21
Aug
2018

פסיעות במשעול של אגי אל עבר המשמעות

מאת שגית שלמה, שומרת המנגינות

“המסע האמיתי של הגילוי מורכב לא מחיפוש ארצות חדשות אלא מהתבוננות עם עיניים חדשות” (מרסל פרוסט)

הרהרתי לא מעט באילו שירים לבחור הפעם כשהנושא הנדון הוא גילוי. 

לעיתים אני עוברת על עשרות שירים עד שמגיעים אליי אלה שרומזים לי שהם הבחירה הנכונה (באותו רגע נתון..). 

מרגישה שלא נתתי בכתיבה שלי עד כה מקום ראוי למשוררת הנפלאה אגי משעול והיא “הזמינה” אותי הפעם לנסות ולגלות דרך שירתה משמעות או לפחות פוטנציאל למשמעות. ארבעת השירים שנבחרו מתחברים לתהליך הגילוי אותו המשלתי לסולם, ששלביו: גילוי עצמי, גילוי האחר, גילוי משמעות הרגע וגילוי (ליתר דיוק שאיפה לגילוי) משמעות עליונה

“אנפה” וגילוי עצמי  

התעוררתי אנפה. 

לא ידעתי מי אני, מה אני 

אוכלת

ממי עלי להזהר ואיפה 

אני גרה

השמים נראים מכרים

נתור קטן

ואני שם-       (אנפה/ אגי משעול)

חווית ההתעוררות עמה פותחת הדוברת את השיר מסמנת מקום חדש בחייה. איבוד הזהות (“לא ידעתי מי אני”), השייכות (“ממי עליי להזהר”) והמיקום (“איפה אני גרה”) הוא כנראה תנאי לקיומו של משהו חדש. גילוי כרוך תמיד באובדן, בוויתור על משהו אחר ולעיתים אף בלקיחת סיכונים. אף על פי כן לא נראה כי אותו תוהו, אותו בלבול, אותה אי וודאות מאיימים על הדוברת בשיר ואולי אפילו להפך- הם מאתגרים אותה, מסקרנים, מאפשרים לה את אותה תנועה ושינוי. 

ויותר מכך- ההתעוררות מגביהה אותה מעלה. היא נמשכת בפרשנות שלי אל עבר המשמעות –”השמים נראים מוכרים/ נתור קטן/ ואני שם-” . סימן המקף (-) המסיים את השיר מראה שזה לא סוף פסוק ואף מעצים את פעולת הדאיה. יש לה עוד לאן להמריא ולהגיע (החיפוש אינו מסתיים לעולם).

בשפה הלוגותרפית קוראים לזה “מתח נואטי” או כפי שמכנה זאת אליזבת לוקאס “דינמיות רוחנית בריאה” 

(healty noodynamism)

כלומר שדה של מתח בין מה שאנו הננו ובין החזון של מה שאנחנו יכולים להיות”

מעניינת הבחירה בחיה “אנפה” בהקשר הזה. חשבתי על השילוב של עוף עם כנפיים, בעל פוטנציאל של התרוממות מעלה, שחי במים- מעין תמהיל של מעלה ומטה. וכן -מים הם גם מקור של חיוניות ,ויטליות.  

“חברות” מגלות זו את זו

כְּשֶכֻּלָּם בַּעֲבוֹדָה וְהַדְּבוֹרִים מְזַמְזְמוֹת עַצְמָן”

יוֹתֵר וְיוֹתֵר פְּנִימָה לְתוֹךְ הַפֶּרַח,

דַּוְוקָא אָז יוֹרֵד עֲלֵינוּ שֶקֶט

כִּי בַּזֶּה אֲנַחְנוּ טובות, בְּעִקָּר

כְּשֶהַיָּמִים אֲרֻכִּים וְהַתִּקְרָה נְמוּכָה

כְּשֶאַתְּ שָמָה מַיִם

וַאֲנִי עוֹשָה לָךְ סֻלָּם גַּנָּבִים

אֶל הָאוֹר..”         (חברות/ אגי משעול)

(השיר במלואו מצוי בסוף הפוסט)

יש משהו ב”ביחד” המתואר בשיר שהוא מאד אינטימי וקרוב. אין צורך במילים, אין צורך בהתחפשות. יש קרבה וראיית האחר על פנימיותו וכוליותו עד כדי כך שהגילוי נעשה ללא תיווך ורבלי: “דווקא אז יורד עלינו שקט כי בזה אנחנו טובות”, “זהו שיר אהבה ודעי לך /שגם אם ילקח ממני מטה / הקסם/ של המילים../ אז איתך/ זה לא אכפת לי” 

ובשפת הלוגותרפיה “למצוא משמעות פירושו למצוא אישור” (אליזבת לוקאס)

מעבר להכרות העמוקה ולקבלה ללא תנאי מושכת הדוברת את חברתה כלפי מעלה ומסייעת לה להתגלות במיטבה “כשהימים ארוכים והתקרה נמוכה.. אני עושה לך סולם גנבים אל האור”. 

מהסתמי נגלה המשמעותי-  בשירים “התגלות” ו”אחריות” 

 

התגלות / אגי משעול

 מֻקְדָּם מְאֹד בַּבֹּקֶר

רָאִיתִי עַל חֶבֶל הַכְּבִיסָה שֶׁלִּי

מַלְאָךְ וָרֹד תָּפוּס בִּקְלִיפְּס

וַחֲתַלְתּוּל שָׁחוֹר

מִתַּחְתָּיו

מְנַסֶּה לִתְפֹּס

בְּשַׁרְווּלוֹ

 

אחריות / אגי משעול 

 בחצר האחורית 

פורח היום 

(ליום)

הקקטוס הזה ששמו 

לא ידוע לי 

ואם אני לא אראה אותו

מי יראה?

 

אחד הדברים שאני אוהבת בכתיבתה של אגי משעול הוא השימוש בחומרי החולין והפיכתם לפואטיים עם נופך של קדושה. היא לוקחת מראות וסיטואציות שגרתיות ולכאורה חסרות חשיבות וכמו מקפיאה אותן לרגע, מעניקה להן מעמד נעלה. כך עם הבגד התלוי שנראה בעיניה כמו מלאך וחתול קטן, שחור, המנסה למשוך אותו כלפי מטה. איזו בחירה משובחת בעיניי. לא בכדי משתמשת במילה “מלאך” ובמילים “חתלתול שחור”. שוב חוזרת אותה תנועה בין שמים לארץ, מכירה ביופיים של החיים הפשוטים והשגרה ובד בבד מתכתבת כל הזמן עם מקום נשגב, אלוהי, גדול מבינת האדם (לא בהכרח במובן הדתי), ואפילו שואלת, בפרשנות שלי, אפרופו החתול השחור, מה בין אמונה אמיתית לאמונה טפלה.   

בשיר “אחריות” היא אף מדגישה את האחריות האישית ואת תשומת הלב הראויה שעלינו להעניק לפרטים הקטנים “הקקטוס הזה.. אם אני לא אראה אותו/ מי יראה?” , שהלוא שם מגולמת המשמעות הסובייקטיבית, משמעות הרגע, כפי שכותב ממשיכו של פראנקל, הלוגותרפיסט גוזף פאברי: “החיפוש אחרי משמעות היא במישור היומיומי הפשוט, בתגובה למצב הרגעי, ובקבלת מטלות החיים הפשוטות”. 

כדי להדגיש את ההקשבה הפעילה הנדרשת היא פותחת את השיר במיקומו של הקקטוס “בחצר האחורית”. צריך להיות בהתכוונות על מנת להגיע לשם, לראות , לזהות למצוא את המשמעות. ושוב היופי שבפשטות, אפילו לקקטוס קוצני ולא אטרקטיבי במיוחד במבט ראשון יש ערך רב. 

 לסיום, 

תוך כדי כתיבת הפוסט ופסיעותיי במשעוליה של אגי ושלי גיליתי דברים שלא שמתי לבי אליהם בקריאה הראשונה והשניה של השירים (ומניחה שיש עוד..), מה שחיזק אצלי את ההבנה העמוקה בצורך לעשות פעולות אקטיביות יומיומיות על מנת לגלות משמעויות. 

 

השיר המלא “חברות” / אגי משעול

כְּשֶכֻּלָּם בַּעֲבוֹדָה וְהַדְּבוֹרִים מְזַמְזְמוֹת עַצְמָן

יוֹתֵר וְיוֹתֵר פְּנִימָה לְתוֹךְ הַפֶּרַח,

דַּוְוקָא אָז יוֹרֵד עֲלֵינוּ שֶקֶט

כִּי בַּזֶּה אֲנַחְנוּ טובות, בְּעִקָּר

כְּשֶהַיָּמִים אֲרֻכִּים וְהַתִּקְרָה נְמוּכָה

כְּשֶאַתְּ שָמָה מַיִם

וַאֲנִי עוֹשָה לָךְ סֻלָּם גַּנָּבִים

אֶל הָאוֹר

אַתְּ מְדַבֶּרֶת אָז מִלָּה מִלָּה

כְּמוֹ אַחַת שֶמַּעֲבִירָה אֶפְרוֹחִים

וּמַצְחִיקִים אוֹתָךְ כָּאֵלֶה

שֶמְשוֹחֲחִים עַל נוֹשְאִים.

זֶהוּ שִיר אַהֲבָה וּדְעִי לָךְ

שֶגַּם אִם יִלַּקַּח מִמֶּנִי מַטֵּה הַקֶּסֶם

שֶל הַמִּלִּים

וְהָיִיתִי כִּנְחוֹשֶת הוֹמָה אוֹ

קֻנְכִיָה חֲרֵבָה רְחוֹקָה מְאֹד מִן הַגֶּשֶם

אָז אִתָּךְ

זֶה לֹא אִכְפַּת לִי.

 

You may also like

האופטימיות של העבר
ארבע דאגות קיומיות
בשורת הכפרות  
משמעות החיים ומשמעות בחיים