15
Oct
2019

שובי לערכך 

מאת שגית שלמה, שומרת המנגינות

שובי לערכך 

“ערכים הנם התמרורים במסע החיים שלך. הם מורים “עצור” ו”סע” ו”הענה” ו”דרך לא נכונה”. הם מזהירים מפני “תפנית חדה” או “דרך חלקלקה כאשר רטוב”..” /ג’וזף פאברי

מזה זמן רב שאני רוצה לכתוב על נושא הערכים, נושא מרכזי בחיפוש אחר משמעות בחיים, מה שויקטור פרנקל מכנה “הנחות משמעותיות אוניברסליות”,  אבל חיכיתי לשיר שיקרא לי כדי לעשות זאת, והוא הגיע בדיוק בזמן שלו.

“שובי לביתך” השיר הקסום של דליה רביקוביץ ללחנו של שם טוב לוי (אחד הבודדים שלה שנחשב לפזמון כי נכתב ללחן קיים), שיר שאני מכירה שנים רבות, שרה אותו המון, מקשיבה לו על ביצועיו השונים (למרות שתמיד חוזרת למקור..), בוכה אותו/איתו, מתחזקת דרכו.. 

וחושבת לעצמי שוב, כמה כוח יש לשירה, כמעט ארבעים שנה אחרי שפורסם (1981) 

לא נס ליחו והוא מקבל חיים חדשים גם בעולם המשמעות שלי.  

נאמר לי שמבחינת התרגום מגרמנית המילה “ערך” היא פחות או יותר שווה ל”דרך”. 

אנחנו מדברים על שלושה ערכים מרכזיים בלוגותרפיה לגילוי המשמעות, היינו שלוש דרכים: 

דרך יצירתית -מה אני נותן לעולם מבחינת המעשים שלי, היצירות שאני מעניק?

דרך חוויתית- מה אני מקבל מהעולם, כמו: אהבה, הנאה מיפי הטבע והאומנות?

והדרך הגבוהה ביותר- הדרך ההתייחסותית -כיצד אני בוחר להתייחס לגורל אכזר שלא ניתן לשנותו? 

ומדוע דרך? כי בעצם אין המדובר כאן על ה”מה” אלא יותר על ה-איך?  

שובי לביתך/ דליה רביקוביץ, שם טוב לוי

“..האזיני לקולות,

הרעם על גגות בתים,

מקול סופה, שמרי נפשך.

שובי לביתך..”

לחץ כאן להאזנה:  https://www.youtube.com/watch?v=e0EIvVlg1s8

 

מה לך בחוץ ילדה?

הילכדות בין ערכים מנוגדים עלולה להביא את האדם למה שפרנקל מכנה “נוירוזה נואגנית” (נואוס= רוח), שנובעת מהעדר משמעות בחיים ואובדן דרך. 

הפנייה של הדוברת בשיר לילדה מעניינת. בפרשנות שלי אין המדובר (בהכרח) בילדה מבחינת גיל כרונולוגי אלא ברצון לגונן על הילדה שבתוכה. 

נדמה לי שיש כאן מעין הרחקה של הדוברת,  סוג של פירוק אישיותי לטובת הרכבה מחדש מתוך רצון לאתר את ה”אני” הבריא שבתוכה. 

 קולות הרעם והסופה

כמה כאב וסבל עולה מתוך השיר, כמה עוצמה הוא מדבר, כמה אוזלת יד למול כוחות חזקים מאתנו: “מנוח לא מצאה רגלך”, “ציפור פצועה”, “קול סופה”, צמח לענה”, “חלון אפל”, “תריס מוגף”, נפש מרעידה מקור”- הלב מתכווץ למול התיאורים הללו. 

אגב המשוררת נעה בין הסמלי למוחשי, הם משמשים בערבוביה כאילו רוצה לומר הנפש והגוף סובלים, התחושות הפיסיות משפיעות על הנפש וההפך.  (למשל: העדר מנוח לרגליים לעומת הנפש מרעידה) 

ערך התייחסותי

היופי, הקסם, העוצמה, ההוד, ההדר (ואולי גם הנאיביות הבלתי נתפסת והבלתי נדלית.. אז מה?) של הלוגותרפיה הם היכולת לראות את הרוח הבריאה בכל אדם. להאמין בה ובכוחה למרות ועל אף הנסיבות, קשות ככל שתהיינה. גם בתוך הכאוס הנפשי- פיסי המתואר בו שרויה הנמענת בשיר (באשר היא) היא נקראת לראות את האור: “שאי עין למרום”, “נעורה כבר ציפור אחת”, “אור על ענפי אילן”.   

היכולת לעשות זאת טמונה במצפון של האדם, באינטואיציה שהיא מכוחותיו הסגוליים. שם נדרש חידוד הקשב, ערנות ותשומת לב לערך הגבוה באמת מבין האחרים שלעיתים מטשטשים אותו. זוהי היכולת “להריח” את “תבנית המשמעות” הקשורה במצב נתון לפי פרנקל.   

האדם נתבע להכרעה איזה מבין הערכים המנוגדים משמעותי יותר עבורו למרות התחושה המתעתעת לעיתים ששניהם שווים בחשיבותם או חמור מכך שהרע עולה על הטוב.

גם אם בשיר אין הכרעה (ואף יש נטייה גם בפרשנויות שונות של השיר לראות את הדיכאון מכריע, בייחוד בשל סופה הטראגי של המשוררת)  

מורגשת בעיניי הקריאה (הפנימית אולי של הדוברת אל עצמה?) לבחור בטוב, בערך החיובי- “שמרי נפשך”, “שובי לביתך” שחוזר מספר פעמים (כולל כותרת השיר) בלשון ציווי, הוראה, כאילו רוצה הדוברת לומר “את חייבת את זה לעצמך”, “מגיע לך”, “אל תוותרי”.

מערכת ערכים אופקית

היכולת למצוא משמעות גם בתוך המצב הבלתי נסבל, בתוך מציאות כאוטית, בתוך תחושת סגירות ואין אונים טמונה בזיהוי כמה שיותר דברים שחשובים לאדם, שעשויים להוות נקודות אור, פיתוח מה שפרנקל מכנה מערכת ערכים מקבילה ולא פירמידיאלית (כי אם ערך אחד קורס לא נרצה שכל המגדל יקרוס איתו, יש ערכים נוספים שניתן לחלץ מהם פוטנציאלים למשמעות): 

“חידוש נטיה אופקית, היינו הרחבת מעגל תחומי העניין, יאפשר לך להבחין במגוון רחב של אפשרויות למשמעות, וימנע בעדך לפתח עיוורון רוחני” / פאברי

זאת ניתן לראות אצל רביקוביץ’ דרך אהבה השירה: “תני לנפשך לשמוע זמר קטן”, דרך חיבור לעולם הרוח: “שאי עין למרום” שמקפל בתוכו ערכים כמו: יצירתיות, אהבה, חמלה, נתינה, דרך “הבית”- המטפורי והפיסי- “שובי לביתך”- על כל מה שהוא עשוי לייצג עבור הדוברת: אולי ערך המשפחה, הבטחון, השייכות וכד’.    

אופטימיות חסרת תקנה 

הבחירה בשיר זה אינה מקרית. כן, הוא קשה מכדי לראות דרכו את האור, כן, הוא כואב מכדי לתת תקווה ומזור לנפש, כן, הוא מייסר בעוצמת הפגיעות שיש בו, בתחושת החדלון, בחולי העולה ממנו ממעמקים. אני רואה בו את החלון האפל, את התריס המוגף, את הנפש הרועדת ונכמר לבי. 

ובכל זאת, גם לזה אני אומרת כן- בכל זאת יש ציפור אחת שנעורה, יש סהר חצות גבוה, יש אור על ענפי אילן ויש זמר, גם אם הוא זמר קטן. 

למרות הכל ואף על פי כן עולה מתוכו ערך החיים, חיי אדם, שהוא חזק מכל ערך אחר על המשמעויות המגולמות בו ושומה עלינו למצוא אותו ולשוב אליו.  

 

רשימת מקורות:

פאברי, ג’ (1983) . המשמעות של חייך. ספריית פועלים

פאברי, ג’ (1992). ציוני דרך למשמעות. אח

Image by Nimuskis from Pixabay 

שגית שלמה, מחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות”, בוגרת המחזור הראשון של תכנית  Associate in Logotherapy באוניברסיטת תל אביב ומוסמכת  כ־ Diplomate in Clinical Logotherapy מטעם  Viktor Frankl institute USAשגית עוסקת בכתיבה ובחקר שירה ומשמעות, מרצה במסגרות שונות ומנחת קבוצות בתחומי לוגותרפיה ומשמעות. 

You may also like

המשמעות יפה כלבנה 
יישום לוגותרפיה בתהליכי ניהול קונפליקטים
מעליות אל האהבה
לוגוסקופיה – כלי תומך בטיפול ויעוץ לוגותרפי