מעליות אל האהבה

מאת שגית שלמה, שומרת המנגינות

מעליות אל האהבה

"בעיני האוהב לא תכונה כזאת או אחרת של בן הזוג מוצאת חן, אלא הוא עצמו.. העובדה שאינו בר החלפה" (ויקטור פראנקל*)   

מה עובר לך בראש כשאת חושבת על מעליות? 

פחד? לחץ? קלסטרופוביה? חוסר שליטה? ירידה? 

או אולי דווקא 

תנועה? מעבר? שינוי? שחרור? מפגש? עליה?  

ואולי הכל יחד- תלוי בזמן, בנסיבות החיים, במקום.. 

ה"מעליות" של דודו טסה בשירו העונה לשם זה מייצגות בעיניי את הכוחות, הלעיתים מנוגדים, הפועלים על כל אחד ואחת מאיתנו במהלך חיינו. 

אנחנו עולים ויורדים ומתרסקים אך מקווים להיות גבוהים , להיות מעל כל ההתרחשויות בשני מובנים: 

האחד, להיות מסוגלים להתבונן בעצמינו, על חיינו קצת מבחוץ, בפרספקטיבה, בפרופורציות, 

והשני, להצליח להתעלות מעל הקשיים והמהמורות שבדרך, להיות במימד גבוה מבחינה רוחנית, להיות לפי פרופ' ויקטור פרנקל בסקאלה האנכית שקצותיה סבל ומשמעות (לעומת -זאת האופקית שקצותיה הצלחה וכשלון והיא פועלת על רבדים נמוכים יותר). 

 הדבר היחיד שמצליח לסייע לדובר בשיר לעשות את שני אלה זוהי האהבה- האהבה הרוחנית, "הנואטית" כפי שהיא מכונה בעולם המשמעות ומתבטאת במבט בשיר, ובאור שבני הזוג מפיצים זה על זו וזו עבור זה.

דבר לא חסר באהבה הזאת, ויש בה הסתפקות בדברים הקטנים "גם אם הם מעט", 

הנתינה איננה מחסירה דבר מבני הזוג כי אם ההפך- היא מרחיבה ומעשירה את הוויתם: "אני קוטף לך את כל הפרחים/ וגינתי פורחת ללא הרף"

 עוד ממאפייניה של אהבה זו לפי השיר הם קרבה ואינטימיות: "פותחת בלבך עוד איזו דלת", האדרת יופיו של האחר "אתה יפה אלוהים יודע כמה", 

התמסרות וראיית האחר: "אני אלך איתך לאן שתרצה", ותחושת קדושה:  

"אני חורזת שרשרת מילים/ מפחדת לאבד אותה בדרך", "אני שומרת את הדברים הטובים".

העולם נראה טוב יותר בזכות בן הזוג, אפילו בחושך: "מתבונן בך לעת ערב, ערב טוב" 

השיר מציג מציאות קשה ולא יציבה של הדובר: 

"כלום לא נוגע", "ברגליים פצועות". לא בכדי משתמש במטאפורה של המעליות, שמחזיקה במאפייניה אולי את חוסר היציבות ואת הטלטלות הבלתי פוסקות של החיים. 

אבל היכולת של הדובר לראות למרות הכל "בעיניים פקוחות" אור בתוך החושך, סדקים של טוב בדמות האהבה והאהובה מנחמים אותו ואולי גם אותנו הקוראים, שיש תמיד תקווה ברוח, באהבת הרוח וברוח האהבה. 

לסיום, השיר בעיניי מדגיש את ההבדל בין המשתנה לקבוע, בין הכאוטי לברור ולמאורגן, בין הכאב והסבל לרגעי היופי,  

בין הריק הקיומי למשמעות, בין החיים לאהבה.   

* פרנקל, ו' (2010). הרופא והנפש. יסודות הלוגותרפיה והאנליזה האקזיסטנציאלית. הוצ' דביר

למילות השיר  "מעליות"  / דודו טסה לחץ כאן לקישור לשירונט

שגית שלמה, מחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות”, עוסקת בכתיבה ובחקר שירה ומשמעות. 

Photo by Timur Romanov on Unsplash

נכתב ע"י שגית שלמה

שגית שלמה, סטודנטית לתאר שלישי (Ph.D), בוגרת התוכנית ללוגותרפיה באוניברסיטה תל אביב ו Viktor Frankl institute USA ומוסמכת Diplomate in Clinical Logotherapy מטעם מכון ויקטור פרנקל ארה”ב Viktor Frankl institute USA ,​בעלת תואר BA בלשון וספרות ו- MA במנהל ומנהיגות החינוך -אוניברסיטה תל-אביב. חוקרת שירה ומשמעות, ומלווה את התפתחות האתר מראשיתו כיועצת תוכן מקצועית וככותבת תוכן ומאמרים. ​מחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה למעשה” אשר משמש קהל קוראים רחב, חוקרים ומטפלים.

אחרים קראו גם את:

חירות משמעות

החירות למשמעות

החירות למשמעות  אז אנחנו אולי יודעים מאיפה באנו אך האם ברור לנו גם לאן אנחנו …

כתיבת תגובה

דילוג לתוכן