזף פאברי3). קול זה נמצא אתנו תמיד אף אם אנחנו לא ערים לקיומו. לעיתים, כפי שמתאר ויקטור פראנקל אנחנו מתכחשים לו או משתיקים אותו, כמו שעשו בעיניו הנאצים בשואה, אך הוא קיים כפי שמתבטא בשירים: "קול מן ההרים", "קול ממדרונים" (קולות), בת קול/ דממה דקה עולה/משום מקום והיא ישנה" (קול פעמונים), וזאת האחריות שלנו להשתמש בו.
קול בתחפושת
הקול לא רק נוכח בכל מקום אלא אף מקבל צורות שונות, מופיע בדמות אחרת בכל פעם מחדש ועלינו לזהות אותו: "רעד בזגוגית" , "החלון פתוח" (קולות), "צלילי חליל" (שיר אהבה בדואי), "קול פעמונים", "קול המלאכים" (קול פעמונים)
קול חי
לעיתים הקולות שאנחנו שומעים נדמים לנו כלא מציאותיים: "ונדמה חלום", "ונדמה חזון" (קול פעמונים), אולם אם נכיר בקיומם הממשי, אם נבין שהם הזמנה, שהם אפשרות לשינוי, לתנועה, לגילוי החדש בקיים או לגילוי הקיים בחדש נחייה חיים משמעותיים יותר.
עוצמת הקול
אותו הקול משתנה בעוצמתו. לעיתים הוא יהיה רועש, יזעק בתוכנו אך יש שיופיע "בשקט כמעט בסוד" (תלמה אליגון רוז), כפי ששר צמד הפרברים, מה שמחייב אותנו להקשבה פעילה ולחידוד האוזן הפנימית: "ברזי רזים/ או מוזיקה סוערת" (קולות)
"בת קול/ דממה דקה עולה/ משום מקום והיא ישנה" (קול פעמונים)
ערב רב של קולות
לא קל לזהות את קול המצפון. הוא מתערבב פעמים רבות עם קולות שונים, רבים, מגוונים ומתעתעים. זה עשוי להיות קול "האני העליון" (של פרויד) שמייצג את המוסר החברתי, ערכים קולקטיביים, זה יכול להיות קול היצר, התשוקות, האגו ועוד, כפי שכותבת רחל שפירא: "מי שמאזין/ גם בליבו עוברת/ מקהלת קולות רבים. "(קולות)
הדהוד הקול
לאחר ששמענו את הקול יכולים להיות לו הדים בדמות קולות נוספים, נספחים של אותו הקול רגע לפני שנפספס אותו: "הד ובנות הדים" (קולות) , תזכורת אחרונה לפני שהאפשרות תעלם לבלי שוב.
השתקת קול המצפון
לעיתים אנו מתכחשים לקול הקורא, מתעלמים ממנו: "אוזניו אטם הוא לא לשמוע לא לנשום כלל את הצליל/ אתה נווד לחש מדבר אתה נקבר באוהל צר" (שיר אהבה בדואי)
אך השתקה, התעלמות או התכחשות לו לא ימנעו את קיומו. הוא ביטוי של כוח פנימי חזק, צורך בסיסי במשמעות שחזק אולי מכל צורך קיומי אחר.
קול החופש
הלוגותרפיה מדברת על רעיון החופש, לא הפקרות אלא חופש לבחור ולקחת אחריות על הבחירה, ולעיתים אנו שומעים את אותם קולות קוראים לנו להיות מודעים לאותו חופש, לאותה יציאה מאזור הנוחות, ואולי אף לאותה מהות פנימית שלנו שמבקשת לנוע קדימה, לחפש משמעות: "אתה נווד לחש מדבר אתה נקבר באוהל צר" , "קול קורא לנדוד" ,"אל הצלילים של החליל הושיט ידיים בסופה" (שיר אהבה בדואי)
קול האהבה מקול וקול
יש הרבה קולות שהחיים מזמנים לנו, אך קולה של האהבה הוא החזק והמשמעותי מכולם: "בואה ידידי / עכשיו נפשי שואלת / את קולך היחידי. " (קולות). הבחירה במשמעות היא בחירה באהבה וההפך. האהבה כמו המצפון היא "אי רציונלית" ו"אינטואיטיבית"2
קול הרוח
אותה קריאה מהחיים היא קריאה להגביה עוף, להתעלות, לקבל החלטות שלרוב הן אמיצות, לא פשוטות, כאלה שדורשות מאתנו לוותר על ממדים מנטליים נמוכים שכוללים אגו, הצמדות, השתוקקות: "אל הצלילים של החליל הושיט ידיים בסופה" (שיר אהבה בדואי) . זה לא תמיד קל כפי שאני מפרשת את הצירוף "חריקת הרוח" (קולות), אבל זה מחזק אותנו מאפשר לזהות כוחות סגוליים שבתוכנו שאולי לא ידענו על קיומם.
קול המשמעות
אף אחד לא יכול לו לקול הזה- הוא חזק מאיתנו : "גם הסלעים פרשו כנפיים כמו אנפה"
"אחוז היטב במוט האוהל /כי גם אותי סופה נודדת סחפה" (שיר אהבה בדואי)
גם האהובה בשיר למרות רצונה ביציבות ובביטחון נענתה לקול המשמעות, ובאופן מטאפורי אפילו הסלע עצמו- הביטחון ביקש שחרור ופרש כנפיים..
מה מנסה הקול לומר לי? (והאם אני מצליחה לשמוע..?)
אם הצלחתי לזהות את הקול האמיתי שקורא אלי, שמפנה אליי שאלה- כעת הגיע שלב הפענוח שלו: "ומעברים הקולות לי מספרים" (קולות)- מה הוא רומז לי? לאן הוא מכוון אותי? איזה מסר הוא שולח לי? כיצד עליי לפעול בעקבות ההקשבה לו? מה עליי לעשות על מנת שהבחירה תהיה אחראית?
לסיום,
רחל שפירא כותבת "מי שמאזין ישמע קולות בלי הרף" כשהכוונה היא שעלינו לחדד את אותה אוזן פנימית שתזמן לנו בחיינו אפשרויות רבות למשמעויות אותן נוכל לממש, או כמו שכותב ויקטור פראנקל: "בעידן שבו דומה כי עשרת הדיברות מאבדים את תקפותם הבלתי מעורערת, האדם צריך ללמוד יותר מתמיד, להקשיב לעשרת אלפי הדיברות הנובעים מעשרת אלפי המצבים הייחודיים החוברים לכלל החיים. עליו לפנות את מצפונו ולבטוח בו." (פראנקל4)
הערות:
1, 3- מתוך: המשמעות של חייך/ ג'וזף פאברי
2- מתוך: האל הלא מודע/ ויקטור פראנקל
4. מתוך: השאיפה למשמעות /ויקטור פראנקל
ביבליוגרפיה
פאברי, ג' (1983) . המשמעות של חייך. ספריית פועלים.
פראנקל, ו' (1969). השאיפה למשמעות. הוצ' דביר.
פראנקל, ו' (1985). האל הלא-מודע: פסיכותרפיה ודת. תל-אביב: דביר.
Photo by Jenna Hamra from Pexels