30
Aug
2019

תחושות אשמה על פי הלוגותרפיה

מאת דרור שקד

תחושות אשמה ברוח הלוגותרפיה

הלוגותרפיה מציגה בפנינו נקודת מבט חדשה על נושא “האשמה . על פי פראנקל האשמה מהווה את אחת הצלעות מתוך מה שהוא הגדיר כ “המשולש הטראגי” , צלע האשמה היא הצלע הנוספת לשתי האחרות שהן המוות והסבל. על פי פרנאקל על מנת למצוא משמעות בחיים יש צורך במהלך חיינו להתמודד בהצלחה עם כל אחת מצלעות המשולש הזה זאת אומרת שבכל צלע ישנה הזדמנות לגלות משמעות חדשה או מחודשת לחיים.

רגשי האשמה ממלאים תפקיד מרכזי בגישת הלוגותרפיה, פראנקל  עצמו התמודד בחייו ועל בשרו עם מצב קשה הקשור באשמה. היה זה בבחירתו והחלטתו להישאר בווינה ולכרוך את גורלו בגורלם של הוריו המבוגרים ולהישלח יחד איתם לאושוויץ. פראנקל יכול היה להיענות להזדמנות המיוחדת שניתנה לו לעזוב לארה”ב עם כתב היד של ספרו. זה אירוע מכונן בחייו שהרי אילו היה פראנקל בוחר בכל זאת לנסוע לארה”ב הוא למעשה גם היה משלם על כך מחיר כבד או “נענש” על ידי מצפונו והוא היה חש רגשות אשמה על כך שהותיר מאחור והפקיר את ההורים שלו לגורלם יהיה אשר יהיה. פראנקל לא ברח מאחריות שאילו עשה זאת הוא היה חש אשמה שהיו מלווים אותו מרוקנים את חייו ממשמעות.

הזכות לחוש אשמה

פראנקל ראה בתחושת האשמה כמו גם בסבל ובמוות התנסויות שלא ניתן לעבור את החיים בלעדיהן. הוא הדגיש שגם מהאשמה “ניתן לדלות משמעות” במידה ואנו מתייחסים אל האשמה כאל הזדמנות להפוך לאדם טוב יותר. פראנקל  מצטט מדבריו של הפילוסוף מקס שלר שעסק רבות בתחומים של אתיקה,  לפיהם:  יש זכות לאדם להיות כמי שחייב להיענש. ואם אנו מנסים לבטל את האשמתו על ידי כך שאנו רואים אותו כי קורבן הנסיבות, הרי שאנו נוטלים ממנו גם את כבודו כאדם. נוטה אני לומר שאחת זכויות היתר של האדם היא להיעשות אשם”. לדברים אלו של שלר פראנקל מוסיף “אחריותו של האדם תובעת ממנו גם לגבור על האשמה” (פראנקל בגרמנית 1982 Trotzdem ja zum leben sagen   כן לחיים עמוד 58)

מי אשם באשמה 

אליזבת לוקאס מבדילה בין תחושת אשמה מוצדקת ואשמה שאינה מוצדקת, ולגישתה יש לוודא שהאשמה מעוגנת במציאות ולא בדמיוננו. במקרים בהם רגשי האשמה הנובעים ממצב מוטעה או מטעות מדובר באשמה שאינה מוצדקת, וההתייחסות של הלוגותרפיסט צריכה לכלול ניתוח והסבר על הטעות ולהפנות את תשומת לב המטופל לכך שמדובר בהיעדר רצון חופשי או מכוון לגבי תוצאות הפעולה שהתבררה כטעות. עוד סבורה לוקאס שישנם מטופלים הלוקים בחוסר ביטחון והם מדוכדכים וגם חסרי אמונה בעצמם ובכלל עד עד כדי כך שישנם מצבים בהם הם חשים אשמה לגבי משהו אשר הם אינם אשמים בו כלל וכלל. לעומתם ישנם כאלו אשר עשו טעויות גדולות בחייהם אולם הם אינם מסוגלים או לא רוצים בכלל להכיר בכישלון שלהם. יש גם אנשים על פי לוקאס אשר מודים שהם אשמים במשהו, ומיד הם מתחילים לפרט את הסיבות שבגללן הם לא יכולים היו לפעול אחרת. מכאן ניתן להסיק שהם מחפשים אצל המטפל אישור לכך שהם חפים נקודה כי מטפל צריך להיזהר לא להנפיק תעודות יושר רק משום שהם אינם מסוגלים לפתור את הבעיה שלהם. היא מציעה למטופל דווקא לכפר על מעשיו למשל על ידי מתן פיצוי לאדם שנפגע וכן לערוך עם עצמו חשבון נפש ושינוי ברמה המוסרית באמצעות שינוי החשיבה.

באין כל אפשרות לתקן עוולה או טעות עומד לרשותו של האדם הפיצוי ברמה הרוחנית . זהו הפיצוי האחרון שהאדם יכול להעניק לנפגע, הוא חל על מי שכבר איננו יכול לתקן, למשל אדם החולה במחלה אנושה יכול להביע חרטה כנה על דברים שהוא עשה בעבר ולכפר במשהו עליהם ולחוש הקלה מסוימת. החרטה, על פי לוקאס יש בכוחה למלא את העבר במשמעות, היא כוללת הבנה חדשה והכרה בטעות וכל הבנה משמעותה תהליך של צמיחה (לוקאס 1991)

שלושה סוגי אשמה – בלוגותרפיה ניתן להבדיל בשלושה סוגי אשמה: א. ממשית ב. נוירוטית ג. קיומית

האשמה הממשית:

האשמה הממשית נובעת מפעולה מסוימת שנעשתה בעבר ומבוססת על משהו שביסודו אינו נכון להיעשות או בשל דבר שהיה אמור להיעשות. לדוגמא התעלמות במכוון מצרכים של מישהו שזקוק לעזרתך או למשל הפעלת כפייה על מישהו לבצע פעולה או להסכים למשהו בכוח.

אשמה נוירוטית: 

תחושת אשמה נוירוטית קיימת אצל אדם אשר לא ביצע בפועל מעשה רע אלא היא מתעוררת אצל האדם רק מעצם הרצון לעשות מעשה רע, או המחשבה לפגוע במישהו גם כאשר אין כל כוונה לבצע אותו . למשל שאיפה של אדם וייחוליו בסתר ליבו למותו של אדם אחר יהיה אשר יהיה עלול להוביל לאשמה נוירוטית במקרה והאגם האחר אכן נפטר ואף מסיבות טבעיות , למרות שבפועל האדם לא פגע בו התחושה היא אשמה, כאילו הוא גרם למותו בפועל. לאשמה כזו אין למעשה סיבה ממשית ובכל זאת האדם “האשם”, איננו יכול להשתחרר מהרגשת האשמה, ולא פעם מבלה את חייו בסבל נפשי קשה.

אשמה קיומית:

תחושת אשמה קיומית מתבטא על פי רוב בתחושת ריקנות. האדם חווה לא פעם בלבול וחוסר מנוחה וכן היעדר משמעות. זוהי טירדה פנימית עזה הגובלת בהרגשה אי נוחות וחוסר סיפוק , תחושה שהדברים אינם מתנהלים כשורה ודורשים תשומת לב עמוקה. אדם החש אשמה קיומית צריך לבחור להתמודד עימה ובמידה והוא מתעלם ממנה הוא עלול להגיע למצב של דיכאון. תחושה כזו תמשיך להתקיים בנו עד שנבחר להתמודד עימה, והתעלמות וחוסר היענות עשויה בצורתה הקיצונית אף להוביל לאבדן העניין בחיים. או לציניות קשה לכעס ולשנאה. אדם המכיר בתחושה זו ומטפל בזה עשוי מאד לשפר את תחושותיו ומצבו ולהגיע אף לידי סיפוק ורווחה.

פראנקל מדגיש שההתגברות על רגשי האשמה בעיקר זו הנוירוטית הכרחית. לגבי האשמה הקיומית ניתן להתייחס אליה בצורה שונה כיוון שהיא פועלת בנפשנו למען מטרה מסוימת, ולכן לא צריך להתגבר עליה, אלא ללמוד לחיות איתה. אשמה קיומית מהווה הזדמנות לשינוי. כדי לחיות חיים מלאי משמעות, עלינו להפעיל את כל המשאבים הרוחניים ולמצוא את המשמעות המגולמת ברגשות האשמה. המשמעות שתמצא תהיה ייחודית לאותו רגע בו היא נמצאה כלומר זמנית.

הפוטנציאל לקיומה של משמעות קיים תמיד בכל עת בכל מצב ובכל מצב נתון. הלוגותרפיה מעודדת את האדם לגלות את המשמעות של כל רגע ורגע, של כל יום ויום, של כל תקופה בחיינו – ולעמול להגשמתה. חוסר ההיענות והכישלון לעשות כן יוצרים תסכול ותחושת אשמה קיומית.

 

 

ביבליוגרפיה:

גוטמן דוד האם איחרתי את הרכבת 2007 , מודן הוצאה לאור

שטר מקס 1960 , האתיקה של האדם Scm press Ltd

אליזבאת לוקס, 1984 חיים משמעותיים הוצאת זמורה ביתן

Image by Лечение наркомании from Pixabay 

You may also like

ההייטק מחפש משמעות
שירת המשמעות – ספר לוגותרפי מקיף
IN HONOR OF LOGOTHERAPEUTIC PARADOX
על חופש, אחריות, ומשמעות הגורל

Leave a Reply