לציון יום השואה, ועל חסידי אומות עולם, סיפור קצר מאת דרור שקד, לוגותרפיסט
הסיפור דן במעשה הטבעי של האדם הפשוט ובגילוייה של משמעות. הוא מותח קו רגיש בין שני סיפורים אישיים, המחברים הסטוריה אישית ומשפחתית, הנמשכת ממלחמת העולם השנייה ועד היום. הסיפור השתתף בתחרות הסיפור הקצר, זכה להד חיובי ומפרגן ולבקשת קוראים אני מעלה אותו גם באתר לשם קריאה, הורדה והעברה הלאה.
"דלתות אינן נפתחות מעצמן"
"… המחשבה על אריזת החיים שלנו אל תוך ארגזים, פעם נוספת, והעברתם למקום חדש עוררה בי רתיעה איומה. הרי חלפו רק שמונה חודשים מאז שהגענו ליישוב המקסים הזה והתחברנו אליו מהרגע הראשון. כמובן שלא היינו נדרשים לכל זה אלמלא התבשרנו על השכנים החדשים שלנו, משפחת אל-והאב. הרעיון שהם, דווקא הם, קנו את הבית לידנו והפכו לשכנים הצמודים שלנו, הפתיע מאוד את כולנו, ובעיקר את אפרת שהגיבה בזעם ובאכזבה רבה. עד שהצלחנו סוף סוף למקם את חלומותינו במקומם הטבעי כשהם רוקמים מעצמם את עתידנו,מגיעה משפחת אל-והאב וללא הודעה מוקדמת מוחקת באחת את שאיפותינו…. "
להמשך קריאה או הורדת הסיפור
picture by : jahz-gonzalez-RIS_gfTVDbg-unsplash