29
Aug
2018

לפרוט על מיתרי המשמעות 

מאת שגית שלמה, שומרת המנגינות

“אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט” (שיר של יום חולין /רחל שפירא)

הערה מקדימה לכל הסקפטיים והרציונליסטיים שבינינו!

את הפוסט הבא ניתן לקרוא אך ורק מהלב אחרת לא ניתן יהיה “להבין” אותו, כי לפי הלוגותרפיה “הלוגוס (מימד הרוח, המשמעות, העיקרון השולט בקוסמוס) עמוק מן הלוגיקה” 

(ויקטור פראנקל).

לא פעם ברגע של התרגשות השתמשתי בביטוי “פרט/ה לי על מיתרי הלב”. תמיד ידעתי, במובן של ידיעה פנימית, שהמוסיקה מדברת את מה שהמילים לעולם לא תוכלנה להביע, ושהיא כמו שהפילוסוף שופנהאואר אמר נמצאת “בדרגה הגבוהה ביותר בין כל האומנויות, ומתייחסת למהות העמוקה ביותר של העולם ושל עצמנו” , אך לא נתתי דעתי מספיק לחיבור שנעשה במילות השירים, בייחוד בפזמונים, בין המוסיקה לבין מצב האדם, ובפרט למימד הרוח שבו, הוא מימד המשמעות הנוכח שם במלואו.  

הפעם אתמקד בכלי המיתר באמצעות שני שירים שאני מאד אוהבת : “אני גיטרה”/ נעמי שמר, ו”גיטרה וכינור”/ שלום חנוך

אני גיטרה/ נעמי שמר 

אני גיטרה 

הרוח מנגן עלי 

בחילופי עונות 

אני גיטרה 

מישהו פורט עלי 

בחילופי המנגינות. .

לשיר ביוטיוב

גיטרה וכינור /שלום חנוך

..בלילות שישי, במוצאי שבת 

אוהבים הרבה, מדברים מעט 

מנגנים דואט ובבת אחת, 

הצלילים עולים והלב נרעד 

נישאים הם סחור וסחור 

הוא גיטרה היא כינור. 

לשיר ביוטיוב

על מנת שלא לעשות זילות של המושג “רוח” אפתח בהגדרה שלו לפי גישת הלוגותרפיה: 

“פראנקל מכנה את רוח האדם “המימד הנואטי” (נואוס=תבונה).. כולל בו כל דבר שהוא סגולי לבני האדם..: כמיהה למשמעות, קביעת יעדים רעיונות וחזונות, יצירתיות, דמיון, אמונה, אהבה שהיא מעבר לגופנית, מצפון שהוא מעבר לאני העליון, התעלות על עצמנו, מחויבויות מוסריות, חוש הומור וחופש הבחירה”  (ג’וזף פאברי)

 

האדם הוא רוח על זמנית

הלוגותרפיה מדברת על כך שיש לאדם גוף ונפש אבל שהוא במהותו רוח, כפי שכותב ויקטור פראנקל בספרו “האל הלא מודע”: “לאישיות יש פסיכופיסיקה, בעוד האישיות עצמה היא רוחנית”.

שירה של נעמי שמר פותח במילים: “אני גיטרה / הרוח מנגן עלי / בחילופי עונות”– 

הגיטרה מבטאת את האדם שמנשבת בו רוח, מפיחה בו חיים, מתניעה בו אנרגיה. העונות מתחלפות בו : רגשות, מחשבות, תשוקות, מאווים אך מהותו הסגולית נשארת תמיד.  

לא בכדי מיוחס הצירוף “הרוח החיה” לכוח המניע והמלהיב שבקבוצות. ובמשמעותו הליטרלית, הרוח באמת חיה, נצחית ,כפי שכתבה נעמי שמר: “אני סימן, אני עדות”. העדות נשמרת לעומת הגוף המתכלה. 

במימד הרוח יש מקום לכולם (ויותר)

לרעיון זה מספר היבטים:

האחד, הרוח היא נחלת כולנו. אין לה סטטוס חברתי, היא לא נמדדת לפי הון ואינה מבקשת תעודות, קבלות, והוכחות. כך בשיר של שלום חנוך: “גר בחור אחד, עם אשה אחת”. אותו בחור ואתה בחורה יכולים להיות כל אחד ואחת מאתנו.     

שנית, במימד הרוח יש מקום לייחודיות האדם בתוך הריבוי, משול לסוגים השונים של כלי המיתר “הוא גיטרה היא כינור” ולמיתרים בתוך כל סוג, שכל אחד מהם מפיק צליל אחר, והווריאציות רבות ומגוונות:  “מחליפים מיתר” ,”דואט” “טריו”, “קוורטט”, כפי שפראנקל יטען “אדם כאחדות בתוך הרב גוניות” (הרופא והנפש). 

זאת ועוד, בניגוד לאגו, לחישובי עלות ותועלת, לתחושת בעלות, פטרונות, רחמים, ויתור וכו’ – שם האחד בא על חשבון השני, מימד הרוח מציע לנו את האפשרות שהאחד יבוא לצד השני, ויותר מכך- שהשלם גדול מסכום חלקיו, שהביחד יפרה כל אחד מהסובייקטים וירחיב אותם כמקשה אחת וכאינדיבידואליים , כפי שכותב שלום חנוך: “מנגנים דואט ובבת אחת/ הצלילים עולים והלב נרעד”, או בשיר של נעמי שמר: “כשמתחשק לי לפלרטט/ אני פוצח בדואט /גם אם זה טריו או קווארטט /זה לא מפריע

יתר על כן הרוח יכולה להכיל שונות והטרוגניות בין בני אדם : “היא גיטרה, הוא כינור”, “הוא על זמן והיא על אור”, מה שיקשה על אנשים לעשות כשהם חיים אך ורק במימדים הנמוכים יותר.  

משב רוח ילדי

ילדות נתפסת בקרב רובנו כחלקת אלוהים טהורה, המגלמת בתוכה, אפילו כרעיון (גם למי שלא חווה זאת על בשרו) את כל הסגולות הטובות. בשיר “אני גיטרה” אומר הדובר “וגם במשעולי ילדות/ אצעד לבטח”, ונראה כי הוא שואב כוחות מתקופה זאת, נטוע ביטחון ואמון. בלוגותרפיה נכנה זאת “עוגן לוגותרפי” כי משעולי ילדות אלה מאפשרים לאדם לנוע אל עבר המקום הראוי לו.  

במחשבה על הילדות נזכרתי ביצירתו המופלאה של המלחין הרוסי פרוקופייב “פטר והזאב” מ-1936 , אליה חשף אותי אבי בצעירותי ואף אני העברתי לבנותיי. כלי הנגינה על סוגיהם מייצגים דמויות בעלילה, ומקומם של כלי הקשת (ויולה, קונטרבס, צ’לו וכינור), הם כלי המיתר, בייצוג הדמות המרכזית- פטר, שמהווה סמל לילדות, לתמימות, לפשטות, לסקרנות, לאומץ, לתעוזה, להעדר פחד ולמקור מאד ראשוני ונאיבי- אולי אנלוגיה לרוח החופשית לפני שהתעטפה ומוסכה כשהתבגרנו..

“תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר” / שלום חנוך

החיים רצופים אתגרים- “טעויות צבעוניות על כל השטח”. (אני גיטרה),  “בדירה קטנה, חשוכה/ מעט/לא רחוק מכאן, בסימטה בצד” (גיטרה וכינור) 

את חלקם ניתן לפתור, אך יש בהם תוצר של גורל בלתי ניתן לשינוי.  בעזרת הרוח ניתן למצוא בהם פשר, שלעיתים ימוצה בקבלת הדין בעוז רוח ובלשון הלוגותרפיה ב”נצחון הרוח האנושית” :

“לא התייאשתי מימי / כי מה שלא קרה במאי / יקרה בעזרת השם ודאי /ביוני יולי” (אני גיטרה)

בהקשר הזה אני אוהבת את הציטוט: “חדר שהיה חשוך במשך מאות שנים יכול להתבהר במהירות כאשר מאפשרים לאור להיכנס אך לא כאשר מנסים לגרש את החושך” 

(פאראמאהאנסה יוגאנאנדה)

“המוסיקה מביעה את מה שלא ניתן לומר על מה שלגביו לא ניתן לשתוק” (ויקטור הוגו) 

הבית הפותח את השיר “גיטרה וכינור” חוזר על עצמו שלוש פעמים, אלא שיש שינוי אחד קטן אך מהותי בסיום השיר- נעדרת ממנו השורה “נישאים הם סחור וסחור”. בפרשנות שלי נכנסה הרוח לתוך הקשר ביניהם באמצעות המוסיקה וכבר לא היה צורך בהליכה “מסביב”, במילים ובפסיביות (ואולי אפילו הייאוש) שחדרה לחייהם (חיים מכל הבא ליד”, “נישאים). מוסיקה עוקפת שפה וכך גם רוח האדם: בלילות שישי, במוצאי/ שבת /אוהבים הרבה, מדברים / מעט/ מנגנים דואט ובבת אחת,/ הצלילים עולים והלב / נרעד” (שלום חנוך)

ברוח ההודיה

הרוח שייכת למקום נשגב ואלוהי, למשמעות העליונה. פראנקל טוען שלא חשוב כיצד נתייחס אליה “אם כ”מושג גבול”  ואם כ”השגחה עליונה” במובנה הדתי- נודעת (לה) חשיבות רבה בבריאות הנפש ובפסיכותרפיה.. היא מעניקה למאמין.. כוח פנימי אמיתי.. אמונה אמיתית.”,

ומכאן שגם אם לא נוכל להבין, עלינו להוקיר את הקיים, שאינו ברור מאליו,  כפי שעושה הדובר בשיר:  “אני זוכר את כל מי שניגן עלי ואני אומר תודה”  (אני גיטרה).

על כנפי הרוח 

רוח האדם מאפשרת לו להתקדם, להתעלות ולהתרומם מעלה: 

“כשהקיץ בא הם פורשים כנף / בעקבות חלום שחלמו בסתיו /והם לא אמרו אם הם יחזרו 

מהרי נפאל, מערבות פרו” (גיטרה וכינור). זהו מימד החופש האנושי שם לפי פראנקל “נעשים אנו בני אדם במלוא מובן המילה”.

רוח המשמעות 

העץ כשלעצמו כמו גם האדם כגוף הוא חסר משמעות “הייתי פעם עץ אולי” (אני גיטרה). מה שמעניק אותה הוא הפחת הרוח שבו, בתיבת התהודה לכדי יצירה מוזיקלית שלמה, אינטגרטיבית והרמונית.  

ולסיום, 

ועוד כמה הרהורים שעלו בי בהקשר של המוסיקה והרוח: 

האחת, מבנה כלי המיתר מזכיר לי את מבנה גוף האישה- על קימוריו ויופיו.. והלוא יש שאומרים שאלוהים הוא בכלל אישה.. 

השני, שמתי לב לצירוף “מצב רוח” , היינו: המצב של הרוח כמשקף את מצב האדם. 

והשלישי, עד כמה האהבה קשורה למוזיקה גם בשירים אחרים, כמו: “את גופי הופכת לפסנתר” / אגדת דשא, שלום חנוך, “עם צליל מיתר שמתנגן אני חושב עלייך” /צליל מיתר, ירון כהן ועוד מה שמוכיח שוב את עליונותם של השתיים כערכים עליונים בחיי אדם.

מילות השיר במלואן: 

אני גיטרה /נעמי שמר

אני גיטרה 

הרוח מנגן עלי 

בחילופי עונות 

אני גיטרה 

מישהו פורט עלי 

בחילופי המנגינות. 

כשמתחשק לי לפלרטט 

אני פוצח בדואט 

גם אם זה טריו או קווארטט 

זה לא מפריע. 

על משבצות אדום לבן 

אשכול בשל על השולחן 

ואגסים דמויי סזאן 

וגם סנגריה. 

אני גיטרה… 

אני סימן, אני עדות 

לידידות ולבדידות 

וגם במשעולי ילדות 

אצעד לבטח. 

הרפתקאות צועניות 

במטוסים, באוניות 

וטעויות צבעוניות 

על כל השטח. 

אני גיטרה… 

מה שנוגע לבנות 

יש הסכמים, יש הבנות 

ואין לי, אין לי טענות 

גם לא היו לי. 

לא התייאשתי מימי 

כי מה שלא קרה במאי 

יקרה בעזרת השם ודאי 

ביוני יולי. 

אני גיטרה 

הייתי פעם עץ אולי 

ובתיבת התהודה 

אני זוכר את 

כל מי שניגן עלי 

ואני אומר 

תודה

גיטרה וכינור/ שלום חנוך 

בדירה קטנה, חשוכה מעט 

לא רחוק מכאן, בסימטה בצד 

גר בחור אחד עם אישה אחת 

חיים מכל הבא ליד 

נישאים הם סחור וסחור 

הוא גיטרה, היא כינור. 

מחליפים מיתר כשהחורף בא 

היא תולה מבט, הוא שוקע בה 

ואחר כך יד, נגיעה קלה 

נשיקה באויר הוא שולח לה 

מסתלסלת סחור וסחור 

כמו גיטרה וכינור 

הוא על זמן והיא על אור. 

בלילות שישי, במוצאי שבת 

אוהבים הרבה, מדברים מעט 

מנגנים דואט ובבת אחת, 

הצלילים עולים והלב נרעד 

נישאים הם סחור וסחור 

הוא גיטרה היא כינור. 

כשהקיץ בא הם פורשים כנף 

בעקבות חלום שחלמו בסתיו 

והם לא אמרו אם הם יחזרו 

מהרי נפאל, מערבות פרו 

נודדים שם סחור וסחור 

הוא על זמן והיא על אור 

עם גיטרה וכינור. 

בדירה קטנה, חשוכה מעט 

לא רחוק מכאן בסימטה בצד 

גר בחור אחד עם אישה אחת…

You may also like

האופטימיות של העבר
ארבע דאגות קיומיות
בשורת הכפרות  
משמעות החיים ומשמעות בחיים

Leave a Reply