מגזין בלוגותרפיה מגזין לוגותרפיה ומשמעות בחיים, פילוסופיה וישום, מאמרים כתבות מחקרים ומידע מאמרים נוספים בתחום
פראנקל ראה בתחושות האשמה התנסויות שלא ניתן לעבור את החיים בלעדיהן. הוא הדגיש שגם מתחושת האשמה ניתן לדלות משמעות במידה ואנו מתייחסים אל האשמה כאל הזדמנות להפוך לאדם טוב יותר. (Frankl, V. E. 2010 p.58). ישנה אבחנה בין תחושת אשמה אשר האדם מבין את ההצדקה שלה, לבין אשמה שהוא מדמיין ביחס למשהו אשר לגביו אין הוא אשם כלל. הלוגותרפיה מבחינה בין שלושה סוגי אשמה (Lukas, E. S. 1986):
- אשמה ממשית – נובעת מפעולה מסוימת שנעשתה בעבר ומבוססת על משהו שביסודו אינו נכון להיעשות או בשל דבר שהיה אמור להיעשות ולא נעשה. לדוגמא התעלמות במכוון מצרכים של מישהו שזקוק לעזרתך או למשל הפעלת כפייה על מישהו לבצע פעולה או להסכים למשהו בכוח.
- אשמה נוירוטית – תחושת אשמה נוירוטית קיימת אצל אדם אשר לא ביצע בפועל מעשה רע אלא היא מתעוררת אצל האדם רק מעצם הרצון לעשות מעשה רע, או המחשבה לפגוע במישהו גם כאשר אין כל כוונה לבצע אותו. לאשמה כזו אין סיבה ממשית ובכל זאת האדם הנחשב אשם אינו יכול להשתחרר מהרגשת האשמה, ואף לא פעם הוא עלול לשאת זאת לאורך חייו בסבל נפשי מתמשך.
- אשמה קיומית – תחושת אשמה קיומית מתבטא על פי רוב בתחושת ריקנות. האדם חווה לא פעם בלבול וחוסר מנוחה לצד היעדר משמעות. זוהי טרדה פנימית עזה הגובלת בהרגשה אי נוחות וחוסר סיפוק, תחושה שהדברים אינם מתנהלים כשורה ודורשים תשומת לב עמוקה. ניתן להתייחס אליה בצורה שונה כיוון שהיא פועלת בנפשנו למען מטרה מסוימת, ולכן לא צריך להתגבר עליה, אלא ללמוד לחיות איתה. אשמה קיומית מהווה הזדמנות לשינוי. כדי לחיות חיים מלאי משמעות, על האדם להפעיל את כל המשאבים הרוחניים שלו ולמצוא את המשמעות המגולמת ברגשות האשמה. המשמעות שימצא תהיה ייחודית רק לו ולאותו רגע בו היא נמצאה כלומר זמנית (Frankl, V. E. 2010 p.58)
הפוטנציאל לקיומה של משמעות ישנו תמיד בכל עת ובכל מצב נתון. הלוגותרפיה מעודדת את האדם לגלות את המשמעות בכל רגע ורגע, בכל יום ויום, בכל תקופה בחיינו ולעמול להגשמתה (Frankl, V. E. 2010). חוסר ההיענות והכישלון לעשות כן יוצרים תסכול ותחושת אשמה קיומית (Lukas, E. S. 1986).
מושג החרטה
ברמה הרוחנית עומדת לרשותו של האדם האפשרות לתקן כל עוולה או טעות, להביע חרטה אשר יש בכוחה למלא את העבר במשמעות , היא כוללת הבנה מחודשת והכרה בטעות והיא בעלת ממד של התפתחות וצמיחה (Lukas, E. S. 1986). על פי לוקאס חוויית החרטה הקיומית, מוגדרת כרצון עמוק לחזור ולשנות חווית עבר בה לא הצליחו לבחור במודע או שנעשתה מבחירה שאינה מתאימה לאמונות, לערכים או צרכי ההתפתחות. מדובר בשילוב בו האדם חווה חרדה קיומית ואשמה קיומית. חרדה קיומית נובעת מהתמודדות עם נתונים קיומיים, סופיות החלטותיו בעבר, חוסר יכולת לשנות את העבר וסופיות החופש. עם מושג החרטה הקיומית, משקף את החוויה בה האדם לא הצליח לבחור בחירה מודעת מצו ליבו וערכיו, ובמקום זאת ביצע את בחירתו ברגע של חוסר תום לב או חוסר נוכחות אותנטיות וסובייקטיביות. באדם נוצרות תחושות של בדידות וחוסר משמעות ואף תחושת בגידה עצמית המובילים לאשמה קיומית עמוקה המשתקת אותו ומונעת ממנו לבצע בחירות ופעולות (Lucas, M. 2004).
ביבליוגרפיה:
Frankl, V. E. (2010). trotzdem Ja zum Leben sagen: ein Psychologe erlebt das Konzentrationslager. Kösel-Verlag
Lukas, E. S. (1986). Meaning in suffering: Comfort in crisis through logotherapy. Berkeley, CA: Institute of Logotherapy Press
Lucas, M. (2004). Existential regret: A crossroads of existential anxiety and existential guilt. Journal of Humanistic Psychology
