אחיוּת

מאת שגית שלמה, שומרת המנגינות

“אני ואחותי מעיפות אהבה ברוח” (מאותה הבטן/ חלי ראובן) 

הפוסט מוקדש באהבה גדולה לאחותי חלי ראובן ולכל האחיות בעולם באשר הן. 

הפעם החלטתי לא לצטט איש, לא להשען על התיאוריה ולא להתלות באילנות גבוהים. הפעם זה רק אני והשירים, והשירים ואני, מחפשים יחד משמעות, משוחחים ומחוללים בנתיבה..   ו- Que Sera, Sera!  (מה שיהיה ,יהיה!)

שני השירים הם:

מאותה הבטן/ חלי ראובן

אנחנו חולקות את הגורל

אני ואחותי

משחקות יחד

בשדות

הפתוחים

של

המשפחה

ומעיפות אהבה ברוח

 כל הזכויות על השיר/ים ו/או על חלקם שמורות למחבר/ים בלבד

 

אחותי/ נעם חורב, אלנתן שלום

שתינו נלחמות להחזיק את החיים

להתפייס עם הסופות, לדבר עם אלוהים

ולפקוח ת’עיניים – יש דברים יפים לראות

יש שמים, אין שמים

ואנחנו נשארות.

 כל הזכויות על השיר/ים ו/או על חלקם שמורות למחבר/ים בלבד

 

השירים הנדונים משקפים קשר הדוק בין אחיות, קשר ייחודי שלא יכול להתקיים בין אנשים אחרים, קרוב ככל שיהיה, בשל סיבות אובייקטיביות וסובייקטיביות.

אותן סיבות “אובייקטיביות” הן אלו הקשורות לעובדה שאחיות (כל האמור כאן רלוונטי גם לאחים ממין זכר..)  מכירות זו את זו פרק זמן ארוך יותר מכל אדם שיפגשו במהלך חייהם. הן גדלות יחד, נשארות לאחר שההורים הולכים לעולמם, מכירות לפני שהקימו הן משפחה משל עצמם ולפני שהביאו ילדים שיהפכו לאחים בעלי קשר דומה..

העובדה הזאת כשלעצמה יוצרת חיבור ושותפות גורל ומתחברת לסיבות הסובייקטיביות של מה שקורה במרחב המשותף.

השירים “אחותי” ו-“מאותה הבטן” מאפשרים את חקירת המרחב הזה על משמעותו העמוקה ועל השפעותיו.

אז מה יש באותו המרחב?

ראשית, מתקיים בו רעיון החלוקה (לא זה הפוליטי דווקא..)- חלוקת הנטל, חלוקת החוויה, חלוקת הכאבים והשמחות, חלוקת האחריות. קשה לשאת את החיים לבד , כפי שכתוב בשיר “אחותי”- “שתינו נלחמות להחזיק את החיים”. אצל ראובן זהו המוטיב המרכזי בשיר. המילה “חולקות” חוזרת 7 פעמים ותקפה לכל תחומי החיים- מהזהות המגדרית (“להיות בת”), דרך הזהות העדתית (“להיות מזרחית”, “ריחות של קוסקוס”), התרבותית (“סדר פסח ובובת תפוזים בט”ו בשבט”) ועוד,משלבת ריחות, טעמים, קולות וצלילים  (“הקולות שהקליטו לנו בראש”),מתייחסת לידוע ולמדובר (“סיפורי שכונה, סיפורי עלייה, סיפור מעברה”) למה שמתחת לפני השטח  (“הפחדים, הזכרונות והסודות של הבית”) ומבטאת את ההתמודדות עם עובדות החיים (“הזקנה של ההורים”).

השימוש בפועל “להחזיק” בשני השירים (“את הפחדים”, “את החיים”) מקפל בתוכו את תחושת העוצמה, את החוזק שיש בביחד הזה. 

רעיון נוסף שהשיר “אחותי” כמעט משווע לו הוא הזיכרון. הרצון להנכיח אותו כעדות חיה למה שהתקיים בעבר, כמו רוצה לומר שני דברים בעיניי: האחד, זכרונותינו מתעתעים בנו, הופכים סלקטיביים, מייצרים חוסר איזון ואני זקוקה למישהו שיהדהד את שהיה כדי לשמור עליי שלמה ובריאה, שחיי לא יהפכו מדומיינים, והטעם השני הוא הכוח של העבר– טוב או רע- בבניית העתיד ובהשפעה עליו, והצורך לזכור כדי לייצר את הרצף הזה בין מי שהייתי , בין מי שאני הווה ובין מי שהייתי רוצה להיות (“את זוכרת אחותי/ מה שאז אבד בי/ משהו נולד בי.)  ואפרופו זכרון תפקיד האחיות גם להזכיר זו לזו את את כוחם של החיים, את יכולת ההתגברות על מכשולים, את יופיים על אף הקשיים  “כשהשמש נעלמה למקום אחר” ולפקוח ת’עיניים – יש דברים יפים לראות” /אחותי.

עוד מוטיב הוא התמיכה הבלתי מותנית והבלתי מסוייגת של האחיות זו בזו תהא המציאות אשר תהא, מה שמשרה בטחון עצמי ובטחון בעולם (“מה שאז הבטחת לי”, “איך מחקת לי את הדמעה?”,” ואנחנו נשארות”/ אחותי). יש ביניהן מעין חוזה לא כתוב על מחויבות ואחריות הדדית (“מה שאז הבטחת לי/ אחותי).

מאפיין ייחודי לאחיות הוא ההכרות העמוקה והידיעה את האחר, גם מבלי שיצטרך לומר דבר (“איך ראית לי את הנשמה”/ אחותי). זהו חיבור מהמימד הרוחני. 

ואולי הדבר החשוב ביותר שמתחבר לעולם הרוח, הערך הגבוה ביותר שקיים וישנו בין אחיות בקשר מיטיב הוא אהבה במובנה הנשגב, כפי שכתוב בשיר “אחותי”- “לדבר עם אלוהים” או כמו שמתארת ראובן “אני ואחותי.. מעיפות אהבה ברוח”, “כמה נשיקות  עוד יש לי../לתת/ לך/רק/לך/אחותי”. 

נדמה לי שההשהיה הזאת בין מילה למילה במשפט זה ואף השורות הקצרות לאורך כל השיר מבטאות את רצון הדוברת להדגיש את אותה אהבה וחיבה גדולה שהיא רוכשת לאחותה ואת אותו כוח מאחד ביניהן.

לכאורה מתקיים פרדוקס בשיר זה בין “השדות הפתוחים” לבין היווצרות המרחב הסגור של האחיות, אך בעצם, כפי שמתארת המשוררת, המשחק בהם יכול להתקיים אך ורק כשמתקיים אותו מרחב משותף. זהו התנאי. רק מהמקום השמור הזה יכולות לפרוח הן ביחד ולחוד.  אז כפי שהבטחתי לא הזכרתי הפעם ולו במילה את פראנקל ואת הלוגותרפיה אבל נדמה לי שבכל שורה כמעט נשמע קולם- הזיכרון כמאפשר ומקדם, השותפות והביחד העוצמתיים, היציאה מעצמנו והדאגה לאחר, השיח הרב מימדי- כל אלה ועוד משתלבים יד ביד עם עולם המשמעות.

אחיוּת היא משמעות כי בסופו של דבר היא מעל ומעבר למילים ולשירים.

נכתב ע"י שגית שלמה

שגית שלמה
שגית שלמה, דוקטורנטית לפילוסופיה, חוקרת שירה ומשמעות ומכונה גם "שומרת המנגינות". בעלת הסמכה כלוגותרפיסטית, Diplomate in Clinical Logotherapy מטעם Viktor Frankl institute USA. עוסקת בפיתוח תכנים, מרצה ומנחת סדנאות וכן משמשת כיועצת התוכן של מגזין "בלוגותרפיה". מחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות” אשר משמש קהל קוראים רחב ואנשי מקצוע.

אחרים קראו גם את:

צוות חיובי כן

אמנות אמירת ה”כן”

“הפניה אל החיובי היא הפניה אל המשמעותי”/ לוקאס לאחר שניסיתי לחקור את אמנות אמירת ה”לא” …

כתיבת תגובה