ויקטור פרנקל הציע תיאוריה בשם לוגותרפיה שבה הוא הניח שסיבה לחיות (מטרה או משמעות) הכרחית לשם ניהול חיים בעלי ערך (פרנקל, 1959/1985). כאשר אנשים חווים חסר משמעות בחיים, הם חווים תחושת ריקנות (ריק קיומי), ושעמום הוא תוצאה אחת של מצב כזה (Frankl, 1959/1985). בעוד היחס התיאורטי בין משמעות בחיים לשעמום נראה ברור, יחס זה לא נחקר באופן שיטתי. נראה כי המחקרים שנערכו עד כה תומכים בהנחה זו, ומצאו את המשמעות הזו בחיים ושעמום קשורים ביחס הפוך (, Wink & Donahue, 1997; Vodanovich & Watt, 1999; Watt & Vodanovich, 1999; MacDonald & Holland, 2002). עם זאת, רק מחקר אחד (Weinstein, Xie, & Cleanthous, 1995) עשה זאת ומדד את הקשר הזה באופן ספציפי באמצעות מבחן Purpose in Life (Crumbaugh & Maholick, 1964, 1969) וסולם הנטייה לשעמום (Farmer & Sundberg, 1986). (מאמר באנגלית כולל 7 עמודים PDF)
ON THE RELATIONSHIP BETWEEN MEANING IN LIFE AND BOREDOM PRONENESS: EXAMINING A LOGOTHERAPY POSTULATE
Psychological Reportr, 2007, 101, 1016-1022. © Psychological Reports 2007
AMANDA M. A. MELTON AND STEFAN E. SCHULENBERC
Department of Psychology The University of Missirsippi
©All rights reserved author of the article and the site where he posted
Image by Alex Kovalerov from Pixabay