מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
מאת שגית שלמה, חוקרת שירה ומשמעות, לוגותרפיסטית, Diplomate in Clinical Logotherapy מטעם Viktor Frankl institute USA, מחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות”
דת המשמעות
"דתיות לא מודעת.. יש להבינה כיחס חבוי אל הטרנסנדנטיות הטמונה באדם.. היחס בין העצמי האימננטי ואתה הטרנסנדנטי"/ ויקטור פרנקל
אני אדם חילוני לכל הדעות ובכל זאת אני דתיה, או כמו שויקטור פרנקל היה מנסח זאת- יש בי "דתיות לא מודעת", בכולנו. כך בחיים כך גם בשירה. זה נותן אותותיו ביתר שאת במשיכה אחר הגל החדש של הזמרים הפופולריים דוגמת ישי ריבו, חנן בן ארי, נתן גושן ואחרים. מה כל כך מושך אותנו בהם? בשירים שלהם? מה מביא קהל, שבחלקו הגדול הוא חילוני מובהק לשמוע מילים רוויות אמונה ולחוות דרכן חוויות מנטליות-רוחניות גם אם זה לכאורה רחוק מהעולם שלו?
מניין הצורך הזה?
לאחרונה יצא השיר "מתחילים מחדש", מפגש של אמנים מהשורה הראשונה, לצערי רק גברים. השיר נכתב בעקבות התנסותם בלימוד יומי קצר של דפי גמרא מתוך הספר "ותן חלקנו". יש שיקטרגו על כך ויאמרו שיש כאן חוויה דתית אינסטנט, פסבדו דת, משחק שיווקי וכד'. בעיניי זה בעיקר מסמן צורך של כולנו, כמעט זעקה, למצוא משהו עמוק יותר נקי יותר, טהור ואותנטי יותר בחיינו.. אולי משמעות?
מתחילים מחדש/ מושיקו שטרן, אבי אוחיון, רותם כהן -מתוך "ותן חלקנו" (קטעים מהגמרא)
".. ואת האור שלך עלי תיתן
וגם את כל המחשבות עזור לי לכוון
וגם אם לפעמים מרגיש בלי קול
מודה לך על הכל לבד אנ'לא יכול
את האמת שלך תשלח עלי
גם אם הרגשתי שקשה טיפה גדול עלי
למד אותי לדעת ולמחול
לסלוח על הכל לבד אנ'לא יכול.."
https://www.youtube.com/watch?v=tEkLNLyia2E
הצורך ב-יחד
"יחסו הלא מודע של אדם לאלוהים הוא יחס אישי ביותר"/ פרנקל
אחת הדאגות הקיומיות בחייו של אדם היא חרדת הבדידות. לפי התפיסה האקזיסטנציאליסטית האדם הוא יצור בודד האחראי על עצמו ועל כל מה שקורה לו, וזאת חוויה בלתי נסבלת עבורו (בייחוד בהנתן חופש מוחלט בעידן שלנו) שלעיתים קרובות הוא מתקשה מאד לשאתה והודף אותה מעליו. מתוך כך עולה הצורך שלו לא להרגיש לבד במסע הזה כפי שחוזר בשיר על ידי הדובר המשפט "לבד אנ'לא יכול". צף מתוכו הפחד לא להצליח להתמודד לבד עם מציאות חייו או לא להתגבר על האתגרים בכוחות עצמו. הוא פונה לנמען כלשהו מבלי לדעת מיהו בדיוק ומבטא את הצורך לחוש שיש איתו מישהו שמעניק לו ביטחון, שייכות: "וזה שוב רק אתה ואני / אתה שם למעלה ומרגיש אותך כאן על ידי".
לא בכדי בחרו יוצרי השיר שיבצעו אותו מגוון רחב של אמנים, במגוון קולות וסגנונות מה שמוסיף לאווירת היחד ולשותפות הגורל.
אגב, הניסוח הסלנגי "לבד אנ'לא יכול" עשוי לשקף את הבלתי האמצעיות שהאדם רוצה לייצר עם הנמען אף אם הוא יודע שזה בלתי אפשרי.
הצורך בהכוונה
התפיסה האקזסטנציאלית כאמור עוסקת באחריותו הבלעדית של האדם על עצמו, ובמציאות הכאוטית של ימינו נראה שזאת הופכת להיות משימה (כמעט) בלתי אפשרית כי כמו שפרנקל טוען כשנעלמן המסורות, כוחה של הדת והערכים המוחלטים שהיו נחלת הכלל- "אין מי שיורה לאדם את הדרך והוא אף מתקשה למצוא אותה בעצמו."
דובר השיר מבקש "וגם את כל המחשבות עזור לי לכוון" כשהוא מבטא למעשה רצון לשותפות באחריות, לאי הרצון שהכל "יפול עליו" כי הנטל עבורו כבד מנשוא.
הצורך בתקווה
כשמו של השיר "מתחילים מחדש" כן גם מילותיו מביעות את הצורך להאמין בטוב, להאחז בדבר מה יציב, לדעת שיש נקודת משען, שקיימת האפשרות לעתיד חיובי, שיש מישהו שאולי יכול להבטיח לי ש"יהיה בסדר". תפיסה רליגיוזית יהודית גורסת כי בכל בוקר מחזיר הקב"ה את נשמתו של האדם אם ראוי הוא לכך בעיניו, אם הוא מאמין, כפי שניתן לראות בתפילת "מודה אני" הנאמרת בכל בוקר עת קם האדם משנתו.
כך גם נשמע בשיר:
"זה קורה לי בבוקר/ כשחוזרת אלי הנשמה שיצאה מתוכי"
כל עוד יודע האדם שתינתן לו מחר עוד הזדמנות זה מפיח בו תקווה לעתיד טוב יותר.
הצורך באותות
"אוי איזה אושר שהכל כאן עובר לידי", כך נאמר בשיר, ביטוי של צורך האדם לזהות את
רמזי הלוגו הם רמזי המשמעות בחייו כדי לחבר את הנקודות, כדי ליצור קוהרנטיות, כדי לחוש בהירות וסדר בחייו, כי ההנחה לפי הלוגותרפיה היא שהכל נמצא בהישג ידינו. עלינו רק לשים לב, לזהות את הסימנים, לפענח אותם נכונה ולעבוד איתם. אותות מתחבר לחלקנו לפחות אסוציאטיבית עם כוח עליון, עם דת באשר היא ונראה שכל אדם זקוק להם על מנת לדעת שהוא במקום הנכון ואם לא- אז שידע לכוון לשם.
הצורך באמת
בעידן שבו יש אינספור אמיתות עד כדי הפקרות לעיתים ואפשור יתר שעלולים להביא את האדם לאובדן דרך, לבלבול ולתעייה אינסופית מצפה האדם לתשובות, לעיתים אפילו תשובה אחת שתרגיע את הכאוס הפנימי המתחולל בו.
בספרו "השאיפה למשמעות" טוען פרנקל שבימינו "עשרת הדיברות מאבדים את תקפותם הבלתי מעורערת, והאדם צריך ללמוד יותר מתמיד, להקשיב לעשרת אלפי הדיברות הנובעים מעשרת אלפי המצבים הייחודיים החוברים לכלל החיים" (פרנקל, 1969).
כך בשיר מבקש הדובר מהנמען "את האמת שלך תשלח עליי" כמו פונה לאתה הטרנסנדנטי שבתוכו שיודע טוב מהאני"-בדמות האגו, המושפע, המונע ממקומות לא טהורים ולא אותנטיים. הוא רוצה לדעת שיש בשביל מה לחיות, שחייו בעלי ערך ושהוא לא מכלה את ימיו ברדיפה אחרי "אמיתות" מדומות.
הצורך בסליחה
"למד אותי לדעת ולמחול/ לסלוח על הכל לבד אני לא יכול" מתאווה הדובר. בקשתו ללמוד לסלוח מעידה על הרצון להתרומם מעל הדחפים הרגעיים, להתעלות מעל צורכי הנקמה וההתחשבנות ולהיות במקום חומל כלפי עצמו וכלפי זולתו. גם המקום הזה אינו אוטומטי ונחוצה לו עזרה "מלמעלה".
הצורך בקול
לעיתים אנחנו זקוקים למישהו שידבר במקומנו, כי לא תמיד יש לנו מה לומר או שאנו חשים שהדבר שיש בפינו אינו הנכון, אינו המדויק, אינו המיטיב. אנחנו זקוקים לקולות שונים- קול במובן של דעה, של voice , של הדהוד ושל אישור.
הצורך באור
"את האור שלך עליי תיתן" פונה בשיר הדובר לנמען.
החיים מלאים אזורים חשוכים. קשיים ומהמורות עומדים לפתחנו כל הזמן אך יכולתו של האדם להתעלות מעליהם היא טיבו וייחודו על פני יצורים אחרים לפי פרנקל. החיפוש אחר האור הוא החיפוש אחר משמעות, אחר מענה לשאלה שהוא נשאל ונתבע למענה.
הוא מחפש "סדרתי" אחר אותו אור וזקוק לאותה דתיות פנימית, לאותה אמונה חזקה שזה קיים, שזה בהישג יד, שזה נגיש, שזה אפשרי.
לסיום,
לפי ויקטור פרנקל הקיום שלנו "אינו מודע לעצמו לחלוטין.. כי אינו ניתן להשתקפות מוחלטת" מכאן שגם דתיות קיימת בכל אחד מאיתנו והעובדה שהיא אינה מודעת לא מבטלת את קיומה רק מסתירה או מסווה אותה לעיתים אפילו בקרב אנשים המגדירים עצמם אתאיסטיים.
רשימת מקורות
פרנקל, ו' (1969). השאיפה למשמעות. הוצאת דביר
פרנקל, ו' (1985). האל הלא מודע. פסיכותרפיה ודת. תל אביב: דביר
פרנקל, ו' (2010). הרופא והנפש. יסודות הלוגותרפיה והאנליזה האקזיסטנציאלית. הוצאת דביר
Image by J F from Pixabay
