מחשבות על אהבה ומשמעות 

מאת שגית שלמה, לוגותרפיסטית, חוקרת שירה ומשמעות ומחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות”

מחשבות על אהבה ומשמעות 

“מתוך התמסרות ל”אתה” האוהב זוכה בהעשרה פנימית החורגת מעבר ל”אתה” הזה.” (פרנקל, 2010)

דבר אחד למדתי בחיי- ככל שאחשוב על אהבה, אחווה אותה, אהדוף אותה, אתפלמס איתה ועליה, אהרהר בה, אחקור אותה, אשיר אותה, אכתוב עליה- כך אבין אותה פחות. הוגי דעות, סופרים, משוררים ואנשי רוח ניסו לפצח רעיון זה, לגלות את פניה “האמיתיים” של האהבה, וכמספר המנסים מספר ההגדרות. קטונתי מלהצליח לעשות זאת בכוחות עצמי, ובכל זאת זה לא מרפה את ידיי ולא מונע ממני מלהמשיך לנסות. נכון יותר לומר- אין לי שליטה על הצורך בפענוח. בגילוי משמעות האהבה, כמו לרובנו.  

כתבתי לא מעט על אהבה, על סוגי ומאפייניה בכלל ולפי הלוגותרפיה בפרט (ניתן לקרא לחץ כאן) 

הפעם ארצה להתמקד במחשבות עליה, בהרהורים, בחלומות, בזכרונות- ובחלקם של כל אלה במשמעות שהיא מקבלת. במילים אחרות, לקיחת מרחק מה ממנה, הוצאת הפיסיות שהיא מנת חלקה מאפשרת אולי להתקרב לזיקוק מהותה. 

אחד האירועים שהשפיעו על ויקטור פרנקל במיוחד בהכרת החשיבות של משמעות החיים והביאו אותו לפיתוח ולגיבוש תורת הלוגותרפיה הוא כאשר צעד ביחד עם חבריו האסירים לעבודה וחש שאשתו נוכחת בתוך נפשו. באותו רגע הבין שהאדם, גם בנסיבות חייו האיומות ביותר, מסוגל להרגיש, ולו רק לרגע, שמחה מעצם המחשבה וההרהורים על דמות אהובה. (גוטמן, 2007)

[gdlr_styled_box content_color=”#ffffff” background_color=”#99acbf” corner_color=”#0163bf” ]”רוחי דבקה בדמות אשתי וציירה את קוויה בחדות מפליאה. שמעתי אותה משיבה על שאלותיי, ראיתי את חיוכה, את מבטה הגלוי והמעודד. מבטה – ואחת היא אם היה ממשי או לא – היה מזהיר באורו אותה שעה יותר מן השמש העולה… אדם שלא נותר לו כלום בעולם הזה, עדיין מסוגל לדעת טעם אושר, ולו לרגע קל, בהתבוננו אל דמות הנפש האהובה עליו” 

(פרנקל, 1970)[/gdlr_styled_box]

קריאת האהבה

“הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי,

הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ

קוֹל קוֹרֵא בְּעֹז, קוֹל בּוֹכֶה בִּדְמִי

וּמֵעַל לַזְּמַן מְצַוֶּה בְּרָכָה?..” (רחל)

“החיים קוראים לנו”, כך גורסת הלוגותרפיה. מציאת משמעות כרוכה בהענות לקריאה הרגעית, לקול המצפון, במציאת התשובה הנכונה לנו, בבחירה מדוייקת ובתגובה אקטיבית. 

כך גם האהבה- היא קוראת לנו בעוצמה, בחוזקה, בעוז, בדמי ותפקידנו לא להתעלם ממנה.

אף אם הקריאה אינטואיטיבית, אינה מוחשית ואינה ניתנת להבנה ולהמשגה- התגובה היא קונקרטית לחלוטין, גם אם לעיתים הקונקרטיזיציה תתבטא בנקיטת עמדה, בקבלת הדין בגבורה- למשל דין המרחק, דין הפרידה, דין המוות, דין הגורל האכזר.  

זיכרון האהבה

..ואז כמו עוגן משוחרר

אני שוקע בתנופה

אל זיכרון יפה שלך

אל מחשבות על אהבה..”

 (עידן חביב)

 *כל הזכויות שמורות ליוצרים

אהבה היא צרור זיכרונות. גם אם היא נוכחת, פיזית, קיימת בזמן נתון באותו הרגע היא כבר הופכת לנחלת עבר. מכאן שראוי לנו ליצור זיכרונות משובחים, עשירים, מרוממים נפש ורוח מתחושות האהבה על מנת שננצור אותם בלבנו והם יוכלו לשמש לנו תמיד נקודת משען , נחמה,  “עוגן משוחרר” כמילותיו של חביב ומשמעות חוויתית של טוב שאנו מקבלים מן העולם. 

[gdlr_styled_box content_color=”#ffffff” background_color=”#99acbf” corner_color=”#0163bf]

הצנעת האהבה

“הִיא בְּלִבִּי עַכְשָׁו, בְּתוֹךְ לִבִּי,

כְּמוֹ הַרְבֵּה צְלָלִים

כְּמוֹ הַרְבֵּה שְׁבִילִיםImage by Ivonne Nöhren from Pixabay

כְּמוֹ עָשָׁן.

הִיא רַק שֶׁלִּי עַכְשָׁו, הִיא בְּחוֹבִי,

כְּנוֹף הַרְבֵּה עָלִים

כְּמֵי נָהָר כְּחֻלִּים,

עַכְשָׁו הִיא כָּאן..” (תרצה אתר)

*כל הזכויות שמורות ליוצרים

[/gdlr_styled_box]
לדידו של פרנקל אין לצפות לאהבה ולא להציג אותה לראווה בפני כל. היא חומקת מפומביות בשל קדושתה, וסכנת החילול שלה נובעת מאובדן הבלתי אמצעיות המאפיינת אותה. היא מאויימת ע”י הפיכתה למושא בעיני אחרים ובעיני האדם עצמו כך שהייחוד המקורי עלול להעלם. האקזיסטנציאליות שלה עלולה להתמוסס לכלל עובדתיות גרידא. פרנקל מכנה זאת “הסתמת העצמיות” (פרנקל, 2010)

האהבה נמצאת בתוך הלב פנימה, כמילות השיר של תרצה אתר, לא ניתן לראותה אלא להרגישה בלבד. כמו כן שלל הדימויים של האהבה לטבע מרחיקים אותה מישירות ומוחצנות והופכים אותה למשהו סמוי מן העין. הסמלים המייצגים אותה בשיר- שבילים, צללים, מי נהר כחולים, עלים- נתונים לפרשנות ולסובייקטיביות של כל אוהב באשר הוא. 

“שימני כחותם על לבך”/ שיר השירים ח 6

“נַפְשִׁי בְּךָ כְּמוֹ סִימָנִיָּה

גַּם אִם אֶפְתַּח אוֹתְךָ בְּעוֹד שְׁלֹשִׁים שָׁנָה

אֵדַע אֵיפֹה הָיִיתִי” 

(איריס אליה-כהן)

*כל הזכויות שמורות ליוצרים

“..אולי בך מאז לא הגיתי

ולכן את עמי כחותם.

אולי מעולם לא היית לי,

לכן לי היית לעולם..” 

(על הסף/ נתן אלתרמן)

*כל הזכויות שמורות ליוצרים

להאמין באהבה משמע להכיר בנצחיותה. להכיר בקיומה זה לזהות את טביעת האצבע הייחודית של האוהבים זה בנפשו של זולתו. כמו הסיפור של פרנקל במחנה (ר’ לעיל)- עצם המחשבה על אהובתו והעלאת דמותה בעיני רוחו רוממה את רוחו והפכה את המציאות בעיניו לנסבלת ואפשרית יותר.

קדושת האהבה

“ישובו הצדדים להזכר בכמיהת הלב

בבקשה העמוקה

לראות זה בזו

קודש” / רחלי ראובן

להגות באהבה זה לגעת בנואוס, במימד האנושי העמוק שבאדם. לדבר על אהבה זה להבין את קדושתה, את היותה שייכת לספירה רוחנית גבוהה, את העובדה שלא ניתן לעשות לה רדוקציה, ואפילו מילים המנסות להתחקות אחריה יש לברור בקפידה וביתר זהירות הואיל והיא בסופו של דבר, במהותה מעל ומעבר לכל מילה שהיא.

מחשבה אחרונה על אהבה לעת עתה..

אריך פרום (1980-1900), פילוסוף ופסיכואנליטיקן מראשי הזרם ההומניסטי של הפסיכולוגיה, אליו השתייך גם ויקטור פרנקל, טען ש”הדרך היחידה והעיקרית לפתרון בעיית בדידותו הקיומית של האדם הוא אהבת אמת בהתאחדות בינאישית והתמזגות של נפש עם נפש שנייה.” (פרום, 2001 ,1956)

רשימת מקורות: 

גוטמן, ד’ (2007). האם איחרתי את הרכבת. הוצאת מודן

פרנקל, ו’ (1970). האדם מחפש משמעות: ממחנות המוות אל האקזיסטנתיאליזם. מבוא ללוגותרפיה. הוצאת דביר

פרנקל, ו’ (2010). הרופא והנפש. יסודות הלוגותרפיה והאנליזה האקזיסטנציאלית. הוצאת דביר

שלמה, ש’ (2019). שירת המשמעות. 

בתמונת הכותרת ראשית, בני הזוג מירה ואפי חן, הוריה של כותבת המאמר

Image by Ivonne Nöhren from Pixabay

 

נכתב ע"י שגית שלמה

שגית שלמה
שגית שלמה, דוקטורנטית לפילוסופיה, חוקרת שירה ומשמעות ומכונה גם "שומרת המנגינות". בעלת הסמכה כלוגותרפיסטית, Diplomate in Clinical Logotherapy מטעם Viktor Frankl institute USA. עוסקת בפיתוח תכנים, מרצה ומנחת סדנאות וכן משמשת כיועצת התוכן של מגזין "בלוגותרפיה". מחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות” אשר משמש קהל קוראים רחב ואנשי מקצוע.

אחרים קראו גם את:

ניהול מקדם משמעות

ניהול מקדם משמעות

מאמר מאת ד”ר דנה פרג, ראש תכנית התואר השני בהתנהגות ופיתוח ארגונים – בית ספר איבצ’ר …

כתיבת תגובה