מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
מחשבות על הספר: הבחירה
קריאת ספרה של ד"ר אדית אווה אגר (הבחירה, הוצאת מטר, 2022) היוותה עבורי חוויה מעוררת ומעצימה. ראשית, מדובר בפרי יצירתה של אישה שנשקה לגיל 90, עובדה הממחישה לנו את עוצמת הרוח והנחישות שאינה תלויה בחוסנו של הגוף. שנית, מדובר במסמך אוטוביוגרפי קשה וכֵּן, החושף מול עינינו את הכיעור האנושי ואכזריותו, לצד כוחה של נדיבות וחמלה, כמו גם את יד הגורל המתעתעת בין תהומות הייאוש והתקווה.
ואולם גולת הכותרת וייחודיותו של המסמך, נעוצים במסר המועבר בו הטוען כי בכל סיטואציה, קשה ככל שתהיה, נתונה בידינו אפשרות בחירה וכי אקט זה אינו שמור רק ליחידים, אלא מתאים ורלבנטי עבור כל אדם, מול אתגרי חייו ולנוכח סבלו.
בחירות רבות עשתה ד"ר אגר בחייה, רקדנית הבלט והמתעמלת בת ה-16 שנשלחה לאושוויץ. חלקן השפיעו על הישרדותה הפיסית ואחרות עצבו את עתידה המקצועי, הכלכלי, הזוגי, המשפחתי – חברתי, ואת רווחתה הנפשית. סיפור חייה מלמד עד כמה אין אנו מודעים להשלכותיהן של בחירותינו ועם זאת, עד כמה חשוב שניקח אחריות על ניהול והכוונת חיינו, ונבחר.
אדית- אווה אגר, עוסקת בספרה לא מעט בהסתרה, בפרט בהסתרתם של פחדים: "אני לא יודעת שפחדים שמוחזקים במחבוא רק מתגברים ומתחזקים." כתבה. מפגשה עם ספרו האלמותי "האדם מחפש משמעות", של ויקטור פראנקל, פרץ את חומת המגן והחֶנֶק שבנתה סביב עצמה: "אני לוקחת את הספר. הוא צנום. הוא ממלא אותי אימה… מכניסה את הספר הקטן אל תיקי ושם הוא נשאר כל הערב כמו פצצה מתקתקת…" משקראה בו, מצאה בו את עצמה. "לבי נפתח. אני בוכה. איננו יכולים לבחור אם להיעלם אל תוך החושך, אבל אנחנו יכולים לבחור להדליק את האור… ההבנה הזאת תשנה את חיי."
ואכן היא שנתה.
"רובנו מחפשים רודן…כדי שנוכל לגלגל את האחריות הלאה, כדי שנוכל לומר: אתה הכרחת אותי לעשות את זה, זאת לא אשמתי." תובנה זו הובילה את אדית- אווה, לנסיעה לאושוויץ על מנת להיפגש עם עברה, לאמץ את הפחד ולהרפות ממנו. "בנקמה אין תועלת…היא אינה יכולה למחוק את העוולות שחווינו…להחזיר את המתים." הבשלת רעיון זה אפשר לה לתור אחר סליחה אף כלפי מרצחיה. אך האתגר הגדול ביותר עבורה היה לסלוח לעצמה (כאן אשאיר לקוראים הזדמנות לגלות בעצמם, במה מדובר).
"באיזו קלות יכולים חיים להפוך לשרשרת של אשמה וחרטה, לשיר שמוסיף להדהד באותו הפזמון, לחוסר יכולת לסלוח לעצמינו. באיזו קלות הופכים החיים שלא חיינו לחיים שאנחנו מעלים על נס…" היא כתבה.
הבחירה החשובה היא לא זו שנעשתה, אלא זו הנעשית עכשיו, כך, לדבריה. הבחירה לקבל את עצמי כמו שאני והבחירה להיות אחראית על אושרי, לסלוח למגרעותיי ולהפנים את חפּותי…לתפקד כמיטב יכולתי, להקדיש את עצמי לעזרה לאחרים…אין ביכולתי לשנות את העבר, לעולם. אבל יש חיים שאני יכולה להציל: חיי שלי."
"עבודה אכן שחררה אותי" ציינה אדית -אווה – אבל לא זו שהנאצים התכוונו אליה, אלא העבודה הפנימית שנעשתה על ידה ושאפשרה ומאפשרת לה לעזור לאנשים להשתחרר ממאסר נפשי.
לאורך הספר שזורים מילותיו של ויקטור פראנקל ועיקרי גישתו ומתוארת בו גם קיומה של חליפת מכתבים בינו ובין אדית -אווה ומפגש מעצים.
קורא המכיר את הלוגותרפיה ועקרונותיה, ימצא בו עיסוק רב במשולש הטראגי (סבל, אשמה ומוות) ובזיהויו כאתגר והזדמנות ללקיחת אחריות על החיים ולנקיטת עמדה ופעולה. זאת ועוד, נראה כי גם ללא הכשרה מקצועית, אדית-אווה מממשת את הרוח הלוגותרפית ונותנת ביטוי מעורר התפעלות להגשמתו של הנתיב ההתייחסותי, במפגש עם מציאות קשה ובלתי נמנעת. כדברי ו. פראנקל: "אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות מסוימות, לבוֹר את דרכו". (האדם מחפש משמעות)
אמונתה החזקה של אדית-אווה ברוח האדם, משתקפת בהתנהלותה כמטפלת וביכולת שפיתחה שלא ללכת שולל אחרי דיבור גס, תוקפני ומתריס. ניכר כי אווה רואה במטופליה את הממד הנואטי (רוחני) ואליו היא מכוונת את מרצה ואת כישוריה כפסיכולוגית.
חוויה של תקווה, לוותה אותי לקראת סיום הקריאה, על אף תכני הספר הקשים. בעקבותיה אני חשה דחיפה של מוטיבציה: לבחור, להשתחרר ולחיות את החיים במלוא עוצמתם.
Image by maryignatiadi from Pixabay
