מגזין בלוגותרפיה

פזמון חוזר למשמעות 

מאת שגית שלמה, לוגותרפיסטית, חוקרת שירה ומשמעות, מחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות”

“מציאת המשמעות כרוכה לפי פרנקל בזיהוי ובפענוח נכון של הרמזים שאנו מקבלים כל הזמן, במעין מבחן “רב ברירה” בו עלינו למצוא את התשובה המדויקת ביותר עבורנו בכל רגע ורגע.” (מתוך הספר: שירת המשמעות/ שגית שלמה)  

מכירים את זה שמתחיל להתנגן בראשכם שיר ואיננו פוסק? 

שאתם מזמזמים אותו ב”לופ” בכל מקום בו אתם נמצאים? 

שהוא “נתקע” ולא מרפה למשך ימים ושבועות? 

אז לי זה קורה המון וחשבתי שחוויה מעין זאת היא הזדמנות פז לגלות משמעות, שזאת זעקה של המשמעות ש נַעֲנֶה / נֵעָנֶה לה, שנגיב לקריאתה, שנשיב לשאלתה. 

כחוקרת שירה ומשמעות בחיים, כמי שעשתה את ההתמחות הטיפולית בנושא וכמי שבודקת וחווה את זה על עצמה יום יום אני יודעת שהשיר-כוחו רב הרבה יותר מכפי שנדמה לנו- בהשתקפות שלנו, בחשיפת אמיתות מתוכנו, בחדירה למקום אותנטי ועמוק שלעיתים מודחק אצלנו מסיבות כאלה ואחרות, בהעלאת האפשרות למצוא ולזהות משמעויות או לפחות פוטנציאליים שלהן. 

תשומת לב לקריאתו הכפולה  (הוא קורא לנו ואנו קוראים דרכו- כפי שהצעתי בספרי “שירת המשמעות”) מזמנת לנו מעין פיצוח מסר סמוי וגילויים מרתקים שעשויים לקרב אותנו אל ערכינו ואל הגשמתם.

משמעות מצבית  

לדברי פרנקל, אנו עוברים במשך חיינו מן הלידה עד למוות, שרשרת ייחודית של מצבים, וכל מצב וכל רגע שאינם ניתנים לשחזור, מציעים לנו משמעות אפשרית מסוימת. אם נענה להצעות הרגעיות האלו, יהיו חיינו משמעיים. מרגע לרגע משתנה משמעות הרגע, וכן גם מאדם לאדם. שום מצב אינו חוזר על עצמו וכל מצב מחייב תשובה משלו. 

השיר הוא מצב ייחודי שכזה ותפקידינו להתייחס אליו לפני שיחלוף ולא ישוב עוד, לפחות לא באותה הצורה והתצורה ולא עם אותה קריאה בדיוק.

אני אנסה להדגים את הרעיון דרך שיר שלא מפסיק להזדמזם בפי, בראשי ובלבי לאחרונה, פזמון חדש של קרן פלס “באת לי פתאום”- שמילותיו מועטות אך הוא מגלם בתוכו רעיונות חשובים. 

לשמיעת השיר –  לחץ כאן לקישור ליוטיוב:   

“והעיר שקטה

והשמיים התכסו בעלטה

עד התהום.

זו כמעט הייתה

שעת בין הערביים של חיי

אבל את באת לי פתאום.

למילות השיר במלואן לחץ כאן

מודעות לסופיות החיים 

השיר פותח באווירה אפלולית, קודרת, מלנכולית משהו: “העיר שקטה”, “והשמיים התכסו בעלטה/ עד התהום”, “היה מעונן”. באנלוגיה לחיים התחושה היא שהדוברת מבינה שאינה צעירה עוד, ימי בחרותה חלפו, אינה יכולה עוד להגיד ש”כל החיים לפניה” כי היא מגלה את ארעיותה וזמניותה בעולם הזה, את הרעיון הכמעט מוכחש אצל רובנו – שהחיים בני חלוף. זאת תובנה שאינה קלה לעיכול ולמחיה ויש בה פוטנציאל לעורר בנו תחושות כגון: חוסר אונים , אזלת יד, עצבות, דיכאון וחוסר משמעות בחיינו.      

בשפה הלוגותרפית אנחנו מכנים זאת: “ריק קיומי”

רגע לפני שיהיה מאוחר

המילה “כמעט” היא מוטיב חוזר בשיר ובאה להדגיש בעיניי את החשיבות של “לא לאחר את הרכבת”, של הזדמנויות שלא תחזורנה, של אפשרויות שהן חד פעמיות ושומה עלינו לא לתת להן לחמוק מידינו. הכותבת משתמשת במטאפורה נפלאה לציון נקודת זמן כרונולוגית אך בעיקר מנטלית בחיי הדוברת שלה- “זו כמעט הייתה/ שעת בין הערביים של חיי”, שעת הדמדומים, שקיעת השמש, תחילת הלילה כלומר: אולי עייפות החומר, תחושה שהזמן אוזל, מצב של בדידות, של רגעים שבהם שאלת ה”בשביל מה?” עולה וצפה ביתר שאת. רעיון הקיום שלנו וחשיבותו עומד בסימן שאלה גדול כפי שכתוב בשיר: “כמעט שקעתי”, “כמעט נגמלתי מלחלום”.  

באת לי 

המשפט שנושא את שמו של השיר, מחזיק את עיקרו, וחוזר בסיומו של כל בית הוא “באת לי פתאום”, רוצה לומר: בתוך חווית המלנכוליה העוטפת את חיי הדוברת בהווה יש נקודת אור- הנמענת, מי שהיא לא תהיה- חברה, מאהבת, תובנה עמוקה ואולי אפילו המשמעות עצמה (אל תתנו לקליפ לתעתע בכם ולהכתיב לכם את התשובה- זוהי תשובתה של הכותבת בלבד, האינטרפרטציה הסובייקטיבית. לכל אחת מאתנו יש את הנמענת האישית שלה). מעניין ההבדל בין “באת לי” לבין “באת אלי” (שמופיע פעם אחת בלבד). הכוונה ב- “לי” בעיניי היא בשבילי, עבורי, למעני- משמעות נפשית-רוחנית לעומת “אליי” שהיא יותר פיזית, עניין של מיקום מ..אל…

“פתאומית לעד” / אלתרמן

רמז משמעות או בלשון הלוגותרפית “רמז לוגו” הינו “משפט, מילה או רמז בלתי מילולי כגון טון פתאומי של התרגשות המרמז על דבר מה משמעותי בעיני “המחפש” (פאברי, 1992)

נראה כי הדוברת בשיר מקבלת את אותו סימן, חווה חוויה בלתי מילולית, רגעית, פתאומית שמעוררת אותה לחיים, שמחזירה לה את התקווה, את האמונה ב”יש” ללא תנאי, בכל גיל ובכל מצב שהלוא המשמעות אינה מותנית בדבר, היא מחוצה לאדם במובן שקשורה לנמען כלשהו או למטרה שעליו להשיג. נראה כי החיבור הזה עם ה”משמעות”, באשר היא, עורר את הדוברת בשיר, ודינו שישאר לנצח.   

“אלוהי ההפתעות” / נ. אלתרמן 

הכותבת בוחרת להנכיח במפגש עם הנמענת גם את דמות האל: “אלוהים שומר מקום בקצה היום”.

אותו קול אלוהי יתפרש בלוגותרפיה כמשיכת האדם כלפי מעלה אל עבר המשמעות, כקריאת החיים להגשמתה. במילים אחרות: להבנתי הצורך של הדוברת במשמעות חזק מכל צורך אחר ומכל מציאות חיים, מאתגרת ככל שתהיה. סטיבן פולדר בספרו “ערות בחיי היום יום” טוען שהתעוררות ונוכחות עמוקה בכל רגע ורגע

חדירת השיר ללא מודע הרוחני
חדירת השיר ללא מודע הרוחני

של חיינו בעולם היא תרגול של אחדות. כך אנו פוגשים את האלוהי, הכולל הן אותנו והן את העולם (פולדר, 2016). זה מחבר אותי למימד הטרנסנדנטי שפרנקל עוסק בו רבות בין היתר בספרו “האל הלא מודע”. הטרנסנדנטי משמעו ה”מעבר” אבל לאו דווקא מעבר לעולם הפיזיקלי..

הטרנסנדנטי נותן לנו טעם של הבלתי רגיל, האינסופי, בתוך עצמנו או בעולם הסובב אותנו. יש שקוראים לו “אלוהים”, חוויה מיסטית, יופיו של פרח, חיוכו של ילד או יצירה מוסיקלית (יגורי, 2016). כך אני מרגישה שדוברת השיר חשה במפגש עם הנמענת- חוויה שמעניקה לה את הבלתי רגיל.. או שבעצם היא מוצאת פתאום ברגיל את הבלתי רגיל.

“הן לחיים”

הלוגותרפיה היא גישה הקוראת לחיוב החיים, למילויים במשמעות. זאת למרות האתגרים והסבל הבלתי נמנעים שהם מנת חלקו של כל יצור אנושי. פרנקל בחייו ידע שכול, רעב וסבל אינסופי כשחווה את מאורעות השואה על בשרו והיה בארבעה מחנות ריכוז. הוא איבד כמעט את כל קרוביו ואף על פי כן נאחז בחיים, בזמן היותו אסיר במחנות (תוך ציפיה להשלמת ספרו המציג את תורתו, תורת הלוגותרפיה) ולאחר המלחמה. 

גם השיר מחזיק את הדואליות שבתוכה אנו מתקיימים- המודעות לקמילה, לסופיות לכאב ולסבל ומנגד לקידוש החיים ולמשמעות המגולמת בהם תמיד.  

להלחין את המשמעות  

חלק ניכר מהחיבור שלי לשיר הנדון טמון בלחנו. הספרות התיאורטית מראה כי המרכיבים המוסיקליים של שיר משקפים לעיתים קרובות היבטים שאינם מודעים מן העולם הפנימי הקשורים בפנטזיות, משאלות, דחפים ומתחים (Kohut ,1956) ואפשר שהמנגינה מספרת לי על איזושהי ציפיה לחיבור אנושי חזק ובעל ערך למשמעות עמוקה שכיוונה עדיין אינו נהיר לי דיו ועליי להעמיק בו.   

עוד מראה המחקר כי במרכיבים המוסיקליים קיימים רכיבים מייצבים המסייעים להפחתת רמת המתח במוסיקה וממלאים פונקציה של ארגון, הבניה ורגיעה, לדוגמה: בתים+פזמון, משקל קבוע, חזרות, מלודיות ומקצביות. השיר “באת לי פתאום” נענה למאפיינים אלה בחזרתיות הרעיונית המילולית והריתמית שלו, בפזמון החוזר ובמלודיה הנעימה. 

לסיום, 

רחל שפירא בשירה “חלומות” ממליצה בפרשנות שלי לפתוח את תריסי החלומות ולמצוא בהם רמזים- רמזי משמעות: “אל תסב את פניך/ אתה מלא דברים כמוסים/ אל תגיף את התריסים/ חפש בין המילים…”. אני מציעה לנו לא להסב את פנינו כששיר “מתביית” אצלנו, כשהוא זועק אלינו – עצרו! באתי לגלות לכם סוד! פתחו את לבכם ורוחכם לקראתי! 

כפל המשמעות שבכותרת “פזמון חוזר למשמעות” מציע לנו בעצם להקשיב רוב קשב לפזמון החוזר בשירים שדבקים בנו כי יש סיכוי שאותו הפזמון יחזיר אותנו אל המשמעויות בחיינו.  

רשימת מקורות:

יגורי, ת’ (2016). פתרון חידת המשמעות. הוצאת כרמל 

פאברי, ג’ (1992). ציוני דרך למשמעות. אח. 

פולדר, ס’ (2016). ערות בחיי היום יום. הוצאת פרדס  

שלמה, ש’ (2019). שירת המשמעות- לוגותרפיה בין תיאוריה למעשה. 

איור מתוך:  Siegel, A. The Place for Synchronicity in Logotherapy

Image by Bruno /Germany from Pixabay 

נכתב ע"י שגית שלמה

שגית שלמה
שגית שלמה, דוקטורנטית לפילוסופיה, חוקרת שירה ומשמעות ומכונה גם "שומרת המנגינות". בעלת הסמכה כלוגותרפיסטית, Diplomate in Clinical Logotherapy מטעם Viktor Frankl institute USA. עוסקת בפיתוח תכנים, מרצה ומנחת סדנאות וכן משמשת כיועצת התוכן של מגזין "בלוגותרפיה". מחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות” אשר משמש קהל קוראים רחב ואנשי מקצוע.

אחרים קראו גם את:

צוות חיובי כן

אמנות אמירת ה”כן”

“הפניה אל החיובי היא הפניה אל המשמעותי”/ לוקאס לאחר שניסיתי לחקור את אמנות אמירת ה”לא” …

כתיבת תגובה