מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
מאת שגית שלמה, שומרת המנגינות
מהי משמעות- כפירה או כפרה?
"בזמנים של ייאוש וספיקות , נאלץ לחפש "דת" במובנה הרחב ביותר, משמעות כלשהי שמתקבלת על דעתנו במצבנו הנתון , המיוחד לנו.. חיפושים אלה הם אישיים מאד.. ושעלינו לעסוק בהם , למרות שלעולם לא נהיה בטוחים בדרכנו או ביעדנו" / ג'וזף פאברי
כשקראתי את השיר "ערב יום הכיפורים" של המשוררת זלדה חשבתי על היום המיוחד הזה, על משמעותו הדתית, התרבותית, הלאומית אל מול זו הסובייקטיבית של כל אדם, זו שהרגע המיוחד הזה מזמן עבורו.
הרגשתי שבשיר מטשטשים הגבולות בין שתי משמעויות אלה, שיש תנועה מעניינת ומעין מטוטלת חומר-רוח, דימיון- מציאות, כללי- פרטיקולרי, דת-חילון,
ושאלתי את עצמי- האם יום הכיפורים הוא רק זמן כפרה או שיש בו גם מן הכפירה בקיים וחיפוש משמעות אחרת מהמקובל?
ערב יום הכיפורים/ זלדה
"..שָׂם אִמַּצְתָּ אוֹתִי אֶל לִבְּךָ הַדּוֹאֵב
לִפְנֵי הַכֹּל יָכוֹל
בְּטֶרֶם תֵּלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל עִם כֻּלָּם
בְּטֶרֶם תִּהְיֶה אֶחָד מִן הָעֵדָה
בַּהֵיכָל
אֶחָד מִן הֶעָצִים
בַּיַּעַר.."
(מילות השיר במלואן בסוף המאמר)
להפליג..
"בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים
הִפְלַגְנוּ"
כבר בתחילת השיר בוחרת המשוררת להשתמש בפועל "להפליג" שמחזיק את המשמעות הליטרלית- לשוט למרחקים, אך גם את זאת המטאפורית של דבר מה מוגזם, גדול מהחיים- כמו בשימוש בצירופים "להפליג בדימיון", "להפליג בשבח".
זה מייצר ציפייה למשהו אינסופי ובלתי מגודר, חסר גבולות.
לנסות..
לאחר הפתיחה הגרנדיוזית משהו באה זלדה, עוצרת את ה"התפרעות" שלוחת הרסן ותוחמת את ההפלגה- "מִנִּסְיוֹנוֹת שֶׁתַּמּוּ אֶל נִסְיוֹנוֹת שֶׁהֵחֵלּוּ".
היא מפתיעה אותי הקוראת פעמיים כאן- פעם אחת בחיבור בין ההפלגה לבין הניסיון, שיוצרים איזה דיסוננס, כי ניסיון נשמע כמו משהו מדוד, זהיר, מבוקר, והפלגה כאמור מיוחסת לים הגדול, למשהו יותר פרוע ומשוחרר (לפחות באסוסיאציות שלי).
ופעם שניה בבחירה המעניינת שלה להציג אותם, את הניסיונות, מהסוף להתחלה- מאלה שהסתיימו לאלה שהחלו.
גם ה"מנסה" בשיר, זהותו אינה ברורה- הניסיונות שאנחנו עשינו או שמא אלה שניסו אותנו. שוב היא מתעתעת בנו הקוראים. ההקשר ליום הכיפורים ולזהותה הביוגרפית של הכותבת כאישה דתיה מיד "זורק" אותנו הקוראים לתשובה המובנת מאליה- ניסיון האל אותנו, ובכל זאת- אני מבקשת "לכפור" בהנחה הזאת ולפחות להשאר עם השאלה במי מדובר. אולי גם וגם. המשך השיר אף מחזק "כפירה" זאת הואיל ונראה כי הדוברת בשיר משוחחת עם מושא אהבתה ומתייחסת אולי לניסיונות שלהם זה את/עם זה, שניהם מול החיים וגם מול האל.
להתחיל..
ושוב עולה התחושה העוצמתית של החג , אווירת הקדושה של יום הכיפורים בצירוף -"ראשית הזמן" שהוא בבחינת רגע מכונן בחיינו, אות משמיים לגורל שנקבע, מחיקת העבר והפניית המבט קדימה. מרגע זה מתחיל מניין שנותינו.
עד כדי כך חשוב היום הזה בעיני הדוברת שהופך בראשיתי, לדבריה.
המשך השיר מוסיף לתחושה נשגבת זו- הדממה, האי שהאיר ים.
אולם שוב השבירה המפתיעה הייחודית כל כך לזלדה- איך קרה כל האירוע הניסי והפלאי הזה? ביד אדם- בנרות. איזה היפוך מצליחה מילה אחת לייצר.
לאהוב..
מדיבור בגוף ראשון עוברת הדוברת לפניה ישירה, אישית שכמעט לא משאירה מקום לספק לגבי זהות הנמען.
"שָׂם אִמַּצְתָּ אוֹתִי אֶל לִבְּךָ הַדּוֹאֵב" – לפני העמידה מול הבורא, לפני התפילה המשותפת, לפני המיזוג עם העדה, עם ההיכל ואף- לפני המוות -מופיע רגע של התמזגות עם האהוב, של טוהר וניקיון ורוח אך גם של כאב אינסופי בחיבור המפתיע בשיר בין אימוץ, קרבה, הפנמה לבין לב מתייסר, סובל, מתענה. כאילו הסצינה הזאת של הדוברת עם מושאה הסובל, החיבור הרגעי לפני לכתו לתמיד מחזיקה את העינוי הכמעט קיומי שהוא ממאפייניו המרכזיים של החג אך לא פחות מכך של הדוברת ומושאה בשיר (ואולי של כולנו?)- של הכפרה או הכפירה? של ללכת עם הזרם או למצוא את הייחוד שלי בתוכו.
בנוסף- עולה בי המחשבה איפה זה בדיוק "שם" לפי הדוברת? אין כאן ציון של מקום התרחשות המפגש בין האוהבים. זה נשמע כמו אהבה נואטית בלשון הלוגותרפיה. יותר במובן של חוויה רוחנית עילאית מאשר פיסית.
לסיום, אני מרגישה שלמרות הכפילות המגולמת במילותיה המופלאות והחודרות לנימי הנשמה של זלדה יש כאן הכרעה, לא רק הכרעה פיסית של חיים ומוות, של עמידה בניסיון או כישלון בו אלא בחירה באהבה, ובאהבה לאדם, בשר ודם.
רשימת מקורות
מישקובסקי, ז' (1977). הלוא הר, הלוא אש". הוצאת הקיבוץ המאוחד
פאברי, ג' (1983). המשמעות של החייך. ספריית פועלים
מילות השיר במלואו:
השיר "ערב יום הכיפורים" פורסם בקובץ השירים "הלא הר הלא אש" מאת המשוררת הישראלית זלדה, אשר יצא לאור בשנת ה'תשל"ז 1977 בהוצאת הקיבוץ המאוחד. כל הזכויות שמורות למחברת השיר ולהוצאת הקיבוץ המאוחד
ערב יום הכיפורים / זלדה
בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים
הִפְלַגְנוּ
מִנִּסְיוֹנוֹת שֶׁתַּמּוּ אֶל נִסְיוֹנוֹת שֶׁהֵחֵלּוּ
עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים הָיָה לָנוּ
רֵאשִׁית הַזְּמַן
בְּדִמְמַת אִי שֶׁהֵאִיר
יָם
בְּנֵרוֹת
שָׂם אִמַּצְתָּ אוֹתִי אֶל לִבְּךָ הַדּוֹאֵב
לִפְנֵי הַכֹּל יָכוֹל
בְּטֶרֶם תֵּלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל עִם כֻּלָּם
בְּטֶרֶם תִּהְיֶה אֶחָד מִן הָעֵדָה
בַּהֵיכָל
אֶחָד מִן הֶעָצִים
בַּיַּעַר
על הכותבת, שגית שלמה, מחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות”, בוגרת המחזור הראשון של תכנית Associate in Logotherapy באוניברסיטת תל אביב ומוסמכת כ־ Diplomate in Clinical Logotherapy מטעם Viktor Frankl institute USA. שגית עוסקת בכתיבה ובחקר שירה ומשמעות, מרצה במסגרות שונות ומנחת קבוצות בתחומי לוגותרפיה ומשמעות.
Image by Heather Truett from Pixabay
