מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
מאת שגית שלמה, שומרת המנגינות
"חמלה הנה מחשבה ורגש המאופיינים בשאיפה, ברצון מעשי המחויב לעשות מעשה על מנת להקל על סבלם של אחרים ולסייע להם להשיג שחרור מוחלט מהסבל. (הדלאי למה)
"ההומור, יותר מכל דבר במערכי לב האדם.. מסוגל להתעלות מעל כל סיטואציה , ולו אך לשניות ספורות" (ויקטור פראנקל)
עניין אותי לכתוב פוסט על השיר המקסים של המשוררת ויסלבה שימבורסקה "הומור וחמלה", ואז חשבתי לעצמי שמעניין יהיה לשמוע עד כמה חשובות התכונות הללו בעיני אנשים או האם הן תעמודנה בראש הרשימה שלהם כשאשאל מהן התכונות החשובות ביותר שכדאי שיחזיק בהן האדם.
מהסקר הקצר שערכתי עלו תכונות מגוונות ושונות, שבהן לחמלה היה מקום נכבד, לעומת ההומור שהוזכר רק פעם אחת.
גדול הפילוסופים של העת העתיקה סוקרטס קרא לאותה תכונה חשובה באדם "הסגולה הטובה" והתייחס אליה כמהות אחת ("צורה") שכוללת בתוכה את כל המידות הטובות גם יחד , כמו: אומץ, נדיבות, יישוב דעת, התנהגות מוסרית.
זוהי על פיו ידיעה פנימית של האדם (במשמעות של תבונה) שאינה נמדדת בהצלחה חיצונית ובשליטה על אחרים כי אם ביכולתו לשלוט על עצמו ולכוון את חייו, כמו גם לעשות שימוש נבון באותן תכונות (למשל: נדיבות שהיא לא סתם פזרנות אלא נתינת מתנות במידה הנכונה).
כאמור, דרך השיר של שימבורסקה אנסה לתהות מעט על מהותן וחשיבותן של תכונות אלו- ההומור והחמלה ביחד ולחוד בימינו.
הומור וחמלה /ויסלבה שימבורסקה
״הוּמוֹר וְחֶמְלָה- זוּג מֵהַשָּׁמַיִם
הוּא לֹא בּוֹגֵד בָּהּ, הִיא נֶאֱמָנָה לוֹ
אוֹהֲבִים לְבַלּוֹת בְּצַוְתָּא, אָז הֵם מְאֻשָּׁרִים.
לָהּ יֵשׁ קְבִיעוּת, לוֹ רַק עֲבוֹדָה זְמַנִּית,
אֲבָל לְעִתִּים הוּא מַרְוִיחַ יוֹתֵר מִמֶּנָּה.
כְּשֶׁהֵם נֶאֱלָצִים לְהִפָּרֵד
– שֶׁלֹּא בְּאַשְׁמָתָם- לִזְמַן אָרֹךְ,
הָעוֹלָם הוֹפֵךְ מִיָּד לְבַל יְתֹאַר.״
כל הזכויות על השיר ו/או חלקו שמורות למחברת
מה מיוחד בתכונה הזאת- חמלה?
כמו בסקר, כך גם בשיר הנדון החמלה תופסת מקום מרכזי בחיינו כפי שכותבת המשוררת: "לה יש קביעות".
על כוחה של החמלה מספר ויקטור פראנקל ניצול שואה דרך חוויה כאסיר במחנות: "זכורני, יום אחד הושיט לי אחד ממנהלי העבודה בסתר פרוסת לחם. ידעתי כי חסך אותה ממנת הלחם שלו בבוקר. לא עצם פרוסת הלחם הקטנה היא שהפעימה אותי עד לדמעות באותו רגע. אותו "משהו" אנושי שאדם זה נתן לי יחד עם חתיכת הלחם- המילים והמבט שבהם ליווה את מעשהו- הם שמילאו את לבי ריגשה." (האדם מחפש משמעות)
חמקמקותו של ההומור
לעיתים נדמה לי שהתכונה של הומור לא מספיק מוערכת אצלנו, בני האדם, כלומר לא שאיננו משתמשים בה אך איננו מכירים, לטעמי, בעוצמת חשיבותה הבריאותית והמנטלית, שלעיתים אין לה שיעור ואולי אף ברגעים מסוימים אין לה תחליף.
אולי ההסבר טמון בכך שבעבר שימשה המילה Humor לתיאור התנהגויות החורגות מהנורמה המקובלת. מי שהתנהג כך נחשב למוזר והתנהגותו עוררה את צחוק הבריות., והאמת, גם היום לא מעט מחזיקים בדעה זאת.
שימבורסקה מבטאת זאת יפה בשירה בכך שיש "לו (להומור) רק עבודה זמנית",
מה הערך המוסף של ההומור?
"לעיתים הוא מרוויח יותר ממנה" , כך כותבת שימבורסקה על יתרונו של ההומור על פני החמלה. למה כוונתה?
בעיניי הומור באופן כללי והומור עצמי בפרט זוהי התכונה היחידה שבאמצעותה מצליח אדם להקליל את מצב רוחו ואת הסיטואציה שנמצא בה, מאתגרת ככל שתהיה. הוא יכול אף להתרחק לרגע מעצמו, בלשון הלוגותרפיה "לצאת מעצמו", על מנת להסתכל על עצמו ועל האירוע ממבט על, מפרספקטיבה אחרת. זה הופך את ההתמודדות עם מציאות קשה לאפשרית פעמים רבות. לעיתים זה אף מגחיך אותה וגורם לאדם להתעשת ולראות דברים באור חדש. זה לא בהכרח מבטל את המצב אבל זה מכניס את האדם לפרופורציות אודות החיים, אודות עצמו, מה שפעמים רבות הוא שוכח בקלות יתרה. פראנקל הוכיח זאת במצב הכי נורא שיכול אדם להתנסות בו : "הניסיון לפתח חוש הומור ולראות דברים באור הומוריסטי היה בבחינת להטוט שאדם לומד בשעה שהוא מסגל לו את אמנות החיים.. גם במחנה ריכוז, על אף הסבל הממלא את ההוויה כולה" (שם)
הומור וחמלה- שילוב מנצח
מעניין לראות אף את החיבור בין התכונות הללו- כשחמלה והומור הולכים יחד הם כמו "זוג מהשמיים", "הוא לא בוגד בה, היא נאמנה לו".
מה יש בחיבור הזה שעובד טוב?
בעיניי בשתי התכונות הללו יש יציאת האדם מעצמו והתעלות- בחמלה האדם מתכוון ומתמסר לאדם אחר ובהומור הוא עושה זאת כשמתרומם מעל המצב.
כמו כן שתיהן מטרתן שחרור מסבל, ולו שחרור רגעי.
גם בשונותן מוכיחות הן את החיבור המושלם-
חמלה תמיד מתקשרת למצבים קשים של עצב, סבל, כאב.. – על מי אני חומל? על זה שזקוק לעזרה, לתמיכה, לסיוע, זה שאינו במצב מיטבי.
וההומור תמיד מתחבר לשמחה. הוא אמנם יכול להתרחש, כפי שתואר לעיל, במצבים הקשים ביותר, אבל מהותו ומטרתו לצחוק ולהצחיק…
למה ההומור "מרוויח" לעיתים יותר מהחמלה, כפי שטוענת המשוררת?
אולי כי הוא נשאר קליל לעד בעוד אנחנו בני האדם לוקים לעיתים קרובות במחלת ה"רצנת"..
"בגלל העצב בשעת פרידה.." (רחל שפירא)
נראה כי לפי המשוררת הצימוד בין שתי התכונות הללו הכרחי לאדם, כי בשעת פרידה מאולצת ביניהם העולם הופך ל"בל יתואר", שנשמע כמו מצב שלילי בהקשר של השיר.
אולי כי הומור ללא חמלה יגרום לאדם לצחוק על חשבון האחר ולא לטובת האחר,
ויהפוך אותו לאדיש לזולתו, לסרקסטי, לציניקן,
וחמלה ללא הומור תשעבד את האדם לסבל זולתו, לא תצליח לשמור על מרחק נכון ותסכין בהזדהות יתר וכך גם לא תסייע לו באמת.
לכן מומלץ לשלבן יחד, וכפי שהציע סוקרטס, לעשות בהן שימוש נכון.
לסיום,
רבות הן התכונות החשובות הנחוצות לאדם, אך אילו נדרשתי אני לבחור שתיים, הייתי, כמו שימבורסקה, מבקשת את החמלה וההומור שיהיו מנת חלקי בכל רגע ורגע בחיי.
ביבליוגרפיה
גלוקר יוחנן, 'ההצטיינות והאדם הטוב:גלגולי מושגים ובעיות ביוון העתיקה' , מידות ורגשות, בעריכת אסא כשר ואהרון נמדר, חושן למשפט 1994, עמ' 75-110
פרנקל, ו. (1970). האדם מחפש משמעות: ממחנות המוות אל האקזיסטנציאליזם. מבוא ללוגותרפיה. תל-אביב: דביר.
האתר: חמלה עצמית
התמונה מתוך אתר pixabay ברישיון CC0 Creative Commons – צולמה עי Ben Kerckx
