מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
מאת פרופ' דוד גוטמן, מבוא למחזה של ויקטור פרנקל: "סינכרוניזציה בבירקנוואלד"
מחבר "הנסיך הקטן", אנטון דה סיינט אקזופרי, כתב בספרו האחרון, שנקרא "הציטדל", על מלך אחד של הברברים בצפון אפריקה, שלילה אחד הוא טיפס על ראש ההר הסמוך לביתו כדי לקבל תשובה מאלוהים לשאלתו. אך לא נשמע שום קול. הסלעים סביבו שתקו. גם העורב על צמרת אחד העצים שתק. הוא היה מסתפק בקולו של העורב, אך לא נשמע שום רחש ממנו. ואז הוא הבין שגם אילו הציפור יכלה לענות, קולה לא היה קולו של האל. בבדידות טראגית ירד מההר וחזר לעיר. אך הוא ידע שעליו לחפש את התשובה. ויום אחד ימצא אותה, במוות, כשכבר לא תהיינה שאלות נוספות…
בשנת 1945, זמן קצר לאחר שחרורו ממחנה הריכוז הגרמני האחרון שלו, פרנקל כתב את המחזה "סינכרוניזציה בבירקנוואלד". הוא התייחס לכתיבת המחזה במילים הבאות: "זה היה כאילו משהו עמוק בתוכי הכתיב את המחזה. לא יכולתי לכתוב מספיק מהר כדי לבטא את המחשבות שלי".
תרגום המחזה לאנגלית נעשה בשנת 1978 על ידי ג'ו פברי, ידידו של פרנקל, שהיה הראשון שאימץ והפיץ את הלוגותרפיה באמריקה וסלל את דרכה על ידי פתיחת המכון הראשון לתורתו של פרנקל בברקלי שבקליפורניה.
דברים על תוכן המחזה
במחזה של פרנקל, שלושה פילוסופים מתקופות היסטוריות שונות מצטרפים לאימא מתה ושני בניה במחנה ריכוז גרמני כדי להתעמת עם השאלה שנשאלה לראשונה על ידי איוב המקראי בתנ"ך: מדוע עלינו לסבול? מה המשמעות של מצב שנראה על פניו כחסר משמעות? שלושת הפילוסופים שדנים בסוגיות הללו הם סוקרטס, הפילוסוף מאתונה ביוון העתיקה, ברוך שפינוזה, הפילוסוף היהודי-הולנדי, והמטה-פיזיקאי הגרמני עמנואל קנט.
בחירת שלושת הפילוסופים האלה, ולא אחרים, לא נעשתה במקרה. כיוון שכול אחד מהם היה דמות היסטורית
בזמנו כפרנקל. בכול אחד מהפילוסופים האלה ניתן למצוא תכונה מסוימת באישיותו של פרנקל ובגישתו לדת, למדע, ולפילוסופיית החיים שלו. הקונפליקטים שמתעוררים
במחזה זהים לאלו שהיו קיימים בנשמתו של ויקטור פרנקל. וניסיונו בסינכרוניזציה בין הגישות השונות של הפילוסופים האלה לחיים ולמוות משקפים את מאמציו של ויקטור פרנקל לפתור אותם בסינכרוניזציה בין התיאוריה של הניתוח הקיומי וגישתו לחיים ובין ערגתו להכרה על ידי העולם המדעי של זמנו.
סקירה קצרה ביותר של המרכיבים העיקריים בפילוסופיות של כל אחד משלושת הפילוסופים והשפעתם על ויקטור פרנקל – כפי שהן באות לידי ביטוי במחזה.
הבה נתחיל עם ברוך שפינוזה
הפילוסוף היהודי ההולנדי ברוך (בנדיקטוס) דה שפינוזה, מהפכן רדיקאלי, נולד באמסטרדם בשנת 1632 ומת בשנת 1677. אבותיו היו יהודים ספרדים מפורטוגל שאולצו לקבל עליהם את הנצרות, אך המשיכו לקיים את מצוות היהדות בסוד. הם נמלטו מפורטוגל לאמסטרדם שבה שרר חופש דתי.
שפינוזה רכש את השכלתו באוניברסיטת לידן בהולנד. בשנת 1656 הוא הוחרם פורמאלית על ידי המנהיגים של הקהילה היהודית באמסטרדם ועל ידי משפחתו וגורש בגלל "דעותיו המסוכנות של כפירה". הוא השקיע מאמץ רב למען סובלנות דתית והתנגד לאורתודוקסיה הדתית המסורתית. לדבריו, רוח היהדות היא פשוטה וישירה: צריך לעשות מה שטוב בעיני האלוהים. הודות להישגיו ואופיו המוסרי, נחשב ל"נסיך הפילוסופים".
שפינוזה השווה את הדמיון עם האינטלקט, או ההיגיון. הוא ראה בהיגיון את הגורם שמחובר לרעיונות מספקים, לאמת ולעיצוב פעיל – בניגוד להיפך מהם, שהם תוצרים של הדמיון. המטרה המכלילה של האתיקה הייתה עבורו יצירת בסיס לשכלול היצור האנושי ולשלמותו. הוא רצה לשחרר את האנושות משלטון היצרים, מהאינסטינקטים והתשוקות. והחופש עבורו היה גולת הכותרת ותו האיכות של כבוד האדם.
קרוב לוודאי ששפינוזה ייצג עבור פרנקל את הרציונאליות ואת ההשכלה. והמרד של שפינוזה כנגד המוסכמות השמרניות בדת נגעו במיתרים זהים בנשמתו של פרנקל. שפינוזה דגל בחופש אמתי שקשור בצורך לעשות שינוי בחשיבה כשהתנאים בלתי ניתנים לשינוי, כמו ההבנה שאי אפשר לשנות את תנאי החיים במחנה הריכוז, אך האדם יכול לשנות את גישתו לתנאים האלה אם ברצונו לשרוד. וזה מה שפרנקל עשה בפועל.
ועכשיו מילים אחדות על עמנואל קנט
הפילוסוף הגרמני עמנואל קנט נולד בשנת 1734 ומת בשנת 1804. הוא היה דמות קונטרוברסאלית בפילוסופיה. קנט הדגיש שצריך לחשוב באופן אוטונומי וחופשי מהצווים של הסמכות החיצונית. האדם איננו יכול להפוך לכלי בידי השלטון, כי הוא מטרת הקיום.
כיבוד מצוות האלוהים, בלי קשר לתנאים הקיימים, האושר של האינדיבידואל, ואפילו של הקהילה, מהווים את הבסיס התיאורטי לתורתו של קנט.
ויקטור פרנקל הסכים עם קנט באומרו שבני אדם צודקים באמונתם באלוהים גם אם אינם יכולים להוכיח את קיומו מבחינה אמפירית. עבור פרנקל, האמונה באלוהים היא דיאלוג אינטימי בין האל ובין האדם.
"הצו הקטגורי" של קנט הוא חוק מוסרי, פקודה ללא תנאי, ותוכנו ניתן לקבוע על ידי ההיגיון האנושי. פרנקל, מאידך, מתייחס ל"משמעות ללא תנאי". בספרו "האדם מחפש משמעות", כשהיה קרוב מאוד למותו, שאל את עצמו: "מה היו חיי? שום דבר לא יישאר מהם שישרוד. אם יש משמעות, זו חייבת להיות משמעות ללא תנאי, ולא הסבל וגם לא המוות יכולים להפחית אותה".
פילוסופים אחדים ראו בקנט דמות קלאסית בפילוסופיה. אחרים התייחסו אליו כמבשר הפשיזם והנאציזם. אך לדעתי, אי אפשר להתייחס לקנט ולפילוסופיה שלו ללא הביקורת של המשורר היינריך היינה. הוא כתב על גרמניה והזהיר את העם הצרפתי שבקרבו חי תקופה ארוכה, שהעולם עוד לא ראה את הגרוע באופי הגרמני ובגרמנים בכלל. היינה סבר שהרעיונות הם רק ההקדמה לעניינים האמתיים. הוא הניח שהתוצאות של הרעיונות איטיים בהגשמתם, אך יבואו לבטח. והלוגותרפיה של ויקטור פרנקל היא הוכחה לדבריו.
ולבסוף מילים אחדות על סוקרטס
סוקרטס נולד בשנת 469 ומת בשנת 399 לפני הספירה הנוצרית. הוא היה מייסד האתיקה הפילוסופית וגדול חכמי יוון העתיקה. סוקרטס השפיע רבות על שלושה פילוסופים גדולים, על פלטון, על אריסטו, ועל סופוקלס. גם ויקטור פרנקל השתמש בעבודתו בעקרונות הפילוסופיים ובאתיקה של סוקרטס.
"הדיאלוג הסוקראטי" משמש כבמה שעליה נשען המחזה של פרנקל. השאלות שנשאלו על ידי סוקרטס ועל ידי פרנקל מכוונות להוצאת האמת לאור, כי האמת היא הבסיס לחיים הטובים.
המחזה של פרנקל עוסק בעקרונות הפילוסופיים והאתיים של סוקרטס. ואלה הם: חיים שלא עוברים ביקורת פנימית אינם מכבדים את האדם, כי חיים כאלה הם חסרי כבוד והכרה. על כול גבר ואישה לבדוק את חייו, ואת חייה, בעזרת חקר עצמי, כדי ללמוד כיצד ניתן להשיג חיים טובים ומאושרים.
לכל אדם יש עקרונות אמתיים. האמת נמצאת בתוכנו, לא בשמיים, לא במסורת, או בספרי הדת, או בדעת ההמונים. את הידע האמתי צריך לחפש ולא להורות. ואם כי איש אינו יכול ללמד מישהו את העקרונות הבסיסיים של פעולה נכונה וחשיבה חדה ובהירה, אנשים מסוימים יכולים לעזור. אלה נקראים המורים והפילוסופים ותפקידם לעודד את בני האדם לזכות בידע ובחוכמה.
פרנקל רצה להשיג בעזרת המחזה שלו זיכוך לרגשותיו, טיהור לנשמתו, וקבלת מה שקרה ומדוע קרה במלחמת העולם השנייה. הוא עטף את אמונתו העצמית בלבוש פילוסופי, והשתמש במחזה הזה על מנת להדגיש עקרונות חשובים בלוגותרפיה.
פרנקל היה מושפע מהמחזאי טורטון ווילדר שכתב את המחזה "העיירה שלנו" כמקום סמלי. הוא מסמל במחזה כול עיירה אמריקאית, כפי שמחנה הריכוז הגרמני במחזה של פרנקל "סינכרוניזציה בבירקנוואלד" מסמל את כל מחנות הריכוז הגרמניים. הסגנון שבו כתב וויילדר את המחזה שלו נהפך על ידי פרנקל לאחד המרכיבים במחזה שלו.
פרנקל סיגל את השימוש המינימאלי בבמה ובתפאורות. והמחזה שלו נשען על הכישרון והכוח של השחקנים להעביר רעיונות פילוסופיים קשים לצופים במחזה.
המחזה של פרנקל רחוק מטכניקות פשוטות. הוא מראה את הדרך להבנת החיים ומשמעותם האמתית. פרנקל השתמש בתיאטרון על מנת לבטא את גישתו לערך החיים בכול תנאי. הוא הצהיר שאלוהים לא מת רק משום שהוא נשאר שותק. אתה לא צריך לצפות ממנו תשובה לשאלתך. ובכך פרנקל הביא נחמה למיליוני בני אדם בעולם האכזרי כול כך.
הערך הגדול של המחזה טמון ועגון במסר החינוכי שבו עבור הדור החדש. המחזה הזה מאיר מושגים מרכזיים אחדים בלוגותרפיה שבהם השתמש מאוחר יותר פרנקל בספריו ובמאמריו. אלה מדגישים את המהימנות והתקפות וגם את חשיבות הלוגותרפיה בתקופתנו ולזמנים שיבואו אחרינו.
מהסינכרוניזציה של הזמן והמקום מופיעה תשובה לשאלה של איוב, והתשובה שפרנקל נתן במחזה הזה הפכה אותו לדמות מכובדת בעולם הרוחני ובריאותו הנפשית של האדם בעולמו.
** כל הזכויות שמורות לפרופ' דוד גוטמן ומובאות כאן לטובת הקוראים באישורו ובאדיבותו למען ידעו הדורות הבאים. אין לעשות כל שימוש צילום או העתקה ללא אישור בעל הזכויות.
תמונת הכותרת צולמה ע"י שגית שלמה במסגרת הצגת המחזה בת"א ב 28.1.2020.
