8
Aug
2018

פני המשמעות – מלידה ללידה

מאת שגית שלמה, שומרת המנגינות

“עלי וגם עלייך רואים את השנים / ואת יפה, פנים אל מול פנים.” (יעקב גלעד)

נכון שאחת השאלות הכי רווחות שאתם שומעים ביום יום היא: למי אתם דומים? 

חשבתי על כמה משמעות מכילה המילה “פנים”. כמה זוויות יש לה, כמה סיפורים היא מקפלת בתוכה, כמה שירים נכתבו עליה, כמה פנים יש לה -למילה “פנים”.. 

בעיניי האדם אינו אלא תבנית נוף פניו (בפראפראזה לטשרניחובסקי), ואני מבקשת לבדוק את הרעיון הזה דרך שירה. בחרתי שני שירים של משוררות אהובות עליי במיוחד: דליה רביקוביץ’ ולאה גולדברג, ודרכם אנסה גם למצוא משמעות. 

רקמה מדויקת /דליה רביקוביץ’

אני מסתכלת בקטן הזה

ורואה את פרח לב הזהב מונח על הכר.

פיו פתוח.

עיניו משורטטות בעדינות.

ראשו מופקד בחלומות טובים.

כבר הפליג ממני והלאה.

גביניו הדקים מתוחים כציור.

אין רקמה מדויקת ממנו.

 

אני הולכת אליי /לאה גולדברג

השנים פרכסו את פני 

בזיכרון אהבות 

וענדו לראשי חוטי כסף קלים 

עד יפיתי מאוד. 

בעיני נשקפים 

הנופים. 

ודרכים שעברתי 

ישרו צעדי – 

עיפים ויפים. 

אם תראני עכשיו 

לא תכיר את – תמוליך – 

אני הולכת אלי 

בפנים שביקשת לשוא 

כשהלכתי אליך. 

לשמיעת השיר ביוטיוב לחץ כאן 

 

פני המשמעות כפרח לב הזהב

השימוש שעושה רביקוביץ’ בצירוף “פרח לב הזהב” אינו מקרי בהקשר של הפנים ושולח אותנו הקוראים לסיפור הילדים המופלא שנכתב לפני קרוב למאה שנה (1930) ע”י שלמה זלמן אריאל וזכה מאז למספר רב של גרסאות. זהו אותו פרח מיוחל שצעיר הבנים נשלח להביא לאמו החולה ובדרך אליו מאבד את כל שהיה לו. 

האנלוגיה לעולם המשמעות מתבקשת- החיפוש אחר הפרח כמו החיפוש אחר המשמעות- פני שניהם: לב זהב- טהורים, נקיים, ראשוניים. 

זה הזכיר לי את הציטוט: “במרדף אחר הידע בכל יום דבר מה נרכש, במרדף אחר התבונה בכל יום דבר מה נשמט” (לאו דזה) 

עוד ניתן ללמוד מהסיפור המקורי: כפי שהילד מגיע ליעדו (אגב מדובר בצעיר הבנים מה שעוד מוסיף על התום הפשטות והניקיון) ומביא לאמו את הפרח וע”י כך להחלמתה והיא מצידה מחבקת אותו עד שמבריא מפצעי המסע, כך גם בעולם המשמעות- היציאה מעצמי למען האחר היא הפשר האמיתי וממנה אני נתרם ו”מחלים”.  

עייפות ויופי- הילכו שניים יחדיו?

פני הילד מתוארות בשיר הראשון כמלאכת רקמה, עיניים משורטטות, גבינים דקים כציור ובשיר השני פני האישה הבוגרת בעיני עצמה כמפורכסות ומשקפות נופים רחוקים אך אלה כמו אלה עייפים ויפיםעייפות ויופי מתהווה -לקראת החיים (אצל רביקוביץ’) ומהחיים (אצל גולדברג). 

אגב, מעניינת ההתבוננות במילים- עיף – יעף המשוכלות בעיצוריהן שפירושן עייפות, לאות בדרגות שונות , אך יעף, מתחבר לי גם למעוף, תעופה, התרוממות. הוא גם מצג טיסה המכוון אל על. 

ואם נקביל זאת לעולם המשמעות- הדרך אליה אינה פשוטה כלל ועיקר אך המבט נשא כלפי מעלה, אל היופי הנשגב כשאנחנו בכיוון הנכון. 

רעיון זה מחבר אותי לדימוי של המטוס שמשתמש בו ויקטור פראנקל להמחשת  מימד הרוח ,כפי שמביא אותו הלוגותרפיסט ג’וזף פאברי:

“כל זמן שהוא נוסע על המסלול , מתנהג מטוס כמו מכונית ; סגולותיו האמיתיות מתגלות רק כשהוא ממריא , לחלל התלת מימדי. והנמשל הוא שבן אדם הוא אמנם בעל חיים , אך הוא הרבה יותר מזה, מימד שלם יותר מבעל חיים. רק כשאנחנו מתעלים במימד הרוחני , נהפכים אנו לבני אדם במלוא מובן המילה.”  

גם הדמיון הצלילי וגם אופן הניסוח שבחרה בהם המשוררת -“עייפים ויפים”- אינם מקריים, והם מוכיחים את העדר הסתירה בין שתי המילים. עייפות ויופי הולכים יד ביד, משמעות ופעולה אקטיבית גם אם תובעת מאמץ דרות זו בצד זו. אני לא יכולה שלא לצטט כאן את אמי היקרה, מירה חן, מלאת חוכמת החיים שתמיד אומרת בורסיות שונות את המשפט:” כדי להצליח/ להתקדם צריך לסבול קצת” (ובטוניסאית זה נשמע אפילו עוד יותר משכנע..). צודקת. רק צריך להסתכל על המילים “סבל”, “קושי”, “מאמץ” “עייפות” ודומיהן מנקודת מבט קצת אחרת.. כזו שמאפשרת מוצא.. כל זאת בעידן האינסטנט, והקלות (גם קלות ראש).

כמו כן פני הילד כמו פני הבוגרת בשירים- בסוף חוזרות אל עצמן- “כבר הפליג ממני והלאה” (רביקוביץ), “אני הולכת אליי” (גולדברג).  כך גם המשמעות. כשהתרחשה חוזר המשוב אל האדם עצמו. 

דרך הפנים הכפולה

אני רואה את הצירוף “דרך הפנים” ככפל משמעות- דרך כאמצעי, כמתווך ודרך כמסלול, מתווה, מהות. באמצעות הפנים- העיניים המשורטטות, הפה הפתוח וכו’ רואה הדוברת של רביקוביץ’ את הדרך שבנה עושה “בחלומות טובים”, “הפליג ממני והלאה” ואפילו “פרח לב הזהב” המגלם בתוכו דרך.

בשיר של לאה גולדברג בולטת אפילו עוד יותר כפילות זאת. הדרכים שעברה, הנופים שנשקפו, האהבות שחוותה, הצעדים שצעדה- כל אלה נבטים מבעד לפנים המפורכסות, לעיניים המשקפות חיים, לשיער הכסוף מלא היופי.

דרך זאת על כפילותה מאפיינת את עולם המשמעות שבו אנחנו צועדים אל עבר תכלית כלשהי ובדרך פוגשים רמזים לה שאם השכלנו לזהותם פני המשמעות שלנו תופענה במלוא הדרן.    

פנים כמו טביעת אצבע

אולי יש דומים לי, אולי מזכירים אותי אבל כמותי בדיוק אין.

מעשה הרקמה של רביקוביץ הוא טוויה חד פעמית שאין שניה זה. כל המכלול הייחודי לבנה של הדוברת מביא לשלם שלא ישווה לאיש ולכן היא כל כך מתפעלת ממנו. 

גם לאה גולדברג מבקשת להדגיש את ייחודיות הפנים : “אני הולכת אליי בפנים שביקשת לשווא כשהלכתי אליך”. כשהדוברת באה אצל עצמה , נאמנה למי שהיא -מודגשת ייחודיותה במלוא עוצמתה.  

בעולם המשמעות נכנה זאת ייחודיות האדם, כפי שכותב פראנקל: “שום אדם אינו יכול לבוא במקומו של אדם אחר- בשל ייחודיות מהותו של כל אדם”-הפנים הן מהות.

עושר לשוני כעושר משמעותי 

משפחת מילים מאותו מקור שורשי מפתיעה בעושר המשמעות שלה- המילים “פנימה” ו”לפנים” (לעומת מאחור) ואף הביטוי “לפניי ולפנים” (המקום הקדוש בבית המקדש ובהשאלה: באופן מעמיק ויסודי; בהיכרות מעמיקה ובבקיאות רבה. ) מחזקות את הרעיון שכשאדם מסתכל עמוק פנימה שם נמצאת הקדושה האמיתית, שם נמצאות התשובות ומכאן יכול לצעוד קדימה

מקדמת את פניכם/ן

לסיום, פתאום קראתי את הביטוי “לקדם את פני” שפירושו: לצאת לקראת, לברך- בקריאה אחרת, בעיניים חדשות. 

עלינו לברך את פנינו שלנו, פנינו המוחשיות על הזמן המכה בהן, על הקמטים החרושים בעורן, על הכתמים וסימני הדרך שהתווספו להן במהלך השנים . עלינו לקדם אותן- לתת להן בגאווה ללכת קדימה, לפני כל השאר.

הן נולדות יום יום מחדש, שעה שעה, ובכל רגע ניתן למצוא בהם יופי (ולא רק דופי) 

הן רקמה מדויקת בכל גיל ובכל שלב, ומכאן גם שם הפוסט “מלידה ללידה”

You may also like

על מהנדסים, רגשות ומנועי משמעות
עוגן הרם! ספינת חיינו בדרך אל המשמעות 
עקרונות וערכים בפילוסופיה הפראנקליאנית
מחוה עד חוה לא קמה כחוה

Leave a Reply