לבחור בטוב – יש ברירה?

אחד הדברים המרתקים אותי ביותר בלוגותרפיה הוא קשיחותה ורכותה הבו זמניות: היא מכונה “תרפיה של אהבה”, כל כולה נתינה ויציאה מעצמי, היא מציעה אמונה בלתי מסויגת, כמעט נאיבית, באדם וביכולותיו להתמודד עם אתגרי החיים ולהתעלות גם בתנאים הקשים ביותר, ובד בבד (ואולי כתוצאה מכך) יש בה תביעה נוקשה ובלתי מתפשרת ממנו “להצדיק” את אותה האמונה..” מתוך הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה למעשה” מאת שגית שלמה
“השאלה איננה: האם יש לי או אין לי , אלא: להיות או לחדול” (לוקאס, 1995)

הדיון על ראיית הטוב בשנה המאתגרת שבה אנו נמצאים לעיתים מרגיש ממוצה, כבר לא ממש משכנע, מלווה בתחושת מיאוס, ואפילו מלאכותי, כאילו כבר קשה “למכור” לנו את ה”סחורה” הזאת. אנשים התעייפו, איבדו תקווה ואמונה, חשים שהם חיים בכאוס, חסרים אופק ברור ומשמעותי, מיואשים..

אז התשובה לשאלה האם יש אלטרנטיבה לבחירה בטוב היא בעיניי, בפריזמה לוגותרפית, ברמות העמוקות ביותר, הרוחניות אם תרצו-  לא, אין לנו באמת ברירה.

חופש ואחריות- הכיצד?
עצם הצירוף חופש ואחריות הוא פרדוקסלי, שהלוא חופש הוא מוחלט, שחרור ללא רסן,
ואחריות מציבה לנו גבול ברור.
מהו הגבול? בפרשנות שלי הוא “הבחירה” בטוב. עלינו לוודא שאנחנו מחוברים ל’סנטר’ שלנו, שאיננו סוטים מדרך הישר (תהא אשר תהא), ושברור לנו מהו טוב.
האם הכוונה לחופש מדומה? לאחיזת עיניים? למי שחי במימדים נמוכים יתכן.
לאנשים שחותרים להעמיק את הרובד הרוחני (הנואטי) שבתוכם כנראה שהתשובה תהיה לא, משום שההנחה היא שבמרחב הרוחני יש חופש מוחלט כי זהו הטוב בהתגלמותו.
מבולבלים? גם אני, קצת.
בכל מקרה הטענה שלי היא שבהנתן הצירוף חופש ואחריות מיד מצטמצמת הבחירה עד כי היא מסתכמת בטריטוריה מאד ספציפית- הבחירה בטוב.

משמעות ייחודית אינה בחירה חופשית?
לכאורה אם כל אחד מאיתנו נקרא למצוא את המשמעות הסובייקטיבית שלו והייחודית רק לו  אז יש ברירה, הבחירה היא אינסופית. כמספר האנשים בעולם מספר המשמעויות כפול מספר הרגעים שזה בעצם אינסוף אפשרויות..
אולם כל המשמעויות הללו עליהן להיות “נכונות” בלשונו של פרנקל, ונכונות לטעמי מותנות בהיותן “טובות” בפרמטרים של ערכים אוניברסליים ולא רק אישיים. היינו אם אדם יגיד שעבורו המשמעות שזימנה לו תקופת הקורונה היא לדאוג אך ורק לצרכיו האישיים ולהיות אופורטוניסט יפריך זאת פרנקל מכל וכל. אבל זה ייחודי לו, הלא כן?  

בחירה מצפונית היא בחירה בטוב
המצפון הוא ‘איבר המשמעות’ לפי הלוגותרפיה, סגולתו האינטואיטיבית, הייחודית והקדם מוסרית של האדם לחשוף את משמעותו של מצב זה או אחר, שהיא מעבר לכל חקירה ודרישה.

מכאן ניתן היה לחשוב שכל מה שיבחר אדם לפי מה שאנו קוראים בשפת העם ‘תחושות הבטן’ שלו הלוא הוא הדבר הנכון.
פרנקל מסייג זאת וטוען שזהו אינסטינקט, אבל לא ביולוגי כי אם אינסטינקט אתי.
רוצה לומר שגם אם אדם מרגיש, חש, מזהה כי הבחירה ה”נכונה” עבורו היא למשל לעזוב את הארץ ואת משפחתו לטובת קריירה מפוארת בחו”ל, יפגיש אותו פרנקל עם הנושא האתי ויזמין אותו אולי ל”בחירה” מחודשת, כי לא בהכרח בחר בטוב (או הפוך אם בחר להשאר בארץ לטובת המשפחה ולוותר על עתידו המקצועי המבטיח בחו”ל). כלומר המדדים הסובייקטיביים לבחירה חייבים לכלול בתוכם או לקחת בחשבון ערכים אובייקטיביים חיוביים מסוימים, אחרת לפי הלוגותרפיה אינם לגיטימיים, או כפי שפרנקל בטח יטען הם הוקהו ע”י המצפון או הודחקו .     

“הפנייה אל החיובי היא הפנייה אל המשמעותי” (לוקאס, 1995)
הלוגותרפיסטית אליזבת לוקאס, בעקבות פרנקל, מובילה אותנו ישירות אל החיובי, היינו אין באמת אפשרות לבחור, אלא רק בטוב כי שם גלומה המשמעות, לדבריה.
פירוש הדבר שגם אם אדם נמצא על סף יאוש או חווה סבל רב בחייו עליו להפנות את המבט אל החיוב או הפוטנציאל האופטימי שבמצבו. לפי ההיגיון הפשוט כל מה שאינו חיובי אינו משמעותי מה שמצמצם את הברירות מראש. ואם אדם היה רוצה לבחור ב”רע”? גם אם זה הרע הסובייקטיבי שלו? אין לו באמת אפשרות לעשות זאת, לפחות לא לגישה זאת.    

שפה מחייבת היא בחירה?
“שומה על אדם שיווכח לדעת , כי הסבל הוא מנת גורלו, שיקבל את סבלו כתפקיד המוטל עליו, כתפקידו היחיד והייחודי.” (האדם מחפש משמעות)
מה פירוש “שומה עליו”? הכוונה היא מחובתו של אדם! האם ניתן לחייב אדם, אם הבחירה בידיו?
“שיקבל את התפקיד המוטל עליו?”- מי הטיל? מדוע שיקבל? הלוא הבחירה היא אישית, לא?
אי אפשר להתכחש לכך ששפת הלוגותרפיה היא שפה נחושה, נחרצת, מחייבת, אפילו שיפוטית, והלוא ידוע ששפה משקפת מציאות ומייצרת מציאות כלומר שפת הלוגותרפיה איננה שפת ברירות קלה.   

“לבחור בין טוב לטוב” (עידן רפאל חביב)
בספרי “שירת המשמעות- לוגותרפיה בין תיאוריה למעשה” אני כותבת כך:

“אחד הדברים המרתקים אותי ביותר בלוגותרפיה הוא קשיחותה ורכותה הבו זמניות: היא מכונה “תרפיה של אהבה”, כל כולה נתינה ויציאה מעצמי, היא מציעה אמונה בלתי מסויגת, כמעט נאיבית, באדם וביכולותיו להתמודד עם אתגרי החיים ולהתעלות גם בתנאים הקשים ביותר, ובד בבד (ואולי כתוצאה מכך) יש בה תביעה נוקשה ובלתי מתפשרת ממנו “להצדיק” את אותה האמונה, להיות אחראי על עצמו ולבחור בהתאם למצפונו בכל רגע ורגע בחייו ובכל מצב נתון. שני אלה גם יחד קשים לעיכול, קשים לקבלה, קשים ליישום וקשים להתמדה במציאות חיינו המשתנה והמורכבת…  
איך זה מרגיש להיות תחת תביעה מתמדת לעשות, לפעול, לשאוף, לא לנוח, לצאת החוצה מעצמנו, להתעלות- כמה דרישות!”
הדואליות הזאת לא רק שמלמדת על מורכבותה של התיאוריה אלא בעיקר מעידה בעיניי על הכוונתה המובהקת לבחור בטוב.

יש טוב ויש טוב- העיקר שזה טוב
תשאלו בוודאי מהו טוב? האם מה שהאדם מגדיר כטוב? מה שהחברה מגדירה עבורו? המשטר? האם אלו תכונות מולדות? נרכשות? האם זה תלוי סיטואציה? משתנה? יציב וקבוע?
על זה נכתבו תלי תלים של רעיונות ופילוסופיות זה מאות בשנים.
בהקשר הלוגותרפי זהו אולי המקום היחיד שבו יש לנו בחירה. ‘טוב’ יוגדר כמה שמכיל התעלות עצמית, החרגה של האדם מעצמו והתמסרות לדבר מה שאיננו הוא.

הקורונה הביאה עמה הרבה רע- כאב, מוות, חולי, בדידות, קשיים כלכליים, מנטליים, חברתיים , אובדן דרך ומה לא?
אולם כפי שכותבת אליזבת לוקאס: “השאלה איננה: האם יש לי או אין לי , אלא: להיות או לחדול. החיפוש אחר רווח מוחלף בחיפוש אחר משמעות” (לוקאס, 1995, עמ’ 129)
כלומר הנוקשות, הנחרצות והעדר הברירה שמגישה לנו הלוגותרפיה הן גם מתנותיה הגדולות והיקרות מפז-
היא לא תתן לנו ליפול, היא לא תרפה את רוחנו (כי הרוח לדידה לעולם אינה חולה).
היא כמו אומרת לנו אתם כבר כאן. זה לא במקרה, ובעיקר זאת עובדה.
המעט שנשאר לכם לעשות זה לבחור בטוב ולעשות טוב. פשוט כי אין ברירה..

מקורות:
לוקאס, א’ (1995). משמעות הסבל. (תרגום: ד’ גוטמן ומ’ אייזנברג).  
פרנקל, ו. (1970). מבוא ללוגותרפיה: האדם מחפש משמעות: ממחנות המוות אל
האקזיסטנציאליזם.
(תרגום: ח’ איזק). תל-אביב: דביר.

שלמה, ש’ (2019). שירת המשמעות- לוגותרפיה בין תיאוריה למעשה

Image by Bad Bear Pictures from Pixabay 

נכתב ע"י שגית שלמה

שגית שלמה
שגית שלמה, דוקטורנטית לפילוסופיה, חוקרת שירה ומשמעות ומכונה גם "שומרת המנגינות". בעלת הסמכה כלוגותרפיסטית, Diplomate in Clinical Logotherapy מטעם Viktor Frankl institute USA. עוסקת בפיתוח תכנים, מרצה ומנחת סדנאות וכן משמשת כיועצת התוכן של מגזין "בלוגותרפיה". מחברת הספר “שירת המשמעות – לוגותרפיה בין תיאוריה ומציאות” אשר משמש קהל קוראים רחב ואנשי מקצוע.

אחרים קראו גם את:

על תקווה ומשמעות

עוד לא אבדה תקוותינו “מה שהחזיק אותו בחיים (את פרנקל במחנות הריכוז) היה רק התקווה …

כתיבת תגובה