בין סתיו ומשמעות

מאת שגית שלמה, שומרת המנגינות

בין סתיו ומשמעות, הכל עניין של נקודת מבט

כיצד מתקבעות נורמות ותפיסות בחברה ? איך קורה שנתון אובייקטיבי כמו עונת הסתיו מקבל אינטרפרטציה דומה בקרב קהל אנשים רחב? מה זה משרת אם בכלל? ואת מי? האם זה ניתן לשינוי? כיצד השירה משקפת מציאות? ואם נשנה אותה האם תשתנה המציאות?

הסתיו שמזוהה לרוב בשירים עם שלכת, דכדוך, עצבות, דעיכה, ריקנות ועוד כמו:  

“אל תתבייש הייה עצוב, אל תצטער אם תצטער, זאת היא עונה כזאת חבוב זה רק הסתיו וזה עובר..” (רוח סתיו/ יחיאל מוהר), “השושנים פרחו אתמול/ אך האתמול פרח לפתע (שיר סתיו/ עמוס קינן), “וכמו תמיד בסתיו אני נפרד בצער/ מקיץ שעכשיו רואים את קצה סופו” (תרנגול כפרות/ יוסי בנאי), “עץ הצפצפה מקריח מול שלולית שקופה/ סתיו ישראלי מול החלון שלי” (סתיו ישראלי/ יעקב גלעד), “זו מנגינה שעצב בה של סתיו” (כהן חיה)

אותו הסתיו מקבל תפנית מעניינת בשיר חדש שכתבו יוסף נצר וחיים בקרני לקולה האלמותי של חוה אלברשטיין: “הסתיו שלי הוא שיר אחר”. 

“..אבל הסתיו שלי נוגן בי שיר אחר: 

הסתיו שלי 

הסתיו שלי כולו ירוק 

הסתיו שלי הוא ריח פרדסים מתוק 

והוא פריחה פריחה פראית במורדות 

והוא צמיחה צמיחה רכה על פני שדות..”

קישור לשיר ביוטיוב : https://www.youtube.com/watch?v=Q0CrjtXUD3A

התפיסה הרווחת 

השיר נפתח באופן שבו מתייחסים שירים רבים לעונת הסתיו: מילותיהם מדברות קדרות, לחניהם נוגים ויש בהם כדי להפוך עונה זאת ללא אטרקטיבית במיוחד:  

“שיר על הסתיו מנגינתו עצבות/ וחרוזיו שלכת ובדידות/ כזה הסתיו בעת המשורר” 

זה לא חייב להיות כך

קמה הדוברת בשיר ומתקוממת נגד תפיסה זאת אך היא עושה זאת בחן רב, בעדינות ובקריצה.  

היא בועטת בכלי השירי, שבעיניה עושה עוול לעונת הסתיו, באמצעות השימוש באותו הכלי בדיוק. היא שרה את ההתנגדות לשירה: “הסתיו שלי הוא לא כמו בשירים” 

כך שהתרסה זה לא תמיד רע גם אם זאת התרסה נגד השירה.

לשנות את זווית הראיה

שינוי גישה היא טכניקה המיוחסת למושג “הערכים ההתייחסותיים” של ויקטור פרנקל ומכוונת להקל על המצוקה או הייאוש של המטופלים, להרחיב ולחזק את האוריינטציה שלהם למשמעות, לסייע בגילוי פוטנציאלים חדשים, ולהדריכם כיצד להפוך למבוגרים אחראיים בסביבה החברתית. (לוקאס, 1995). 

הדוברת בשיר הנדון מבקשת לעשות את אותה פנייה בנקודת המבט, את אותו שינוי בהתייחסות לעונת הסתיו, את מציאת המשמעות בו דרך מה שמכונה הנתיב החוויתי- מה אני מקבל מהעולם? ומבחינתה היא מקבלת המון. 

“הסתיו נוגן שיר אחר”

מהי המשמעות שמוצאת הדוברת בעונה זאת? 

משמעות בטבע הפיסי והמטאפורי ומשמעות בקשר עם אדם אחר- על מאפייניהם המגוונים של כל אלה. 

משמעות בצבע – מצבעים קודרים של אפור, חום היא מדגישה את הצבע הירוק שמזוהה כל כך עם פריחה, חיוניות, חיים, אור : “הסתיו שלי כולו ירוק”, “זוכה לחודש של ירקות רכה” 

משמעות ברכות– אוסף התיאורים, בייחוד תיאורי הטבע, מקנה תחושה של סיטואציות קונקרטיות, של עירוב חושים, של מגע נעים, של ליטוף ושל רוך אינסופי: “צמיחה רכה”, “ירקות רכה”. אפילו “הפריחה הפראית במורדות” לא פוגמת בעיניי באותה הרכות. 

משמעות של גדילה– המילים “פריחה”, “צמיחה” חוזרות פעמיים בשיר ומדגישות את המעבר בהסתכלות על עונת הסתיו ממקור של נבילה ודעיכה למקור של שגשוג, לבלוב והתחדשות. 

הנחל המתעורר ומפכה מוסיף לתחושה זאת.

מעבר למשמעות הפיסית יש גם שימוש ציורי מקסים במילים אלה “הפריחה יודעת את זמנה”, הצמיחה שיש עמה בינה”- ההתפתחות היא לא רק חיצונית אלא גם פנימית באדם, עמוקה ומגיעה בעתה.

משמעות בזרימה– הנחל האכזב שמתעורר בסתיו מעניק חיוניות נוספת לעונה זאת, והמילה “מפכה” שפירושה זרם, פרץ מוסיפה היבט של כוח חיים אדיר שיוצא באחת, של עוצמה רבה.  

משמעות בקשר– מעבר להזדהות עם הטבע המקבל חיים חדשים בסתיו בעיניה של הדוברת, היא  מוצאת גם עניין בסתיו ברמה האנושית-  “הסתיו שלי הוא נכדים”, הקשר עם נכדיה, ש”עולים בגשם”.

שאולי בניגוד למה שניתן לחשוב שבגשם הם יתכנסו, ישתבללו הם יוצאים החוצה.

משמעות הרגע – הכותבת בוחרת להשתמש גם בצורת ריבוי של סתיו: “סתוים שלי הם אחרים”, אולי כדי להראות שגם בין סתיו לסתיו התחושות שלה משתנות.

ויקטור פרנקל קורא לזה “משמעות הרגע” כפי שכותב: “אנו עוברים במשך חיינו מן הלידה עד למוות, שרשרת ייחודית של מצבים, וכל מצב וכל רגע שאינם ניתנים לשחזור, מציעים לנו משמעות אפשרית מסוימת. אם נענה להצעות הרגעיות האלו, יהיו חיינו משמעיים. מרגע לרגע משתנה משמעות הרגע, וכן גם מאדם לאדם.” (פרנקל, 2010)  

משמעות במנגינה ובעיבוד – הלחן של השיר מתחיל כמילותיו המדברות על התפיסה המקובלת אודות הסתיו באווירה מלנכולית, אך הסגנון הג’אזי המצטרף שמאופיין בתנועה, באלתור ובחופש יחד עם החצוצרות שמנכיחות את הסתיו האופטימי מדגיש את העדר התלות בתפיסה המקובלת ואת פריצת הגבולות של דוברת בנקודת המבט שלה. 

לבסוף, 

אולי תפיסה מלנכולית אודות הסתיו משרתת אותנו, אחרת לא היתה מתקבעת בתודעה הציבורית אולי אנחנו זקוקים גם לה כדי להיות יצורים שלמים ומלאים אבל תמיד אפשר גם אחרת. המשורר בוחר לשנות את נקודת המבט המקובלת אודות הסתיו דרך תיאוריו השופעים ויטליות בעונה זאת ודרך חזרה על המשפט “הסתיו שלי הוא לא כמו בשירים”, ואולי כך גם יאפשר לאחרים לראות אותו כך (או אחרת)

ביבליוגרפיה

לוקאס, א’ (1995) משמעות הסבל. הוצאת מודן

פרנקל, ו’ (2010). הרופא והנפש. יסודות הלוגותרפיה והאנליזה האקזיסטנציאלית. הוצאת דביר

הסתיו שלי הוא שיר אחר /יוסף נצר, חיים ברקני 

מתוך YNET : “השיר התגלה בארכיון של הספרייה הלאומית שנים לאחר שנכתב וכשחוה אלברשטיין הבינה איזה אוצר יש לה ביד, מיהרה להקליט אותו… ” 

לקריאת הכתבה במלואה מתוך אתר YNET  כולל מילות השיר במלואן – לחץ כאן