ויקטור פרנקל וחיפוש הפשר בימי הקורונה

האדם מחפש משמעות- ויקטור פרנקל וחיפוש הפשר בימי הקורונה

ויקטור פרנקל היה רופא נירולוג-פסיכיאטר  שפעל בוינה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. במחקריו התעניין בשאלת המשמעות ובעיסוק בה ככלי לריפויים של חולים שמאסו בחייהם. בראשית שנות השלושים לחייו כמו יהודים רבים גם הוא נשלח למחנה המוות אושוויץ בשל היותו יהודי. בבת אחת התיאוריות השונות הפכו לחוויה קיומית הנעה כל העת בין חיים למוות. כך מקליניקה ומטופלים בכרך הוינאי המפנק הוא עבר באחת לעמידה  במסדרים הארוכים והמפרכים של מחנה המוות. ידי הרופא העדינות שלו נצרכו לעבוד מתחת לאפס בעבודות כפיה, בתת תזונה ותחת פיקוח אכזרי שהעמידו את חייו בסכנה פעם אחר פעם. לחייו הקודמים לא היה כל זכר בשגרת המחנה, אך התיאוריה בה דגל ורוחו הייחודית המשיכו לפעם בו גם במצבים הקשים ביותר אל מולם הוא ניצב בשנותיו באושוויץ ובדכאו. את תפיסותיו שנצרבו בכבשני אושוויץ הוא כינס לאחר המלחמה כתפיסה פילוסופית-פסיכוטרפיסטית בשם לוגותרפיה (תרפיה באמצעות מציאת משמעות לחיים).

האדם מחפש משמעות, הוא מציג שיר הלל לרוח האדם, לרוח היהודית שמצליחה להתגבר על המכשולים הניצבים בפניה כבר אלפי שנים. קראתי את מילותיו, פעם אחר פעם, השעה כבר מאוחרת מאוד הילדים ישנים שנת ישרים ועל שפתי מתפשט חיוך, ישנה תקווה. 

“האדם הוא יצור שהוצבו לו גבולות; חירותו מוגבלת, אין היא חירות מתנאים אלא חירות לנקוט עמדה כלפי התנאים”

קראתי את ספרו, האדם מחפש משמעות, כבר יותר מפעם, אך עתה כאשר הקורונה אינה מרפה, אני מחפש מקורות להשראה  והעצמה את חלקם אני מוצא בפודקאסטים. אך אין כמו קריאה אינטנסיבית השבוע לאחר שקיבלנו את ההודעה על הארכת הסגר, חשתי שאני צריך לשוב ולהיטען מרוחו האופטימית של פרנקל.  בלילה אחד, קראתי את ספרו מכריכה לכריכה, מרותק מתיאוריו, מעלה דופק עם כל התמודדות ותיאור ומתעלה בחלקו השני של החיבור המראה כיצד התיאוריה פוגשת את המציאות.  הגותו של פרנקל הכתובה ביד אומן וחפה מהדרה מושגית המקשה על הקריאה מאפשרת  בשפה המתאימה כמעט לכל אדם משכיל להביט על החיים מעבר לכאן ולעכשיו, מעבר לטרדות היום יום ולהקנות נקודת מבט רחבה ומרחיקת עוף. כזו העוסקת בשאלה הגדולה של החיים, משמעותם של החיים האנושיים.

בתום קריאה בספרו, האדם מחפש משמעות- ממחנות המוות אל האקזיסטציאליזים (דביר,1970), זיקקתי  שלוש תובנות המהוות  בסיס להתמודדות עם מצבי קיצון. על אף שלא ניתן להשוות את מציאות חיינו לאימה ששררה במחנות המוות, יש בקריאה על אותם ימים אפלים כדי להאיר ולהעצים גם  את האדם (אותי) הנצרך למצוא את דרכו אל מול המציאות המאתגרת שבה הוא איננו שולט. בה הוא נתון להחלטות חיצוניות המשנות את שגרת יומו פעם אחר פעם, ומצריכות אותו לחולל את הווייתו פעם אחר פעם.

בין גורל לבחירה- ויקטור פרנקל מראה  שיש מקום לבחירה בכל נסיבות חיים

איננו יכולים לשלוט על נסיבות חיינו, אנו מוטלים לחיים בעל כורחנו ונלקחים מהם ללא רצוננו. אך בין נקודת ההתחלה לנקודת הסיום, אנו ניצבים בפני אינסוף הכרעות היכולות לשנות את הנתיב. כך גם פרנקל, נלקח בעל כורחו כאסיר למחנה הנידונים. אך התנהגותו בתוך המחנה הייתה באחריותו, הוא יכול לבחור בכל עת האם ברצונו להתעלות מעל הרגע או שמא הוא נגרר בתוך הנסיבות.

אני מוצא בדבריו נחמה גדולה, המאפשרת לי לראות את מציאות חיי כיצירה שאני שולט בה. נגזר עלי להיות בבית עם ילדי, שעות ארוכות בניסיון נואש למצוא את נקודת האיזון בין עבודה, חיים אישיים וחיי משפחה. אך כיצד השעות הללו מתקיימות בפועל, זו כבר הכרעה שאני יכול להשפיע בה, לפעול בתוכה ולעצבה. נכון לא תמיד אני מצליח, לרוב צריך שיתוף פעולה אך היכולת לחולל את הרגע ולא לחכות למושיע חיצוני בהחלט משרטט את הגבולות ומפנה את הזרקור מהחוץ אל הפנים.

לא להשתעבד לזמן

כל מי שעבר בחייו שבוע מלחמה/גיבוש מכיר את החוויה שרואים את אורות הבסיס, האלונקות חורקות וכולם חושבים הינה עוד רגע הכול נגמר. מקלחות חמות, ארוחה טובה והסיוט נגמר. ואז ממש כשמריחים את הש.ג האחורי , נשמעת הקריאה חבר’ה מסתובבים. זו נקודת שבירה לרבים וטובים, התחושה שמשהו שפינטזת עליו נלקח ממך באחת, יכול לשבור את החזקים ביותר. זהו מבחן של עמידות שלמרות שהוא מוכר מפתיע פעם אחר פעם.
מסע אלונקות שאינו נגמר-זיקוק של חווית הקושי
ויקטור פרנקל בספרו ,האדם מחפש משמעות, מספר כיצד סמוך לשחרור אחד האסירים חלם שהינה הטנקים המשחררים של הרוסים עומדים לפרוץ את שערי המחנה ב-30 למרץ 1945, אולם הטנקים בוששו מלבוא. היום חלף לו והוא עדיין היה בבגדי האסיר שלו, מזה רעב ומבוהל עד מוות מהשומרים העצבניים שראו את קץ המלחמה לפניהם. יומיים לאחר מכן אותו אסיר חלה ומת. פרנקל מסביר, שיברון הלב מהציפייה שלא מומשה שברה אותו. להבדיל אלף אלף אלפי הבדלות, הסגר האחרון היה הקשה מקודמיו. משום שכבר חשבנו שאנו כבר אחרי הסגרים ושלפנינו החיסון המיוחל, והינה הפנטזיה התנפצה שישה שבועות של סגר, מערכת חינוך סגורה ומעל הכל תחושה של כאוס העוטפת את המרחב. הקושי טמון בעיקר משום שמבחינה פסיכולוגית לא ראינו כל יום בנפרד, אלא יצרנו לעצמנו ציפיה המעוגנת בתאריכים ושאלו לא התממשו כל יום נראה הפך לנצח קשה מנשוא. המערכת החיסונית שלנו נבקעה והייאוש החל לקנן בנו. בקיצור, במקום להשלות את עצמנו, צריך להביט מעבר לזמן לא להגביל את המגפה לימים ושעות. לדעת שבסוף הזמן חזק מהכל ושאנו עתידים לראות את היום שאחרי, ככה יום שאחרי, בלי תאריך ובלי סימני קריאה, אמונה זכה.

האדם מחפש משמעות – הרחבת המבט מעבר לאני

לעיתים בנסיבות קשות ישנה נטייה לדאוג דווקא לעצמך, למצוא את הנקודה השקטה. לסגור את העיניים ולא לשמוע את זעקת הזולת. פרנקל ראה פעם אחר פעם, כיצד דווקא אנשים אלו שרצו לשרוד מתוך הצלה עצמית בלבד דווקא כשלו, ואיבדו את הטעם בחייהם. לעומת הצמצום לד’ האמות של האני,ויקטור פרנקל מציע כיוון אחר ומפתיע שמראה שדווקא דרך הדאגה לאחר האדם משיג את ישועתו.

“הקיום האנושי הוא ביסודו של דבר חריגה מעצמו ולא הגשמת עצמו….הגשמת עצמו לא תושג אם תהיה תכלית לעצמה אלא רק תוצאת לוואי של עילוי עצמו”

הימים חולפים מניין המתים עולה (עדיין לא טרנספורט אחד, אך עדיין המספרים מטלטלים). אנו בעיקר מתמודדים עם תנאי אי וודאות, עם הצורך למצוא כוחות נפש ליצירת מרחב ויטאלי ומשמעותי גם בתקופות של סער ומדון. ויקטור פרנקל מביא בספרו, האדם מחפש משמעות, פילוסופיה ופסיכולוגיה המביטה מעבר לכאן ולעכשיו, שיטה הרואה את האדם כמחולל של הווייתו לנוכח האתגרים אליהם הוא מוטל. הביוגרפיה האישית של ויקטור פרנקל  מראה שנאה דורש ונאה מקיים, דווקא הוא שחווה על בשרו את אימת הדיקטטורה הנאצית מצא את התקווה שברוח האדם. במילים החותמות את ספרו, האדם מחפש משמעות, הוא מציג שיר הלל לרוח האדם, לרוח היהודית שמצליחה להתגבר על המכשולים הניצבים בפניה כבר אלפי שנים. קראתי את מילותיו, פעם אחר פעם, השעה כבר מאוחרת מאוד הילדים ישנים שנת ישרים ועל שפתי מתפשט חיוך, ישנה תקווה.

“אחרי ככלת הכל, האדם הוא אותו יצור שהמציא את תאי הגזים של אושוויץ, אבל הוא גם אותו יצור שנכנס קוממיות אל תאי הגזים אלה ועל שפתיו תפילת שמע ישראל”

Image by Free-Photos from Pixabay

נכתב ע"י אברהם אייזן

אברהם אייזן
אברהם אייזן, סמנכ"ל חינוך בבינ"ה התנועה ליהדות חברתית. בלוגר בתחומי תרבות מספרות ועד נטפליקס. מייעץ ומלווה לארגונים בשדה האזרחי להגדלת אימפקט חברתי ומימוש הפוטנציאל הגלום בהם ובצוות העובדים. מתגורר במודיעין נשוי לאורית ואב לשלושה

אחרים קראו גם את:

על תקווה ומשמעות

עוד לא אבדה תקוותינו “מה שהחזיק אותו בחיים (את פרנקל במחנות הריכוז) היה רק התקווה …

כתיבת תגובה