2
Aug
2019

מכתב לויקטור פראנקל

נכתב על ידי שגית שלמה

פורסם באתר זה לקראת צאת ספרה המקיף בנושאי לוגותרפיה, שירה עברית ומשמעות בחיים

 

ויקטור היקר,

אני מקווה שזה בסדר שאני פונה אליך כך, בשמך הפרטי,

פשוט מרגישה שאנחנו מכירים כבר שנים..

והאמת? גם אף פעם לא הרשימו אותי תארים במיוחד.

תמיד חיפשתי את האדם שעומד מאחוריהם, ואיכשהו נדמה לי שאני קצת מכירה את האדם שעומד מאחורי הפרופסור, הנוירולוג, הפסיכיאטר, הפילוסוף, הסופר, מטפס ההרים שאתה..

אמנם לא נפגשנו אף פעם וכנראה שניפגש “פיזית” רק בעולם שכולו טוב..

אבל במימד אחר פגשתי בך כבר מזמן, הרבה לפני שידעתי שזה “אתה”..

הכרנו כשנולדתי (אפשר שאפילו קודם? אבל זה לשיחה אחרת..) , אולי קצת אחרי- כשהתחלתי לדבר, טוב אולי עוד מעט קדימה- כשהבנתי מה אני אומרת, ואולי עוד טיפ טיפה צפונה- כשכבר התחלתי לשאול שאלות..

זהו, אני יודעת, יש לי נ.צ מדוייק- בפעם הראשונה ששאלתי את השאלה “בשביל מה?”. החל מהשאלה “בשביל מה ללכת לגן?” ועד לשאלה “בשביל מה לחיות?”, “בשביל מה לקום בבוקר?”

כשהיה לי קשה, באת פתאום ואמרת לי לא לוותר,

כשלקחתי את החיים ברצינות יתרה הצחקת אותי כהוגן עם האקסנט האוסטרי המיוחד שלך, עם בדיחות הדעת, עם לקיחת החיים בפרופורציות, עם ההתרחקות מהסיטואציה, עם הוצאת הרוח מהמפרשים כלשונך,

כשאמרתי אפילו לעצמי “אה סיימתי” אפשר לעצור, הגחת משום מקום ודחקת בי להמשיך למשימה הבאה, “נראה לך שכאן את עוצרת? “אין לך מושג איזו דרך עוד מצפה לך, את רק במבוא” (“ומנוחה ביקשת? מנוחה אולי תהיה לך באותו עולם שכולו טוב בו אמרת שנפגש, וגם אז אני לא מבטיח כלום..”)

כשהייתי עסוקה בעצמי יתר על המידה- כחכחת בגרונך באי שביעות רצון, ואז אמרת “השתגעת? “צאי החוצה” -צאי פיסית, צאי מנטלית וצאי רוחנית- העניקי לעולם, התרוממי, התעלי..״

התווכחתי איתך בלי סוף כמו שמתווכחים עם מי שאוהבים באמת. עודדתי ומעודדת את תלמידיי ואת כל מי שמוכן לשמוע עליך לא לקבל את דבריך כאמת שאין בלתה, לחקור, להעמיק ,להסתייג ולקחת את מה שמתאים להם. רק כך בעיניי ניתן לחיות חיי אמת, חיים בעלי משמעות.

ביקוריך היו לעיתים תכופים מאד, אפילו העזת להגיע אליי בחלומות, שם קראת לי בקול שוב ושוב לכתוב ספר. זוכרת שאפילו בחלום חשבתי שאני הוזה, שאני לא שומעת טוב, ועניתי לך- “ספר? אמיל, בחייך! ספר זאת מלאכה של הגדולים, של סופרים אמיתיים, ואני עוד איזו אחת שמחפשת את דרכה, שחולמת בהקיץ להגיע אל המנוחה והנחלה, שרק אלוהים, ואולי גם אתה, יודעים מה הן.

אבל חשוב לי להגיד לך ככה מול כולם שעל כל התערבויותיך ותביעותיך סלחתי לך מזמן כי זיהיתי את הפוטנציאל שיש בביחד שלנו,

אז אתה הסיבה.. סליחה התכלית לכתיבת הספר שממש בקרוב יצא לעולם.

כולי תקווה שתהיה מרוצה מהמחווה הקטנה שעשיתי לך.

בי נשבעתי להמשיך את תורתך ולהתאימה לרוח הזמן לפי צוואתך,

כי היא האמיצה ביותר שפגשתי, המדוייקת ביותר, והכי חשוב- גדולה הרבה יותר משנינו.

שלך בהוקרה החולמת בהקיץ

מוקדש לזכרו של ויקטור פראנקל, אבי הלוגותרפיה, 1905-1997

You may also like

לוגוסקופיה – כלי תומך בטיפול ויעוץ לוגותרפי
לוגותרפיה – תמצית הגישה
שירת המשמעות – ספר לוגותרפי מקיף
IN HONOR OF LOGOTHERAPEUTIC PARADOX