להלך בין השמשות 

מאת שגית שלמה, לוגותרפיסטית,  Diplomate in Clinical Logotherapy מטעם Viktor Frankl institute USA, עוסקת בכתיבה ובחקר שירה ומשמעות. מחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות”

להלך בין השמשות 

“הקיום האנושי מכוון למשהו אחר מאשר העצמי, או ליתר דיוק, למען משהו או אדם אחר מעצמי, כלומר למילוי משמעויות, או לפגישת בני אדם אחרים מתוך חיבה. ורק במידה שבה אדם חי את התעלותו מעל ומעבר לעצמו הוא נעשה בן אדם ומממש את עצמו”  Frankl, 1986 

 

דמיינו שכל אדם אשר היה נקרה בדרככם נראה היה לכם כשמש.. 

מה היה קורה אז? 

היינו מגלים את שפעת האור העוטפת אותנו ואת סביבותינו, היינו נהנים מזוהר הקיום, מנגה האנושות, מהניצוץ האלוהי ומראיית בני אדם “כפי שהם יכולים להיות”, בלשון הלוגותרפיה. 

היינו מעבירים את ימינו בין מאורות מה שהיה גורם לנו לראות טוב יותר, להראות טוב יותר ולוותר על כל כך הרבה חושך מיותר ומסמא.  

לראות את האדם במיטבו ולא במרעו זאת מלאכת האדם הרוצה להתפתח מבחינה רוחנית, זוהי מלאכת החיים.    

לפי ההלכה הזמן שבין היום והלילה, שעת הדמדומים, הזמן שבין שקיעת השמש לצאת הכוכבים מכונה: “בין השמשות”, אלו רגעי מעבר, זמן מקודש, וחשבתי על כך שגם המפגש בין אנשים יש לו תמיד פוטנציאל של קדושה, של התעלות. גם בו נדרשת עצירה, תשומת לב, התכנסות ויציאה בו זמניות, גילוי מחודש של משמעות קיומנו בעולם הזה.  

גם השירה מספרת לנו על המסע הזה בין השמשות, שהוא בעיניי מסע בין יצירי הבריאה: 

בין השמשות- שעת גילוי 

” וּבְעֵת רַחֲמִים בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת

שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרַי “/ ביאליק 

שעת רחמים בין בני אדם היא שעת כושר לפתיחות הלב, לחמלה, וכשהלב פתוח יש לו מקום להכניס אחרים פנימה, לגלות את יופיים, את הונם האנושי, למלא ולהתמלא. 

אותו גילוי יתרחש דרך ההתכופפות (“שחי”) במובן של צניעות, של אי ידיעה, של ויתור על ביטחון כלשהו, וגם במובן של קרבה. כך יוכלו הסודות להחשף, כך תצוף לה המשמעות.     

בין השמשות- שעת חיבור לעולמות עליונים 

” הַשַּׁבָּת קָטְפָה בַּלָּאט

אֶת הַשֶּׁמֶּשׁ הַשּׁוֹקַעַת.

הַשַּׁבָּת יוֹרֶדֶת בַּלָּאט

וּבְיָדָהּ שׁוֹשַׁנַּת הָרְקִיעִים ” (זלדה)

“שושנת הרקיעים” הוא חיבור הארצי לאלוהי, חומר ורוח, אדם ואלוהיו. המפגש בין אנשים כדי שיהיה מיטיב ומיטבי צריך לכלול את שניהם, להשתמש בחושים אך לא להתערפל על ידיהם, להתבונן, לגעת , להריח אך לא ללכת שבי אחרי כל אלה, לא לתת להם לתעתע בנו ולזכור שמחוצה להם, בתוכם ומעליהם יש משהו גדול יותר שכמו שויקטור פרנקל אמר בהקשר אחר “אני חכם מכדי להכחיש זאת ובור מכדי להבין”.  מוטיב “הירידה” בא להדגיש את ההזדמנות שיש לכל אדם להתקרב לבריאה (גם) דרך המפגש עם אדם אחר. 

בין השמשות – שעת אהבה 

” בָּאתִי אֵלַיִךְ בִּשְׁעַת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

רוּחַ הָעֶרֶב בַּחוּץ עִדֵּן אוֹתִי,

לְאַט עַל אָזְנִי דִּמְיוֹנוֹת חֲלוֹמוֹת;

אִתִּי הֲבֵאתִים, חֲלוֹמוֹת הָאֹשֶׁר

יַחְדָּו נַחְלֹקָה.” (יעקב שטיינברג)

אהבה אמיתית בין אנשים, כל סוג של אהבה, היא מפגש בין שמשות, בין הכוחות הסגוליים של בני אדם, נשמה לנשמה, רוח לרוח, כפי שכותב שטיינברג: “רוח הערב עדן אותי”. אני רואה כאן את הרוח המביאה עמה עדנה- שפע של שלווה, ליטוף ורכות. עוד מספר לנו השיר כי האהבה אינה אגואיסטית “יחדיו נחלוקה” אומר הדובר, את חלומות האושר, את הדמיונות. יש כאן שותפות ומלאות. יש מקום לכולם.  

לסיום, 

אהוד מנור ז”ל ציווה לנו את ההליכה בעקבות השמש ואת החופש האמיתי המובטח לנו דרכה: 

“לעולם בעקבות השמש

לעולם בעקבות האור

השמש את יומי רושמת

וליבי ציפור”/ אהוד מנור

ואני אוסיף שההליכה לא רק בעקבות השמש אלא גם בין השמשות מבטיחה חופש לאנושות כולה כמילותיו של יעקב שטיינברג בשירו “באתי אלייך בשעת בין השמשות”: “מַזְהִיר הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְלֹא כָּל הָאָרֶץ”.  

 

Image by Robert Jones from Pixabay 

 

נכתב ע"י שגית שלמה

שגית שלמה
שגית שלמה המכונה גם "שומרת המנגינות" הינה חוקרת שירה ומשמעות, לוגותרפיסטית, Diplomate in Clinical Logotherapy מטעם Viktor Frankl institute USA. עוסקת בפיתוח תכנים, מרצה ומנחת סדנאות וכן משמשת כיועצת התוכן של מגזין "בלוגותרפיה". מחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות” אשר משמש קהל קוראים רחב ואנשי מקצוע.

אחרים קראו גם את:

לוגותרפיה

זה הזמן ליישם לוגותרפיה: מציאת משמעות במצבים מאתגרים

גם בזמנים של תחושת אובדן שליטה על חיי היומיום שלנו, אפשר בהחלט לדבר על מציאת …

כתיבת תגובה