24
Jun
2018

קורות חיים בעלי משמעות- האמנם? 

מאת: הדס לוי, יעל משעני, עירית בקר, שרית אריסון-שטמפלר

 “ודאי ברגיל הבריות אינם רואים אלא את שדה השלף של החלופיות- אין הם רואים את האסמים המלאים , שלתוכם נאסף יבול חייהם , המעשים שעשו, היצירות שיצרו, האהבות שאהבו, הסבל שעמדו בו בעוז. (הזעקה הלא נשמעת למשמעות /ויקטור פראנקל)

 מהן קורות?

קורות הן מה שקרה, מה שאירע,

קורות הן עובדות.

קורות הן גם קרשים עבים מעץ המהווים את השלד הבסיסי שמחזיק את המבנה.

ומהן קורות חיים?

הן עמוד השדרה של האדם.

הן משולות פעמים רבות ל״כרטיס הביקור״ שלו.

אך האם “עמוד השדרה” משקף את האדם עצמו? האם הוא ממצה את כוליותו? האם “כרטיס ביקור” זה לא עושה עמו עוול יותר מאשר חסד?

השיר של ויסלבה שימבורסקה “קורות חיים” קורא תיגר על  הנייר המכיל לכאורה את קורותיו האמיתיות של האדם- את מי שהוא, ומוכיח על דרך ההיפוך מהם חיים נעדרי משמעות.

כתיבת קורות חיים / ויסלבה שימבורסקה

מַה נָּחוּץ?

נָחוּץ לִכְתֹּב בַּקָּשָׁה

וּלְצָרֵף לָהּ קוֹרוֹת חַיִּים.

לְלֹא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים

עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת.

מְחִיר וְלֹא עֶרֶךְ

כּוֹתֶרֶת וְלֹא תֹּכֶן.

מִסְפַּר הַנַּעֲלַיִם וְלֹא הַיַּעַד שֶׁאֵלָיו הוֹלֵךְ

זֶה שֶׁאָמוּר לִהְיוֹת אַתָּה.

(מילות השיר במלואן מצויות בסוף הפוסט)

האמנם נכחת?

לפי קורות החיים נראה שאנחנו חיים רק ב having ולא ב being:

“הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת/ וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים. /מִכָּל הָאֲהָבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד,/ וּמֵהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנּוֹלְדוּ. “

וכאילו החוויות נשכחות (“התעלם מכלבים, חתולים וציפורים, מזכרות נושנות, חברים וחלומות”) ומה שנזכר הן רק העובדות היבשות מבלי להתייחס לטבע האדם ולטבע היקומי.  מתייחסים רק לרכוש ממשי, להצלחות והישגים חיצוניים תוך התעלמות מההוויה, מהחוויה היומיומית, מהחיוניות, הצמיחה הפנימית והחיצונית ומכל הדברים הנפלאים שחלפנו על פניהם בדרך, למימוש המשמעות של אותו הרגע, כי הוא לא ישוב עוד לעולם. כפי שגורסת הלוגותרפיה: “ואשר לחלופיות החיים.. באמת זו חלה רק על האפשרויות לקיים משמעות, על ההזדמנויות ליצור , לחוות ולסבול באופן בר משמעות.. ברגע שנהפכה אפשרות לממשות, הרי המעשה עשוי אחת ולתמיד, לעדי עד. ” (הזעקה הלא נשמעת למשמעות).

האמנם מיצית בקורות החיים את מי שאתה באמת? 

אותו ״כרטיס ביקור״ של האדם שמשתקף בקורות החיים הוא בסופו של דבר כרטיס ותו לא. הוא מעניק ביקור חטוף בחייו של אדם “מחיר ולא ערך /כותרת ולא תוכן”. הוא מכיל שורות תחתונות, תאריכים, תארים. אלו הן כותרות ריקות מתוכן, הישגים ללא דרך, מאמץ, סבל או כוונה. הן הצלחות ללא אכזבות. הוא לא משקף את האדם כשלם, כפי שגורסת הלוגותרפיה כי אם תמונה חלקית ומעוותת שלו : “זה שאמור להיות אתה”

האמנם יצאת מעצמך לטובת האחר? 

רעיון “היציאה מעצמי” של ויקטור פראנקל מתייחס ליכולת האדם לגלות את עצמו, את חוזקותיו, את כוחות הרוח שבו ומתוך כך לגלות משמעות מחוצה לו- באדם אחר, בתפקיד, במטרה שעליו להשיג. בשורות “כתוב כאילו מעולם לא דיברת עם עצמך,/ וכאילו עקפת עצמך מרחוק” מתארת המשוררת מצב שבו האדם לכאורה יוצא מעצמו, מפגין את יכולתו להתבונן על עצמו בפריזמה רחבה יותר ולהתגייס למען האחר, אך למעשה מה שמכוונת אליו שימבורסקה בדרכה הצינית היא בעינינו התנהלות אנטי הומניסטית, כי אין בה קשר עם האני הפנימי של האדם אלא התרחקת מערכיו ובלבד שיתאים עצמו למרוץ האינסופי שבו רצים כולם מבלי באמת לדעת לאן. אריך פרום מיטיב לתאר מצב זה ב”מנוס מחופש”: “אם נביט על האופי מבחינת תפקידו החברתי, יהיה עלינו לומר: בהסתגלו לתנאים החברתיים מפתח האדם את קווי האופי הגורמים לו שירצה לפעול כפי שהוא מוכרח לפעול”.

האמנם אורך הקורות קובע? 

מעניין המשפט “ללא קשר לאורך החיים / על הקורות להיות קצרות” הנתון לפרשנות כפולה, שכל אחת מהן עשויה להתחבר לעולם המשמעות של פראנקל מכיוון אחר. מצד אחד נדמה שיש כאן ביקורת נוקבת של שימבורסקה אודות הדרישה ל”תמצות” החיים בדף אחד, שהרי לא באמת ניתן לעשות זאת ובהכרח יופיע כאן אלמנט של ויתור על חלקים גדולים מחיי האדם,  תפיסה רדוקציונית שמפחיתה מערכו. מן הצד האחר ניתן לקרוא את השורה הזאת גם כלשונה- עלינו לספר את מה שמשמעותי ולברור את מילותינו, שאחרת מרוב מילים אנחנו עלולים לפספס את הדברים החשובים באמת, אולי לאבד את המשמעות מבין כלל האפשרויות. השאלה הנשאלת היא האם הקורות אכן מספרות את מה שחשוב באמת? נדמה שהתשובה האירונית והצורמת על כך בסיום השיר היא דווקא אינה משתמעת לשתי פנים: כמובן שלא או במילות המשוררת: “מַה נִּשְׁמָע? / נַהֲמַת מְכוֹנוֹת הַגּוֹרְסוֹת אֶת הַנְּיָר”.

לסיום,

לפי שימבורסקה ובניגוד גמור לתפיסת הלוגותרפיה דרך קורות החיים אנו מביטים על עצמנו כעל תדמית, בדר”כ שקרית, לא מלאה, חסרה, במקום להביט על העצמי האותנטי, האמיתי. מה שמעניין בקורות החיים הוא מה שנעדר מהן, מה שמרכיב סיפור חיים, מה שקרה ומה שלא קרה או שעוד לא קרה, מה שחלמנו להיות, חוסר הוודאות, היעדים שאליהם אנחנו שואפים. כל מה שמרכיב את מי שאנחנו באמת, לא מה שאנחנו אמורים להיות. במובן הזה קורות חיים נעדרות משמעות. הן חד-מימדיות ואינן משקפות את כוליותו של האדם, את המימדים שבו, את השאיפה שלו למשמעות, את כל היופי והמורכבות שהופכים אותו למי שהוא באמת.

 הפוסט מוקדש למסיימות קורס לוגורתפיה מחזור ב’, אוני’ תל אביב, תשע”ח

קורס לוגורתפיה מחזור ב

 

 

 

 

 

 

מילות השיר במלואן:

כתיבת קורות חיים / ויסלבה שימבורסקה 

מַה נָּחוּץ?

נָחוּץ לִכְתֹּב בַּקָּשָׁה

וּלְצָרֵף לָהּ קוֹרוֹת חַיִּים.

לְלֹא קֶשֶׁר לְאֹרֶךְ הַחַיִּים

עַל הַקּוֹרוֹת לִהְיוֹת קְצָרוֹת.

תִּמְצוּת הָעֻבְדּוֹת וּבְחִירָתָן הֶכְרֵחִיִּים.

הֲמָרַת נוֹפִים בִּכְתוֹבוֹת

וְזִכְרוֹנוֹת רוֹפְפִים בְּתַאֲרִיכִים מְקֻבָּעִים.

מִכָּל הָאֲהָבוֹת לִרְשֹׁם אֶת הַנִּשּׂוּאִין בִּלְבַד,

וּמֵהַיְּלָדִים רַק אֶת אֵלֶּה שֶׁנּוֹלְדוּ.

זֶה שֶׁמַּכִּיר אוֹתְךָ חָשׁוּב יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁאַתָּה מַכִּיר.

טִיּוּלִים רַק בְּמִדָּה וּלְחוּץ לָאָרֶץ.

הִשְׁתַּיְּכוּת לְמָה אַךְ בְּלֹא הַלָּמָה.

צִיּוּנִים לְשֶׁבַח בְּלֹא הַנִּמּוּקִים.

כְּתֹב כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם לֹא דִּבַּרְתָּ עִם עַצְמְךָ

וּכְאִלּוּ עָקַפְתָּ עַצְמְךָ מֵרָחוֹק.

הִתְעַלֵּם מִכְּלָבִים, חֲתוּלִים וְצִפֳּרִים,

מַזְכָּרוֹת נוֹשָׁנוֹת, חֲבֵרִים וַחֲלוֹמוֹת.

מְחִיר וְלֹא עֶרֶךְ

כּוֹתֶרֶת וְלֹא תֹּכֶן.

מִסְפַּר הַנַּעֲלַיִם וְלֹא הַיַּעַד שֶׁאֵלָיו הוֹלֵךְ

זֶה שֶׁאָמוּר לִהְיוֹת אַתָּה.

לְכָךְ יֵשׁ לְצָרֵף תַּצְלוּם בְּאֹזֶן גְּלוּיָה.

רַק צוּרָתָהּ נִלְקַחַת בְּחֶשְׁבּוֹן, לֹא מַה שֶּׁנִּשְׁמָע.

מַה נִּשְׁמָע?

נַהֲמַת מְכוֹנוֹת הַגּוֹרְסוֹת אֶת הַנְּיָר.

מתוך: ‘סוף והתחלה’ , תרגום: רפי וייכרט

You may also like

עוגן הרם! ספינת חיינו בדרך אל המשמעות 
עקרונות וערכים בפילוסופיה הפראנקליאנית
שיעורים בדרך למשמעות
משמעות החיים במשנתו של יאנוש קורצ’אק