מאת דרור שקד
גורמי השראה בתקופת סבלו של פראנקל
היכולת של פראנקל למצוא השראה בכל דבר בחיים היתה יוצאת דופן. המוות בתפיסתו של פראנקל הוא המספר לנו שזמנינו קצוב כמו שעון חול שהולך ומתכלה ולכן יש לפעול ולעשות מעשה, הוא קורא לנו לחיות חיים מלאים.
פראנקל עצמו הצליח למצוא ולשאוב כוחות מגורמי השראה רבים בתקופת סבלו למשל:
מדמיון וזיכרון עבר – "בדמיוני והנה אני נוסע באוטובוס, פותח את הדלת הראשית של דירתי, משיב על צלצולי הטלפון, מדליק חשמל, פעמים רבות סבבו מחשבותיי על פרטים שכאלה. והזיכרונות הללו היה בהם כדי להפעימני עד דמעות"
מהומור – "הניסיון לפתח חוש הומור ולראות דברים באור הומוריסטי היה בבחינת להטוט שאדם לומד בשעה שהוא מסגל לו את אומנות החיים"
מהאהבה – "האמת שהאהבה היא המטרה הסופית והנעלה ביותר אשר אליה ישאף האדם "
"אדם המכיר באחריותו לנפש אחרת המצפה לו באהבה, לעולם לא יהיה מסוגל להתאבד"
מהטבע מהחופש ומהסביבה – "גם במחנה קרה לעיתים שאסיר העיר את לב חברו על מראה של שקיעת השמש בעד העצים הנישאים של יערות באוואריה…"
"האם אסיר במחנה ריכוז נתון כולו ללא מנוס להשפעת סביבתו? במקרה זה הסביבה היא חיי המחנה, אך מה בדבר חירות האדם? "
מאמונה פנימית עמוקה – "אסיר שאבדה אמונתו בעתיד- בעתידו- גורלו נחתם. משאבדה אמונתו בעתיד, בטלה גם אחיזתו הרוחנית, הוא נדרדר וסופו ניוון הגוף והנפש.
מיצירה ואמנות – "הזכרתי למעלה את האומנות, וכי יש דבר כזה במחנה ריכוז? התשובה על כך תלויה במה שאתה רוצה לקרוא בשם אומנות. מפעם לפעם היו מאלתרים מעין הצגת קבארט, היו מפנים צריף לשם כך, מקרבים זה לזה כמה ספסלי עץ, ועורכים תכנית. האסירים באו לשם כדי לצחוק קצת ואולי כדי לבכות מעט. על כל פנים באו כדי לשכוח! "
מחיים פעילים – "חיים פעילים מזמנים לאדם אפשרות להגשים ערכים בחיי יצירה, חיים סבילים של הנאה נותנים לאדם את האפשרות להגיע לסיפוק מתוך חוויות של יופי, אומנות או טבע" (עמ' 87)
פראנקל הדגיש שאין עניין לו לאדם לבחור בקושי וכאב, אולם כאשר הם כבר פוקדים אותנו, התפקיד שלנו זה ליצוק להם משמעות ולקבל מהם השראה כדי שנוכל לצמוח.