מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
פרשת בוא, לוגותרפיה וחירות: בין משמעות, אחריות ומנהיגות
פרשת 'בוא', השלישית בספר שמות, היא אחת הפרשות המכוננות של עם ישראל. בעת הזו, כשאנו עדים לשובם של החטופים לאחר למעלה מ-470 ימי שבי, המסרים העולים מהפרשה על יציאה לחירות, בחירה ומשמעות מקבלים משמעות עמוקה במיוחד.בפרשה מופיעות שלוש המכות האחרונות ויציאת מצרים – רגע שבו עם שלם משתחרר מעבדות ויוצא אל החירות. זהו לא רק רגע היסטורי של גאולה, אלא מסע עמוק של בחירה ומשמעות, שבו השחרור הפיזי הוא רק השלב הראשון; החירות האמיתית כרוכה במודעות, אחריות ובניית זהות חדשה.
ובימים אלו, כשהחטופים שלנו חוזרים הביתה (ולא נוותר עד שכולם יחזרו), המשמעויות העולות מהפרשה מהדהדות בעוצמה רבה. מהי באמת חירות? כיצד מוצאים משמעות גם במצבים הקשים ביותר? ואיך מנהיגות ואחריות מעצבות את דרכנו קדימה?
חירות אמיתית: מעבר לשחרור פיזי
משה ניצב שוב ושוב מול פרעה ודורש: "שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:" (שמות י:ג). דרישה זו נושאת משמעות עמוקה – לא רק שחרור פיזי, אלא קריאה מוסרית יסודית לעשות את הדבר הנכון. חירות אמיתית איננה רק היעדר כבלים, אלא היכולת והאחריות לפעול למען הזולת. השחרור של עם ישראל הוא ערך מוסרי בסיסי, ביטוי מובהק של צדק ותיקון עולם.
כמו אז, גם בימינו חובתנו המוסרית היא לדאוג לשובם של כל החטופים ולאיחודם עם משפחותיהם. אך השחרור הפיזי הוא רק תחילת המסע – הם חוזרים לתהליך מורכב של ריפוי, חיבור מחדש למשפחה ולחברה, ועיבוד החוויות הקשות שחוו. כשם שבני ישראל לא יצאו מעבדות ביום אחד אלא עברו מסע ארוך במדבר עד שהיו מוכנים להפוך לעם עצמאי, כך גם החזרה לחיים אחרי טראומה עמוקה היא תהליך הדרגתי של התמודדות וצמיחה.
משה, פרעה וחירות הבחירה
הלוגותרפיה תורת המשמעות של ויקטור פרנקל דנה רבות בנושא הבחירה ויכולת הבחירה בכל רגע נתון. כשמשה מבקש מפרעה לשחרר את עמו פרעה מסרב-, "וַיְחַזֵּ֥ק יְהֹוָ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א אָבָ֖ה לְשַׁלְּחָֽם" (שמות י:כז). הטקסט המקראי מעלה שאלה עמוקה: אם ה' הקשה את לב פרעה, האם הייתה לו בכלל בחירה חופשית?
ספר שמות מציע תובנה מעמיקה: 'חיזוק הלב' אינו שלילת הבחירה, אלא החרפת התהליך שבו האדם מקבע את בחירותיו.פרעה, בסירובים החוזרים ונשנים, הפך את התנגדותו להרגל, עד שהיא הפכה לחלק מזהותו. בכך, הבחירה החופשית הופכת למעין 'גורל עצמי' – תהליך שבו האדם יוצר את מסלול חייו דרך הבחירות החוזרות. (הרב יונתן זקס שיג ושיח),
מהטמה גנדי ביטא רעיון דומה: "היזהר ממחשבותיך, כי הן יהפכו למילים. היזהר ממילותיך, כי הן יהפכו למעשים. היזהר ממעשיך, כי הם יהפכו להרגלים. היזהר מהרגליך, כי הם יהפכו לערכים שלך. היזהר מערכיך, כי הם יהפכו לגורלך."
המסקנה היא ברורה: בחירה היא אחריות. חירות אמיתית תלויה במודעות וביכולת לפעול בהתאם לערכים, לפני שההרגלים מתקבעים והדרך חזרה משם קשה יותר, פרנקל טוען שבכל רגע נתון יש בחירה, אך היא עלולה להיות קשה יותר ככל שההרגל מתקבע והופך לחלק מזהותנו.
לוגותרפיה: חירות הבחירה ככוח הישרדות
ויקטור פרנקל שהיה ניצול שואה ואבי תורת הלוגותרפיה כתב בספרו האדם מחפש משמעות כי:
"האדם יכול לשרוד כמעט כל דבר, אם יש לו סיבה לחיות למענה."
הלוגותרפיה מציגה מודל עמוק של התמודדות עם טראומה: המשמעות איננה רק מנגנון הישרדות, אלא כלי טיפולי מרכזי. היא מלמדת אותנו שהמשמעות היא הכוח המרכזי שמניע את האדם, גם בתנאים הקשים ביותר. אך מעבר לכך, פרנקל טוען שהיכולת לבחור כיצד להגיב למצב נתון היא החירות האולטימטיבית של האדם – גם כשהנסיבות הקשות ביותר מנסות לכפות עליו חוסר אונים (האדם מחפש משמעות, פרק 2.).
פרשת בוא מציבה בפנינו מסר דומה – היציאה מעבדות לחירות איננה רק מעבר פיזי, אלא בראש ובראשונה מעבר תודעתי. בני ישראל נדרשו לעבור תהליך של עיצוב מחדש של תודעתם – ממצב של נשלטים לפעולה אקטיבית ומשמעותית. כמו שלפרנקל הייתה הבחירה להעניק משמעות למציאות הקשה ביותר, כך גם בני ישראל נדרשו למצוא משמעות במסעם – לא רק לצאת מהעבדות, אלא לבחור לחיות כעם בעל ייעוד.
גם בימינו, החוסן האנושי מתגלה בבחירה המודעת לחיים, תקווה וצמיחה. החטופות והחטופים מהווים דוגמה מרגשת לכוח האנושי להעניק משמעות למציאות הקשה – מי שהיו מוכנים להישאר עם חבריהם בשבי מתוך סולידריות ודאגה, לבחור בחיים, בשמחה ובעזרה הדדית, ולשאוף לעתיד טוב יותר למרות כל מה שחוו.
"והגדת לבנך" – אחריות דורית ומנהיגות חינוכית
הפרשה מצווה אותנו: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ… בַּֽעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה יְהֹוָה֙ לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם" (שמות יג:ח). כלומר, החירות מחייבת חינוך והעברת הסיפור הלאה לדורות הבאים על פי זקס משה סבר שזה הדבר החשוב ביותר שיש לומר ברגעים גורליים של גאולה כי החופש הוא יצירה של אומהואומה צריכה זהות וזהות צריכה זיכרון והזיכרון מקודד בסיפורים שאנו מספרים. כמו פרנקל גם זקס מדברים על היכולת ליצוק משמעות מתוך הסבל ולהוביל למשמעות עמוקה של חיבור בין דורות על ידי הסיפור של אלו שבאו לפנינו וזהו הסיפור שהופך לשלנו ויוצר תחושת משמעות וחיבור לשורשים ואנו יוצרים חרדת לאלה שיבואו אחרינו. הסיפור שאנו מספרים לעצמנו על עצמנו הוא ראשיתה של זהות. (הרב יונתן זקס רעיונות משני חיים)
פרשת בא מלמדת אותנו שחירות היא לא רק היציאה מהשבי,אלא גם היכולת למצוא מחדש משמעות, לבנות את עצמנו ולצמוח מתוך הקושי. סיפור השבי אינו רק סיפור אישי, אלא נרטיב לאומי של חוסן, אחדות ותקווה. כל סיפור של חטוף שחזר הוא טקס של העברת מסורת: מסר של גבורה שקטה, של יכולת לשרוד ולצמוח גם במציאות הקשה ביותר.
כמו שבני ישראל יצאו לדרך ארוכה מהעבדות אל החירות, כך גם השבים מהשבי זקוקים לזמן, לליווי ולכוחות נפשיים כדי לעבור את מסעם. אנו יוצרים כאן זיכרון קולקטיבי שיעביר לדורות הבאים לא רק את הכאב, אלא גם את עוצמת הרוח האנושית.
והשאלה הגדולה עבורנו היא: איך נוכל להיות עבורם החיבוק, האור והמשמעות במסעם חזרה הביתה?
Photo by Sandro Gautier on Unsplash
