סיפורו של יוסף המקראי, המתפרש על פני שלושה עשר פרקים ו-4 פרשות בספר בראשית, מציג מסע מרתק של מנהיגות וצמיחה אישית ומשקף באופן עמוק את עקרונות הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל. מסיפור חייו עולה דמות של מנהיג שמצא משמעות גם בתוך התלאות הקשות ביותר, והפך את הסבל למנוף לצמיחה והתפתחות וגדולה.
פרנקל אמר "בין הגירוי לתגובה קיים מרווח – מרחב של בחירה" (פרנקל 1970) במרחב זה מתגלה רוח האדם. יוסף מדגים עיקרון זה לאורך כל דרכו המנהיגותית. מהבור שאליו הושלך על ידי אחיו, דרך האשמת השווא של אשת פוטיפר וכליאתו בבית הסוהר המצרי, ועד לעמידתו בפני הפיתוי לנקום באחיו כשהיה בשיא כוחו – בכל צומת קריטי בחייו, יוסף בחר להגיב מתוך אחריות ומשמעות ולא מתוך דחף או נקמנות.
שלושת נתיבי המשמעות במנהיגותו של יוסף:
בבסיס הלוגותרפיה קיימים שלושה נתיבים מרכזיים למציאת משמעות בחיים (רוסו-נצר, פ' ומעוז ישראל, ד' 2021), מנהיגותו של יוסף משקפת נתיבים אלו באופן מעניין:
נתיב היצירה מתגלה דרך חלומותיו של יוסף המשמשים ככלי משמעותי בהתפתחות סיפורו. החלומות אינם רק חיזיון לילה, אלא מהווים נקודת מפנה מרכזית בעלילה ובהתפתחותו כמנהיג. יכולתו לא רק לחלום, אלא גם לפענח ולפרש חלומות – וליצוק לתוכם סיפור רוחני אישי – של קריאה של רמזי משמעות המשלבת אינטואיציה, הבנה פסיכולוגית וראייה רוחנית.
מה שמייחד את יוסף היא יכולתו להפוך חלומות למציאות – לתרגם חזון למעשים. הוא לוקח את החלום המופשט של פרעה ומתרגם אותו לתוכנית פעולה מעשית ומפורטת. היכולת הזו לגשר בין עולם החלום והחזון לבין העולם המעשי מדגימה את נתיב היצירה במיטבו. הוא מקים מערכת מורכבת של אגירת מזון וחלוקתו, מנהל את הכלכלה המצרית בתבונה, ובסופו של דבר מציל לא רק את מצרים אלא את כל האזור מרעב.

נתיב החוויה משתקף בעומק החוויה הרוחנית-נפשית של יוסף דרך החלומות, שעבורו היו לא רק כלי יצירתי אלא גם דרך לחוות ולהבין את המציאות ברובד עמוק יותר. מנהיגותו התאפיינה באינטליגנציה רגשית גבוהה והבנה עמוקה של נפש האדם, כפי שבא לידי ביטוי ביכולתו להבין ולפרש את החלומות ברובד הרגשי והאנושי שלהם, ולהבין מניעים אנושיים. נתיב זה בא לידי ביטוי גם בקשריו העמוקים – עם אביו, עם אחיו למרות בגידתם, ועם העם המצרי אותו שירת.
נתיב הערכים ההתייחסותיים – היכולת למצוא משמעות בסבל – מגיעים לשיאם בדבריו המפורסמים של יוסף לאחיו: "וְאַתֶּ֕ם חֲשַׁבְתֶּ֥ם עָלַ֖י רָעָ֑ה אֱלֹהִים֙ חֲשָׁבָ֣הּ לְטֹבָ֔ה לְמַ֗עַן עֲשֹׂ֛ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לְהַחֲיֹ֥ת עַם־רָֽב" (בראשית נ, כ). יוסף מדגים בדיוק את מה שפרנקל לימד – במקום לשאול "למה זה קורה לי?", שאלה המובילה לייאוש וחוסר אונים, עלינו לעשות היפוך ולשאול "לְמה זה קורא לי?" – כלומר, מה המשמעות והתכלית שאני יכול למצוא בסבל הזה. יוסף לא נשאר בעמדת הקורבן השואל "למה אחי עשו לי זאת?", אלא יצק באופן פנומנולוגי את המשמעות העמוקה בכל מה שעבר תוך התעלות על הסבל. זוהי חלק משמעותי מהגישה הלוגותרפית והמנהיגותית כאחד – היכולת ליצוק משמעות לסבל האישי דרך ראיית התמונה הגדולה יותר ולהעלות על הסבל הפרטי.
קווי דמיון בין יוסף לפרנקל
ניתן למצוא קווי דמיון מרתקים בין סיפורו של יוסף לבין חייו של ויקטור פרנקל. שניהם מצאו משמעות בסבלם והפכו אותו למנוף לצמיחה ולהתעלות. כשנכנס פרנקל למחנות ההשמדה, והופרד ממשפחתו והחופש, בנוסף גם נלקחו ממנו כתביו המדעיים – עבודת חייו, בדומה ליוסף שאיבד את כל עולמו כשהושלך לבור. אך כשם שיוסף הפך את חווית הבור והכלא להזדמנות לצמיחה, כך גם פרנקל גילה משמעות חדשה בתוך "החושך" כשדמיין את עצמו יוצא מהמחנות וכותב את ספרו מחדש.

המימד הנואטי וכוח הרוח בא לידי ביטוי בחלומותיו של יוסף, המשמשים כמצפן פנימי וכאיבר משמעות, כהגדרתו של פרנקל. בדומה לפרנקל, שמצא משמעות בתוך זוועות השואה דרך דיאלוגים מנטליים עם דמות אשתו והיכולת לראות יופי גם בשקיעה בתוך המחנה (פרנקל, ו' 1970), כך גם יוסף מצא דרך להפוך קושי להזדמנות.
מנהיגותו של יוסף מדגימה את ה'אופטימיות הטרגית' עליה דיבר פרנקל – היכולת לשמור על תקווה ומשמעות למרות הטרגדיה. חוסנו המנהיגותי, המתבטא ביכולתו להתאושש ולצמוח מכל משבר, ממחיש את העיקרון הלוגותרפי שהאתגר איננו להימנע מסבל, אלא למצוא בתוכו משמעות. כך הפך מנער המביא דיבת אחיו למנהיג המשתמש בכוחו לטובת הכלל.
שני האישים חרגו מהעצמי הפרטי לטובת האחר וגילו התעלות עצמית מתוך החוויות הקשות. יוסף השתמש במעמדו להציל את מצרים ואחיו מרעב, ופרנקל, בתוך התופת, בחר להתהלך בין האסירים ולחזק את רוחם, לחלוק את פת הלחם האחרונה שלו. שניהם הדגימו כיצד, אפילו בתנאים הקשים ביותר, רוח האדם נותרת חופשית לבחור את עמדתה. שניהם מצאו משמעות והתעלות רוחנית מחוויות אלו.

מה שמדהים במיוחד הוא הדמיון באופן שבו שניהם התייחסו לנסיבות הקשות ולפגעיהם. יוסף, במקום לנקום באחיו, ראה במה שעשו לו חלק מתוכנית גדולה יותר, באומרו "אתם חשבתם עלי רעה, אלוהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב", כלומר הוא יצק משמעות לסבל והרגיש שנקרא אל מצריים על מנת להציל את האזור. באופן דומה, פרנקל סירב להאשים את הגרמנים באופן גורף, מתוך הבנה עמוקה של המורכבות האנושית באומרו כי הוא מסרב להאשים או לשפוט את הגרמנים באופן גורף, כי אינו יכול לדעת כיצד היה נוהג במצבם – דוגמה מופלאה ליכולת האנושית להתעלות מעל לטראומה ולהיאחז בחיים. שניהם הצליחו להתעלות מעל לטראומה האישית ולראות משמעות גדולה יותר בסבלם – יוסף בהצלת האזור כולו מרעב, ופרנקל בפיתוח גישה טיפולית שתעזור לאנשים למצוא משמעות בחייהם.
סיכום ומשמעות
כמו יוסף, שהפך את חווית הבור והכלא לקרש קפיצה לגדולה ולהצלת אחרים, כך גם פרנקל הפך את חווית המחנות לבסיס לתורה טיפולית שעזרה ועוזרת לאינספור אנשים למצוא משמעות בחייהם.שניהם מדגימים כיצד דווקא מתוך החשכה הגדולה ביותר יכול לצמוח אור משמעותי, וכיצד הבחירה למצוא משמעות בסבל יכולה להפוך אותו למנוף לצמיחה ולעשייה למען האחר.
מקורות
- פרנקל, ו' (1970). האדם מחפש משמעות. דביר.
- פרנקל, ו' (1982). הזעקה הלא נשמעת למשמעות. דביר.
- רוסו-נצר, פ' ומעוז ישראל, ד' (2021). משמעות מחפשת אדם: למצוא משמעות בעולם משתנה על פי תורת הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל. עמדה.
- גוטמן, ד' (2022). לוגותרפיה הלכה למעשה. רסלינג
- בראשית, פרקים ל"ז-נ'.
בנימה אישית: תודה לד"ר דרור שקד על הרעיון והאמון
This site is not for profit. ©All rights reserved to the authors and authors of the article and / or the book and / or to the source sites – we respect copyright and make an effort to locate the rights holders in the photographs and texts that come to us. If you have identified a photo or text on the site that you have rights to, you may contact us by email and request to stop publishing it or request to add your credit.