מאת שגית שלמה, שומרת המנגינות
"משמעות הסבל הבלתי נמנע היא המשמעות העמוקה ביותר האפשרית."
(השאיפה למשמעות/ ויקטור פראנקל)
"בוחרת בחיים. נקודה", כותבת המשוררת הנפלאה חלי ראובן,
ואני חושבת לעצמי איזו אמירה חזקה! אמיצה! נחרצת! כמעט חתרנית.
הלוא, איש לא שאל אותנו האם נרצה להיוולד, איך, מתי, היכן ולמי,
אולם מרגע שיכולנו לעמוד על דעתנו נדרשנו לבחור בהם, בכל יום מחדש.
כאשר זה קורה "בזכות".. המשימה היא די פשוטה (בזכות המשפחה, בזכות הפרנסה, בזכות הנופים, בזכות המוסיקה, בזכות האהבה וכו')
אך כאשר הבחירה היא "למרות"..
אנו ניצבים בפני המבחן אמיתי. זוהי משימת חיינו.
הלוגותרפיה מציעה שלושה נתיבים מרכזיים למציאת משמעות בחיים, כאשר הנשגב מביניהם מכונה "ערך ההתייחסות"- " העמדה שאדם נוקט כלפי מצוקותיו כשהוא חייב להתמודד עם גורל שאינו יכול לשנותו" (ויקטור פראנקל)
אני מבקשת להעמיק מעט ברעיון הזה דרך השיר "בוחרת בחיים. נקודה" מאת חלי ראובן
בוחרת בחיים. נקודה /חלי ראובן
".. שיירת הימים שיאספו לך
ויקראו "חיים"
יביאו איתם מפעם לפעם
מספיק סיבות
כדי שתרצי לרדת מהדרך
או שתשתגעי
או תעצבי עד מוות
אך
הנקודה שהנחתי לך
משקלה גדול
מכל האובדנים,
מכל החבטות
מכל דלקות הרוח,.."
כל הזכויות על השיר ו/או חלקו שמורות למחבר/ת
מוטיב ה"נקודה" בשיר מעורר בי מחשבה ומעלה בי מספר נקודות..:
נקודת ציון
לחיות חיים שראוי לחיותם- כך בעולם המשמעות וכך גם בשיר- זוהי נקודת הציון שבה פותח השיר ובה הוא מסתיים:
"הנקודה הזו תתממש בך/ כהבטחה נצחית /שאת בוחרת בחיים ויהי מה!"
נראה כי הדוברת דרך סימן הקריאה קוראת (אולי גם לעצמה) לא לשכוח לעולם את הנקודה הזאת: "תהיה לך זכרון רוטט שאת יכולה ל..", כמו היתה הנקודה צווי אלוהי שיש להטמיע, לשמר ולצעוד לאורו. זוהי נקודת הפתיחה ונקודת הסיום. משם את באה ולשם את הולכת, גם אם בדרך יהיו פיתולים, סטיות, חריקות..- לחיות!
נקודת צניעות
אמנם זוהי נקודת ציון חשובה ומשמעותית אבל בסופו של דבר זוהי רק נקודה, רוצה לומר: יש כאן רצון, בעיניי, להביע את קטנותו של האדם אל מול יסוד מארגן הרבה יותר גדול ורחב ממנו. נקרא לזה יקום , אלוהים או טבע, זה לא משנה. לעיתים אנחנו מגזימים בהערכתנו את עצמנו, את יכולותינו וזאת רק תזכורת שלמול החשיבות העצמית נדע לשמור על צניעות והכרת מקומנו בעולם.
נקודת מפגש
הנקודה הזאת נראית כמו נקודת מפגש בין גורמים שונים מה שלא משאיר את האדם לבד בעולם: המפגש הוא קודם לכל עם האם (encounter ,בובר) שהיא גם המתווכת והצינור לכל המפגשים הבאים: "ביני ובינך לא הייתה אלא נקודה" , עם העולם: "מאחוריה הנחתי לך עולם", עם הבורא: "במרכז השמים שלך", עם העבר: "שאת יכולה לעבר שלך", עם ההווה: "הנקודה משקלה גדול" ועם העתיד: "שאת תהיי מאושרת".
נקודת אלוהים
אותה "נקודת ציון" לפי הדוברת מבטאת בפרשנות שלי את רוח האדם: "ביום שנולדת /סימנתי נקודה במרכז השמיים שלך", ולא רק שהנקודה מכוונת כלפי מעלה אלא שהיא ממוקמת במרכז, כמו רוצה הדוברת לומר זה ה center שלך. זה המקום המדויק לך, כוכב הצפון. ומכאן היא תהיה לך "לחן ולחסד" (כך מוכרח להיות בתפיסה של עולם המשמעות שהיא אופטימית מיסודה) . ב"רוח האדם" הכוונה היא לאזורי החופש שלו, למימד האנושי הסגולי שבו הכולל תכונות נשגבות כמו: אהבה, מצפון, כמיהה למשמעות, יצירתיות וחמלה. (ויקטור פראנקל)
נקודות שבר
לפי פראנקל "לעיתים אדם חייב להתמודד עם סבל בלתי נמנע" (השאיפה למשמעות) שהוא חלק מ"השילוש הטראגי" של הקיום האנושי באשר הוא :
כאב, אשם ומוות.
זאת מבטאת הדוברת בשיר בעוצמה מטלטלת: "שיירת הימים שיאספו לך/ ויקראו "חיים"/יביאו איתם מפעם לפעם/ מספיק סיבות/ כדי שתרצי לרדת מהדרך/ או שתשתגעי/או תעצבי עד מוות", "חבטות", "דלקות רוח", "שריפת העור"
אי אפשר שלא לחוש מבין השורות את גודלם של הכאב והסבל נוכח אותן נקודות שבר בחיים, אותן נסיבות טראגיות, אותו גורל שלא ניתן לשנותו.
נקודת אור
למרות הכאב הגדול, שאין להתכחש לו ולעיתים אף לא ניתן למנוע אותו מצהירה הדוברת בשיר על כוחה הרב של הנקודה ש"משקלה גדול מכל האובדנים"
על התגברות האור על החושך, על תקווה, על מימוש הנקודה כ"הבטחה נצחית", כפי שאמר ההוגה הגרמני גתה: "לא קיים מצב שלא ניתן להאציל אותו, אם במעשה ואם בסבל".
נקודת מבט – למרות ולא בגלל
המילה "למרות" חוזרת פעמיים בשיר ובאה להדגיש את "כוח ההתרסה של הרוח האנושית" , את "ניצחון הרוח האנושית" בלשון הלוגותרפיה, את האף על פי כן..
"בעצם הגישה שהם בוחרים, העמדה שהם נוקטים המאפשרת להם לשוות למצוקתם צורה של הישג, ניצחון וגבורה." (ויקטור פראנקל)
נקודת הבחירה והמימוש
כפי שפתחתי את הפוסט יש רגע שממנו ואילך אנו נדרשים לבחור בחיים, בייחוד ברגעים הקשים והמאתגרים ביותר. מעניין לראות את הביטוי לכך לאורך השיר: תחילה מסמנת האם לבתה את הנקודה, בהמשך מאפשרת לה הנקודה עוגנים ברגעי משבר "תהיה לך זיכרון רוטט" ואט אט עד לסיום השיר (אולי באנלוגיה לבגרות אנושית אמיתית) הופכת הבת מנאחזת לאוחזת, ממובלת למובילה, מפסיבית לאקטיבית, מנבחרת לבוחרת, הגיעה שעתה לומר "הן לחיים". השיר נסגר בבחירתה המוחלטת של הבת ובהחלטתה העצמאית, והאמיצה כאמור, להביא לידי מימוש את אותה הבטחה שניתנה לה בלידתה.
זה הזכיר לי את שירו של יהודה עמיחי "דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד", כשבפרשנות שלי הכוונה בהקשר שלנו היא לקו שעובר בין מימדיה הנמוכים – הפיסיים והנפשיים של הדוברת המתקשים לשאת את העול הכבד ועד למימד הרחב והגבוה יותר- מימד הרוח, שיש בו התעלות מעל ומעבר לנסיבות:
"תכונת ההתעלות מעל עצמו היא מהות הקיום האנושי שמציגה את האדם כישות הפורצת את גבולותיה שלה." (השאיפה למשמעות / ויקטור פראנקל)
וכדי לחזק את נקודת ה"אף על פי כן" אסיים בקטע משיר אחר של חלי ראובן שנקרא "אחרי הגשם":
"יום אחד,/ אחרי כל הגשמים,/אכתוב לך כמה יפים החורפים/ וכמה לא יכולתי להגיע לשמש בלעדיהם…יום אחד אכתוב לך/את כל מה שלא מסכים להתגלות /לפניי היום/ את כל מה שמסתופף תחת רטיית עיניי/ יום אחד אכתוב לך/ שיר שהאור עולה על גדותיו" (מתוך: שני ריחות הברית)